שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
אה"ע · סימן קנג
ב"ה שעדלי"ן ועש"ק ויחי תרמ"ח. כבוד יד"ג הגאון הצדיק המפורסם נ"י פ"ה ע"ה בש"ת מ' ישראל איסר שליט"א הגאבד"ק מעזריטש:
אחדש"ת. בל יתרעם כ"ג כי לא כתבתי לו תיכף תשובה כי חכיתי עד בוא אצלי איזה ידיעה מגוף הגט. ומן השמים הי' בעזרינו להפר מחשבות ריקים:
והנה בגוף הדין גם אנכי מסכים כעת לפסול הגט. והעיקר מטעם שינה שנכתב לוי ואינו לוי ואין כאן מקום עיגון. וכבר עשיתי מעשה ושלחתי להודיע להבעל שעדיין הוא בעל האשה הזאת כמקדם:
אך מה שתפס כ"ת על הרב המסדר שלא כ' דמתקרי קודם הלוי. לפענ"ד אין קפידא. אף שבאמת גם אנו נוהגין כן תמיד כמ"ש ברמ"א מ"מ יש לומר דכוונתם דבמתקרי אין קפידא דדוקא במכונה יש לומר שהוא מכונה כהן ובאמת אינו כהן רק שהעולם מכנים אותו כהן. אבל במתקרי אין קפידא דל"ש כן וממילא אם יכתבנו אח"כ ג"כ טוב. אבל אה"נ שיוכל לכתבו קודם ג"כ דודאי אין שום תשש. ואפי' אם נימא דכוונת רמ"א דוקא הוא י"ל דזה דוקא בדין שהביא בד"מ בשם מהרי"ק שכ' אברהם דמתקרי אלעזר הכהן דשם הכוונה דמתקרי קאי על שם שקורין אותו במקום הכתיבה ובמקום הנתינה היו קורין אותו אברהם. וא"כ יש קפידא שהרואה יטעה לומר שבמקום הכתיבה אינו מוחזק בכהן כיון שבאמת יש חילוק בשמו בין מקום זה למקום זה אולי גם בזה נתחלף ושינה עצמו שבמקום זה החזיק עצמו לכהן ובמקום הזה החזיק עצמו לישראל ע"כ כותבין הכהן לבסוף לומר דקאי על שני המקומות. והא ליכא למיחש להיפוך שנאמר דדוקא במקום הכתיבה הוא מוחזק לכהן ולא במקום הנתינה דא"כ לא נכתבי' כלל. דאף דקיי"ל להחמיר ולכתוב כהן. דוקא אם הוא מוחזק לכהן במקום הנתינה. אבל אם מוחזק לכהן במקום הכתיבה ולא במקום הנתינה לכו"ע א"צ לכתבו כלל כיון די"א דא"צ להזכירו כלל. ומש"ה כשכותבין הכהן לבסוף משמע דקאי על שני המקומות משא"כ במכונה דמשמע שהעולם מכנים אותו כן במקום הזה שפיר יש לחוש שיאמרו שמכנים אותו לכהן ואינו כהן וס"ס צריכים לכתוב אותו בגט כדי לידע מי הוא מש"ה כדי לצאת מס' זה כותבין הכהן קודם המכונה כדי להודיע שהוא באמת כהן:
וכ"ז בעובדא דידהו שכתבו דמתקרי על שם מקום הכתיבה וכמש"ל וכ"כ המהרי"ק בעצמו בשורש צ"ח. אבל בעובדא דידן שנקרא בשני השמות במקום הזה אלא שזה הוא שם הקודש וזה הוא שם החול וזה השני הוא פירושא דראשון ועיקר השם הוא הראשון למה לא יכתוב כהן בעיקר השם שלו ולא במה שקוראים אותו העולם. ואף דאין קפידא לכתוב אח"כ ג"כ. אבל מ"מ אין תפיסה על מי שלא עשה כן. אבל עכ"ז אף שאני כותב כן לסברא. אני מודה שלמעשה אני נוהג ג"כ כן כשיטתו דמר לפי שאינני רוצה לסמוך על סברא נגד המבואר ברמ"א אבל תפיסה על המסדר אין כאן:
אך במ"ש כ"ג לתפוס על המסדר שסדר יהודה בה"א ולא באל"ף. אני אומר שבעני גם אני עושה כן תמיד וכדין עשה וכן הסכימו האחרונים בס' גט מקושר ובס' ישועת יעקב. ועוד:
ומה שהעיר כ"ג מדברי התוס' גיטין (דף ע"ח) בד"ה אינו שצריך שתדע שהיא מגורשת דאל"כ הרי היא משלחת וחוזרת במחכ"ת אין כאן שום בית מיחוש. חדא דהלא אם יאמרו לה העדים אח"כ די בכך כמ"ש מפורש גם ברמ"א וזה בלבד די לקרותה משלחה ואינה חוזרת כמ"ש בסי' קל"ו ס"ה. ומ"ש כדי שידעו העדים והיא. ודאי דחד מינייהו סגי או שידעו העדים ויאמרו לה. או שתדע היא בעצמה והיינו דנשמע מעדותו של ר"י בן גודגדא כמבואר שם ביבמות (דף קי"ג ע"ב) אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן ואמר לה כנסי שטר חוב זה ואפי' אם נימא דלא מהני בכה"ג ס"ס הרי הכא כו"ע יודעים שקבלה לשם גירושין ומי זה יוכל להכחיש מה שראו עדים ושמעו שאמר לה ה"ז גיטך ואם היא אומרת שקבלה לשם דבר אחר מה שהי' בכוונתה שהיא לשם סגולה מי יאמין לדברים האלה כיון שהב"ד והעדים מעידין שברצונה קבלתה וידעה שהוא לשם גירושין וא"כ לפ"ז אין לך א"א בעולם שתהי' בודאי א"א שמא נתקדשה ג"כ באופן רמאות כזה ושערי רמאות לא ננעלו. וע"כ כיון דחזינן לפנינו שנתקדשה אין אנו מאמינים לה. ואפי' אם עדים יאמרו שהי' קנוניא בזה אין אנו מאמינים לבטל הקידושין או הגירושין מה שאנו רואין בעינינו:
והאמת שאני תמה מעולם במה דקיי"ל דהורגין על החזקות כיון דאף בהוחזקה נדה אף שבעלה לוקה עלי' משום נדה והרמב"ן הוכיח מזה דהיכי דעבדה מעשה לא מהני אמתלא דאל"כ הוי לעולם התראת ספק שמא תאמר אמתלא וק' לפמ"ש הט"ז יו"ד קפ"ה ויעיי"ש בשם ת' רמ"א דהיכי דהודיעה קודם לכן האמתלא מהני לעולם א"כ עדיין הוי ה"ס. ואני רגיל לתרץ זה עפ"י דברי תוס' גיטין (דף ל"ג) כיון שרוב העמים אין עושים כן מש"ה לא הוי ה"ס וה"נ כיון דאמתלא כזו לא שכיחא מש"ה לא הוי ה"ס. ותירצתי בזה קו' בית שמואל סי' י"ט שתמה על הרמב"ם דכ' טעמא דמכה אביו דלמא לאו אביו הוא משום חזקה משום דהוחזק אביו ולמה לא כתב משום רוב ובאמת בירושלמי פ' עשרה יוחסין איתא שם כדברי הרמב"ם אבל ס"ס קשה למה שביק גמרא דידן וכ' כירושלמי. וכן אה"נ למה בגמ' דידן ל"א משום חזקה: אך לפמ"ש ניחא דאה"נ קשיא להו אי נימא משום חזקה הרי הוי התראת ספק והאמת דלדברי התוס' שבועות (דף ל"ז) ושאר דוכתי בכה"ג לא הוי ה"ס כיון דלמותרה אין ס'. אבל מדעת רש"י שם משמע דאפי' בכה"ג הוי ה"ס וא"כ קשה. אך כיון דעיקר התירוץ כמ"ש כיון דרוב פעמים אין כאן אמתלא כזו שוב לא הוי ה"ס. וא"כ ממילא משמע דאזלינן בתר רובא. וא"כ תלי בהאי אי נימא התראת ספק שמה התראה אין כאן ראי' דאזלינן בתר רובא. וא"כ י"ל שפיר דהרמב"ם ז"ל פסק כר"י דה"ס שמה התראה מש"ה פסק רק משום חזקה, אבל בגמ' דידן בחולין שם (דף י"א ע"ב) ר' מרי הוא דאמר לה משום רוב ור"מ אזיל לטעמי' בזבחים (דף כ"ט ע"ב) ר"י הוא דאמר לאו שאב"מ לוקין עליו היינו דס"ל כר"ל דאין בו מעשה לוקין וה"ס אין לוקין כמבואר שם במכות ובשבועות דר"י ור"ל פליגי בשני הסברות א"כ ר"מ דס"ל כר"ל שפיר יליף דאזלינן בת"ר:
וניחא לפ"ז דברי הירושלמי שם דבפ' עשרה יוחסין דמתחלה אמר ר"י בשם ר' זעירא ר' יוחנן אמר הורגין על החזקות ור"ל אמר אין הורגין על החזקות. ר"י בר בון בשם ר' זעירא כל עמא מודים דהורגין על החזקות וכו':
ונ' דשני המ"ד נחלקו בפלוגתא דאמוראי בסנהדרין (דף ס"ט) אי אזלינן בד"נ בת"ר דמ"ד קמא ס"ל דאין הולכין בד"נ אחר הרוב וממילא כל החזקות הוי ה"ס שמא יש לו אמתלא על מה שהחזיק עצמו כן וממילא ר"י לטעמי' דס"ל התראת ס' שמי' התראה על כן הורגין על החזקות. ור"ל לטעמי' דס"ל ה"ס ל"ש התראה ע"כ אמר דאין הורגין על החזקות ור"י בר בון בשם ר' זעירא ס"ל כמסקנא דבבלי סנהדרין שם דהולכים בד"נ בת"ר ע"כ אמר כל עמא מודים דהורגין על החזקות דלפ"ז לעולם לא הוי ה"ס. ולא פליגי אלא בשורפין תרומה:
אך כ"ז בחזקה גרידא מצד דאיתחזק אבל כשראינו בעינינו שנתקדשה או נתגרשה ודאי דדחוק לומר שלא יהי' קידושין רק מצד הרוב. והדבר פשוט שלא יועיל שום אמירה לבטל מה שראו עדים והב"ד:
אך ס"ס למעשה בנ"ד אני מסכים לדעת כ"ת מטעם דשינה דלמה לנו לחפש אחרי היתרים במקום דליכא עגונה דאיתתא נתפוס דעת הרבה מן האחרונים שאוסרים. והגט יתבטל:
דברי הדוש"ת באהבה ואו"ש למר ותורתו ולכל אשר אתו יחיו: