אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן י · טז

טו

והנה לכאורה יש לומר דודאי החלודה אינה נעשית בבת אחת רק מעט מעט. ובתחילה אינה נרגשת כפגימה רק אח"כ מתחזקת ונעשית כפגימה. וכ"כ הרשב"א במה"ב שער א' שלדעת הרא"ה שאפשר שיפגם סכין מעצמו. ע"כ צ"ל שהפגימה מתחלת בכל שהו שאינו נרגש ואח"כ בהמשך הולכת ומתגדלת ע"ש. וה"ה הכא בחלודה. וא"כ אפשר אף שהתחלת החלודה היתה מכבר. בכ"ז כפגימה לא נעשית עד עתה. ולזה לא הרגיש בה מקודם. וגם אחר שחיטה אחרונה שנדמה לו הרגש בזה המקום. אפשר היה זה מפני שאז כבר החלה החלודה להתחזק לזה נדמה לו כהרגש. ובאשר לא נתחזקה לגמרי שוב לא הרגיש בה אחר השפשוף. וכידוע שבמקום שיש איזה שינוי בסכין נדמה בתחילה כפגימה ואחר השפשוף שוב אינו נרגש. ואף דגבי מקוה שנמצא חסר קיי"ל דכל טהרות שנעשו ע"ג טמאות ואמרינן ריש נדה משום דע"כ חסר ואתאי וגם שיש להטמא חזקת טומאה מ"מ בנ"ד אין שייך זה דהרי בדק הסכין ולא נמצא בו פגימה. ואין לנו להחמיר שלא בדק יפה כל זמן שאין הוכחה ברורה לזה. והרי אנו סומכין תדיר לכתחילה על בדיקתינו אף כשהיה מתחילה להסכין חזקת פגום. ואח"כ השחיזו. וכעין זה כתבו התו' בנדה שם ובחולין דף י' ד"ה סכין שהקשו מהא דמקוה על הא דאר"ח שאם שיבר עצמות כשר דתלינן שבעצם נפגמה ותירצו דשאני במקוה דאמרינן חסר ואתאי ועוד דהכא עצם ודאי פוגם. וה"ה בנ"ד הרי בדק ודאי ולא מצא פגימה. ובגוף סברא דחסר ואתאי יש לחלק ג"כ ואקצר. וע' תו' נדה ב' ע"ב ד"ה התם. וגם מש"ל שמה שהרגיש מקודם היתה זאת החלודה. יש לדחות ג"כ דאף לרבי דס"ל מה שנמצא הוא שאבד. מ"מ הכא כיון שאחר ששפשף בדק ולא מצא. הרי נתברר שאז לא הורגשה עדיין החלודה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה