שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן י · ז
ונראה ראיה לזה מהא דאיתא בפסחים דף ז' ע"א בפת מעופש שנמצא בפסח אמרינן דעיפושה מוכיח שהוא חמץ. ופירש"י דאף שבדק את החמץ אור לי"ד כדין אמרינן דהוי חמץ. הרי מפורש דכיון שיש הוכחה שנעשה העיפוש מכבר תלינן שלא בדק יפה. ואף דברש"י ד"ה אי הכי משמע שאין ידוע אם בדק רק אמרינן מסתמא בדק ע"ש. נראה דהיינו משום דמפרש שם דקאי על תיבה ובזה אפשר ששכח לבדוק בתיבה ההיא. אבל בטוש"ע ס"ס תמ"ו איתא דקאי על בית. ובבית הרי ידוע שבדק [ובמג"א שם סק"ו הביא ג"כ מרש"י דמסתמא בדק] ואי קאי שם כשלא בדק כל כה"ג הו"ל לפרושי. וע"כ צ"ל דאמרינן אימור לא בדק יפה. וה"ה הכא בנ"ד כיון שהחלודה מוכחת שנעשה מכבר. אמרינן שלא בדק יפה ובפרט דבבדיקת הסכין בנקל לטעות כמש"ל בשם הרשב"א משא"כ בבדיקת חמץ: