שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
אה"ע · סימן קמז
כבוד הרב הגדול מעוז ומגדול מפורסם וכו' מהר"מ נ"י האבד"ק ו': מ"ש כ"ח בקלא דלא פסיק מבטלין השידוך יעיין בתרעק"א בנוספות ח' ע"ז מסופק אפי' ביצא קול שהוא רועה זונות וראי' גדולה היא מאהע"ז סי' ע"ז. ואף דאעפ"כ דעת הגאון ז"ל להתירה מחבלי הח' ומחלק בין האי דמאיס עלי. להך דהכא מ"מ לא כ' אלא בכי האי דהתם דנתפרסם לרבים שהזונה בעצמה טענה עליו והוא גנאי גדול ומסיים שם בנ"ד שהיא נאמנת בשבועת מאיס עלי ולא מצד פיתוי וכ' ואעפ"כ צריך דקדוק גדול שהיא בעצמה תעמוד עמו בב"ד והב"ד יחקרו אותה היטב אם אין בזה ערמה ומה טוב אם אפשר לפשר ולא יבואו לכלל שבועה עכ"ל:
הרי כמה הי' הגאון ז"ל נזהר. ואעפ"כ הי' רוצה יותר לפשר מלומר קבלו דעתי. גם בח' תפארת צבי שהוא הוא ז"ל מן המתירים להתיר שא"צ לבוא למקום חבירו ואחריו נמשכים האחרונים הכותבים כן אעפ"כ כ' בתוך החשובה וז"ל אף שהדין נודע מ"מ צריכה שתאמר כן בפניו אולי לא תעיז לטעון כן בפניו דאל"כ כל אשה שטוענת מאיס עלי נחרוץ הדין שלא בפניו: וידוע מ"ש בת' נוב"י מה"ת מבן המחבר שם ת' ר"ד דדוקא בקלקל מעשיו ולא בפעם א' עאכו"כ בנידון דידן שבפה אין מפורסם הקול. ואם במחניכם יש קול צ"ע אם זה נחשב לקלא דלא פסיק דדוקא קול שהוא במקום המעשה אנו יכולים להבחין אם אויבים הוא דאפקוה לקלא או לא דבאותו מקום אנו יודעים מי הם האוהבים ומי האויבים אבל במקום אחר א"א להבחין זאת כן הי' דעתי:
ואנו נוהגים לעולם במה שנוגע לענין סילוק נדן אם כותבים לב"ד שבמקום הצד השני בהתראה ואינו מסלק אז אנו נותנים פטורים לצד זה. כיון שבדבר זה אין ספק. אבל בענינים כאלו באופן שמתברר יותר כשהם ביחד ת"ל שאני מושך ידי. וכן כמדומה לי שנוהגים רוב בחי דינים שבישראל כמ"ש ושונא תוקעים בוטח:
ע"כ אם יראים הם מעונש ח' יבטלו דעתם ויסעו לאמצע הדרך להתפשר ביניהם. ונכון שגם כ"ת יסכים לזה כדרך ת"ח המרבים שלו' בעולם: דברי ידידו הדוש"ח: