אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן כ · ג

ב

ולזה נראה ששני הטעמים שבתשובה שם הם אחד דמשום שסירכא מדופן כשירה מדינא דגמרא לזה יש לסמוך על ס"ס כזו. וא"כ י"ל דרק הב"ח שכתב בקו"א שם דמדינא מותר רק הוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור. או דחכמי אשכנז החמירו בזה במקום רביתא גזירה אטו מקום שאינה רביתא. כיון דהוי רק חומרא בעלמא לזה היקל בס"ס כזה. אבל לדידן לפמ"ש התב"ש בס"ק ע"ב שטעם החומרא מפני שאין בקיאין מה נקרא סביך י"ל דאין להקל אף בכה"ג. אבל ז"א דהב"ח בתשובה שם איירי במכה בדופן. ובזה כתב הב"ח בסי' ל"ט סכ"ו דנקטינן כהתו' והמרדכי בשם ר"י שפוסקים כאבימי דאף במכה בדופן לא מהני בדיקה ע"ש. וא"כ אסור מדינא. וצ"ל דמה שצידד שם מתחילה מהא דמדינא כשר היינו רק משום שסומך על מ"ש אח"כ דהכא איכא עוד צד להקל מפני שנקרעה הסירכא ואפשר היתה עוברת במיעוך. ועוי"ל דהכא שפיר אמרינן הס"ס דבמכה בדופן אף להמחמירים בזה כנ"ל. מ"מ שפיר מצוי שתהא הסירכא מן הדופן בכה"ג. והוי ס"ס גמור ולא דמי לשאר סרכות לשומן וגרגרת וכדומה וכמ"ש הראשונים שיותר מצוי שתקלט הריאה לדופן כשיש מכה ממה שתקלט לשאר מקומות אף כשיש מכה שם והובאו בסי' ל"ט וב"י:

ובאמת נראה דשפיר יש לצרף ספק דשמא הוא סביך דכיון שאנו תופסין שאין אנו בקיאים א"כ הוי חסרון ידיעה לכל העולם. וכבר כתבו הרבה פוסקים דבכה"ג שפיר מצטרפין לס"ס. גם סברת הפוסקים דסגי בסריך יש לצרף ג"כ לס"ס דהא המחבר בסי' ל"ט פוסק דסגי בסריך וברמ"א אין הכרח שפוסק כמ"ד דבעינן סביך דהא סתמא כתב שהמנהג להחמיר וכ"כ בד"מ בשם מהרי"ו ובמהרי"ו ג"כ לא כתב טעם על חומרא זו. וא"כ י"ל שאין הטעם מפני שאין בקיאין רק מצד גזירה או דהוי דברים המותרים ונהגו בהם איסור וכמ"ש הב"ח בקו"א. וכל היכא שאנו יכולים שלא לאפושי פלוגתא בין השו"ע והרמ"א עדיף טפי וגם כי אם היה הטעם משום דס"ל דבעינן סביך וא"א בקיאים. כל כה"ג הו"ל להרמ"א לפרושי וכמ"ש בכמה דוכתי היכי שהחמירו מפני חסרון בקיאות וגם דנ"מ לדינא דלפ"ז היכא דסריך הוי וודאי טריפה. והיכא שלפי ראות עינינו הוי סביך ורק מחמירים מפני שאין בקיאין הוי רק ספק טריפה וזה נ"מ למילי טובי. וע"כ צ"ל שטעם הרמ"א מפני גזירה או מנהג וכמש"ל. ובפרט דבאמת יש ס"ס בכל אופן שמא הלכה דסריך כשר ושמא הוא סביך ורק המנהג להחמיר בזה וממילא כיון שאינו רק מנהג משום גזירה הוי רק דרבנן. וא"כ היכי שנאבד ויש כאן ספק שמא היתה עוברת במיעוך שפיר כשר דהוי ספק דרבנן וספק מנהג להקל. ועוד נראה להוכיח דטעם המנהג אינו משום שאין בקיאים דהא הרמ"א כתב בדרך כלל שנוהגין להחמיר בכל החילוקים שנזכרו בסי' ל"ט מסי"ח עד סוף הסימן והיינו אף במכה בדופן ושם לא בעינן סביך ולא שייך סברא דאין בקיאין בזה. אכן באמת בד"מ סי' ל"ט ס"ק כ"ה נראה להדיא שטעם החומרא מפני שמחמירים כשיטת הב"י לדעת הרא"ש שם דאף במקום ריביתא מחמרינן כרב נחמי' דבעי בדיקה ואין בקיאין בבדיקה זו רק כשעוברת במיעוך הוי הבדיקה לחומרא וכמ"ש האחרונים. ושפיר הוי טעם אחד לחומרא דסירכא לדופן ולחומרא דמכה בדופן. ורק בסירכא כסדרן אין מחמירין. אף שהב"י כתב שם להחמיר גם בזה לשיטה זו ואכמ"ל בזה. ומ"מ משמע בד"מ שם שאינו רק מנהג לחומרא. ולא שתפסו כן לדינא יעו"ש:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה