שות דברי יששכר· רבי ישכר בעריש גרויברט
אה"ע · סימן קכ
תשובתי להגאון הנ"ל בענין הנ"ל: כבוד וכו' הגאבד"ק קאלוואריע: מכתבו היקר הגיעני. ואמנם נפלאים בעיני דבריו מ"ש להעיר ע"ז דבמשך ימי שטותה ילדה ב"פ וא"כ היא ראוי' לאישות. תימה בעיני וכי שוטה אינה ראוי' לאישות והלא משנה שלימה שנינו (נדה י"ג) החרשת והשוטה וכו' אם יש להן פקחות מתקנין אותן וכן קיי"ל להלכה אלמא דראוי' היא להזדקק לבעלה. וכן בגירושי שוטה דלא מהני כ' בירושלמי הטעם משום גרירה שלא יזנו עמה בני אדם אלמא דראוי' היא לאישות:
ועיקר הטעם שכ' בשוטה שאינה ראוי' לאישות הוא כמ"ש הרמב"ם ספ"י מה' גירושין שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים וכמ"ש הנוב"י שם באותה התשובה שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אבל כולם לא הזכירו שאינה ראויה להזדקק לבעלה. וא"כ לפ"ז אין ראי' כלל ממה שנזקק עמה וס"ס אינה ראויה לאישות שידור עמה כדרך בעל ואשתו והראיה דזה יותר משנה שמשלם שכר לאדם שהיא בביתו ומשמרה שם בעיר אחרת:
ואדרבה אם היא פעמים חלומה ופעמים שוטה עוד יותר ראויה היא להתגרש. ומה שחושש כ"ג אולי עי"ז שהקניטה הבעל הרבה באה לידי מרה שחורה יישר כחו וחילו שחושש לתקנתן של בנות ישראל וכן ראוי לחכם שכי"ב אבל עכ"ז הוא חומרא יתירה דא"כ אם ניחוש כולי האי איך משכחת לעולם היתר של ק' רבנים שהצריכו גם מג' מדינות והא לא ידעי הני בהני. ובע"כ אנו צריכים לסמוך על ב"ד שבעירו שחקרו בדבר כדין ואטו כל הגדולים מיכנפי למקום א':
וה"נ כנים אנחנו ונאמנים שגבינו העדות והעדים אמרו בבירור שזה יותר מחמש או שש שנים היא מטורפת ל"ע והוא התנהג עמה בסבלנות עד שהגיעה לידי כך שא"י עוד לסבול ושלחה מביתו. והתעודות אשר אצלו מגדולי הרופאים ופקודי הממשלה אשר בבתי התעלות יוכיחו עד כמה טרח עלי' לרפאותה ומה יש עוד לחוש בדבר הזה. והנה אמה של הנשתטית היא יושבת עוד בביתו של רנ"ש הנ"ל. ולא עשינו דבר עד ששלחנו אחר שני אחי' וטענו לפנינו לטובתה ולא עשינו שום דבר בלתי ידיעתם וא' הוא יודע קצת בדיניהם ועשינו בטוחות באופן שלא ימשוך ידו מהצטרכות שלה. ס"ס עשינו הכל שלא בחפזון ומשא פנים ח"ו ומה יש עוד לחוש:
ומ"ש כ"ג בישוב הקושיא עפ"י שיטת חכמי קוסטנטינא לחלק בין היכי דהמניעה מצד הגט עצמו או המניעה מצד אחר ובנשתטית המניעה מצד אחר. אם אמנם כי דברי כ"ת אינם מובנים לי לפי לשון הרמב"ם פ"ג מה"ג ה"ו לפי שאינה בת גירושין א"כ ה"נ לאו בת גירושין היא:
אמת לפמ"ש הפוסקים קכ"א ס"ב בדעת הרמב"ם משמע דבכה"ג חשיבה בת גירושין ולפ"ד התוס' והרא"ש דהטעם מטעם שליחות דהוי דשלב"ל ה"נ דכוותי':
אך ס"ס כיון שגוף הדבר אינו נוגע להלכה דלמעשה כולנו עבדינן כמנהגו של הבח ז"ל. אין נ"מ לנו במחלוקה זו. וס"ס גוף הדבר שעלי' עמד כ"ת תימה בעיני:
דברי הדוש"ת באהבה: