אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק א חלק אורח חיים › סימן טז

שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן טז

סימן טו

אין מעבירין על המצוות דאורייתא או דרבנן.

אות כח

והנה בגוף דין זה הא דאין מעבירין עה"מ אי הוא מה"ת או דרבנן כתב הרדב"ז סי' תקכ"ט דהוא מדרבנן. וקצת משמע כן בב"י או"ח סי' כ"ה שכ' דמוטב שיעבור על המצוה משיעבור על מה דכתיבא באורייתא יעו"ש. אבל רש"י פי' ביומא דילפינן מושמרתם את המצות. ואף שי"ל דהוי רק אסמכתא. אבל פשטות הסוגיא והפוסקים לא משמע כן מדהקשו התוס' ביומא ל"ג ובכ"מ ל"ל קרא ליסוד מערבי תיפוק ליה דאין מעבירין יעו"ש אלמא דהוי דאורייתא ממש ולשון הב"י יש ליישב דכוונתו דהא דאין מעבירין אינו רק משום כבוד המצוה. ולזה כיון דהתורה אמרה להקדים ש"י לש"ר אין כאן בזיון כלל וכמוש"ל בזה. וכ"נ במנחות ס"ד דקאמר דבא מן הקרוב אבע"א משום כרמל ואב"ע משום אין מעבירין וכרמל הוא דאורייתא וא"כ משמע דאין מעבירין נמי מה"ת דבחד גוונא נקט להו. ויש לדחות ולמעלה בארנו זה בס"ד. וגם לפמש"ל להוכיח דאין מעבירין הוי אף אי חדא מנייהו תדיר או מקודש טפי. וקדימת תדיר ומקודש הוא מה"ת כדאיתא בזבחים פ"ט ובהוריות י"ב ומ"ש הב"י וט"ז ס' כ"ה דתדיר אסמכתא ע"ש בפרמ"ג שיישב זה ועט"ז סי' תרפ"א. וע' בס' ברכי יוסף סי' צ' בארוכה וש"א סי' כ"ח ואכ"מ] וא"כ מוכח דא"מ הוי מדאורייתא שדוחק לומר שתקנו כן לעקור קדימת תדיר שהוא מה"ת בקום ועשה דכל כה"ג הו"ל לפרושי. ודעת הרדב"ז צ"ע לכאורה אף דבאמת משמע דדרשה דושמרתם את המצות שלא יחמיץ המצוה הוא אסמכתא בעלמא דאינו פשוטו של מקרא וגם דאצטריך לגופיה לשימור מצה כדאיתא בפסחים ל"ח ודף מ' ודקאמר במכילתא אל תקרי מצות אלא מצוות הוא ג"כ נראה כאסמכתא. ונראה שעיקר הכוונה לדרוש שהמצות צריכים זריזות וזהירות לקיימם ולא יאחרם ויליף ממצה לכה"ת כולה. ועכ"פ סוגיית הש"ס והפוסקים מוכח דהוי דאורייתא כנ"ל:

אות כט

ובאמת בלא"ה נראה דאין מעבירין ושהויי מצוה לא משהינן שניהם הוו דאורייתא מטעם אחד דהוי בזיון למצוה. וכדאמרינן בשבת כ"ב אבוהון דכולהו דם וילפינן מדאמרינן במה ששפך יכסה שלא יהו המצוות בזויות עליו ומדמה לה לענין הרצאת מעות לפני נר חנוכה וסיפוק מנויי הסוכה ע"ש. אף דלא דמי להא דכסוי רק דילפינן בכלל שצריך לכבד המצוה ופירושה נמסר לחכמים. וגם לענין להשהות מצוה. הא קיי"ל זריזין מקדימין למצוות וילפינן לה בפסחים ו' מקרא. וכן פירשב"ם בפסחים ק"ה ב' גבי חביבה מצוה בשעתה דזריזין מקדימין ע"ש. אלמא דחד טעמא הוא אף ששם יש לחלק. ובפסחים ס"ח יליף לה מדדחי שבת. ועוד נראה דהא חזינן בר"ה דף ד' מצוות טובא שעובר על בל תאחר. ובצדקה עובר לאלתר אי קיימי עניים. אלמא דכיון דמזומנת המצוה לפניו מחוייב לקיימה. ונהי דלא ילפינן משם לעלמא לעבור בלאו מכמה טעמים. וגם דאין מזהירין מן הדין אבל איסורא וודאי איכא. וגם ביבמות ל"ט דחינן מצוה דאורייתא בגדול ליבם משום שהויי מצוה. ודברי הרדב"ז אפשר ליישב כוונתו דהא דיליף מושמרתם שלא יחמיץ דמשמע דהוי גזה"כ זה הוי אסמכתא. דא"כ תדחה גם הא דש"י קודם לש"ר. ורק דעיקר הטעם דא"מ הוא משום שלא יבזה המצוה כיון שמוכנת לפניו לעשותה. וכיון דמצינו דתש"י קודמים. שוב אין זה בזיון כלל לתש"ר כשמעבירם וכנ"ל. אבל גוף הדבר חידוש לשקול ערך המצוה. אבל לענין תפילין דגזה"כ הוא דתש"י ולא הוי משום כבוד רק משום איזה טעם נסתר (וכמו שהביא באמת בשם הזוהר טעם על זה) ולהכי שפיר דמי אף להעביר על תש"ר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה