אור ברסלב
שות דברי יששכר יו"ד › סימן קיג

שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט

יו"ד · סימן קיג

סימן קיב

כבוד ה"ה הרב המאוה"ג וכו' כש"ת מהור"ר אליעזר אבא נ"י אבד"ק קאמין: ע"ד שאלת בני עירו אודות החברה קברנים ב"מ:

הנה דברי המג"א סי' קנ"ג סקמ"א צריכים ביאור במ"ש שם במוחזקים בקבורת מתים א"י למחות באחרים שבעשיית המצוה כ"א רוצה לזכות ובמדינותינו שיש חבורות ממונים לכך נ"ל שצריך ליתן להחברה כמנהגם עכ"ל:

הנה דבריו ז"ל תמוהים ראשית גוף הדין תמוה אה"נ מ"ט לא נימא שכבר הוחזקו וכמ"ש המחבר סעיף זה והוא מת' המהרי"ק מי שהי' בביתו וכו' דא"י לשנותה ה"נ נימא גם בחברה דאין אחר יכול לזכות במצוה זו: אך מקור הראי' הוא מהך דמערבין בבית ישן ושם הטעם משום חשדא וזה שייך דוקא ביחיד ע"כ אסור ליקח ממנו המצוה. אבל ברבים כיון דקיי"ל דברבים ליכא חשדא מש"ה אינם יכולים למחות בהאחרים:

עוד נ' יותר לומר דדוקא בבהכנ"ס שם דס"ס יש לכל א' חלק במצוה זו כיון שהוא מתפלל בצבור רק זכות זה שבהכנ"ס בביתו בזה זכה פלוני וס"ס לא יזכו כולם במצוה זו רק אחד. ומה חזית דזה יזכה בה יותר מזה ע"כ ראוי יותר, נכון שיזכה הראשון מי שזכה כבר. אבל לבטל לגמרי שלא להניח לזה לקיים המצוה מפני חזקתו של זה זאת לא נראה להם וגם שם במערבין בבית ישן ג"כ אינו מבטל מצותו של כל א' דס"ס יש לכל א' חלק בעירוב אלא שיש לזה חשיבות יותר מה שהוא בביתו וזה לא יוכלו לזכות כולם ע"כ הניחו שיהי' אצל הראשון:

וראי' גדולה לדברי עפ"י מ"ש הטויו"ד כ"ח מיהו אם עמד א' לקרות בתורה ועמד אחר תחתיו אין לחייבו בי' זהובים דבקריאה כולם חייבים זה כמו זה והוא מדברי תוס' חולין (דף פ"ז ע"א) ד"ה וחייבו משום דכולם חייבים בקה"ת ודעתם אפי' עמד במקום כהן דאסמכתא בעלמא היא ואין לנו מוחזק גדול מכהן שמוחזק לעולם לקרוא ראשון אעפ"כ אין מוציאין מזה השני. ואף דלא קיי"ל כן כמ"ש המג"א ר"ד סק"ד משום דהכהן הוא דאו' ואף דבודאי יש לחלק דהתם בדיעבד איירי והכא לכתחלה ס"ס משמע דליכא חזקה דאי הוי חזקה הי' בדיעבד חייב ג"כ:

וגוף דברי התוס' תמוהים מהך דקיי"ל בסי' קל"ט ס"ג דאפי' ראש הכנסת או חזן לא יקרא עד שיאמר לו קרא והם מדברי התוספתא המובאים ברא"ש פ"ג דמגילה. ס"ס יהי' איך שיהי' משמע דליכא טענת חזקה:

ובזה יובנו סוף דברי המג"א שכ' ובמדינותינו שיש חבורות ממוני' לכך נ' דצריך ליתן להחברה כמנהגם הא גם בראשית דבריו מיירי באנשים שהחזיקו והם ג"כ כמו חברה ומאי שנא:

אך נ' עפ"י מ"ש בפסקי מהרא"י סי' קכ"ח וז"ל דכל מה שאסרו חכמים שלא ירד איש לאומנת חבירו להשיג גבולו ולהרחיק מהיזקו היינו דוקא בכל מילי דאית בי' מיעוט פרנסה ומיעוט רווחין ותוס' מחייתו. אבל כה"ג דחד עביד שררותא דמאתא ואידך קאתי למיעבד נמי שררותא דמאתא כוותי' ואין בזה חסרון כיס מאן לימא לן דאסור כה"ג דכל חד וחד בעי למיזכי בשכר פרנסי ישראל שהוא שכר שאין לו שיעור:

ול"ד למי שהוחזק במצוה כמה שנים דמשמע מל' מהר"מ במרדכי (סי' תקל"ג) דאית לי' בה חזקה שלא יוכל לדחותו בכלום ממנה דשא"ה דרגילים לקנות חוקה כה"ג מן הצבור ולהנות צדקות והקדשות ע"ז זכה להניח להם וליורשיהם חזקה אבל כתר תורה ושררותא דידה הרי היא מונחת ומופקרת לכל מי שרוצה לזכות בה עכ"ל:

הנה הרב ז"ל לא הקשה מהך דמערבין בבית ישן כמו שהביא מהרי"ק וכן המהרי"ק לא הביא מהך דתשו' מהר"מ שבמרדכי כמ"ש דשני הדינים אינם דומים זל"ז דהתם, לאו במצוה דרמיא עלי' ושפיר מהני חזקה אבל מהך דמהר"מ שפיר מקשה המהרא"י דהתם נמי במצוה דמוטלת על כל ישראל דמיירי בגלילה וכי האי דקה"ת דתוס' וטויו"ד הנ"ל ואפ"ה הוי חזקה ע"ז תי' דשא"ה דהוי הכנסה להקדש וצדקות והקהל מכרו להם באופן זה. וזה נ' ג"כ כוונת מג"א שכ' במדינותינו שיש אנשים ממונים על כך היינו שממונים ע"ז מן, הקהל לפי שקנו אותו הזכות מן הקהל בדמים לפיכך הוי כי האי דמהר"מ וצריך ליתן להם:

אך אני תמה על מהרי"ק ז"ל למה לי' ללמוד מהך דמערבין בבית, ישן. וכן גבי האי דמערבין למה להו בגמ' למימר משום חשדא ולמה ל"א כמ"ש בירושלמי פ' הבונה ה"ג אילן דר' הושעיא ודבר פזי וכו' א"ל כתיב והקימות את המשכן כמשפטו וכו' משמע שם דלעולם מי שזכה במצוה זכה אפי' היכי דליכא חשדא וכי האי דקרשים ומהתם מוכח אפי' היכי ליכא שום טעם וטענה וכן נ"מ אפי' ברבים דליכא חשדא כמש"ל אפ"ה מי שזכה זכה: ונלפע"ד ליישב דעת המהרי"ק עפ"י מה דאיתא התם בסיפא דירושלמי הנ"ל תרין זרעין בלווטיא וכו' אזלין פגניא וזכין באורייתא וכו' עאל ר' יוחנן ודרשה בבי מדרשא דר' בנייא אפי' ממזר, ת"ח קודם לכ"ג ע"ה א"כ משמע שם דכל אותה החזקה הוא דוקא כשאין גדול הימנו אבל נגד גדול ממנו בתורה לא מהני ולזה חדשו בהך דמערבין בבית ישן אפי' כשיש גדול ממנו בתורה כדמוכח שם בגמ':

וזה היא דינו של מהרי"ק באדם שהוחזק בביתו בית תפלה אפי' שיהיו אח"כ גדולים בתורה ממנו אעפ"כ אין יכולים ליקח ממנו וזה משום חשדא וממילא לפ"ז היכי דאין החדשים גדולים בתורה מן הראשונים אפי' היכי דליכא חשדא אעפ"כ אסור ליקח המצוה מן הראשונים משום משפטן של קרשים עכ"פ וא"כ עדיין תימה על התשו' הנ"ל שהתירו. וע"כ נ"ל כמ"ש בתי' השני שגם הוא רוצה לזכות בהמצוה שמוטלת על כל ישראל:

וראי' לדברי ממ"ש בס' אלי' רבה המעשה מה שהי' בימי פטירת הגאון בעל עוללות אפרים ז"ל שרצו תלמידיו להתעסק בו והיינו טעמא שלא חשו לטענת חזקה שלהם משום שהם ת"ת וכירושלמי הנ"ל משום דיקרה היא מפנינים ואעפ"כ פסק הגאון בעל של"ה ז"ל שהקברנים קודמים משום האי דתשו' מהר"מ ומשום דעכ"פ יש להם חזקה:

ומה שצוה שאם רוצים הקברנים לותר מרצונם הטוב לאנשים חשובים לטובת הצדקה רשות בידם ראי' דכונת החזקה משום שמהנים להקדש והיינו מה דהוסיף המג"א במדינותינו וכו' וניחא לפ"ז טעם התלמידים שרצו לזכות בו כמש"ל דס"ל דליכא חזקה ודברי המג"א מדוקדקים לפי דברינו לא כמ"ש שנ' מדברי הא"ר שיש מהאי עובדא דשל"ה השגה על המג"א:

והנה כ"ת יצא לידון בדבר עפ"י מ"ש החת"ס משום שנוטלים מעות אין להם שום זכות ולכאורה נ' ראי' לדבר דאם עושים בשכר ל"ח עוסקים במצוה כמ"ש במג"א סי' ל"ח סק"ח בשם רש"י דאם עושים להשתכר ל"ת עוסקים במצוה. אבל עדיין צ"ע לתי' השני של מג"א שם שכ' דשם עיקר כוונתו להשתכר משמע דאם אין עיקר כוונתו להשתכר עדיין חשיב עוסק במצוה. וגם דהכא אין נוטלים שכר לעצמם אלא לקופה של צדקה וזה רשות בידם כמ"ש בא"ר שם בשם השל"ה ז"ל:

ובדבר הזה יש קצת השגה על החת"ס ז"ל שנ' שהבין בכוונת המג"א דסי' קנ"ג הנ"ל במ"ש שצריך ליתן להחברה כמנהגם דהיינו ליתן להם מעות ואין ס' אצלי שאין זה כוונת המג"א אלא שצריך ליתן להם המצוה כמנהגם: וגם מה שלפעמים עושים סעודות כבר כ' הוא ז"ל בעצמו דיש מקום לזה כמ"ש בגמ' ר"ה (דף כ"ג ע"ב) וסעודות גדולות עושים להם כדי שיהיו רגילים לבוא הגם דסברא זו היא קלישא דכל זה אם אנו עושים להם סעודות ודאי נכון הוא אבל לא שיהיו כופין וגובין ממון בזרוע כדי שיעשו לעצמם סעודות אבל מ"מ ליטול מהם המצוה כבר כ' דאפי' אם יש להם הנאה ג"כ כיון שעיקרם לשם מצוה לא ברירא ליטול מהם משום זה. ומאן יימר שלא היו מעולם נוהגין כן:

אבל ודאי דא קושטא היא דאם. נהגו ליטול מדה גדולה יותר מן השיעור ודאי דחשיבי כמוכס שאין לו קצבה מצוה גדולה לבטל בעלי זרוע כאלה מישראל. אבל מה נעשה:

לאלה החדשים שנתחדשו אצלכם וכי אלו לא יעשו ג"כ כן וכמעט בכל מקום מישראל בעוה"ר נהגו ליטול בזרוע ואין שום רב ומורה בכח למחות בידם וכו' ותי' א' לכולם למה במקום פלוני נוטלים ושם יש רב גדול ושותק וכו' וכולם אינם רוצים להתגרות בבעלי זרוע ע"כ גברה אגרופה של חמס: אך כ"ז הפלפול אם הם במקום הזה,. אבל בכה"ג שהם דרים במקום אחר בודאי צע"ג אם הם יכולים לעכב מי שמע כזאת שאנשים ממקום אחר יהי' להם חזקה על אנשים שבמקום הזה למנוע אותם מלעשות מצוה:

והלא גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ואנשים שבמקום זה עליהם מוטל החוב הזה לקבור המת שהוא בעירם כמו דקיי"ל מת בעיר כל בני העיר אסורים במלאכה ואיך יבואו אחרים בזרוע ויאמרו להם שרוצים לפטור אותם ממצוה זו מה שעליהם אינו מוטל כלל:

ולכאורה צריך להעיר בכל דין קבורת מתים דעיקר מצותו הוא על הקרובים ובודאי שהם קודמים לכל אדם. ואדרבה אם הם בקיאים בזה אסורים הם לעשות שלית אחר כמ"ש בש"ך חו"מ סי' שפ"ב סק"ד לענין מילה אם הוא בעצמו בקי אסור הוא לעשות שליח אחר וקיי"ל במס' ב"ק (דף ק"ט) שכהן בא ומקריב קרבנותיו בכל עת שירצה ואף שבני המשמר חזקתן גדולה היא אעפ"כ כיון שהיא חובה דידי' הוא קודם לכל:

ושם אמרו אם הי' זקן או תולה נותנה לכל כהן שירצה היינו כיון דמצי עביד ע"י הדחק מצי משוי שליח. ופשיטא דכל אדם חשיב מצי לעשות ע"י הדחק ולמה לא יוכל הקרוב לעשות שליח למי שירצה אף למי שאינו מבני החבורה:

ועיין בס' בית מאיר לאה"ע דאם אין הבעל יכול לאמן ידיו לכתיבה לכתחילה דנימא כל דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי ונסתייע שם מהך דהי' כהן זקן או תולה וכ"ש בקבורת מתים אין כאן אומנות וכל א' יוכל בקל ללמוד ולדעת מנהגם בזה ע"כ תמהני שלא כ' מפורש דכל זה החזקה שייך דוקא היכי שאין הקרובים אומרים שום דבר. אבל אם הקרובים מוחים ודאי דדעתם הוא העיקר כמ"ש נותנה לכל כהן שירצה:

והנה לפמ"ש לעיל בטעם דברי המג"א במ"ש במדינותינו שיש חבורות וכו' דהיינו שמוותרים להקדש וזוכים במצוה זו כמ"ש בפסקי מהרא"י הנ"ל. י"ל דה"מ שייך זה אם מוותרים לצדקה שבעיר הזאת דכולם יש להם הנאה מזה כמ"ש (ב"ב דף מ"ג ע"א) אין דנין בדייני אותה העיר מש"ה הוי כמוחלים להם. אבל אם בני העיר הזאת אין להם שום הנאה מזה לא הוי כמוחלים כלל. ושוב מצי למימר אני רוצה לזכות במצוה שכל ישראל שוים בה כמש"ל: עוד נ' לומר פירוש בדברי המג"א הנ"ל שכ' במדינותינו שיש חבורות וכו'. משום דמבואר במו"ק (דכ"ז) וביו' סי' שמ"ג מת בעיר כל בני העיר אסורים במלאכה אבל אי איכא חבורות העוסקות מותרים הם. וא"כ משום זה כיון דעי"ז בני העיר מותרים לעשות במלאכה הוי כניחא להו בזה דיש בני חבורה עוסקים ומחלו להם מצוה זו כדי שיעסקו במלאכה בזמן האיסור: אך כ"ז כשיש באותה העיר בני חבורה. אבל שיעשו בני העיר מלאכה מפני שיש בעיר אחרת חבורה צ"ע גדול אם יש להתיר ממילא לא הוי כמוחלים להם וא"כ שוב יכולים בני העיר שבמקום זה לעשות פה חברה גמ"ח כדי להציל אנשים מאיסור:

וגם נראה דהשתא שוב נ"מ בין בחנם בין בשכר דאם עשו בחנם הוה כמו נדר וכמו בית האסורים של ישראל דלא הדרי בהו משום שארית ישראל לא יעשו עולה כמבואר בפסחים (דף צ"א) דמותר לסמוך עליהם מש"ה מותרים כל בני העיר לעשות מלאכה אבל אם אינו רוצה לעשות אלא בשכר שוב לא הוי נדר ואינו פוטר ול"ד לחברה שהיא במקום דאפי' עושה בשכר עכ"פ החוב מוטל עליו ועושה הרבה פעמים אפי' ליכא מעות משא"כ בעיר אחרת אין עליו חוב וכיון דהעולם רגילים לעשות מלאכה ואינם יודעים לחלק אולי הוי מצוה לעשות חברה כדי שלא יכשלו באיסור:

ומ"ש כ"ת אודות בה"ק דהוי דין חלוקה. הדין עמו הגם דמה שנסתייע מדברי החת"ס דברי החת"ס ז"ל תמוהים שם דמאן פלג לי' למימר דלענין יחיד הוי כחצר שאין בו ד"ח ולגבי רבים הוי כחצר שיש בו ד"ח וסתמא דגמ' אמרו כן בהכנ"ס כחצר שאבד"ח. ואי כדבריו ז"ל הי' להם בגמ' לתרץ דברי רבה אמר זעירי דלעולם היכי דליכא ד"ח כלל מותר ושאני בהכנ"ס דאפשר בי' ד"ח אם יתרצו המועטים לחלק:

ומת' רשד"מ חיו"ד קפ"ב אין ראי' דלרווחא דמלתא כ"כ בטעמו ש"ד דמש"ה בהכנ"ס ל"ח בה ד"ח מפני שצריך לשנות מקום המעמדות ובהכנ"ס של נשים וא"א להשתמש אח"כ כדרך שהי' משתמש מתחילה מש"ה חשיב אבד"ח: אך ס"ס אין ענין לנידון דידן דודאי בה"ק חשיב אית בה ד"ת עיין מבי"ט ת"ב כ"ח שהמערערים רצו לומר דהוי כבהכנ"ס של רבים והוא ז"ל דחה דבריהם דודאי בבה"ק יכולים למכור חלק מהם וכן מוכח בגמ' בכמה דוכתי וכן ממה שאמרו המוכר קברו וכו' באים בני משפחה וכו' משום פגם משפחה הא לא"ה היו מוכרים. ופשוט דהא אף אם יוחלק שמו עליו:

ולא אכחד שאני מסופק בזה אם אין זה בכלל מה שאין משיבים בדיני ממונות לא' מן הצדדים דהרי זה נוגע לצד השני. אך נתיישבתי דלע"ע אין זה רק מידי דאיסורא ומידי דמצוה:

אחרי כותבי ראיתי בס' משפטי שמואל שהביא שם ג"כ מהך דירושלמי דבי ר"ה הנ"ל וכ' ג"כ דהוי מצוה שמוטלת על כל ישראל וכו':

דברי הדוש"ת:

תוכן העניינים

שות דברי יששכר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה