אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק א חלק אורח חיים › סימן כז

שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן כז

סימן כו

להרה"ג הנ"ל ומ"ש כת"ר להקשות עמ"ש הרמב"ם פ"י מה"ת שאוכל תרומה ביה"כ משלם קרן וחומש ונזיר ששתה יין תרומה אינו משלם החומש. והקשה דאי שתיה דאיסור נזיר לאו שתיה היא א"כ גם ביה"כ נימא הכי. והראב"ד חולק באמת על הרמב"ם שם וגורס בתוספתא שמשלם חומש ונראה בזה דהא קיי"ל בבכורות נ' ובח"מ סי' רל"ד שאכילת איסור בשוגג אינה אכילה כלל שנפשו חותה עליו ונראה שזה שייך רק באיסור ממש. אבל אם המאכל היתר רק שאכלו בזמן האסור כגון שהטעהו ביה"כ והאכילו שפיר משלם דבכה"ג אין נפשו חותה עליו כ"כ וכעין זה כתבו התוס' בשבת י"ב ע"ב ור"ה כ"א וכמה דוכתי שאין גנות לצדיק רק כשאוכל דבר איסור אבל כשאוכל בזמן האסור אינו גנות ע"ש. ומיושב שפיר הרמב"ם הנ"ל דבנזיר דהוי היין עליו האיסור בעצמו אינה שתיה כלל שנפשו חותה עליו וכ"ה בתוס' רעק"א בפסחים אות ז' בשם בנו רש"א הטעם מפני שנפשו חותה עליו. אבל ביה"כ שאינו איסור ממש רק בזמן איסור שפיר אין נפשו חותה והויא אכילה ומשלם חומש:

ועפי"ז נראה לישב מה שנתקשו האחרונים בא"ח סי' קצ"ו דאכל איסור אינו מברך ובסי' תרי"ח איתא שאוכל ביה"כ מברך ונדחקו בזה המפרשים ע"ש. ולפמ"ש א"ש בס"ד דבאיסור עצמו דלאו אכילה היא כלל א"צ לברך משא"כ ביה"כ שאינו רק זמן האסור שפיר מברך דהויא אכילה. וע' שבועות כ"ד ע"א דאיסור מיקרי אכילה היכא שאכלו במזיד דחשובי אחשביה ופירש"י שגילה על עצמו שאינו קץ בה. וצ"ל דדווקא באוכל איסור א"כ גילה דעתו שאינו קץ בה אבל בחולה שאוכל איסור לרפואה וודאי קץ בה ורק שמוכרח לאכול מפני חוליו וסכנתו ודמי לשוגג שנפשו חותה עליו. וע"ש בתוד"ה אלא ואקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה