שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן טו
ע"ד ורדא שהיה חסר ראשה. והשורש היה לו תואר ורדא ושיעור טרפא דאסא. ובשמאל בדרא נמצא חתיכת ורדא בכיס. וזה יוכל להשלים החסרון. וכבר שפיר חזי כת"ר שהתב"ש והב"א סי' ל"ה הביאו בשם הר"צ להטריף בזה משום דאיכא ג' ריעותות. חסר קצת ורדא. ויתר ורדא. ויתר כיס. ורק הביא שהמאיר נתיבים סי' מ"א ושו"ת נפש חיה הקילו בזה וכתבו דהר"צ לא החמיר בזה רק היכא שצריך להשלמת הורד אבל לא היכא שיש תואר ורד כשיעור. וכת"ר פלפל בדבריהם וחפץ לדעת דעתי בזה. הנה ספרים הנ"ל וכן שו"ת ב"א שהביא אינם אצלי. ובלעדי זאת אם באנו לדקדק בכל ספרי השו"ת אין אנו מספיקין ואין דרכי בכך כאשר יראה הרואה את חיבורי הנדפס. ולהאריך בזה ג"כ אין מקום באשר יסודי הסברות בזה הם הכל באחרונים ולמעשה אני נוהג להקל שהרי מפורש ברמ"א סי' ל"ה סוף ס"ב שכשר אף אם חסר ראשה לגמרי. וכבר כתב הפרמ"ג שם בש"ד סקכ"א דהא שמצריכים צירוף היינו אם אין בשורש תואר ורד בלעדי החתיכה יעו"ש ובש"ד ס"ק י"ח. וכ"כ בב"א ס"ק ק"כ ) ואף כי דברי הש"ך בסוף סקי"ח לא משמע כן: מ"מ ההכרח לומר כן. וגם דבאמת נראה שהש"ך הבין דברי הר"צ דאיירי שחסר משיעור ורדא ובכ"ז מהני להשלימה בחתיכה. ולבד זה הרי דעת הרמ"א להכשיר בשינתה תוארה לגמרי ע' בט"ז סק"ו ובמשבצות שם. וכן בארתי בחיבורי סי' מ"ה שחומרא זו אין לה יסוד בש"ס לשיטת רש"י. וגם יש לפרש שחסר חצי הורדא כולה ואין שם שורש שלם. ולזה כתב הש"ך בסקי"ח שע"י צירוף הוי תואר ורד. וגם דהר"צ החמיר בזה משום שמחמיר בשני כיסים בימין ולזה קרי לה ריעותא. אבל לדידן דמקילין בזה כהמהרש"ל ומ"ב וש"פ. לא הוי ריעותא. ובפרט בנ"ד דהוי בדרא א"כ לא הוי ג' ריעותות דהב"א ס"ק ק"כ הביא דהריעותא היא דהוי יתרת מקמא שיש מטריפין. ואף די"ל דהוי כיתרת ורד כיון שיש להחתיכה צורת ורדא וע"ש בב"א ובלבש"ר בזה. מ"מ הא דעת הט"ז וכמה אחרונים דיתרת ורד בשמאל כשירה. ונראה דאף להש"ך דמחמיר ביתרת וורד בשמאל. היינו משום שיש פוסקים דס"ל שאם נמצאת הוורדא בשמאל כשירה וכמבואר בראשונים. ולזה אם נמצאת בשמאל שם וורדא עליה והויא לה כיתרת וורדא. אבל אם נמצאת בדרי א"כ אין זה מקומה כלל. שפיר הוי רק יתרת בדרי וכשירה לכ"ע. ורק היכא שיש לה צורת וורד צורתה מוכחה עליה שהיא וורדא ולא יתרת בדרי. אבל בנ"ד שאין לה תואר וורד רק בקצהו. שפיר הוי יתרת בדרי. ובאמת צע"ק דהא כתב הש"ך ססקי"ז שאם יש לה כיס אף שאין לה תואר וורד הוי יתרת וורד ע"ש. וא"כ למה הוצרך הר"צ לומר דהוי ג' ריעותות דהא סגי בזה שיש יתרת וכיס. וצ"ל דהוצרך לזה כי היכי דלא נימא לצרף החתיכה לוורדא וליכא יתרת או דהכא שאני שאינה כמו יתרת גמורה רק כמו חתיכה בולטת וכידוע לבקיאים שהרגילות הוא להיות באופן זה. וע"ל סי' ד' בשיעור ט"ד בזה:
והרי יש לנו כמה שיטות להכשיר שיטת הראשונים המכשירים בחסרה הוורדא. ואף להאוסרים. מ"מ רובם מכשירים בשינתה תוארה וא"כ לא איכפת לן כלל בזה שחסר ראש הוורדא [ולפ"ז ג"כ נראה דאין שייך לומר יתר וורדא במה שיש כעין וורדא בשמאל בדרי כיון שלשיטת פוסקים אלו אין צורה מיוחדת לוורדא דווקא. וממילא אין לנו לדון ליתרת וורדא רק כשנמצאת במקום הוורדא בימין ולא בשמאל. ואפשר שלזה הכשיר הט"ז ביתרת וורד בשמאל מפני דס"ל בסק"ו שהרמ"א מסיק להכשיר בשינוי צורה. והש"ך שפוסל לטעמיה דמפרש שם דהרמ"א קאי רק על החילופים ולא על שינוי צורה ע"ש ובפמ"ג וב"א. אך יקשה לפ"ז למה מכשיר הט"ז בימין באין לו צורת וורד וגם דהט"ז בעצמו כתב הטעם מפני שכל יתרת ל"א כנטול רק כשהוא במקומו יעו"ש]. ואף להאוסרים בשינתה תוארה. מ"מ י"ל דבנ"ד שיש לה תואר וורד בשורשה שפיר דמי וכמ"ש הרמ"א באמת כמש"ל. ואף אינימא דזה שחסר ראשה מיקרי שינוי תואר מ"מ נאמר להשלים ע"י החתיכה שבשמאל. ואין להחמיר בכגון זה ולהפסיד ממון ישראל. ובשביל יתר כיס כבר האריכו הפוסקים לברר שאין לחוש לחומרא זו וסברת התב"ש משום דתלינן שהיתה יתרת ואיתמוחי איתמוח דחוקה. דל"ד לכוליא דשם הקרום הוא מגוף הכוליא משא"כ כיס הוא חיצוני. ועי' בב"א שדחה ג"כ זה. ובנ"ד בלא"ה לא שייך זה לפי שיש לתלות שהכיס נחלק כמו שנחלקה הוורדא ועכ"פ הרי אנו רואים את החתיכה שבכיס. ואין לחוש שהיה בו יותר מכפי שהוא עתה:
ובאמת הא איכא חזקת כשרות וכיון שהוא ספק אם היא יתרת בדרי או יתרת דוורדא נוקמא אחזקת כשרות וניזיל בתר רוב כשירות. וא"ל דהכיס הוא רגלים לדבר שהוא יתרת וורד ז"א. דהא באמת מצינו יתר כיס בלי שום אונא ג"כ וא"כ אפשר שיהא בה חלק אונא ג"כ וכיון דעכ"פ יש כאן שינוי דאף אם היא יתרת וורד הוא שינוי גדול מכפי הרגיל א"כ טפי עדיף לתלות השינוי להכשיר מלהטריף: