אור ברסלב

שות דברי יחזקאל· רבי יחזקאל הלוי ברשטין

סימן לט

סימן לח

בענין חליפין בקדושי אשה:

[א] גרסינן ברפ"ק דקדושין מנינא דרישא למעוטי חופה ולר"ה דאמר חופה קונה למעוטי חליפין ואימא ה"נ חליפין איתנייהו בפחות מש"פ ואשה בפחות מש"פ לא מיקניא נפשה, ומסוגיא זו תמה הקצה"ח (בסימן פ"ח) ע"ד הרשב"א שנסתפק בשבועות (דף ל"ט) לדעת רש"י וסייעתו דהא דאמרינן יצאו כלים למה שהן לחייבו שבועה היינו אפילו בפחות מש"פ אלמא דחשיב ממון, א"כ ה"ה דאשה מתקדשת בכלי פחות מש"פ ע"ש, והרי חליפין אינו אלא בכלי דוקא ואעפ"כ ל"מ כה"ג בקדושיו, והנתיבות תירץ דאין לדמות כלי דחליפין לכלי דקדושין ושבועה דשבועה בעי דוקא כלי חשוב משא"כ בחליפין דמועיל אפילו מקצת כלי דכמאן דפסיק דמי, וכן בהמה חשוב כלי לענין חליפין, והקצה"ח במשובב דחה דבריו דלא מצינו לחלק בין כלי דשבועה לכלי דחליפין, והא דאמרינן דכמאן דפסיק דמי ה"ט משום דתפיס ביה ג' על ג' דהוי כלי בפ"ע יעו"ש:

ותמהני על האריות האלו שלא שתו עיונם בדברי הרשב"א שעסוקים בו שהדבר מפורש שם להדיא שאחרי שהביא דברי הרמב"ן להקשות להסוברים דכלי פחות מש"פ מחייב שבועה, דא"כ מצינו ישיבת הדיינין בפחות מש"פ וכן אשה מתקדשת בפחות מש"פ ואנן סתמא תנן בפרוטה ובש"פ אבל פחות לא, כתב הרשב"א וז"ל ואין ראיה זו מכרעת דאפשר לומר דכל כלי כיון שהוא ראוי למלאכתו חשוב הוא כפרוטה ויתר מפרוטה ויושבין עליו הדיינין, ואפשר דאפילו לענין קדושין כן וכמו שקונין בכלי אע"פ שאין בו ש"פ ואפשר דקנין משום כסף הוא, ואת"ל דקנין לאו משום כסף הוא וכן שאין אשה מתקדשת בכלי שאין בו ש"פ הכא שאני שהוציאן הכתוב למה שהן דאלמא בכל ב' מחטין קאמר עכ"ל, ומבואר להדיא דאין לחלק בין כלי דחליפין לכלי דקדושין ושבועה, ומעתה חזרנו על הקושי בדברי הרשב"א דהאיך עלה ונסתפק בדבר שמפורש בש"ס להדיא שהקשה הקצה"ח:

איברא דמדקדוק לשון הרשב"א נראה שרמז לסוגיא דילן, שהרי כ' דאפשר דקנין חליפין משום כסף, ואת"ל דלאו משום כסף הוא וכוונתו להשקלא וטריא דסוגיין, דהמקשה הוה ס"ד דחליפין מטעם כסף הוא ומה"ט מועיל באשה והתרצן מסיק דחליפין לאו מטעם כסף הוא ומש"ה לא מהני, ונמצא דמ"ש הרשב"א לצדד דקדושין מהני בכלי פחות מש"פ אינו אלא להס"ד דס"ל דחליפין מטעם כסף, אבל לפי המסקנא דחליפין לאו מטעם כסף הוא ודאי לא מהני בקדושין כלי פחות מש"פ, וא"כ קושית הקצה"ח ע"ד הרשב"א לק"מ שהרי לפי מסקנת הש"ס לא איסתפקא ליה כלל שיועיל כלי פחות מש"פ לקדושין:

[ב] איברא דלפ"ז עדיין דברי הרשב"א לא יתיישבו, דמ"מ מאי מספקא ליה בדבר שמפורש בש"ס להדיא וליכא פלוגתא בזה כלל ולפי המסקנא לית מאן דפליג דחליפין מטעם כסף הוא, וע"כ נראה דהר"ן בנדרים (דף מ"ט) כתב להוכיח דקיי"ל כר"נ דחליפין קני ע"מ להקנות הוא ואי תפיס לא מתפיס, מהא דאמרינן בקדושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי במנה זו ע"מ שתחזירהו לי דבכולהו קני לבר מאשה גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין, ואי ס"ד דאי תפיס מתפיס מאי גזירה דאי הכי נקנית היא בחליפין ואין לך קנין גדול מזה עכ"ל, וכ"כ הרשב"א יעוש"ה. אלמא דלמ"ד חליפין אי תפיס מתפיס מועיל חליפין באשה, וה"ט משום דנהי דלא מהני מתורת חליפין מ"מ מועיל מתורת כסף, ודוקא למ"ד קני ע"מ להקנות דאינו אלא מתו' חליפין ל"מ באשה, וכ"כ התורי"ד דחליפין דאי תפיס מיתפס מועיל באשה יעו"ש, ולפ"ז להך מ"ד ע"כ צ"ל דמנינא אתי למעוטי חופה דכיון דעכ"פ מתקדשת בכלי פחות מש"פ כוונתו להך מ"ד דאי תפיס מתפיס דלדידיה באמת מועיל חליפין באשה, נמצא דשפיר אפשר לקיים גם הך סברא דחליפין מתורת כסף דע"כ מנינא דמתניתין לאו למעוטי חליפין אתי, ואח"כ מסיק ואת"ל דחליפין לאו מטעם כסף והיינו להך מ"ד דקני ע"מ להקנות הוא וכמסקנת הש"ס דילן, וע"כ דאין אשה מתקדשת גם בכלי פחות מש"פ דלאו ממון הוא, צ"ל דשאני שבועה דגלי קרא דב' מחטין חייב ולא ילפינן מיניה לעלמא, ועין בחי' הרשב"א והר"ן בסוגיין, ומעתה קושית הקצה"ח ע"ד הרשב"א וכן מה שהקשה הא"מ (סימן ל"א) ע"ד לק"מ וזה ברור:

אלא דצע"ק דמאחר דלמ"ד קני ע"מ להקנות, ע"כ מוכח ממסקנת הש"ס דלא מהני קדושין בכלי פחות מש"פ, ה"נ נימא להך מ"ד דאי תפיס מתפיס כיון דבהך מלתא לא פליגי, דנהי דלדידיה ע"כ מועיל חליפין באשה מתורת כסף מ"מ באשה לא יועיל אלא בש"פ דחשיב כסף, אבל פחות מש"פ דאינו בתורת כסף אלא מתורת חליפין לבד מנלן דמועיל בכלי, ואי משום דגלי קרא בשבועה לא נילף מיניה לעלמא כמו דס"ל לאידך מ"ד ויש ליישב ואכתי צ"ת:

[ג] והנה התורי"ד בסוגיין הוקשה ליה ג"כ קושית הרשב"א והר"ן בנדרים, דמ"ט לא מהני חליפין באשה כשיש בו ש"פ כיון דהיא רשאה לפוסקו, ותירץ דאם מקדשה בזה הסודר לבד אה"נ דמקודשת אלא הכא מיירי שמקדשה במנה ואינו נותנו עכשיו אלא התפיס לה הסודר שתתקדש לו והוא יתן המנה לאח"ז ובכה"ג אינה מקודשת, ואע"ג דבשדה כה"ג מהני וזהו חליפין שקונין בכל מקום וטעמא דכיון דבפחות מש"פ לא מקניא נפשה, וכיון דבפחות מש"פ ליתנהו אף בפרוטה ליתנהו שאין ג"ש למחצה עכ"ד, וכבר נדחק המהרי"ט בחי' לבאר דברי התורי"ד והובא בא"מ (סימן כ"ט) ולא העלה דבר ברור. והא"מ כתב ליישב דברי התורי"ד ע"פ שיטת הסמ"ע דכסף אינו מועיל אלא מתורת שיווי ולא מתורת קנין, ומשו"ה כשמקדשה בסודר זה לבד הו"ל כסף משום דהוא בתורת שיווי, משא"כ כשמתחייב לתת לה מנה והסודר הוא בתורת קנין אינו אלא בתורת חליפין לבד ולא מתורת כסף כיון דאינו בעד שיווי הדבר שהרי הקנין היה בעד המנה ואינו מנכה שיווי הסודר לא מהני באשה ע"ש, איברא דדברי התורי"ד סתומים ביותר מלהעמיס כוונה זו בדבריו:

ונראה בביאור דבריו דאין קושיתו סובבת למ"ד אי תפיס מיתפס, שהרי כתב בסתמא כיון דהיא רשאה לפוסקו ולא הזכיר בדבריו למ"ד אי תפיס מיתפס כמ"ש הר"ן בנדרים, אלמא דמקשה אפילו לדידן דקיי"ל כר"נ דסודרא קני ע"מ להקנות הוא כמ"ש התורי"ד (ס"פ השותפין) יעו"ש, והיינו משום דס"ל כשיטת התוס' בב"מ (דף מ"ז) שכתבו בשם ר"ת דתרי מיני חליפין יש קנין סודר דילפינן מלקיים כל דבר וקנין חליפין שוה בשוה דילפינן מקרא דעל התמורה יעו"ש, וס"ל להתורי"ד דאפילו למ"ד דחליפין קני ע"מ להקנות הוא מ"מ אינו אלא בקנין סודר לבד ולא בחליפי שוה בשוה דתמורה קרייה רחמנא, וקני ע"מ להקנות לאו תמורה הוא ואין זה שוה בשוה, וגדולה מזו כתבו התוס' בב"מ (דף מ"ו ע"ב) ד"ה ולר"נ דכל שהמקח שוה כפלים מן המעות תו לאו שוה בשוה נינהו וכ"ש קני ע"מ להקנות, ומש"ה הקשה התורי"ד דהיכא דמקדש אשה בחליפין ונותן לה הסודר דהיינו חליפי שוה בשוה תתקדש מתורת כסף כיון דהסודר ש"פ, ועיין ברא"ש פ"ק דב"מ (סימן מ"ח) שכ' דש"פ מתפיס הו"ל גם תורת כסף ואמאי לא מיקדשא בחליפין כה"ג, דמה שהזכיר לה תורת חליפין לא מגרע תורת כסף בזה, וע"ז תי' דאה"נ דבכה"ג מיקדשה אלא דמיירי שהתנה ליתן לה מנה דבכה"ג תו לאו שוה הוא אלא מתורת קנין סודר בעלמא, וכיון דקיי"ל קני ע"מ להקנות אין בזה תורת כסף כלל אלא תורת חליפין לבד דלא מיקניא ביה כיון דאיתיה בפחות מש"פ ואין גז"ש למחצה וזה נכון:

ואפשר עוד לומר דכמו דלא מהני קני ע"מ להקנות בחליפי שוה בשוה כמו"כ לא מהני סודר פחות מש"פ דכיון דפחות מש"פ בעלמא לא חשיב שיווי לא קרינן ביה על התמורה דלאו שוה הוא, ועפי"ז אפשר ליישב מה שמקשים לשיטת ר"ת דס"ל דחליפי שוה בשוה מועיל אפילו בפירות מאי מקשה לקמן (דף ח') עלה דאמר שם גבי ע"ע הנמכר לעכו"ם בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים, ומסיק דהיינו מתורת חליפין, ופריך לר"נ דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי איכא למימר, ואמאי לא מוקי דהברייתא למעוטי חליפי שוה בשוה אתי דבכה"ג בעלמא מהני, ולפמ"ש א"ש דשוה בשוה נהי דלא מהני מתורת חליפין מ"מ מועיל בתורת כסף ואמאי מיעטינהו קרא, ואין לומר דלפחות מש"פ איצטריך דכה"ג בעלמא נמי לאו חליפין הוא, וע"כ דמיירי בחליפי סודר דוקא ובכה"ג דל"ח כסף, וא"כ שפיר מקשה לר"נ דפירי לא עבדי חליפין ל"ל למעט בע"ע כיון דאפילו בעלמא לא מהני:

[ד] וראיתי בא"מ (שם) שכתב להוכיח כדברי הסמ"ע דכסף הוא מתורת שיווי, מהא דאמר בגיטין (דף ל"ט) נתיאשתי מפלוני עבדי אין לו תקנה אלא בשטר ולא בכסף משום דפקע ליה כספיה, ולדעת הב"ח והט"ז דקנין כסף אינו אלא בתורת קנין לבד מדקונה באשה דל"ש שיווי א"כ אף דפקע ליה כספיה נמי ליקני מתורת קנין. וע"כ מוכח מכאן דכסף אינו אלא מתורת שיווי לבד יעו"ש:

ואין מכאן ראיה דהנה בתור"ע (ריש מכלתין) כתב לתמוה ע"ד התוס' בגיטין (דף ל"ט) במה שכתבו שם דמש"ה עבד כנעני יוצא בחליפין משום דחליפין דמי לכסף וכל היכא דכסף קני חליפין נמי קני לבר מאשה כדאמר ברפ"ק דקדושין, וזהו שלא כדברי התוס' בסוגיין דטעמא דאשה משום דחליפין לאו בכלל כסף הוא ולמה הוצרכו לזה הא בפשוטו ניחא דכיון דילפינן כסף שטר וחזקה מהיקשא דלרשת אחוזה דהוקשו לקרקע, ה"נ חליפין דהוי כאחוזה דנקנה בחליפין יעו"ש, ולק"מ דהיקשא דעבדים לקרקעות דאמרינן לקמן (דף כ"ג) דנקנה בכסף ושטר וחזקה לא מיירי כלל לענין יציאה לחירות אלא בעבד הנמכר מבעלים לבעלים דהו"ל כקנין דעלמא, משא"כ ביציאה לחירות להתירו בב"ח דהוא ענין גירושין שאינו נגדר בדרכי הקנינים דעלמא ולזה לא הוקש עבד לקרקע כלל. דאל"כ למה איצטריך קרא דמהני שטר וכסף מקרא דוהפדה לא נפדתה או חופשה לא ניתן לה תיפוק ליה דהוקש לקרקע, א"ו דל"ש כאן היקשא דעבד לקרקע ומש"ה הוצרכו לטעמא דמהני חליפין בעבד משום דדמי לכסף ובכלל כסף הוא, ולדעת הר"ח דס"ל דחליפין בעבד אינו מועיל להתירו בב"ח אלא לאפקועי שיעבודא לבד כמ"ש הראשונים שם, שפיר י"ל דהוא מטעמא דלענין קנין הממון הרי הוא כמקח וממכר דעלמא והוקש לקרקע, אמנם מדברי הרמב"ם (פ"ה מעבדים הל"ג) והמ"מ שם מבואר דלא מהני חליפין אפילו לאפקועי מידי שעבוד, אלמא דיציאה לחירות לא הוקש כלל לקרקע וה"ט שאין זה קנין שנעתק מרשות לרשות שאין העבד קונה בעצמו אותו הקנין שהיה לאדון בו, ונמצא דלא הוי אלא סילוק קנין האדון לבד ומשו"ה אילולא קראי דכסף ושטר לא היה מועיל מתורת קנין כלל וגלי קרא דיוצא בהם מתורת שחרור לבד, ומש"ה חליפין דאינו בכלל כסף לא מהני אפילו לשעבוד ומה"ט איצטריך קרא לכסף אפילו לר"ש דס"ל שאין הכסף גומר בו ולא אמרינן דהוקש לקרקע, ועכ"פ כיון דיציאה לחירות הוא ענין גירושין והכסף דמועיל בו אינו אלא מדגלי קרא דוהפדה אין לנו אלא במאי דגלי קרא ולא בגוונא דפקע ליה כספיה דתו לא קרינן ביה והפדה, ומתורת קנין כסף דעלמא לא מהני ביציאה לחירות, ומיושבת קושית הא"מ לשיטת הב"ח והט"ז וזה נכון:

איברא דיש להביא ראיה לדברי הסמ"ע דכסף הוא מתורת שיווי אבל בתורת קנין לא מהני, דהרמב"ם (פ"א ממכירה הל"ג) כתב דהקרקע נקנית בא' משלש דרכים הללו בכסף ובשטר וחזקה, ואלו לענין מתנת קרקע.כתב (בפ"ג מזכיה ומתנה הל"א) דנקנית בשני דברים בשטר וחזקה ומשמע דכסף לא מהני במתנה אלמא דעיקרו מתורת שיווי דמי המקח הוא, ומש"ה לא שייך במתנה קנין כסף, אבל לדעת הב"ח והט"ז דכסף אינו אלא מתורת קנין לבד כמו כסף קדושין א"כ מ"ט אינו מועיל במתנה קנין כסף, ומ"ש הנתיבות (סימן ק"צ) להוכיח כדברי הט"ז דכסף אינו מתורת שיווי דמי המקח מהא דמתנה ע"מ להחזיר במכר קנה אע"ג דל"ש ביה פרעון ע"ש, אין ראיה זו מכרעת דכיון דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה והחזרה הוא מתורת תנאי לבד חשיב שיווי ואף דאינו שוה דמי המקח הו"ל כמוכר חפץ מאה מנה בפרוטה, ועיין בע"ז (דף ע"א) תד"ה רב אשי בסה"ד, ול"ד לקני ע"מ להקנות דהתם כיון דאינו מקנה לו שום זכות אינו בתורת דמים כלל כמ"ש:

[ה] ועפ"י האמור אפשר ליישב מ"ש הטור (יו"ד סימן רס"ז) בשם ר"ת דעבד כנעני יוצא לחירות בחליפין כשיש לו סודר שנתנו לו אחרים לצאת בו לחירות ע"ש, וה"ט ע"כ משום דחליפין דמי לכסף וכיון דכסף קונה חליפין נמי קונה וכמ"ש התוס' בגיטין (דף ל"ט), ולכאורה תמוה שהרי התוס' בגיטין ע"כ קיימי בשיטת רש"י בסוגיין דטעמא דחליפין לא מהני באשה משום דגנאי הוא לה אבל בעבד ל"ש ה"ט וכמ"ש הרא"ש (שם), אבל לפי דברי התוס' בסוגיין דטעמא דבאשה ל"מ חליפין דלאו מטעם כסף הוא א"כ גם בעבד אינו מועיל חליפין וכמ"ש התור"ע הנ"ל וכן מתבאר להדיא בחי' הריטב"א לקמן (דף כ"ב ע"ב) בשם התוס' דמה"ט דלא מהני חליפין באשה דלאו בכלל כסף הוא כמו"כ לא מהני חליפין בעבד יעוש"ה, וא"כ איך כתב הר"ת דעבד יוצא בחליפין אחרי שהוא עצמו מרא דשמעתא בסוגיין דטעמא דל"מ באשה משום דלאו בכלל כסף הוא וכבר עמד ע"ז הקרבן נתנאל בגיטין יעו"ש:

ולפמ"ש נראה דהנה דברי התוס' בסוגיין בלא"ה צריכין ישוב שכתבו וז"ל, וה"פ ואימא ה"נ שתקנה אשה בחליפין כשיש באותם חליפין ש"פ כעין כסף דקרא טפי משטר שיש בו ש"פ דא"צ שישוה השטר פרוטה, כדאמרינן גיטין (דף כ') כתבו על איסורי הנאה כשר אבל חליפין דש"פ דומין לכסף ומשני חליפין איתנהו בפחות מש"פ וא"כ אינם מטעם כסף אלא קנין אחר הוא עכ"ל, ומבואר מדבריהם דגם המקשן ידע דחליפין איתנהו בפחות מש"פ ואפ"ה ס"ל דחליפין דש"פ דומין לכסף, וצריך ביאור מ"ש משטר, ועוד למה הוצרכו התוס' להוכיח דא"צ שישוה השטר ש"פ מדאמרינן בגיטין כתבו על איסורי הנאה כשר, והלא ברייתא ערוכה היא לקמן (דף ט') גבי קדושין גופה וכבר עמד ע"ז בקונטרס גט מקושר להרי"ט אלגזי יעו"ש, וע"כ נראה בכוונתם דהמקשה סבר דעיקר קנין החליפין הוא מצד שיווי הסודר ואע"ג דלית ביה ש"פ מ"מ גלי קרא בחליפין דגם שיווי פחות מש"פ מהני מטעם דהוא כלי וכעין דאמרינן יצאו כלים למשהו, ונמצא דלפ"ז כשיש בכלי ש"פ הו"ל קנין כסף כיון דגוף השיווי הוא דעביד קנין, ול"ד לשטר דהתם אין השיווי פועל בקנין כלום שהרי א"צ שישוה השטר פרוטה מדאמרינן בגיטין כתבו על איסורי הנאה כשר, דהתם ליכא שיווי כלל ואע"ג דשטר קדושין לא מהני באיה"נ אינו מטעם דבעי שיווי בשטר קדושין שאין דין שטר חלוק אלא דשטר קדושין ל"מ באיסורי הנאה משום דבעי ספר מקנה ובאיה"נ ליכא תורת קנין, וכיון שאין המקבל זוכה בשטר לא מהני משא"כ בגט דהוא בע"כ ליכא דין ספר מקנה משא"כ בחליפין דל"מ באיה"נ כדאמרינן בב"מ (דף מ"ז) ובעי עכ"פ שיווי קצת, אלמא דעצם הקנין הוא מצד השיווי שבסודר וא"כ שפיר פריך דכשיש בו ש"פ יועיל מתורת כסף, ומסיק דחליפין כיון דאיתנהו בפחות מש"פ דבעלמא לא חשיב שיווי ואפילו הוא כלי, אלמא דאין השיווי עביד קנין אלא גוף הסודר, ותו ליכא נ"מ בין חליפין פחות מש"פ ובין חליפין דפרוטה דבתרווייהו השיווי לאו מידי עביד ול"ח בכלל כסף, והא דל"מ חליפין באיה"נ ה"ט משום דאין המקבל זוכה בהסודר או משום דל"ח כלי כיון דאינו ראוי להשתמשות:

ומעתה נראה דאף לפי המסקנא דחליפין לאו מצד שיווי הסודר הוא אפ"ה ל"ד קנין חליפין לשטר משום דשטר הוא מעשה קנין בעלמא דלאו בגופו היא מתקדשת אלא במה שכתוב בו, משא"כ בחליפין דהוא דרך מקח וממכר וחליפין כשמם חליפי חפץ בחפץ וכיו"ב מבואר בחי' הרשב"א, ומשו"ה נהי דלא מהני באשה כיון דכתיב כסף בקרא וחליפין הוא קנין אחר מ"מ בעבד כנעני דלא כתיב ביה כסף בהדיא אלא דאפקיה קרא בלשון פדיון כדיליף מקרא דוהפדה לא נפדתה אלמא דיכול לצאת לחירות ע"י פדיון, א"כ לענין זה כסף וחליפין שוין דתרווייהו בכלל פדיון נינהו, ומה"ט א"ש דאע"ג דס"ל לר"ת דבאשה ל"מ חליפין מ"מ בעבד מהני, ועפי"ז יתיישב קצת מה שדקדק הרשב"א ע"ד ר"ת דלמה הוצרך הש"ס לאסוקי ואשה בפחות מש"פ לא מיקניא דהרי מהא דמועיל חליפין בפחות מש"פ סגי ללמד דחליפין אינו בכלל כסף, ולפמ"ש י"ל דנקט לדיוקא דדוקא באשה וכיו"ב דכתיב כסף בהדיא משא"כ בעבד, איברא דהרא"ש בהשולח כתב ג"כ כדברי התוס' בשם ר"ת ומסיק דדוקא באשה לא מהני חליפין משא"כ בעבד דלאו גנאי הוא יעו"ש, והוא עפ"י שיטת רש"י בסוגיין ונמצא דר"ת סותר משנתו וצ"ל דסוף דברי הרא"ש שחלק בין אשה לעבד אינם מדברי ר"ת אלא לשיטת הרא"ש בעצמו דס"ל כדברי רש"י, ועפ"י דרכו של הר"ן בסוגיין אלא שהביא דברי ר"ת שפירש בהס"ד דחליפין הוא כעין כסף וכ"מ קצת מלשונו למעיין היטב יעו"ש: [ו] וראיתי בתור"ע (בריש מכלתין) שתמה עוד ע"ד התוס' שהקשו דל"ל קרא דמכסף מקנתו בע"ע למעט דאינו נקנה בחליפין, תיפוק ליה דאיתקש ע"ע לעבריה ועבריה לאחרת דאינה נקנית בחליפין, ולמה הוצרכו להקשות מכח היקשא לאחרת הא בפשוטו תיקשי דמהך טעמא דממעט חליפין באשה מדכתיב כסף וחליפין קנין אחר הוא שאינו בכלל כסף, א"כ גם בע"ע דכתיב ביה כסף ל"ל קרא מיותר למעט חליפין יעו"ש, ונראה דשאני ע"ע מאשה דאע"ג דאין לרבות ביה קנין חליפין בכלל כסף דקרא מ"מ כיון דכתיב בחליפין לקיים כל דבר גם ע"ע לא נפיק מכללו דלא גרע משאר קניני ממון דעלמא, משא"כ קדושי אשה רהוא קנין איסור ואין קניני אשה נגדר בדרכי הקנין דעלמא שהרי אין הקנינים לתורת ממון אלא לתורת אישות, ומשו"ה אין לומר דקדושי אשה הוא בכלל לקיים כל דבר לקנות בחליפין דהתם בקנין ממון איירי, אלא דס"ד דכיון דכתיב כסף באשה חליפין יועיל מתורת כסף וע"ז מסיק דחליפין הוא קנין אחר ואינו בכלל כסף:

[ז] וראיתי בחמדת שלמה שהקשה ע"ד הר"ן בסוגיין שכתב ליישב דברי רש"י דהמקשה הוה ס"ד דחליפין הוא מטעם כסף אף בפחות מש"פ משום דהוא כלי וחשוב ממון כדאמרינן יצאו כלים למשהו, ומשני כיון דאנן סהדי דאשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה ואפילו בכלי א"כ א"א לומר דגם חליפין הוא בכלל כי יקח דא"כ אף חליפין פחות מש"פ בכלל, וע"כ דבדמים דבר הכתוב ולא בחליפין ע"ש, והקשה דלפ"ז לב"ש דס"ל קדושי אשה בדינר נמי נימא דאיך אפשר לומר דכי יקח מיירי בכסף משום דיליף קיחה משדה עפרון כיון דשדה עפרון ודאי דסגי בפרוטה אפילו לב"ש, וא"כ אם מקשינן אשה לשדה נקיש לכולה מלתא וע"כ דהא כדאיתא והא כדאיתא א"כ גם לענין חליפין נימא כן יעו"ש:

ונראה דלכל הני טעמי דאמרינן לקמן אליבא דב"ש לק"מ דלטעמא דאשה מקפדת על עצמה ואינה מתקדשת עצמה בפחות מדינר, וכפי מאי דמסיק דמיירי בקידשה בליליא א"נ דשוויה שליח אבל פשטה ידה וקבלה מתקדשת בפרוטה, א"כ שפיר מקשינן קדושי אשה לשדה לכולה מלתא כיון דבתרווייהו איכא תורת כסף בפרוטה, משא"כ בחליפין פחות מש"פ דאפילו פשטה ידה ל"מ דבטלה דעתה נמצא דליכא תורת חליפין דפחות מש"פ בכלל כי יקח וע"כ דבדמים דבר הכתוב, ולטעמא דכל כסף האמור בתורה הוא כסף צורי עכצ"ל דגם בשדה בעי דינר כיון דעיקר כסף בשדה כתיב, ולטעמא דיליף מאמה העבריה תו לא איצטריך כלל לג"ש דשדה דהרי כולה מלתא אפשר למילף מאמה דהא קנין אמה גופה בעי דינר וכמו שפירש"י לקמן (דף י"ב ע"א) ד"ה פלגא דדינר, ועיין מ"ל (פ"ד עבדים הל"ג) וה"ה קדושי אשה ולטעמא דשלא יהיו בנות ישראל כהפקר אינו אלא מדרבנן דאפקעינהו לקדושין מיניה משום שעשה שלא כהוגן, ועיין ריטב"א וכיון דמדאורייתא סגי בפרוטה א"כ שפיר מקשינן אשה לשדה:

תוכן העניינים

שות דברי יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה