שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן כ · ו
והנראה בזה דהנה הרשב"א בתה"א בית ב' שער ג' ובתשובה סי' קס"א כתב דלזה סרכא משיפולי לדופן טריפה משום דחיישינן שמא מבפנים באה וכ"כ הטור בשמו. ובתשובה סי' קי"ב וסי' קס"ב כתב הטעם מפני ששם אינו מצר החזה ופונה לחלל לזה אין הדופן סותם ע"ש והדברים סותרים זה את זה. אבל באמת הדברים פשוטים דהיכא שהסרכא עומדת בשפולי אצל החוד ממש בזה יש לחוש שהסרכא הולכת מקמא או מחיתוך האונא ועלתה למעלה על החוד עד שנראה שיוצאת משיפול סמוך לחוד ובזה לא שייך להתיר משום רוב בהמות כשירות. דבסירכא כסידרן דאמרינן שמתוך רביצתם יחד הדרך שיסרכו אונא לחבירתה וכמבואר בפוסקים שפיר אמרינן דרוב בהמות כשירות ובהמה זו לא יצאה בשום דבר מכלל הרוב. וכן קיי"ל בסי' ל"ז גבי בועא בשיפולי דבעינן שלא יהא חוט בשר מקיף רק שיהא בשיפולי ממש אצל החוד ע"ש. אבל בסרכא לדופן שאין זה מצוי שיסרך לדופן ורק כשנסרך אמרינן שהדופן סותם. ועכ"פ יצאה מכלל רוב בהמות כיון שאין דרכה להסתרך לזה הוי ספיקא לחומרא. ואף שי"ל שהסרכא מן הדופן. מ"מ ריעותא יש כאן כיון שאין דרכה להסתרך. והנה כ"ז שייך כשסרוך סמוך לחוד ממש. אבל כשסרוך רחוק קצת מן החוד. שוב לא שייך לחוש שבאה מבפנים. ובזה כתב הרשב"א הטעם מפני שכשהאונא מתחלת לשפע שוב אינה נדחקת אל הדופן ואינה במצר החזה. ולזה בסי' קי"ב וקס"ב דאיירי שהסירכא מתפשטת מן השיפול על הגב. ואין כאן חשש שבאה מבפנים כיון שהיא רחוקה מן החוד. ע"כ כתב הטעם מפני שאין המקום צר ואין הדופן סותם. ובסי' קס"א ובתוה"א איירי שעומדת הסרכא בשיפול סמוך לחוד לזה כתב הטעם שמא באה מבפנים. ולזה שפיר כתב הב"י שלדעת הבעה"ע דאזלינן בסרכא בתר רובא גם בזה אזלינן בתר רובא דלא גרע שיפול האונא מן האומא ששם וודאי המקום רחב ואינו סותם ובכ"ז כתב הבעה"ע דאזלינן בתר רובא וזה ברור לענ"ד והאחרונים לא הרגישו בזה וקיצרו בדבר והוא נ"מ טובא לדינא: עכ"פ לפ"ז בנ"ד טעם מפני שאינו במיצר לא שייך הכא. דלמעלה בקצה הערוגה שכנגד קצה אונא העליונה השמאלית אינו משפע והולך רק שוה בגבהו עד החוד. ולא שייך רק הטעם לחוש שמא באה הסרכא מבפנים. וא"כ הו"ל ס"ס וכמש"ל. ומכל הלין הוריתי להקל בהפ"מ: