אור ברסלב
שות דברי יששכר או"ח › סימן לו

שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט

או"ח · סימן לו

סימן לה

כבוד יד"נ הרב החריף ובקי החסיד מ' יצחק פלטיאל נ"י דומ"ץ דק' עלקוש:

מה שחקר כ"ת אודות הלחלוחית שנתהוו בקמח פסח והוא מכותלי הרחיים וגם אתרי הריקוד נשארו פירורין דקים. גוף ענין לחלוחית הרחיים הוא דבר מפורסם ואין כל חדש כמבואר בס' קרבן נתנאל פ"ב דפסחים אות קכ"ו. ואז הי' זה דבר חדש. אבל עתה הדבר ידוע שבכל רחיים יש כזה הרבה. ועיקר ההיתר דנתבטל קודם הפסח. ובודאי כל מה דאפשר לתקן מתקנינן דהוי כלכתחילה אבל במה דלא אפשר סמכינן דנתבטל:

ומה שעלה ע"ד כ"ת לדמותו לקנעבליך הנמצאים בחטים. שם יש חשש אחר דמחמת החריפות ממהר להחמיץ וכמבואר בת' בית שלמה חאו"ח צ"ד בשם ת' בית אפרים ושו"ת חת"ס. ובת' דברי חיים ח"ב חאו"ח ח' ל"ת מקיל גם בזה וכן ג"כ בח' חשק שלמה חאו"ח ד':

ובאמת יש שם חשש גדול כיון דלעולם יש חשש לחלוחית הרחיים דשכיחא וגם חטים מצומחים יש לצרף:

מיעוטא דקנעבליך והוי כתרי מיעוטי דכ' הר"ן פ"ג דחולין גבי לוקחים ביצים בכל מקום דאמרו וליחוש שמא דטמא הוא דטמא נמי מיעוטי אלא דתרי מיעוטי הוי כרוב או כפלגא עכ"פ. וכבר הבאתי ראי' לזה מגמ' ברכות (דף נ"ג ע"א) הוי מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים:

ולדעתי יש לתרץ בזה קו' תוס' פסחים (דקט"ו) ד"ה אתי על אותן שאסרו מצה מתובלת בשם רש"י דהרי מפורש אמרו במנחות (דף כ"ג ע"ב) מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת:

והנה הי' מקום לתרץ דעת רש"י עפ"י פי' הראב"ד פי"ב מהל' מעשה הקרבנות הי"ז דמוקי שם הך דמצה מתובלת דהמצה הי' נאפית כתקונה אלא שאכלה בתבלין ובכה"ג היא דכשרה. אבל אם ערב תבלין בהעיסה אה"נ דמחמיץ ול"ק על יש שאוסרין. אך מה נעשה לדברי רש"י התם במנחות שפי' שם בד"ה תבלה לעיסת פסח וא"כ מבואר דמוקי לה כפי' הרמב"ם דהתם וכפי' התוס' דהכא וא"כ ק' דידי' אדידי':

עוד הי' מקום לתרץ קו' התוס' הנ"ל די"ל דהחשש דמתובלת היינו משום דצריכה שימור יותר מן הרגילות דלאו כל אדם זריז בזה ומש"ה אסורה. אבל בקדשים דכהנים זריזים הם אה"נ דשרי, והי' מקום לפרש תבלה בקצח על המנחות ולחמי תודה דכהנים זריזים הם. אך ס"ס מלשון רש"י דהתם במנחות משמע דקאי על פסח שכ' לעיסת פסח:

אך לפמ"ש ניחא דאה"נ דסתם לחמי תודה אף שיש בהו מעט תבלין בטלים הם ברוב המצה ואינו מחמיץ. אך כ"ז אם לא היו ג"כ חטים מחומצים או שאר חשש חימוץ. אבל אם איכא ג"כ חטים מחומצים אז מיעוט תבלין מצטרפין שיהיו שני מיעוטי והוי כפלגא עכ"פ. וא"כ בחטים לפסח דקיי"ל דמותר לטחון המבוקעות עם שאינן מבוקעות ול"א דהוי כמבטל איסור לכתחילה משום דאז כולו היתר וממילא סתם מצות שלנו יש בהם מיעוט מבוקעות מש"ה אסור ליתן בהם תבלין משום דמצטרפי:

וי"ל דרש"י התם בתבלה בקצח מיירי באופן דידע שהי' מצה גמורה בלא שום תערובות ואז הוא דמותר. ויש לדייק זה מלשון הגמ' שאמרו מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת פי' כיון דזה הוי ודאי מצה שלא נתערב בה שום חשש אחר אלא שנקראת מצה מתובלת שאין בה חשש אחר אלא מפני התבלין מש"ה שרי:

ויתיישב בזה קו' השעה"מ פ"ה מהל' איסורי מזבח הי"א שתמה על ראיית הרא"ש פ' כל שעה סי' כ"ג דמצה שנלושה במלח כשרה מדתנן תלת תודה ורקיקי נזיר עשאן למכור בשוק יוצא בהם י"ח והרי צריך שיהי' בהם מלת ותמה השעה"מ למה לא הביאו ראי' מכל המנחות שבתודה שבאות מצה והרי הי' צריך ליתן בהם מלח כמו בכל הקרבנות:

ולענ"ד לדברינו הנ"ל ל"ק. דדוקא במצה דידן דמותר לטחון עם מבוקעות דהוי קודם זמן איסורו יש לאסור משום תשש מלת דהוי תרי מיעוטי. אבל במנחות שבתודה דהוי לבתר זמן איסורו והי' אסור לטחון עם המבוקעות משום דהוי כמבטל איסור לכתחילה הי' מותר ליתן בהם מלח אף לכתחילה משום דהמלח בעצמו אינו חמץ אלא שמתוך חריפותו יוכל לבוא לידי חמוץ. וכיון שבטל במיעוטו הוי כמאן דליתי' ואין כאן איסור לכתחילה כלל מש"ה לא הביא ראי' ממנחות אלא מהך דעשאן למכור בשוק דהי' ג"כ טוחן עם המבוקעות:

והי' מקום לתרץ קו' התוס' הנ"ל מהך דמצה מתובלת באופן הנ"ל ולומר דהתם מיירי בקדשים. אבל כבר כתבתי דרש"י בעצמו מוקי לה בעיסת פסח של תולין:

אך כ"ז אני כותב לפלפולא אבל לענין דינא רבו המתירין גם בקנעבליך בדיעבד ולא לכתחילה:

אבל בנידון דידן דאין כאן רק לחלוחית הרחיים ואף שיש ג"כ חשש מבוקעות לא הוי כתרי מיעוטי דס"ס שניהם הם שם א' ודאי נהי דלכתחילה כל מה דאפשר לתקוני מתקנינן אבל בדיעבד הכל שרי. וכן עושים מעשה בכל תפוצות ישראל:

דברי הדוש"ת:

תוכן העניינים

שות דברי יששכר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה