שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
יו"ד · סימן עה
בדין ריחא מלתא. במ"ש הש"ך סי' ק"ת סק"א בשם האו"ה והת"ח דאפי' בשניהם כחושים אסור לכתחילה והש"ך השיג עליהם מדברי הגמ' פסחים (דף ע"ו ע"ב) דאמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבלה כחוש אסור מ"ט מפטמי מהדדי משמע דאפי' לרב דוקא בחד שמן עכ"פ אבל בשניהם כחושים אפי' רב מתיר ממילא לדידן דקיי"ל ריחא לאו מלתא לא מחמירינן לכתתילה אלא במה דאסר רב אבל במה דאפי' רב לא אסר לא מחמירינן:
ועי' פמ"ג בשפ"ד סק"א שכ' ואפשר דרב דוקא דיעבד קאמר אבל לכתחילה אפי' בשניהם כחושים אוסר. ויען שהפמ"ג לא כ' אלא בלשון אפשר ולפענ"ד דודאי הוא כן ומוכרת עפ"י דעת הרי"ף שכ' בהג"ה דהא דאמר רב ריחא מלתא שייכה באידך דרב דאמר כיון שנתן טעם בחתיכה חענ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה אלמא דרב אזיל לטעמי' דמב"מ ל"ב ואנן דקיי"ל מב"מ בטל מש"ה קיי"ל דריחא לאו מלתא:
והנה כולם תמהו על הרי"ף דא"כ מאי אמרו בגמ' לימא כתנאי הרודה פת חמה ונתנה עפ"י חבית ישן של תרומה כו' הא התם הוי מבא"מ ואפי' לרב ריחא לאו מלתא. עוד יש לתמוה על הרי"ף למה הביא הך דאמר רב כיון שנ"ט בחתיכה חענ"נ דהא עיקר כוונתו היא דרב לטעמיה דאמר מב"מ לא בטיל והא איתא גם בפסחים ושאר דוכתי:
עוד יש להקשות לדעת הרבה מן הראשונים דס"ל נבלה בשחוטה הוי מבא"מ א"כ מה קאמר הרי"ף ז"ל. עוד יש לדקדק דאמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבלה כחוש ול"א אפי' בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש דבפשוט כ"ש בשניהם שמנים או נבלה שמן והול"ל אפי':
ע"כ נלע"ד ליישב דעת הרי"ף ז"ל דאה"נ הרי"ף ס"ל דנבלה בשחוטה הוי מבא"מ. ורק דס"ל דטעמי' דרב דס"ל דריח השחוטה דנכנס אל הנבילה נעשה נבילה וממילא כשחוזר אותו פטום עצמו אל השחוטה הוי מב"מ שחוטה בשחוטה וזה אוסר שפיר. והיינו שהוסיף הרי"ף דרב לטעמי' דס"ל נ"נ דכיון דנ"נ הוי שחוטה בשחוטה ואוסר:
וכ"ז דוקא בשחיטה שמן. אבל אם הי' נבלה שמן ושחוטה כחוש אה"נ דאינו אוסר דהוי מבא"מ ואינו אוסר הריח וכן אם היו שניהם שמנים לא הי' אוסר נהי דהפטום של השחוטה חוזר אל השחוטה ס"ס כיון דגם פטום הנבילה ג"כ חוזר אליו הוי מב"מ וא"מ וכמו דאמרי' סלק את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ה"נ פטום השחוטה נתבטל בפטום הנבילה דאיסורים מבטלים זא"ז וממילא הוי הכל נבילה והוי שפיר מבאב"מ ואינו אוסר וניחא שפיר דאמר דוקא בשר שחוטה שמן שצלאו עם נבילה כחוש ודוקא קאמר ולא קאמר אפילו:
וע"ז קאמר שפיר לימא כתנאי הרודה פת תמה ונתנה עפ"י חבית יין של תרומה דהכא בפת חמה ויין צונן א"כ ריח פת החמה שנכנס בהיין נאסר וחוזר אל הפת ואוסרו דהוי פת בפת והוי מב"מ ונאסר שפיר:
אך כ"ו לרב אבל ללוי קשה לפ"ז מאי קאמר אפילו נבלה שמן ושחוטה כחוש דג"כ מותר הא בכה"ג אפי' רב מתיר:
אך נ' דלוי אזיל בתר הלכתא דידן דקיי"ל מב"מ בטל ברוב ומבא"מ צריך ס' מדאו' ושפיר קאמר לוי לא:
מיבעיא שחוטה שמן ונבילה כחוש דהוי בכה"ג מב"מ וכמש"ל ודאי דריחא לאו מלתא הוא דהא מב"מ בטל ברוב מדאו'. אלא אפילו נבילה שמן ושחוטה כחוש דס"ד כיון דהוי מבא"מ ומדאו' צריך ששים סד"א דיאסר ריחא קמ"ל דאפ"ה מותר:
וניחא לפ"ז מה שהוסיף אח"כ עבד לוי עובדא בגדי וד"א היינו דלא תימא הכא בנבילה ושחוטה אולי הוי מב"מ דטעמן שוה אלא אפי' בגדי וד"א דטעמן אינן שוה והוי ודאי מבא"מ לכו"ע אפ"ה שרי לוי:
וס"ס ע"כ דבשניהם כחושים נכנס ג"כ משהו דאל"כ לא הי' רב אומר דשחוטה שמן מפטם היינו כמ"ש דנ"נ הא כ' התוס' חולין (דף צ"ו ע"ב) ד"ה אפילו דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך שם וא"כ היכי מצי נבילה כחוש לאסור את ריח השחוטה השמן הא הנבילה לא מצי לילך שם וע"כ דבשניהם כחושים משהו עכ"פ איכא אלא שאינו אוסר ממילא משמע דבשניהם כחושים אסור ג"כ לכתחילה. ואף דבדיעבד מותר ס"ס הוי כי האי דאין מבטלים איסור לכתחילה ושיטת האו"ה והתורת חטאת מיושבת: והנני להעיר ג"כ בשיטת הרשב"א שכ' הב"י בשמו דצלי קדר אסור ג"כ לכתחילה והקשה הב"י מדברי הגמ' שאמרו שצלאו בשתי קדרות א"כ משמע דצלאו בשחי קדרות ליכא ריחא:
ולפענ"ד נ' עפ"י מ"ש הרשב"א ליישב קו' הראשונים על רי"ף ורש"י דס"ל דללוי אסור לכתחילה והקשו א"כ מאי פריך מהך דא"צ שני פסחים כא' הא התם מלכתחילה מיירי. ותי' הרשב"א דשאני בין חולין לקדשים דבקדשים ראוי להתיר אף לכתחילה. ונ' דטעמו דהא דלוי אוסר לכתחילה הוא משום דאין מבטלין איסור לכתחילה ובקדשים מבטלין לכתחילה דהוי כמו צורך מצוה וכמ"ש בט"ז ומג"א או"ח תרכ"ו דלצורך מצוה מבטלין לכחתילה: וא"כ מיושב שפיר. דלכאור' קשה בגמ' דאמרו שצלאו בשתי קדירות איך עלתה על הדעת שצלאו את הפסח ונהי דאמרו שתי קדירות ס"ד אבל איך שייך זה לומר לס"ד בגמרא והא אפי' תינוקות של בית רבן יודעים שאין צולים פסח בקדירה:
אך נ' עפ"י מ"ש התוס' (בעמוד א') שם ד"ה אלא דהיכי שנצלה כ"צ מותר לצלות בקדירה בלא מים. וא"כ מיושב שפיר דמתחלה ס"ד לומר שצלאו בשתי קדירות היינו לאחר הצליי', כ"צ ובכה"ג מותר בקדירה. וע"ז הקשו בגמ' שתי קדירות ס"ד דס"ס אסור משום ריחא לכתחילה והוא דבקדשים מותר לכתחילה. הא כיון שנצלה כ"צ שוב ליכא מצוה ואסור משום ריחא. והקשו עתה משום ממנ"פ אי לא נצלה עדיין הרי אין צולים פסח בקדירה. ואם נצלה כ"צ שוב אסור משום ריח וא"כ אדרבה מינה סייעתא לרשב"א דבצלי קדר איכא ג"כ ריחא לכתחילה:
ס"ס גוף הדין דשניהם כחושים לאסור לכתחילה יש לי ראי' מדברי הגמ' עפ"י דברי הרי"ף הנ"ל: