שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן י · ו
ולפ"ז בנ"ד שקינח הסכין אחר שחיטה אחרונה ומצא חלודה בפחות מרביע שעה הרי אומדן דעתא שבודאי היתה החלודה מכבר קודם שחיטת הראשונה. ועל כרחינו לומר שלא בדק יפה. והרי כתב הרשב"א במשמרת הבית בבית הראשון שער ראשון והובא בתב"ש שם ס"ק ל"ד דהיכא שבדק אחר שחיטה ומצא יפה והניחו במקום המוצנע ואחר זמן נמצאת פגימה שחיטתו אסורה דכיון שאין סיבה ידועה לתלות בה הפגימה אין ספק מוציא מידי ודאי ואמרינן שלא בדק יפה כיון שבדק במהירות שזה יארע לפעמים שבמהירות לא ירגיש בפגימה בשביל שלא נתן לב או שצפורנו דלג על מקום הפגימה. ועוד שאין כל הצפרנים שוים אף באדם אחד ועוד שלפעמים נדבק דבר על הסכין ולפעמים יכנס הדם בפגימה ויקרש בתוכה ואין נרגשת הפגימה ואח"כ כשינער מהסכין הדם ירגיש הפגימה. וכן אירע להראב"ד ז"ל מעשה כעין זה עכת"ד. הרי שהביא כמה סיבות שאפשר שלא בדק יפה ואף שאין כאן שום הוכחה שהיתה הפגימה מקודם. ואף הבה"ב שם לא חלק רק משום דס"ל שדרך הסכין ליפגם מעצמו והרשב"א חולק עליו. והמרדכי וראב"ן שהכשירו בזה טעמם משום דהוי מילתא דלא רמיא ואפשר נגע בסכין באיזה דבר ונפגם בו ולאו אדעתיה וכמ"ש התב"ש שם ס"ק כ"ט. אבל בנ"ד בחלודה שיותר מסתבר שהיתה מכבר ואין כאן שום סברא לתלות בה. נראה דלכ"ע אסורה השחיטה ותלינן שלא בדק יפה. ובפרט בהבדיקה שבין שחיטה לשחיטה שמנהג השוחטים לבדוק רק חדא בדיקה אטופרא. וקרוב הדבר מאוד שלא ירגישו בפגימה דקה ובפרט אם היא נוטה קצת לצד אחד כידוע לבקיאים וכבר צווחו האחרונים על מנהג זה. וגם דהא בודקין בעוד הסכין לח מן הדם ושפיר יש לחוש שהדם כיסה הפגימה וכמ"ש הרשב"א בשם הראב"ד: וגם בדיקה אחרונה שקינח הסכין וכן בבדיקה שקודם שחיטה ראשונה י"ל שלא בדק יפה ובדק במהירות. וגם כי ידוע לבקיאים אשר נקודות חלודה שעל החוד מטעות הן ויש הרבה שוחטים שאין מרגישים בהם תיכף: