שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
או"ח · סימן טו
כבוד הרב החריף ובקי וכו' כש"ת מ' אליעזר גוטמאן נ"י מו"צ דק' זוואלין:
מכתבו דמר הגיעני. והנה מקום הצ"ע האיך לקבור ס"ת שבלה ושאר כתבי קודש לא אדע הלא מפורש בשו"ע או"ח קנ"ד ס"ה וביו"ד רפ"ב ס"י ס"ת שבלה קוברין אותה בכלי חרס אצל ת"ח וכו'. וכ' במג"א בשם באר שבע דה"ה שאר ספרים. אך מ"ש שם בכ"ח פשוט דלאו דוקא כ"ח דהעיקר שיהי' באופן שלא יהיו קרובים לבוא לידי מחיקה וכ"כ ביו"ד שם בהגה' רש"א בשם ת' כנסת יחזקאל ואף שכ' שם שיש חולק ע"ז ומצריך דוקא כלי חרס נ' דדוקא בספר תורה יחידית כיון דאפשר נכון להחמיר אבל היכי דלא אפשר כו"ע מודים כיון דלא הוי אלא גרם מחיקה לימים רבים דאפי' בגרם מחיקה שהיא לאלתר אמרו בשבת (דף ק"כ ע"ב) עשיי' אסור גרמא שרי. ואף דקיי"ל לאסור הוא רק מדרבנן בעלמא ומש"ה בס"ת יחידית כל מה דאפשר מחמירינן ואף דלא מצינו כולי האי לחוש על קלקול שיהי' אחרי זמנים טובא מ"מ כל זה הוי בכלל כבוד התורה. אבל בספרים רבים כי האי דנידון דידן דא"א למצוא כלי חרס טובי ואם יניחום כ"כ בלא גניזה יבואו לידי בזיון עדיף שלא להניחם בבזיון של עכשיו משנחוש על גרם מחיקה שהוא אחרי ימים הרבה והא חזינן דבזיון כתבי קודש חמיר טובא דמתירין אפי' שבות דחמיר בשבת וכן ג"כ מ"ש לקברם אצל ת"ח הוא ג"כ דוקא היכי דיש מקום ואינו מעכב:
אך צריך לדקדק עכ"פ שלא יקברום במקום שיש מים דאז ודאי דהוי מחיקה גמורה כמ"ש רש"י מכות (דף י"א) ד"ה מי שרי ונ' מלשונו דהוי דאו' וי"ל קצת דאולי שם גרע דהוי כתיבה לכתחילה שיבוא לידי מחיקה: וניחא לפ"ז מה דק' טובא למה נסתפק דוד הע"ה שם אי שרי לכתוב שם אחספא וכי לא ידע דבמקום פקוח נפש מותרים כל האיסורים. וגם אחיתופל דפשט לי' דשרי מסוטה ולמה לא פשט לי' מכל הני פסוקים דיומא (דף פ"ה) שם דמותר לחלל שבת במקום סכ"נ אלא דהרי כ' הרמב"ם פ"ב מהל' שבת ה"א דחוי' שבת אצל סכנת נפשות ולא הותרה א"כ ה"ה כל האיסורים א"כ דוקא האיסור שעומד לדחות הוא דמותר לדחותו כגון אם הי' כבר השם כתוב ובאנו בסכנה על המחיקה אז הוא דפשוט להו דמותר למחקו במקום סכנה אבל לכתבו לכתחילה דאין האיסור הזה עומד לפנינו נגד הסכנה ע"ז הי' סברא גדולה לומר דאסור:
וכן כתב בהפלאה למס' כתובות (דף י"ט) על מה שאמרו שם בגמרא אמר ר' חסדא קסבר ר' מאיר עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר והדבר מבואר דתימה גדולה וכי ס"ד דר' חסדא שיהי' על חתימת שקר יהרג ואל יעבור הגם דגמ' הקשו ע"ז:
אבל מאי ס"ד דר"ח וע"ז תי' ההפלאה דודאי היכי דהסכנה עומד נגד האיסור והאיסור נוגע אל הסכנה בכה"ג ודאי דהסכנה דוחה האיסור אבל אם יבואו רוצחים להרוג אותו סתם אלא שאמרו לו אם יחתום שקר יפדה א"ע מן הסכנה ע"ז היתה דעתו של ר"ח כיון דלא באו בתחילה על האיסור אולי אסור לפדות עצמו מן הסכנה ע"י עשיית עבירה:
וכעין זה מ"ש במשנה פ"ח דתרומות סיעה של בני אדם שאמרו להם עכו"ם תנו לנו א' מכם וכו' יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש מישראל ובירושלמי שם ואם יחדוהו להם מותר וה"ה בעבירה אם העבירה עומדת בפנינו וגורמת הסכנה הוי כיחדוהו להם דההצלה של נפש מישראל עדיפא אבל אם עדיין ליכא איסור כלל אלא שאנחנו נכתוב שם ואח"כ נמחקנו משום הסכנה דהוי כלא יחדוהו ע"ז נסתפק לדוד. ואחיתופל נמי לא פשיט לי' מחי בהם ולא שימות בהם אלא מסוטה דגם שם כותבין לכתחילה כדי שיבוא לידי מחיקה אח"כ. וס"ס יש לומר דבכה"ג גרע ואסור מדאו' אפי' ע"י גרם ומ"מ לקבור אותם במקום שאין מים אפי' במקום שאין בית הקברות אלא בחצר בית הכנסת וכדומה ודאי דמצוה קעביד להצילם מבזיון וכל מה שמקדימין עדיף: ולענין מה שחוששין לעשות היכר למעלה מבחוץ אם אפשר ודאי טוב הי'. אבל מן הדין לא משמע לי לחוש לזה כיון דס"ס יהי' למטה הבור מקום י"ט על ד"ט א"כ הוי כרשות מיוחד א"כ כשסותמין אותו מותר לעשות למעלה אפי' דבר מאוס. ונהי דבסס"י קנ"א מחמירין דוקא בבהכנ"ס קבוע. ואף דמשמע מט"ז ומג"א דיש להחמיר אפי' במקום שאינו קבוע מ"מ לא הוי אלא מפני קדושת מקום תפלה כמו שהראה הט"ז לסי' נ"ה ס"כ וכ"כ בט"ז קנ"ד סק"א וכ"ז אין ענין בכאן. אך אם ירצו לעשות איזה היכר מה טוב. הדוש"ת: