אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן יז · א

סימן יז

והנה לכאורה יש לדון זה לוודאי. דהא אם היה ספק לו באיזה מקום היתה הסרכא. ה"ז ספק שקול. וא"כ כשאומר שקרוב אצלו לוודאי שהסרכא היתה על החוד. הרי בזכרונו קבוע על צד הרוב כן. וניזול בזה בתר רובא. ולכאורה רציתי לומר שגם הגדת עד הוא ע"צ הרוב. דהא אפשר ששכח איזה פרט וכדומה. ורק בעדות שני עדים הוא בהחלט כי אז מדקדקים הרבה בעדותם. וע' תשב"ץ ח"א סי' פ"א באורך הסבר החילוק בין ע"א לשני עדים. וכעין זה בגיטין ג' ע"א בתוס' ד"ה הכא וד"ה אטו דבאחד לא מהני ידעתי ובשנים מהני. והחילוק הוא ג"כ כנ"ל ואכמ"ל בזה. וא"כ כשעדותו אינה בהחלט ה"ז רוב מן הרוב ואין זה רוב גמור. וכן מצינו שנסתפקו האחרונים בעד נגד הרוב אי מהני. אבל באמת ז"א דהא השו"ב נאמן גם להטריף שהוא נגד הרוב משום שהוא בידו. וא"כ הרי נאמנותו בהחלט גמור ולא מצד רוב. וא"כ נאמר בנ"ד דהוי רוב מן ידיעתו. וגם דהכא אם היה מגיד בברי שהיתה על החוד. לא שייך לומר שהנאמנות מצד הרוב כיון שראה בחוש מקום הסרכא. אך ז"א דמ"מ י"ל דאמר בדדמי וכמ"ש בתשב"ץ שם. אכן לפמש"ל שבדבר שבידו נאמנותו בהחלט קשה כנ"ל. אבל באמת מבואר בתוס' פסחים ט' ע"א ד"ה ואת"ל שקרוב לוודאי שאכלתו החולדה. ובכ"ז קרי לה הש"ס שם ספק. וכ"כ התוס' בע"ז מ"א ע"ב ד"ה ואנן דאף בספק הרגיל ג"כ אין מוציא מידי חזקת וודאי איסור. והיינו משום דמ"מ לא הוי רוב גמור. וכעין זה איתא בנדה י"ח ע"ב לחלק בין רוב גמור לשאינו גמור וע"ש בתד"ה למעוטי וד"ה מיעוטא. ואף דבחולין כ"ט מבואר דהיכא דבעינן רוב. סגי ברוב מצומצם וכ"ה בש"ס ופוסקים בכ"מ. ורק התב"ש כתב בסי' כ"א לדעת רש"י שי"ל דבעינן רוב הניכר מה"ת. מ"מ נראה דכ"ז ברובא דאיתא קמן. אבל ברובא דליתא קמן בעינן רוב גמור. וגם כיון שעכ"פ אינה ידיעה גמורה לא שייך כלל לומר רוב בזה. וע"ל סי' קל"ג בזה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה