שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן י · טו
ועוד דהכא בנ"ד מוכח שהפגימה היתה מקודם שהרי הרגיש במקום זה פגימה תיכף אחר שחיטה אחרונה ומוכח שזה היה מהחלודה. רק אח"כ כששפשף על המטלית. שוב לא הרגיש בשביל שאולי נשאר על מקום ההוא קורט דם קרוש או מסיבה אחרת לא הרגיש בבדיקה השנית דהא כתב הנו"ב חאה"ע סי' מ"ו דקיי"ל כרבי דקבר שנמצא הוא קבר שאבד. ואף לרשב"ג דלא ס"ל בפסחים דף י' שנמצא הוא שאבד היינו רק משום דאמרינן בבכורות כ"ה ע"ב שדרך לקבור מתים בשדות. אבל בנ"ד אין דרך להמצא פגימות. ואמרינן כאן נמצאה הפגימה כאן היתה גם מקודם. וממילא שוב אסורים כל הנשחטים דזה ודאי א"א לומר שבעת התעסקותו בשחיטה עלתה חלודה. כי חלודה עולה רק כשמונח הסכין בלי השתמשות. וע"כ צ"ל שהיתה החלודה קודם שחיטה ראשונה: