שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן ב · ב
ודברי התוס' שם צריך ביאור מה חידש הר"י שם דין דמלמד. דמאי שנא משאר שכירות שכתבו מקודם. וכבר הקשה כן המהרי"ט בחי'. ותירץ דהו"א כיון שי"ל שתלמיד זה טוב יותר מאחר הוי כמציאה. לזה אר"י דכיון דטרח בו דמי למרחיקין מצודת דג ע"ש. ודבריו צ"ע דא"כ בכל שכירות נימא שבעה"ב זה עדיף טפי מאחר או המקום טוב יותר. וכן בקנין שדה יאמר דשדה זו עדיפא ליה. ועכצ"ל דבשביל זה לא דמי למציאה. והנראה בדעת התוס' דהנה היש"ש בפ' האומר כתב דלהכי ל"ק דהוי רשע במקדש אשה לעצמו. דמשום מצות פו"ר לא הוי רשע ע"ש. וכ"כ שם עוד אח"כ גבי מלמד שיכול בעה"ב לשכור מלמד של חבירו משום דבדבר מצוה אין שייך דין דעני המהפך בחררה. ורק שדחה דא"כ ישאר הבעה"ב השני בלא מלמד דאין דרכו של הבעה"ב לחזור אחר מלמד במק"א. ולפ"ז במלמד שמשכיר א"ע אצל בעה"ב שפיר לא שייך דין דעני המהפך בחררה דהא דרכו של מלמד לחזור אחר בעה"ב כמ"ש היש"ש שם. וזה ודאי הוי דבר מצוה דהא השכר שנוטל הוי רק שכר בטלה או שכר שימור כדאיתא בנדרים ל"ז ע"ש בר"ן. והלימוד שלומד הוא מקיים מצוה בחנם ע"ש. וכן חושבם בב"ב ח' ע"ב בין מזכי הרבים. וכעין זה מצינו בח"מ סי' קנ"ו שלא גזרו חזקת ישוב על ת"ח. וכן הוא בש"ס ב"ב כ"ב ע"א. וכ"כ הק"ע בירושלמי ר"פ האומר דקרי ליה זריז ונשכר משום דפו"ר הוי דבר מצוה. אך לענ"ד אינו מוכרח דהא קרי שם גם בקונה שדה זריז ונשכר. ומש"ש הק"ע דגם סחורה הוי מצוה תמוה. דא"כ ליכא כלל לדין מהפך בחררה. אבל הכוונה פשוט דבקדושין ובשדה י"ל דאיירי שעדיין לא הושווה כלל עם האשה או בעל השדה. ורק שלחו לדבר עמה אודות זה ואם תחפוץ יקדשה. ובכה"ג ליכא דין דמהפך רק בפסיקת דמים כמפורש בש"ע וברמב"ם פ"ט מה"א הי"ז איתא גבי קדושין שאסור לעשות כן וכל העושה דבר זה וכיוצא בו בשאר דברי מו"מ נקרא רשע. נראה דעתו דגם בקדושין שייך דין רשע. וכן הבין הב"ש סימן ל"ה סק"כ. אבל לענ"ד י"ל הכוונה שהעושה זה בשאר מו"מ הוי רשע. אבל הכא לא הוי רשע רק שאסור לעשות כן דהוי רמאי. ורק מייתי שחמור כ"כ עד שבמק"א נקרא רשע. וכ"נ דלהכי מייתי שם הא דמו"מ. אך זה י"ל דמייתי למו"מ משום דבש"ס ליכא מפורש בקדושין שנקרא רשע לזה הביא ממו"מ. ועפ"ז מה' מכירה ה"י וההכרח לקצר]. עכ"פ שמענו דבדבר מצוה ליכא דין מהפך. וכן מסתבר דרק בממון אסור להשיג גבול אבל במצות וודאי כל הקודם זריז ונשכר. וא"כ הו"א דבמלמד ליכא דין מהפך כיון דהוי דבר מצוה כמש"ל והסברא משום דדבר מצוה הוי כמציאה [ומזה נראה דבקניית אתרוג ליכא דין דמהפך אם שניהם קונים לעצמם ולא למסחר. וכעין זה קיי"ל דבדבר מצוה קונה במעות לבד והוא מחולין דף פ"ג] ולזה קאמר ר"י דכיון שהוא בביתו מכבר וטרח טובא והו"ל כוודאי שלו וכמו בדג ביהיב סייארא ולזה אסור אף במלמד דהוי דבר מצוה משום דאף במציאה אסור בכה"ג. ומדוקדק ג"כ לשון בביתו: