שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן י · יז
אכן באמת אף שלפלפולא בעלמא הסברא נכונה. אבל לדינא נלע"ד כי קשה לומר כן כי הלא הכרחנו למעלה מדברי התב"ש שחלודה אפשר שירגישו בה בציפורן אף קודם שנראית לעין. וא"כ עתה שנראה לעין נקודה שחורה קרוב יותר שהיתה מורגשת מכבר. ובפרט שכתב מעכ"ת שהיתה מורגשת יותר מפגימה. נראה מזה שהיתה זמן רב. כי אם התחילה להיות מורגשת ברגע זו היה מורגש רק כפגימה דקה מאוד כמובן. וזה דומה להא דאמרינן בב"ב צ"ו ע"א שאם נעשה חלא סיפתקא היינו חומץ חזק מוכח שנעשה חומץ מכבר ולזה עתה נתחזק יותר ע"ש. וה"ה הכא. וגם כי עיקר סברא שהחלודה עובר איזה זמן עד שתהא מורגשת לא ברור כ"כ בפרטות. ועוד והוא העיקר כי טבע החלודה להתהוות במשך רב והרבה שוחטים אין מרגישים בה. וראיתי שוחטים מומחים אשר אין סומכים על בדיקתם בציפורן בין שחיטה לשחיטה. ומביטים לבד זה בעינם על החוד. וישר הדבר בעיני וכן ראוי לנהוג. וכידוע שאם יש פגימה ניכרת לעין ובדיקה זו מובאת בש"ס חולין י"ח ע"ב דבדקי בעינא. ואף שעל בדיקה זו לבדה אסור לסמוך וחלילה להקל בזה כי בחנתי ומצאתי פגימות שהורגשו בציפורן ולא נראו לעין אף לשוחטים מומחים. ודלא כיש שוחטים שמקילים בזה לסמוך על ראיית עין לחוד. והוא נגד דינא דגמרא וכל הפוסקים. אבל ביחד עם בדיקת ציפורן הוא נכון מאוד. ועי"ז שפיר ניכר אם יש שם רושם חלודה. כי על חלודה יותר טוב לבדוק בראיית עין מבציפורן: