שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן ז · ט
ומ"ש הרמב"ם בפ"א מה' ציצית ובש"ע סי' י"א ס"ח דמשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית. אין להקשות מזה על מה שכתבנו דלדעת הרמב"ם אסור רק לכתחילה. דזה שייך במצוה חיובית לעשותה שעה אחת בזה שייך לחלק בין לכתחילה ובין דיעבד. וכמו בשופר ובחליצה ולולב וכיסוי וכדומה. אבל ציצית שחיובו בכל עת שלובש בגד של ארבע כנפות. כיון שאסור לכתחילה לעשות ציצית מצמר של נעבד. ודאי שמחויב בכל רגע להסיר הציצית שנעשו מצמר זה ולעשות ציצית אחרים. ועכ"פ לפשוט הבגד. דהא בכל רגע שלבוש הבגד הוי לכתחילה. ובפרט לפמ"ש הפוסקים דשהייה בבגד הוי כלבישה ע' תוס' מכות כ"א ע"ב וש"א סי' ל"ב בזה. ולזה סתמו הרמב"ם והמחבר דין זה בלשון פסול דלא משכחת לזה כלל שיהא מותר ללבוש ציצית מצמר זה. וא"ל דמשכחת לה היכא שא"א בענין אחר. וכמ"ש הפוסקים בכמה דוכתי דכל שעת הדחק כדיעבד דמי. ז"א דזה שייך רק בדבר איסור שאסור לכתחילה או בדבר שאינו רק מצד הידור. אבל בנ"ד שיש בזה סברא דמאיס לגבוה מצד איסור נעבד ויש שורש לזה מן התורה דילפינן לה מקרבן. ודאי דאסור לכתחילה בכל גוונא אף שא"א לקיים המצוה באופן אחר. ועוד דגבי ציצית לא שייך זה כלל. דהא אפשר לו שלא ילבוש כלל הבגד של ד' כנפות דהא אינו מחויב בזה וכדקיי"ל בפ' התכלת ובש"ע סי' כ"ד ס"א. ואף אם אין לו בגד אחר יכול לעשות הקרנות עגולות שלא יתחייב בציצית. שוב ראיתי שכ"כ המג"א בסי' תקפ"ו סק"ו דהא דצמר נעבד פסול לציצית הוא רק לכתחילה ע"ש. ות"ל שכוונתי לדעתו הקדושה. רק שלא ביאר הדברים. ולפמש"ל הדברים מבוארים בס"ד. ובאמת שיטת הרמב"ן והר"ן בע"ז מ"ז ע"א דפסול דמאיס הוא אף בדיעבד ע"ש שחולקים על הראב"ד בזה. וכ"נ דעת התו' בסוכה ל"ב ויש להאריך בזה. אך אכ"מ דבנ"ד גבי מילה לא שייך זה דבדיעבד וודאי יצא דהא הסכין אינו גוף המצוה. ורק בגוף המצוה כגון בלולב ושופר של ע"ז שייך לומר שלא יצא: