אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן כ · ה

ד

ובאמת גוף דברי הרשב"א צריכים ביאור דלמה נחוש שהסירכא באה מבפנים כיון שאנו רואים שהסירכא עומדת מגבה והרי מצינו שכתב הרשב"א בתשובה סי' קע"ד והובא בש"ע סי' ל"ט להלכה שאם יש סרכא מאונא לאונא ועומדת בשפת האונא וכשנפוחה הרבה נראה שהיא בחיתוך וכשאין נפוחה כ"כ נראה שהיא בגב ופסק שם הרשב"א שכשירה משום דרוב בהמות כשירות והעמידה בחזקת היתר ואמרינן שבחיי הבהמה נפוחה הריאה הרבה ע"ש. ולפ"ז קשה כיון דעכ"פ הסרכא עומדת סמוך לחוד א"כ ניחוש שמא עיקר הסירכא היא מחוד או מהגב וכמו דחיישינן בסירכא לדופן. וא"ל דסרכא כסדרן לא מיקרי ריעותא כלל. משא"כ לדופן הוי ריעותא ורק שדופן סותם ולזה לא שייך בזה רוב כשירות. דעכ"פ נקב יש כאן ויצאה מכלל רוב. ז"א דהא כבר כתב הרשב"א בחידושיו בחולין מ"ח דבסרכא לדופן איכא ספק שמא באה מצד נקב שבדופן או היא ליחות בעלמא וא"כ לא הוחזקה ריעותא כלל וע' חיבורי ח"א סי' נ' בענין זה. וא"כ מוכח שאין חוששין לומר שהסרכא באה ממקום אחר רק אמרינן שהסרכא עיקר מקומה במקום שהיא. ועוד דא"כ איזה שיעור בזה ומה נקרא שיפולי. ובתב"ש ושאר אחרונים סי' ל"ט תפסו הלשון במקום שמשפע והולך משמע מדבריהם שזה נקרא שיפולי. וקשה דכיון שהוא רחוק מן החוד איך שייך לחוש בזה שבאה הסירכא מבפנים. וע"ק מ"ש בשו"ע סי' ל"ט ס"כ והוא בב"י לדעת הרשב"א דסירכא בשפולי ועולה לגב האונא ונסרכה משם לדופן אזלינן בתר רובא יעו"ש. וקשה דכיון דחיישינן שהסרכא מקמא. א"כ מה שייך בזה לילך בתר רוב ואטו אם תהי סרכא מקמא ותהי גם מגבה נימא בזה ג"כ לילך בתר רוב וזה לא מצינו כלל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה