שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
יו"ד · סימן סג
לידיד נפשי הרב הגאון מ' אברהם יצחק הלוי ע' אבד"ק מאקאווי: עמ"ש כ"ת דברי הרמב"ם התמוהים דפסק חסרון ריאה בחוץ טרפה שהקשו עליו מגמ' (דף מ"ז ע"ב) שאמרו לא צריכא אלא לר"ה דאמר עד שתנקב לבית הסמפונות וכקו' התוס' שם ד"ה אבל דהוי מצי לשנויי כדברי הכל ושנראה החסרון בחוץ:
ותי' כ"ת דהרמב"ם גורס לקמן (דף מ"ח ע"ב) דלא כגרסת רש"י אלא דכו"ע חסרון בפנים שמי' חסרון וכמ"ש התב"ש דמחט דוחק את הבשר ואינו חסרון: ובסוכה (דף ל"ו) אמרו והוא דקיימי סמפונאה וכו' ומבואר שם דהטעם דהדרי בריא א"כ אה"נ דחסרון בפנים שמי' חסרון ורק משום זה לא הוי טרפה משום דהדרי בריא ונ"מ לענין תרתי לריעותא:
ולפ"ז בחולין שם דאמר עולא אמר ר' יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה ולדידי אין נ"מ אי קיימי סמפונאה או לא ולעולם כשרה שפיר קאמר אלמא דס"ל חסרון בפנים ל"ש חסרון דלדידי' אפי' יש בה קמט ג"כ כשרה אבל למסקנא דמסיק רבא והוא דקיימי סמפונאה א"כ סבר רבא דאה"נ דהוי חסרון אלא דהדרי בריא ולדידי' שפיר פסק הרמב"ם דקמט טרפה אבל לר"י לא מצי לתרץ כן דלר"י אפי' יש בה קמט כשרה. זת"ד כ"ת:
ואני אומר גוף הדברים הי' להם מקום אם נאמר והוא דקיימי סמפונאה דאם אית בי' שורייקי חיוורי טרפה אפי' אם נאמר בודאי שלא נקב הסמפון וכמ"ש החוו"ד סי' ל"ו סק"ג אע"ג דטרפות מצד סמפון ליכא וע"כ משום חסרון בפנים אלא דבכה"ג לא הדרי בריא וכדברי כ"ת:
אבל באמת מל' הרמב"ם גבי ריאה שנשפכה כקיתון לא משמע כן שכ' ואם נמוח אפי' סמפון א' טרפה ולא כ' רבותא יותר מזה דאפי' מקצת מן הסמפון טריפה ע"כ דעיקר הטרפות משום הסמפון ולא משום הבשר שלא כדברי החוו"ד:
וגם לדבריכם גם זה תימה דאי נימא דחסרון בפנים עכ"פ חשיב טרפות אלא דהדרי בריא קשה לשון הרמב"ם שכ' ואם לאו בשר הריאה הוא שנמוק וכשרה. הא מה שנמוק בשר הריאה טריפות הוא והל"ל בקיצור 'הדרי בריא' ומדנחית לחלק רק דהכא הסמפון נמוק והכא הבשר נמוק משמע דזה כשרה וזה טרפה ע"כ גוף דברי החוו"ד הם אצלי בס' גדול:
וגם מ"ש התב"ש דהרמב"ם גריס חסרון בפנים שמי' חסרון. ודאי דדבריו ז"ל תמוהים מכל צד דנחית לתרץ דברי הרמב"ם שלא יהי' קשה עליו מגמ' דידן ועדיין לא תי' כלום דס"ס קשה דהא בגמ' נקטינן דריאה שנשפכה כקיתון חסרון הוא והרמב"ם ס"ל דנשפכה כקיתון לאו חסרון הוא ומנ"ל לרמב"ם ז"ל הא:
ומה שהביא התב"ש לראי' דהרמב"ם לא הביא כלל להלכה הך דריאה שנמוקה. תימה שנעלם ממאור עיניו הקדושים מ"ש כאן הרמב"ם ואם לאו בשר הריאה הוא שנמוק וכשרה הרי שהביא זה מפורש. וכן תימה אצלי על הלח"מ שהקשה כן:
ואני אמרתי זה כבר לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל ג"כ קצת בדרך זה אבל בפנים אחרים עפ"י מה דס"ל לרמב"ם קנה הכבד שנקב בפנים טרפה א"כ קשה לעיל דפריך והא איכא בסגר. ושב שמעתתא למה לא פריך והא איכא נקב הגרגרת במקום הכבד. בשלמא למ"ד (דמ"ה ע"ב) דריאה כריאה איכא למימר דבכלל נקבה הריאה היא. אבל למ"ד דכבדא כריאה ובנקב הכבד סתם כשרה ובנקב קנה הכבד לרי"ף ורמב"ם טרפה ואפילו בפנים הכבד א"כ קשה טובא מ"ט לא נקט לה לעיל:
וע"כ מוכרחים אנו לומר דהוא בכלל ניטלה הכבד דקים להו לחכז"ל דהקנה הוא הקיום של אותו אבר ואם נקב הקנה סוף של אותו האבר ליטול לגמרי וזה הכלל מה שטרפה בכבד מטעם נטול טרפה ג"כ בריאה מטעם חסר ולא מטע נקב דהא גם בכבר מטריפין ובכבד ליכא נקב:
וכן ביבשה דכ' בה"ג וקיי"ל כן דיבשה הכבד טרפה ה"ה מה שטרפה בריאה היא מטעם חסר:
ויתישב בזה קו' הראב"ד ז"ל על דעת רוב הראשונים דפוסלים מראות בריאה אפי' במקצתה והקשה הראב"ד מדאמרו בגמ' יבשה הריאה אפי' במקצתה טרפה משמע דבשאר דוכתי דאיתא טרפה היא דוקא ברובא:
ולפענ"ד דקשה לכאורה על בה"ג דפסק יבשה הכבד טרפה מ"ט לא דייק נמי במראות הפוסלות בריאה דה"ה בכבד טרפה בכולה. וע"כ צ"ל דשאני יובש ממראה הפסולה דהיובש אינו מוכיח רק דבאותו מקום נעשה ריעותא וכל מקום שהוא יבש נלקה באותו מקום עצמו, משא"כ מראה פסולה אינו מוכיח שבאותו מקום הוא נלקה אלא שיש כאן נקב וממילא נעשה כל סביביו מראה פסולה וכמ"ש רש"י (מ"ז) גבי תרתי בועי דסמיכי דודאי הנקב העלה את הבועות הללו סביביו וכ"כ רש"י ז"ל גבי האדימה ונקרע העור מבפנים וכ"כ רש"י גבי סרכא לפי שיש כאן נקב נתהוה כל סביביו סרכות וכמבואר בט"ז סי' ל"ט סקכ"ג:
מש"ה במראה שפיר בריאה טרפה דהוא מצד נקב ובכבד כשר דיוכל להיות שתהי' כולו מראה פסולה ואין כאן אלא נקב א'. אבל ביבש כיון דהריעותא הוא מצד אותו מקום עצמו שפיר ראי' מריאה לכבד דה"ה בכבד אם תהי' יבשה כולו טרפה דהוי כנטלה כולה:
ממילא ניחא דביבשה הוצרכו לומר יבשה אפי' מקצתה דהי' ס"ד לומר דדוקא רובא ולא מקצתה דברובא הוי כנטלה אבל במקצתה דלא הוי כנטלה ס"ד דכשר. משא"כ בשינוי מראה ל"ש לחלק בין רובא למקצתה דאפי' אם הי' רובא שינוי מראה אין כאן אלא שיש נקב במקום א' מ"מ אם ברובא טרפה ה"ה אפי' במקצתה וזה שהקשו בגמ' גבי האדימה א"ה אפי' מקצתה נמי. דס"ס אין הטרפות אלא מפני שיש נקב במקום א':
ובדעת הראב"ד החולק ע"ז יש לומר דיש נ"מ אם יש נקב יש כח ללקותא שתתפשט במקום גדול אבל אם אין כאן נקב אינה מתפשטת במקום גדול. ולטעמי' אזיל דס"ל גבי סרכות דאם היא שלא כסדרן טרפה מטעם דודאי יש שם נקב ויש כח בסרכא להתפשט הרבה. משא"כ בסרכא כסדרן לפי שאין שם נקב אין הסרכא מתפשטת הרבה:
ס"ס יש מיני טרפות שיש לדמות ריאה לכבד מה שהוא משום נטל וכן בחסרון בחוץ בכולו דטרפה גם בכבד ה"ה בריאה במקצתה מטעם חסרון דטרפה אפי' במקצתה. אבל חסרון בפנים דל"ש בכבד א"כ אתה צריך להטריף בריאה מטעם נקב ונקב בפנים לא אשכחן:
והנה רש"י ותוס' מחולקים בפירוש דברי הגמו' דר"י ור"ל:
דאמרו תרווייהו נקב למטה מן החזה נידון כריאה דרש"י ס"ל דדוקא בריאה ולא בכבד והתוס' מפרשים דקאי גם על קנה הכבד כמבואר בתוס' (דמ"ה ע"ב) ד"ה מר וע"כ דלדברי רש"י מ"ש למטה מן החזה היינו בסמוך דוקא ולא להלאה במרחק ולתוס' פירושו עד סופו וממילא גם הכבד בכלל: וממילא הם מחולקים ג"כ אם נקבו סמפונות הריאה והכבד בפנים דלרש"י כשר דאין זה בכלל למטה ולתוס' טרפה דהכל בכלל למטה:
וידוע דהרמב"ם פסק דטרפה בכולו בין בריאה בין בכבד ולא כ' דהוי ס' טרפה ונ"מ לדינא אם נפלו ב' כזיתים כזית מבהמה שנקב קנה ריאה שלה וכזית מבהמה שנקב קנה כבד שלה לששים כזית מותר דממנ"פ חדא כשרה וכפי מ"ש הרמב"ם סתם טרפה משמע דצריך ב"פ ששים. וע"כ לאו משום מימרא דאמימר ומר ב"ר חייא דלא הוי אלא מצד ס' דלישני. רק משום מימרא דר"י ור"ל הנ"ל דלמטה מן החזה נידון כריאה וסובר למטה לגמרי משמע וכדעת התוס' ואפי' בפנימית שלהן טרפה ומש"ה הוי ודאי:
והנה בהך מימרא דאמר עולא אמר ר' יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה דייק בגמ' איתיבי' ר"א לעולא יש לדייק למה אמר לעולא ולא אמר סתם דהא גם לר"י קשיא. ע"כ דייק לה הרמב"ם ז"ל דאה"נ לר"י ל"ק דר"י אזיל לטעמא דנקבו סמפונות בפנים טרפה א"כ ע"כ הדין הזה הוא דוקא בדקיימי סמפונאה ואם נקבו הסמפונות כיון דגם בכבד טרפה א"כ ע"כ דהוי מטעם נטל וה"ה בריאה מטעם חסר וכמש"ל דאפי' חסר מקצתה טרפה וה"ה בחסרון אונא א' טרפה וה"ה בכל חסרון מבחוץ דדמי לחסרון אונא ואין כאן שום קושיא. משא"כ לעולא דאמר סתם כשרה בלא שום תנאי משמע אפי' בלא קיימי סמפונאה וע"כ דמפרש מימרא דר"י ור"ל לעיל כפירש"י ולא כתוס' וממילא חסרון בחוץ לא הוי ריעותא ושפיר מקשה. משא"כ לרבא דמסקנא דמפרש והוא דקיימי סמפונאה ודאי דחסרון בחוץ שמי' חסרון ורבא לטעמי' אזיל דמטריף לעיל חסרה אונא ובכה"ג מיושב שפיר המשנה ונכונים דברי הרמב"ם לשיטתו ואה"נ חסרון בפנים ל"ש חסרון. ומיושב בזה מה דיש מקשין למה לא תי' או שחסרה מיירי בחסרא אונא אחת. דלעולא כמו בנקב הסמפון בפנים אינה טרפה ה"ה גג בחסר אונא אינו טרפה ורבא לטעמי' אזיל: והנה במה שעמד כ"ת לדייק מל' הרמב"ם פ"ז ה"ט שכ' ריאה שנשפכה כקיתון וקרום העליון שלה שלם בלא נקב דמשמע לפ"ז דאם יהי' נקב קרום העליון ונשפכה כקיתון טרפה. והנה טעמא בעי. דמ"ש מר משום דהוי תרל"ר הרגיש בעצמו דהא הקרום מפסיק ביניהם. וע"כ מפני מ"ש הרשב"א להקשות מר"י אדר"י דהא ר"י בעצמו אסר בהעלאה צמחים ותירץ דהכא בנשפכה כקיתון לא מטיא לקותא לעור דידי' אבל בצמחים שגדלים בין עור לבשר קרוב הדבר שנקב הקרום:
ימחול כ"ת לעיין בדברי הש"ע מהרב מלאדי ז"ל בסי' ל"ג סקט"ו שכ' שם במוסגר דאם יהי' נגלד קרום העליון רובו יהי' טרפה וטעמי' משום דאין מקום להתחזק דהבשר מבפנים מגין וכשליכא בשר אין כאן הגנה:
אך ס"ס דייקינן מדברי הרב ז"ל דדוקא בנגלד אבל בנקב לחוד לא מטרפינן. ומה שדקדק כ"ת מל' הרמב"ם נ' דטובא קמ"ל אפי' נקב ונתמסמס קרום התחתון אפ"ה כל דחזינן דקרום העליון שלם מכשרינן לה. ועכ"פ צריך בדיקה ע"י נפיחה. אבל כל שאינה עולה בנפיחה חזינן דעכ"פ א' משני הקרומים קיים לגמרי מכשרינן לה:
הן אמת דגם על דברי הרב ז"ל יש לתמוה מנא לי' למימר דבעי הגנת הקרום עם הבשר ובגמ' סתמא אמרו תתאה מגין. וכמו באינקב תתאה דאמרו עלאה מגין דשם ודאי ליכא בשר ואפ"ה מגין. ה"נ נימא להיפוך דתתאה מגין לבדו וממילא אין נ"מ בין נגלד לנקב:
אך יש לנו סייעתא לדברי הרב ז"ל מדברי הגמ' בעצמו דתחלה אמרו קרמא עלאה ואמרי לה קרמא תתאה עכ"פ חזינן דקרום העליון קרוב יותר להטריף ומה גם עפ"י דברי התוס' שם דאמרו קרמא תתאה עם העלאה וא"כ תימא דאח"כ אמרו להיפוך פשיטא אנקב עלאה תתאה מגין תתאה עלאה אי מגין או לא פליגי וכו' א"כ שוב עכ"פ חזינן דקרום העליון אינו מטריף כ"כ: ועפ"י דברי הרב ז"ל מובן שפיר דבנקב קרום העליון לחוד שפיר ידוע להו דקרום התחתון מגין משום דקרום התחתון הוא עם הבשר. אבל נקב קרום התחתון אם העליון מגין הא ודאי מספקא להו דקרום העליון שהוא בלא בשר אם מגין או לא:
ס"ס לדינא דברי הרב ז"ל אנו מחוייבין לקבל אבל החומרא שפוסק כ"ת אפי' בנקב קרום העליון לחוד אין כאן הכרעה:
והנה כ"ת יצא לסייע לדבריו הראשונים שמצא בס' אור זרוע הגדול דרבא ס"ל חסרון בפנים שמי' חסרון, לפענ"ד ודאי לדעת ר"ח ושערים דר"ש שהביא בשמם י"ל שפיר דהיכי דלא קיימי סמפונות לאו כלום הוא אלא משום דחסר בשר הריאה בפנים כיון דהוי חסרון צריך להיות הסמפונות קיימים כדי שתהדר בריא וניחא שפיר לגרוס חסרון בפנים שמי' חסרון:
משא"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל נקב הסמפון בפנים לעולם טרפה א"כ מאי נ"מ בטרפות דחסרון בפנים אם הסמפונות קיימים הרי כשר גם בכה"ג וע"כ רק היכי דאין הסמפונות קיימים א"כ שוב טרפה מצד הסמפון ע"כ לא הצדקתי דברי כ"ת אלא עפ"י דברי החוו"ד וכבר כתבתי להשיג על דבריו ז"ל: ומ"ש כ"ת דיש נ"מ בחסר בפנים היכי דלא נשפך כקיתון כגון שנברא כן או שנתיבש הבשר. הא בזה לא הזכירו לא עולא ולא רבא. ובגוף הדין שהזכירו אין כאן שום מחלוקה ביניהם לדברי כ"ת דאי לא קיימי סמפונות גם לעולא טרפה ואי קיימי גם לרבא כשר וא"כ במאי פליגי ולדידן ניחא דתרווייהו ס"ל דנשפכה כקיתון לחוד לאו כלום הוא אלא דמר לא חייש לבדוק הסמפונות משום דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן ורבא חייש לבדוק משום דאורחייהו כן:
וכ"ת רצה לעשות פלוגתא חדשה דלעולא יהי' נקב הסמפון כשר. רחוק הוא לעשות פלוגתא מה שלא נזכר בגמ': דברי הדוש"ת: