שות דברי יחזקאל· רבי יחזקאל הלוי ברשטין
סימן מד
בענין מטלטלין אגב קרקע:
[א] גרסינן בקדושין (דף כ"ו) איבעיא להו בעינן צבורין או לא בעינן צבורין ומסיק והלכתא צבורין לא בעינן אגב וקני בעינן וכ"כ כל הפוסקים, והנה הנימוק"י בב"ב (דף פ"ז) עלה דתנן התם הלוקח פשתן מחבירו ותלש כ"ש קנה ופריך משום שתלש כ"ש קנה ומשני רב ששת באומר לו לך ויפה לי קרקע כ"ש וקני כל מה שעליה, וכתב הנימוק"י וז"ל ותירץ רב ששת בין שיהיה לו דין מחובר בין שיהיה לו דין תלוש אם יש לו דין מחובר לקרקע דינו כקרקע וא"כ בחזקה זו קונה כשם שיהיה קונה בזכיה זו לגוף הקרקע כולן [כשהוא] זוכה במקצתו דהיינו הפשתן, וכדאמרינן בח"ה (דף נ"ד) האי מאן דזכי זכייא אדעתא דארעא קני ואי דין תלוש יהבינא ליה משום דעומד לתלוש כתלוש דמי מ"מ ביפוי זה יקנה הקרקע, [לקנות הפשתן שהוא המטלטלין אגב הקרקע מדין שכירות כסף שהיה צריך לשכור מי שייפה לו קרקעו] והכי קא"ל קנה קרקע זה ביפוי לקנות הפשתן אגבו אמר המחבר, ומיהו נ"ל דאי א"צ לקרקע כיון שלא קנה המקום אלא מדין שכירות קרקע יש לו להזכיר בפי' מקום הקרקע שעומד בו הפשתן מושכר לך ביפוי זה שהרי בעלמא הכי אשכחן כדאמרינן ומקומו מושכר לו עכ"ל, ודברי הנימוק"י לכאורה תמוהין דלמה הוצרך דוקא להזכיר מקום הקרקע שעומד בו הפשתן ולא סגי בקרקע אחרת שהרי כיון דקונה הקרקע מדין שכירות כסף א"כ אפשר להקנותו איזה קרקע שירצה ואגבה יקנה הפשתן שבקרקע זו מתורת אג"ק כיון דקי"ל דאגב לא בעי צבורין:
[ב] והנה מדברי הב"י (חו"מ סימן קצ"ג) נראה שהבין בדברי הנימוק"י דקונה הפשתן מתורת חצר, ומה"ט הוצרך דוקא להקנותו הקרקע שעומד בו הפשתן, אכן מדברי ההגה שלפנינו הנוספת מבואר להדיא דקונה הפשתן מתורת מטלטלין אג"ק וכדעת הרי"ף והר"י מיגא"ש שהובאו בחי' רמב"ן שם וכ"ד בעה"ת (שער מ"ו) יעו"ש, וכ"כ הרמב"ם (ספ"ג ממכירה) פשתן כשהוא מחובר לקרקע ויבש שא"צ לקרקע וא"ל יפה לי קרקע כ"ש וקנה כל מה שעליה כיון שתלש כ"ש קנה מפני התנאי עכ"ל, וכ' המ"מ דבשכר היפוי קנה קרקע וקנה אגבו כל מה שעליה וכן פירשוה קצת מהמפרשים עכ"ל, וביאר הב"י (שם) דכוונת המ"מ בדעת הרמב"ם דקונה הפשתן מתורת אג"ק, ואפ"ה דקדק הרמב"ם דקנה כל מה שעליה דוקא ומשמע דאם מקנה לו מטלטלין אחרים אגב תלישה זו ל"מ והוא כעין דברי הנימוק"י כפי הגי' שלפנינו וקשיא כנ"ל דכיון דלא בעי צבורין מ"ל פשתן שבקרקע זו מ"ל מטלטלין אחרים, ודברי הרמב"ם היה אפשר ליישב קצת דהוקשה לו דהא באגב בעי אמירת אגב וקני וכאן לא אמר כן משו"ה דקדק דקנה כל מה שעליה דאז הו"ל צבורין ואז בעי אמירת אגב כמ"ש הרמב"ם (פ"ג ממכירה הל"ט), אבל הנימוק"י שלא חילק בין צבורין לאינן צבורין ומשמע דבכולהו בעי אמירה קשה, ועוד דאפילו לדעת המ"מ (שם) שכתב דלשון הרי"ף (פ' הספינה) נוטה לדעת הרמב"ם דצבורין לא בעי אגב ולפ"ז גם הנימוק"י שכתב כלשון הרי"ף ס"ל כן יעוש"ה, מ"מ א"א לומר כן שהרי הלח"מ כתב ע"פ דרכו של המ"מ בדעת הרמב"ם דצריך לומר אגב וקני ואל"ה לא קנה הפשתן, ועכצ"ל דס"ל דכאן ל"ח צבורין שהרי אינו מקנה לו כל הקרקע שעומד בו הפשתן אלא קרקע כ"ש כדי צורך קנין אגב, וא"כ שאר הפשתן תו לא הוו צבורין וא"כ הדר תיקשי דלמה הוצרך להקנותו כלל מקום בקרקע זו שעומד בו הפשתן:
[ג] ולכן נראה לומר בכוונת הרמב"ם והנימוק"י דאם לא היה מקנה לו הפשתן שעומד בקרקע זו אלא מטלטלין אחרים ע"י שכירות קרקע שמיפה עבורו לא מהני מתורת אגב דעיקרו של קנין אגב הוא במה שמקנה לו הקרקע והמטלטלין יחד, וכמ"ש הרמב"ם (פ"ג ממכירה הל"ח) ומש"ה בעינן שיקנה לו עכ"פ איזה זכות בגוף הקרקע אבל כשאינו מקנה לו שום זכות בגוף הקרקע אלא רק לענין זה לבד שיוכל לקנות המטלטלין עמה מתורת אג"ק דוגמת קני ע"מ להקנות דחליפין לא מהני דאין זה תורת אגב כלל, ואע"ג דלענין חצר כה"ג במקנה לו החצר כדי לקנות המטלטלין שבתוכו לבד מהני אע"פ שאין לו שום זכות לבד הקנין וכמ"ש התוס' בב"מ (דף ט' ע"ב) בסוגיא דמשוך בהמה וקני כלים שעליה, ולדעת הרמב"ן והריטב"א ספוקי מספקא ליה להש"ס בזה כמ"ש הש"מ יעו"ש, ה"ט משום דקנין חצר הוא זכות הנמשך מגוף החצר כמו שאר השתמשות של החצר ומש"ה מהני כיון דלענין קנין זה חשיב חצרו, וזהו נראה בכוונת הש"ך חו"מ (סימן שי"ג ס"ג) בישוב דעת הרמב"ם דס"ל דחצר המושכר קונה למשכיר ממעשה דר"ג וזקנים, ולחנם פקפק עליו הקצה"ח (שם) יעוש"ה, וע"ע תוס' ב"ב (דף נ"א) ד"ה במתנה, משא"כ בקנין אגב שאין קנין המטלטלין הוא זכות הנמשך מגוף הקרקע אלא דעיקר הקנין הוא מה שמקנה הקרקע והמטלטלין יחד, ומש"ה כל שאין להקונה זכות בקרקע עצמו לשום דבר מלבד קנין המטלטלין שעמה אין זה קנין אגב שהרי בעצם הקרקע אין לו כלום, ומעתה נראה דמשו"ה הוצרכו הרמב"ם והנימוק"י לדקדק דקונה דוקא מקום הקרקע שהפשתן עומד בו משום דאז עכ"פ יש לו זכות בגוף הקרקע להשתמש בו במה שיחזיק הפשתן עד לאחר תלישה כפי הצורך, ונמצא דיש לו זכות בקרקע מלבד הקנין וזהו שפיר חשיב אגב דקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה מהני, משא"כ כשלא יקנה לו הפשתן כלל אלא מטלטלין אחרים ל"מ באגב שהרי אינו מקנה לו שום זכות בקרקע זו מלבד הקנין, והא דקאמר הש"ס בסוגיין דמדהוצרך ר"ג להשכיר מקום המעשר דוקא ש"מ דבעי צבורין, אע"ג דלפמ"ש ע"כ צריך להקנות זכות השתמשות להחזיר המעשרות בקרקע דאל"ה אין זה אגב כלל מ"מ דייק שפיר דכמו כן אפשר להשכיר מקום אחר להשתמשות, וע"ז שפיר משני כי היכי דלא לטרחינהו וכפירש"י וזה נכון: [ד] איברא דצריך למודעי דלפמ"ש הש"מ בשם הר"י בעליות די"מ דקונה הקרקע בחזקה דשאלת קרקע נקנה בחזקה שמיפה אותה ודחה דבריהם וז"ל, ולא נהיר לן האי פירושא שאם בא להשאיל לו קרקע זו בחזקה לא הול"ל יפה לי שאין לו כאן חזקה אם הוא מתכוין בתלישה זו ליפות השדה לבעליה אא"כ מתכוין להקנות בה שדה זו בתורת שאלה והל"ל לך ויפה לך קרקע כ"ש או יפה סתם, וי"מ יפה לי קרקע כ"ש ובכסף שאתחייב לך בשכרך תקנה עכ"ל, וכ"כ שם הרשב"א יעו"ש. ומדכתבו הרמב"ם והנימוק"י דקונה הקרקע בשכר היפוי מתורת כסף ולא פירשו מתורת חזקה עכצ"ל ג"כ מטעמא שכתב הרר"י דעיקר היפוי הוא לבעליה ולא לעצמו שאינו מקנה לו בשאלה ומשו"ה ל"ח חזקה, וא"כ תיקשי לפמ"ש דע"כ צריך להקנות לו הקרקע בשאלה להשתמשות הפשתן, א"כ הדר הו"ל שאלת קרקע ונקנה בחזקה ולמה הוצרכו הרמב"ם והנימוק"י לפרש דקונה הקרקע מתורת כסף:
ונראה דלפמ"ש הש"מ בשם הראב"ד בב"ב (דף פ"ד) עלה דמתניתין דהמוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה ופי' בתוס' דמדד מי שדרכו למדוד דהיינו המוכר, אבל מדד הלוקח קנה דאין לך משיכה גדולה מזו ועוד דהו"ל הגבהה, אבל הראב"ד ז"ל כתב דאפילו כשהלוקח מודד לפי שהמדידה והגבהה ההיא אינו עושה הלוקח לצורכו אלא לצורך שניהם וכל שאינו עושה לצורכו לא קנה עכ"ל, ומבואר מזה דמעשה הקנין לא הוי אלא כשעיקרו נעשה לצורך הלוקח בלבד אבל אם יש בה צורך גם למוכר לא מהני, ונראה דאפילו התוס' דס"ל דמדידת הלוקח הויא משיכה והגבהה לא פליגי אהך סברא, אלא דס"ל דמעשה מדידה עיקרה בשביל קנין הלקוח היא באה שהרי בלתי קנין הלוקח אין להמוכר צורך בה, משא"כ במעשה שיש להמוכר צורך בה בעצם בלתי הקנין בודאי ל"מ, ומעתה נראה דהיפוי שמיפה הלוקח ע"י הפשתן ל"ח חזקה לקנות הקרקע בתורת שאלה אלא דוקא באופן שהחזקה והיפוי הוא לצורך הלוקח בלבד, והיינו כשקונה אותה לזרוע דיש בו צורך ביפוי זה שמיפה הקרקע לזריעה וכמ"ש הרשב"ם, משא"כ כאן אף שקונה הקרקע להשתמשות הפשתן מ"מ כיון שבעיקר החזקה דהיינו בהיפוי יש בו גם צורך להמוכר לזרוע הקרקע נמצא דאין זו חזקה: [ה] ועפמ"ש דבקנין אג"ק לא מהני אלא כשמקנה לו זכות בגוף הקרקע לבד מהקנאת המטלטלין, יש ליישב קצת דברי התוס' בב"ב (דף מ"ד) ד"ה דלא, שכ' בשם י"מ דמה שנהגו לכתוב בהרשאות ונתתי לו ד"א בחצרי אע"פ דל"ל קרקע משום דאין לך אדם שאין לו ד"א בארץ ישראל דקרקע אינה נגזלת א"נ אין לך אדם שאין לו ד' אמות לקוברו, והקשו התוס' דא"כ לא יעשה אדם שני שטרי הקנאה שהראשון כבר קנה ארבע אמותיו ע"ש, ובס' דברי אמת (קונטרס שביעי) תמה ע"ז דשפיר מצי להקנות הד"א לראשון לשעה כדי שיקנה המטלטלין עמהם ואח"כ יחזור לבעליו וחוזר ומקנה לשני, וכתב דדעת התוס' דקרקע בשאלה ומטלטלין במתנה ל"מ באגב וכמ"ש הר"ש (פ"ה דמע"ש מ"ט) וכ"כ רי"ו הביא הב"י (חו"מ סי' ר"ב) ע"ש. אמנם מדברי התוס' בסוגיין שהקשו דלמה לא השאיל ר"ג המקום בחליפין מבואר דס"ל דקרקע בשאלה ג"כ מהני משום דאין לחלק בין שאלה לשכירות וכמ"ש הב"י (ס"ס קצ"ה) והש"ך (סימן ר"ב) ועיין בקצה"ח (שם), ולפמ"ש י"ל דהרי כשמקנה הד"א רק לשעה בלבד נמצא דאינו מקנה לו לשום דבר אלא לקנין בלבד שהרי ל"ש השתמשות באותן הד"א ובכה"ג ל"מ באגב כלל וא"כ אף הראשון לא קנה, וע"כ דצריך להקנות להראשון גוף הד"א לגמרי. וא"כ שפיר הקשו התוס' דשוב לא מצי להקנות לשני דכבר נתרוקן זכות המקנה לגמרי מאותן הד"א, ועיין בחי' הרמב"ן בב"ב (שם) ובנימוק"י והר"ן בסוגיין ובפ"ק דגיטין (דף ט'):
איברא דבעיקר דברי הי"מ שכתבו דמשו"ה כותבין הרשאה על ד"א שבא"י משום דקרקע אינה נגזלת, וכנראה שהוקשה להם דהוי אינו ברשותו דל"מ להקנותו כמו דא"י להקדישו וע"ז כתבו דקרקע אינה נגזלת וחשיב ברשותו, וקשה דהא בב"מ (דף ז') מבואר דאפילו בקרקע דאינה נגזלת והוי ברשותו מ"מ במסותא דאינו יכול להוציאו בדיינין הוי אינו ברשותו אפילו בקרקע ונראה דזהו כוונת הרמב"ם (פ"ג משלוחין הל"ז) יעוש"ה, ואלי י"ל דשאני במסותא דהתם אינו יכול להוציאו בדיינין מצד הדין, משא"כ בד"א דא"י דרק מחמת אלמות א"י להוציאו מתח"י הגזלן חשיב ברשותו, אכן מדברי הגרע"א בגהש"ס גיטין (דף ל"ח) נראה בפשיטות דאף בגוונא דאינו יכול להוציאו בדיינין מצד אלמות לבד ג"כ חשיב אינו ברשותו יעוש"ה. [ו] ועפי"ז יתיישב עוד מה שתמה בס' דברי אמת (שם) מהא דאמרינן בב"ב (דף קמ"ט) גבי איסור גיורא דמשו"ה א"א לו להקנות להני זוזי לרב מרי אג"ק משום דל"ל קרקע וכי איסור גיורא מוטל בר"ה היה ולא היה לו מקום דירה בשאלה או בשכירות, ואם כן אפשר להקנות המעות דקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה מהני, וכן מהא דאמר (שם דף מ"ד) וליחוש דלמא אקני ליה מטלטלי אג"ק, ומשני דאמרי סהדי דלא הוי ליה ארעא מעולם וכי בגברא טרטילאי שמוטל בשוק עסקינן דל"ל מקום דירה, והוכיח מזה כדעת מוהרי"ט (חו"מ סי' פ"ג) דהיכא דלמקנה עצמו ל"ל אלא בשאלה ושכירות ל"מ באגב, ועפ"ז נדחק ליישב דעת מהרי"ט ממעשה דר"ג וזקנים דתנן בסיפא דר"י הקנה תרו"מ לראב"ע ומקומו מושכר לו, אע"ג דגם לר"י אין לו אלא בשכירות בעלמא ועיין בתור"ע (מע"ש פ"ה מ"ט), ולפמ"ש נראה דכיון דבמקנה לנו מטלטלין ע"י מקום דירתו בודאי אין דעתו להקנותו שישתמש בו הקונה במקומו והוא ישאר בר"ה אלא דמסתמא הקנין הוא לשעה ע"מ לקנות המטלטלין לבד, ובכה"ג ל"מ באגב ומש"ה הוצרכו לקרקע אחרת להקנות בגוף הקרקע עם המטלטלין:
ומ"ש עוד בס' הנ"ל לסייע דעת מהרי"ט מהא דאמרינן בב"מ (דף מ"ו) גבי היה עומד בגורן וכו' וליקנינהו ניהליה אגב קרקע, דל"ל קרקע, ופריך והא עומד בגורן קתני, ומשני בגורן שאינו שלו. ותיקשי דהא עכ"פ כיון שיש לו הגורן בשאלה או בשכירות הרי אפשר להקנותו בחזקה ואגבו יקנה הפירות, א"ו דכיון דאין לו למקנה אלא בשכירות לחוד ל"מ באגב כדעת מהרי"ט, וראיתי בח"ס (חאו"ח סי' קי"ז) שהקשה קושיא זו, ותי' באיזה חזקה יקנה אין דלת לנעול ואין לו גדר לגדור סביב הגורן ואין לו רשות לפרוץ ולעדור ולחרוש בגורן שאינו שלו ע"ש, אכן עדיין לא העלה ארוכה לקושיא דהרי הקונה אפשר לו להניח חפציו שם ויקנה המקום בחזקה לשימוש זה וכמ"ש המח"א (הל' שכירות סי' א') והקצה"ח (סימן קפ"ט) וכ"כ בעליות דר"י בב"ב (דף ק') יעו"ש, ונראה דהריטב"א הקשה דאם ל"ל קרקע מהיכן יש לו פירות מע"ש דלקוח פטור ממעשר, ותירץ כגון שהיה לו קרקע ומכרה ע"ש, וא"כ גם הגורן י"ל דהיה שלו ומכרו והפירות עדיין מונחין שם ובכה"ג ל"ל קנין לשימוש שהרי לא החזיק במקום הגורן שהפירות מונחין מכבר בעוד שהגורן היה שלו ואין זה מעשה חזקה ואין לו בגורן אלא היתר שימוש לבד וא"א להקנותו באגב, ובזה א"ש מ"ש הר"ן בשם הרא"ה בסוגיין דמי שיש לו אב אינו יכול לזכות אגב ביהכ"נ לפי שאין לו זכות בה, שאע"פ שמתחלה זכו אותה לכל העולם א"א לזכות אלא לנולדים אבל לא למי שלא היה בעולם והבן זוכה בה מכח ירושת אביו וכשיש לו אב אין לו זכות בביהכ"נ עכ"ל, ובס' הנ"ל תמה דמ"מ הרי יש לבן זכות בשאלה ואמאי אינו יכול לזכות באגב, ולפמ"ש לק"מ דהרי אין לבן קנין שאלה אלא היתר שימוש בלבד ואין שייך להקנותו לאחר:
[ז] שוב ראיתי בש"מ ב"ב (דף מ"ד) בשם עליות דר"י וז"ל וא"ת וניחוש שמא אחר נתן לו קרקע ע"מ להחזיר כדי שיקנה לו המטלטלין אגב אותו קרקע ובזה לא ידעו בני עירו ולא הוחזק בכך שיש לו קרקע. ונ"ל דכל כה"ג לא קני מטלטלי אגב מקרקעי לטרוף ממשעבדי כיון דהקרקע דאקני אגביה מטלטלי לאו בר גוביינא הוה דהא לא אקנייה ניהליה אלא ע"מ להחזיר לאלתר, מיהו ודאי לענין ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות ודאי קונה מטלטלין אג"ק שנתנוהו למוכר ע"מ להחזיר עכ"ל, ומבואר להדיא דאפילו בשאינו מקנה לו בגוף הקרקע לשום זכות אלא כדי לקנות המטלטלין ולהחזירו לאלתר ג"כ מיקני באגב כיון דעכ"פ קונה הקרקע ע"מ לקנות המטלטלין, ודוקא לענין שיעבוד מטלטלין ל"מ בכה"ג משום דאין השעבוד נתפס כלל בהאי קרקע שא"א לבא לידי גוביינא, וכן מתבאר מדברי הריטב"א בסוגיין וז"ל נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ושטר וחזקה, כבר פירשתי למעלה דקרקע דאגב מסתמא כגון ארבע אמות שאנו נוהגין מתנה ע"מ להחזיר וקונה ע"מ להקנות המטלטלין בלבד עכ"ל, וכ"כ עוד בב"מ (דף מ"ו) והובא בש"מ (שם) דקנין הקרקע סגי בקני ע"מ לקנות המטלטלין, וזכינו לדין דהך מלתא אם מועיל בקנין אגב כשמקנה לו הקרקע רק לקנין המטלטלין לבד תליא באשלי רברבי, דהתוס' בב"ב והרמב"ם והנימוק"י ס"ל דל"מ והרר"י והריטב"א והי"מ שבתוס' ב"ב הנ"ל ס"ל דמהני, ומש"ה לא חשו לקושית התוס' דלא יעשה אדם שני שטרי הקנאה כיון שהד"א חוזרים מיד לבעליו וכנ"ל:
ויסוד הך דינא תליא במהות קנין אגב דאם נימא דהוא משום דחדית רחמנא דהמטלטלין טפלין לקרקע והויא הכל כחדא דהטפל בטל להעיקר. ועיין בנימוק"י ב"ק (דף צ"ז) ומש"ה מהני מעשה הקנין שבקרקע להמטלטלין, בודאי בעי שיקנה הקרקע עכ"פ לאיזה זכות בגופה בעצם מלבד הקנאת המטלטלין שעמה, דאל"ה אין לו בגוף הקרקע כלום ול"ש לומר דהמטלטלין נעשין טפלין להקרקע ע"י הקנאה זו, אבל אם נימא דעיקרו דקנין אגב הוא מטעם דהקנאת הקרקע חשיב מעשה קנין על המטלטלין וכעין דאמרינן בחליפין למ"ד בכליו של מקנה, בודאי דסגי אף שהקנאת הקרקע הוא רק כדי לקנות המטלטלין לבד דהקנאה כה"ג חשיבה בעלמא מעשה קנין כדאמרינן לענין חליפין דמהני קני ע"מ להקנות:
[ח] ונראה להוכיח דעיקרו דקנין אגב הוא מטעם דהמטלטלין חשיבי כקרקע להקנאה זו, מהא דאמרינן בב"ב (דף מ"ד) דמהני הקנאת אג"ק לשעבד המטלטלין והרי הא דמטלטלין לא משתעבדי אינו מצד גריעות מעשה הקנין שהרי אפילו שעבדם בפירוש בקנין המועיל ג"כ לא משתעבדי, אלמא דאין השעבוד נתפס על המטלטלין לדעת הסוברים דמטלטלין לא משתעבדי דבר תורה, וא"כ מאי יועיל שעבוד ע"י אג"ק, ומי עדיף הך הקנאת הקרקע משאר מעשה קנין דל"מ לשעבוד, וע"כ מוכח מכאן דעיקרו של קנין אג"ק הוא מטעם דהמטלטלין בטלין להקרקע וחל עלייהו תורת קרקע להקנאה זו, ומשו"ה מועיל השעבוד על המטלטלין שנשתעבדו באגב מתורת קרקע, וכיון שכבר נתפס השעבוד תו לא פקע, אלא דיש לומר דשעבוד מטלטלין אג"ק שאני וכמ"ש הרא"ש (כלל ע"ט סי"ב) וז"ל, דע כי עבדים משתעבדי באגב אע"ג דאינן נקנין אג"ק כי שעבוד וקנין תרי ענינים הם, קנין מטלטלי אג"ק בפירוש מקרא בפ"ק דקדושין דכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב עם ערי מצורות ועבדים לא הוי בכלל מטלטלין לענין קנין, והא דמטלטלי משתעבדי אג"ק אינו מטעם זה אלא כיון דשעבדינהו אג"ק אית להו קלא כמו לקרקע וכל טריפת לקוחות בקלא תליא מלתא דה"ל ללקוחות ליזהר וכו' עכ"ל, ובקצה"ח (סימן ק"ז סק"ז) השאיר דברים אלו בצ"ע, אכן לפמ"ש נראה דהרא"ש הוא מהסוברים דקנין אג"ק עיקרו מטעם דאגב חשיב מעשה קנין על המטלטלין, ומש"ה הוכרח לחדש דשעבוד אג"ק וקנין תרי מילי נינהו דשעבוד עיקרו משום קלא ולאו דאורייתא הוא אפילו להסוברים דאג"ק הוא מדאורייתא עיין ברא"ש פ"ק דב"ק (דף י"ב), אמנם הר"ן בחי' לשבועות (פ' כל הנשבעין) תירץ לקושית הראשונים דהא דאיצטריך קרא דשבועת ה' תהי' בין שניהם ולא בין היורשים דהיכי משכחת לה דמטלטלי לא משתעבדי ובקרקע ליכא שבועה, וכ' דמיירי דשעבד מטלטלי אג"ק אלמא דשעבוד וקנין חדא נינהו ותרווייהו מדאורייתא, וע"כ דס"ל דעיקר קנין אגב הוא מטעם דהמטלטלין טפלין לקרקע ויש להם תורת קרקע להקנאה זו:
ועפי"ז היה אפשר ליישב מה שהעיר בחי' הר"ן בב"מ (דף מ"ז) דמ"ט לא חשו רבנן לשמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה בקנין אגב יעו"ש, ולפמ"ש אפשר דכיון דעיקר קנינו דמטלטלין הוא מטעם דחשיבי כקרקע ומה"ט מועיל קנין חזקה ושטר אף דהוא קנין של קרקע לבד, וא"כ ה"ה דכסף שמועיל במטלטלין מתורת אגב מועיל מתורת כסף שבקרקע כיון דתורת קרקע חל עלייהו לדין הקנין זה, ומש"ה לא גזרו חכמים לבטל קנין כסף שמועיל מתורת קרקע כמו דמהני קנין כסף בעציץ נקוב וכמ"ש רש"י והר"ן בגיטין (דף כ"ב) אע"ג דשייך נשרפו חטיך מ"מ בקרקע לא פלוג וה"נ במטלטלי דאגב, כיון דהקנין מתורת קרקע הוא נידון כקרקע לענין זה, וכן בעבדים לא הפקיעו חכמים כסף מטעם זה כיון דהוקש לקרקע ומועיל מתורת כסף דקרקע, ועפ"ז מיושב מה שהעיר הפנ"י בקדושין (דף כ"ב) דלמה לא ביטלו קנין כסף בעבדים מחששא דשמא יאמר לו נשרפו וכו' ויעו"ש בהפלאה ואכמ"ל:
[ט] ועפ"י האמור יתיישב קושית הקצה"ח (סימן ער"ה) לשיטת רש"י דס"ל בב"ק (דף קי"ח) דהגוזל שדה ופרה רבוצה בה חייב אף באונסי הפרה לר"א דאמר קרקע נגזלת דקונה הפרה אג"ק, דאלמא דס"ל דאגב לא בעי דעת מקנה, ולפ"ז המחזיק בשדה הפקר ומטלטלין בתוכה קונה מתורת אגב אע"ג דאינו משתמר, ואמאי קאמר הש"ס בב"מ (דף י"א) דלמ"ד טוה"נ אינה ממון ע"כ הא דהקנה ר"ג המעשר הוא מתורת חצר דטוה"נ לא מיקני באגב, ופירש"י דכיון דהמעשר הוא של הפקר ל"ש בהו קנין אגב משא"כ מתורת חצר זכו בה כשאר הפקר אלמא דל"ש אגב בהפקר ע"ש, ולפמ"ש י"ל דשיטת רש"י דעיקר קנין אגב משום דהמטלטלין חשיבי כקרקע ומש"ה מועיל מעשה הקנין שעושה בקרקע אף אמטלטלין, וא"כ כ"ז שייך בחזקה כההיא דהגוזל פרה דהתם הרי מועיל החזקה גם בפרה כיון דחל עליה תורת קרקע לקנין זה, משא"כ במעשה דר"ג שהקנה הקרקע לר"י בכסף וכיון דהמעשר הוי הפקר למ"ד טוה"נ אינה ממון שוב לא יועיל קנין של הקרקע אמטלטלין, דאפילו בקרקע כה"ג שחציה דבעלים וחציה הפקר וקנה החצי מבעלים בכסף לא נקנה חצי דהפקר דאין כאן מעשה קנין על קרקע דהפקר, וא"כ גם באגב לא יועיל לקנות המעשר מתורת כסף שנעשה לקנין על הקרקע, ובלא"ה י"ל דנהי דקונה קרקע ומטלטלין דהפקר מהני מתורת אגב מ"מ קרקע דבעלים ומטלטלין דהפקר מיגרע גרע דדמי קצת לקונה קרקע מאחד ומטלטלין מאחר דלא מהני וכמ"ש הקצה"ח שם: איברא דעיקר חידושו של הקצה"ח שהמציא מדברי רש"י דמדמועיל קנין אגב בגנב ה"ה דמועיל לקנות מהפקר לא ברירא כ"כ, וכבר דחאו הנתיבות דכיון דעיקר קנין אגב ילפינן מקרא דויתן להם אביהם מתנות והתם דעת מקנה הוי וכ"כ גם הנוב"י (מהדו"ת או"ח סי' ס"ג) בפשיטות דבהפקר ל"מ אגב, אמנם מ"ש הנתיבות דגנב קונה הפרה מתורת חצר תמוה דכיון דאין לגזלן רשות להשתמש אין זה חצרו כלל, ועוד דלהדיא כתב רש"י דקונה מתורת אגב אלא דשאני קנין גניבה דלא בעי כל תורת קנין המועיל במו"מ, לא מיבעי למ"ד בפ"ג דכתובות דבגנב מועיל משיכה בר"ה אעפ"י דבעלמא ל"מ משום דלהתחייב באונסין שאני וכמ"ש התוס' שם, וכן דעת הרמב"ם (פ"ג מגניבה) אלמא דעיקר קנין בגנב הוא רק מתורת הוצאה בעלמא ומש"ה משיכה בר"ה דהויא הוצאה גמורה סגי לחייבו מתורת גנב, אלא דחדית רחמנא דאפילו בקנין ג"כ מיקרי הוצאה כיון דבמעשה כזו יוצא החפץ מרשות הבעלים, ועיין רשב"א ב"ק (דף ע"ט) שכ' בשם הראב"ד דאפילו בקנין גמור ברשות בעלים לא מחייב אלא כשדעתו להוציא משם, וא"כ י"ל דגניבה בקנין אג"ק כבר יש בה תורת הוצאה כיון דאם היה מדעתו היה יוצא החפץ מרשותו, אלא אפילו למ"ד דבעי משיכה בסימטא ככל דרכי הקנין במו"מ מ"מ מודה דסגי בצורת הקנין לבד שאלו עשה קנין כה"ג ברצון הבעלים היה קונה הדבר לגמרי סגי לחייבו בהך קנין מתורת גזלן כשנעשה שלא מדעתו, כיון דאין כאן חסרון בהקנין רק בזה שהוא בע"כ דבעלים בהכי חייב רחמנא:
[י] ודרך אגב אזכיר מה שיש להעיר ע"ד המרדכי בב"ב (דף קמ"ג) בסוגיא דקני את וחמור דמעשה באחד שהקנה לחבירו בקנין סודר מטלטלין ומעות בב"א ונחלקו חכמי הדור בדבר י"א דלא קנה כלל דדמי לקני את וחמור וי"א דקנה הכל במגו שחל הקנין אמטלטלין חל נמי אמעות, וכתב רבינו שמחה אע"ג דמעות לא קנה מטלטלין קנה, דאלת"ה הא דאמר פ"ק דקדושין נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר וחזקה ואמר בגמרא דבעינן אגב למה לי אגב ליקני מטלטלין במיגו דחייל אקרקע עכ"ל, וק"ל דהא דס"ל לי"א דאמרינן מיגו דחייל קנין סודר אמטלטלין חייל נמי אמעות היינו דוקא כשנעשה מעשה הקנין אף אמעות אלא דלענין שלא נימא דאין מטבע נקנה בחליפין ע"ז מועיל מיגו כיון דעכ"פ חשיב הך סודר מעשה קנין, משא"כ בגוונא דאגב שקונה הקרקע בחזקה וכן בשטר כשלא נכתב בשטר אלא הקרקע לבד ואומר לו אג"ק תקנה המטלטלין מאי מיגו שייך כאן בלא דינא דאגב דהא כאן לא היה כלל מעשה קנין אמטלטלין לולא דחדית רחמנא תורת אגב. ואם כוונת רבינו שמחה להקשות מכסף דל"ל אגב תיפוק ליה דהכסף מתחשב אקרקע ואמטלטלין, ואי משום דאין מטלטלין נקנין בכסף יועיל ע"ז מיגו ז"א, דהא קי"ל ד"ת מעות קונות במטלטלין אלא דבטלו רבנן קנין כסף מחששא דנשרפו חטיך א"כ מאי יועיל המיגו לסלק הך חששא, ודוקא היכא דהקנין הוא מתורת אגב מהני כסף במטלטלין או מטעם שכתבנו לעיל דחשיב כהקרקע ומועיל מתורת כסף דקרקע, או מטעם שכתב הר"ן בב"מ (דף מ"ז) דכיון דמועיל אגב אפילו בלא נתן מעות דהתם ליכא חששא דנשרפו חטיך שוב לא פלוג, ואע"ג דאמרינן בסוגיין דאגב לא מהני אלא כשנתן דמי המטלטלין וכפירש"י וכ"כ הר"ן, מ"מ היכא דפריש להדיא מהני בלא נתינת מעות וכמ"ש הרשב"א בסוגיין וכ"כ הב"י חו"מ (סימן ר"ב) בשם רי"ו ע"ש, ואם כוונת רבינו שמחה להקשות אליבא דר"ל דס"ל דמעות במטלטלין לא קנה דל"ל כלל לאמירת אגב יועיל מתורת מיגו ג"כ לק"מ דהא קרקע בשכירות ומטלטלין במתנה מועיל באגב, והתם ל"ש מיגו כיון דאין המתנה נקנית בכסף וצ"ע:
[יא] וראיתי למהרי"ט אלגזי רפ"ב דבכורות שהקשה ע"ד ברכת הזבח שהובא בתשובת נחלת שבעה (סימן ל') שהוכיח מדברי רבינו ירוחם שכתב וז"ל או יקנה לעכו"ם המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אגביו אוזן הבהמה עם העובר וכו' עכ"ל, דכוונתו מתורת אגב ולא מתורת חצר משום דחצר משום שליחות ואין שליחות לעכו"ם אם לא שהעכו"ם עומד בצדו דהוי מטעם יד, ולפ"ז גם במכירת החמץ צריך מדין אגב ולא מדין חצר יעו"ש, והמהריט"א הקשה עליו דא"כ למה צריך דוקא מקום שהבהמה עומדת כיון דאגב לא בעי צבורין, ועוד דהא קי"ל דקנין אגב אינו אלא דרבנן וכמ"ש התוס' בפ"ק דב"ק (דף י"ב) והרא"ש שם ואיך מפקיעין בקנין דרבנן קדושת בכור, התינח למ"ד קנין דרבנן מהני לדאורייתא מטעם הפקר ב"ד אלא למ"ד לא מהני מא"ל, ורבינו ירוחם הוא מהסוברים דל"מ שכתב דהמקדש בחוב של אחרים במעמ"ש אינה מקודשת ד"ת, והביאו הב"י (אעה"ז סימן כ"ח) ואיך יועיל קנין אג"ק דרבנן להפקיע קדושת בכור דאורייתא, ועכצ"ל דמדין חצר קאמר ומ"ש רי"ו ויקנה לו אגביו ל"ד האי לישנא ומצינו לשון אגב שאינו קנין אגב כדאמר בב"מ (דף מ"ו) וליקני אגב סודר, ומה שהקשה הברכת הזבח דחצר מטעם שליחות ואין שליחות לעכו"ם לק"מ דס"ל כדעת המשאת בנימין דעכו"ם לעכו"ם יש שליחות יעו"ש וכ"כ הקצה"ח (בסימן קצ"ד) ע"ש:
ועפ"י מה שנתבאר יש ליישב דברי ברכת הזבח דמה שהצריך הרי"ו דוקא מקום שהבהמה עומדת שם היינו כיון דבאג"ק צריך להקנות לו הקרקע עכ"פ לאיזה זכות מלבד קנין המטלטלין, א"כ נוח יותר להקנות מקום הבהמה שמשתמש במקום לאחר הקנין ע"י שמחזיק חלקו, מלהקנות לו מקום אחר דמסתמא אין העכו"ם משתמש במקום כלל וא"כ מתחלה הקנה לו רק אדעתא דקנין לבד ובכה"ג ל"מ, ומה שהקשה דאיך מועיל קנין דרבנן להפקיע קדושת בכור דאורייתא, נראה עפמ"ש האחרונים להקשות להסוברים דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא דמה יענו להא דיליף בגיטין (דף ל"ו) מקרא דהפקר ב"ד הפקר, ועכצ"ל כמ"ש המח"א (קנין משיכה ס"ב) דהפקר ב"ד לא סגי אלא לאפקועי ממונא מרשות בעלים ולא לעשות מי שאינו זוכה כזוכה יעו"ש, ועיין רשב"א בגיטין (שם) דנראה מדבריו דבהך יסוד פליגי אמוראי שם ואכמ"ל, ועכ"פ י"ל דגם רי"ו הכי ס"ל ומשו"ה במעמ"ש אינה מקודשת שהרי האשה לא קנתה המעות ד"ת, משא"כ בקדושת בכור נהי דהעכו"ם לא קנה ד"ת מ"מ כיון דמדאורייתא נפקע מרשות ישראל מתורת הפקר ב"ד ממילא פטורה מבכורה כדאיתא בתוספתא (בכורות פ"ב) בהמת המדבר ובהמת הקדש ובהמת הגר שמת ואין לו יורשים פטורה מן הבכורה עכ"ל, ואע"פ שהטו"א בר"ה (דף י"ג) כתב בפשיטות דהפקר אינו פוטר כבר השיג עליו החת"ס (חיו"ד סי' שט"ז) והעלה דהפקר פוטר ד"ת אלא דמדרבנן חששו להערמה כמו בחמץ וכמ"ש בס' עה"ג (סימן כ"ה) יעו"ש ומדרבנן מועיל קנין אגב, ועיין תשו' חת"ס (חיו"ד סי' שי"ד) שכתב דהפקר ב"ד ע"י קנין דרבנן אינו פוטר מבכורה אף מדאורייתא דלא הוי הפקר אלא לחד ואין דבריו מוכרחים, וגם הוא עצמו סותר משנתו ממ"ש (או"ח סי' קי"ז) דאפילו להסוברים אגב דרבנן מועיל בחמץ מטעם הפקר ב"ד יעוש"ה, איברא דמדברי הרמב"ם (פ"ח מלולב הל"י) שכתב ואין נותנין אותו לקטן שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה עכ"ל, משמע דמדאורייתא לא הוי הפקר ועיין בא"מ (סימן ל' סק"ה) והדברים ארוכים ואכמ"ל. ומה שהעיר בקצה"ח (שם) דכיון דאג"ק דרבנן אפשר דלא תיקנו בעכו"ם, הנה הש"ג בפסחים (דף ל"א) כתב דאג"ק מהני בעכו"ם והביאו המג"א (סימן תמ"א סק"א) ולא ערער עליו, ובלא"ה ל"ק על דברי רי"ו דאפשר דס"ל דאג"ק הוא דאורייתא וכדעת הרמב"ן בב"מ (דף מ"ז) הביאו הש"מ שם וכן דעת הר"י בחי' לשבועות הנ"ל, וכן דעת הנימוק"י בב"ק (דף צ"ז) וכן נראה מדעת רש"י (ר"פ הזורק) וכן דעת התוס' בקדושין (דף ה') ד"ה שכן וכ"כ הריטב"א בסוגין בשם מורו ועי' בשעה"מ (פ"ג ממכירה) וכן העלה בש"ך (סימן שס"ג סק"ב) ע"ש: