אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן כ · ד

ג

ולכאורה בנ"ד יש לדון להחמיר מצד דהוי בקצה הריאה סמוך לחוד וקיי"ל בסי' ל"ט ס"כ דהיכא דאיכא סירכא בשיפולי הריאה לדופן טריפה והוא מדברי הרשב"א הובא בטור. וא"כ אף מדינא דגמרא אסורה והוי ספיקא דאורייתא וככל סירכא שנאבדה וכמש"ל דלא מקילינן בכה"ג. אבל באמת גם הא לא תברא דהא כתב הטור בשם הרשב"א הטעם משום דחיישינן שמא הסירכא באה מבפנים מקמא ולא מגבה ולסירכא מקמא ולא מהני סתימת הדופן. ולפ"ז אין זה רק ספק שמא עיקר הסירכא מתחלת מפנים. ושוב הוי ס"ס שמא הסירכא מגבה והדופן סותם. ואף אם היא מקמא שמא היתה עוברת ע"י מיעוך וה"ז דומה למ"ש הש"ך בסי' פ"ג ובשאר דוכתי דהיכי דהוי ס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן שפיר יש להקל. והאחרונים הערו מקור לזה מתו' פסחים ט' ע"ב ואכמ"ל בזה. וה"נ הוי ס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן לפי מנהגינו להחמיר וכנ"ל. ועוד יש לצרף דהא דעת הפרדס לרש"י ז"ל סי' רי"ז והרוקח סי' שפ"ז בשם רבינו גרשום ז"ל ובכל בו סי' ק"א ובאו"ז סי' תי"א שהסירכא משיפולי אונא לדופן כשירה ע"ש. ואף דהב"י הכריע כהרשב"א י"ל דהיינו מפני שלא הביא בב"י רק דעת הכל בו להקל. ונראה שלא ראה דברי יתר הפוסקים. אבל עכשיו שמצינו חבל ראשונים הנ"ל המקילים וודאי שיש לצרף דעתם עכ"פ לס"ס. ונהי דאנן מחמרינן בכל גוונא. מ"מ כיון שיש ספק שמא היתה עוברת במיעוך וכשר אף למנהגינו שפיר יש להקל. וא"ל דהא הוי ס"ס לחומרא שמא הסרכא מבפנים ואף אם היא מגבה שמא לא היתה עוברת במיעוך ואסורה לפי מנהגינו להחמיר בזה. ז"א דמ"מ הוי ספק אחד בדרבנן וס"ס בדאורייתא ובפרט כשנצרף שיטת הסוברים להכשיר בשיפולי כנ"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה