אור ברסלב

שות דברי יחזקאל· רבי יחזקאל הלוי ברשטין

סימן ה

סימן ד

בענין עירוב ברשות הרבים:

ענף א:

[א] גרסינן בעירובין (דף ו' ע"א) ת"ר כיצד מערבין דרך רה"ר, עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן, חנניה אומר ב"ש אומרים עושה דלת מכאן ודלת מכאן וכשהוא יוצא ונכנס נועל, ב"ה אומרים דלת מכאן ולחי וקורה מכאן, ורה"ר מי מיערבא, והתניא יתר על כן אמר רבי יהודה, מי שהיו לו שני בתים בשני צידי ר"ה עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע, אמרו לו אין מערבין רה"ר בכך, וכי תימא בכך הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא, והא אמר רבב"ח אמר רבי יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר, ואמר עולא הני אבולי דמחוזא אלמלא דלתותיהן ננעלות בלילה חייבין עליהם משום דה"ר, אמר רב יהודה הכי קאמר כיצד מערבין מבואות המפולשין לרה"ר עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן, אתמר רב אמר הלכתא כת"ק ושמואל אמר הלכה כחנניה, איבעיא להו לחנניה אליבא דב"ה צריך לנעול או אין צריך לנעול, ת"ש דאמר ר"י אמר שמואל אין צריך לנעול וכו', אמר להו תנא חזי הני אבולי דנהרדעא דטומן עד פלגייהו בעפרא ועייל ונפיק מר שמואל ולא אמר להו ולא מידי, אמר רב כהנא הנך מגופות הואי, כי אתא רב נחמן אמר פניוה לעפרייהו, לימא קסבר ר"נ צריך לנעול, לא כיון דראויות לנעול אע"פ שאין ננעלות ע"כ, והנה למסקנת הש"ס דהך ברייתא דכיצד מערבין מיירי במבואות המפולשין לרה"ר, א"כ בעירוב רה"ר גופיה עדיין לא למדנו במאי מיערבא, ויען כי בזה רבו הדעות בין הראשונים לכן נבאר קצת דבריהם בעז"ה:

[ב] כתב הרמב"ם (בפי"ז מהלכות שבת הל"י) וז"ל, שני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם כיצד מכשיר ביניהם, עושה דלתות מכאן ודלתות מכאן ואח"כ יעשה רה"י ואינו צריך לנעול הדלתות בלילה, אבל צריך שיהיו ראויות להנעל, היו משוקעות בעפר מפנה אותן ומתקנן להנעל, אבל צה"פ או לחי וקורה אינן מועילין בהכשר רה"ר עכ"ל, ובחדושי הרשב"א בסוגיין כתב לתמוה על דבריו וז"ל, הנה שהרב ז"ל סבור שלא העמידו ברייתא במבואות המפולשין לרה"ר, אלא משום הא דרבי יוחנן, הא לאו דרבי יוחנן ברייתא אפילו ברשות הרבים גמורה כפשטה, ואיהו ז"ל סבור שאין הלכה כרבי יוחנן אלא כרבי אלעזר תלמידו דקאי כרבנן בפרק עושין פסין דאמר כאן הודיעוך כחן של מחיצות וכו', אלא שאני תמיה למה הוצרך דלתות דהא לחנניה בדלת מכאן ולחי וקורה מכאן סגי ליה, ושמא הרב ז"ל סבור דהא דאמרינן הא בדלתות מיערבא בשתי דלתות קאמר דלת מכאן ומכאן, וא"א דהא לתרוצי דחנניה הוא דאמרינן ואלו כן אכתי תיקשי לחנניה וכו', ועוד צל"ע במה שפסק דר"ה גמורה מיערבא בלא נעילת דלתות כפשטה דברייתא, דהא משמע לקמן דבמבואות המפולשין לר"ה בלחוד פליגי, מדאמר ר"י משמיה דרב מחלוקת בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן, ורב אלפס פסק כרבי יוחנן דרביה דר"א הוא, ומתניתא לא בר"ה גמורה, והא דר"י משמיה דרב נ"ל ראיה גמורה וכמ"ש, ואולי מה שכתב שני כותלין בר"ה והעם עוברים ביניהם מבואות המפולשין לר"ה קאמר, וכן נראה ממה שכתב (בפ"א דעירובין הל"א) מדינה שהיא מוקפת חומה גבוה עשרה טפחים שיש לה דלתות וננעלות בלילה שכולה רשות היחיד היא דין תורה עכ"ל, דאלמא נעולות בעי כרבי יוחנן עכ"ל הרשב"א, וכן כתב בתשובה הובאה בכ"מ יעו"ש, והנה בעיקר דברי הרמב"ם שתפס הרשב"א בדבריו דמקורו הוא מדברי הברייתא דכיצד מערבין, כבר כתב המ"מ דעיקר ראית הרמב"ם הוא מהא דאמרינן במסקנת הש"ס דהני אבולי דנהרדעא דטימן עד פלגייהו בעפרא, ואמר רב נחמן פניוה לעפרייהו שיהיו ראויות לנעול ורה"ר גמורה הוי וכההיא דאמר לעיל באבולי דמחוזא, אלמא דר"ה גמורה מיערבא בדלתות ראויות לנעול יעו"ש, ועפ"ז מיושבים דברי הרמב"ם ממה שתמה עליהם הרשב"א מסוגיית הש"ס, אבל עדיין צריך ישוב ממה שסותר דברי עצמו, דכאן ס"ל דסגי בדלתות ראויות לנעול אע"פ שאינן ננעלות, משום דיפה כחן של מחיצות ולא אתו רבים ומבטלי ליה, ובפ"א דעירובין כתב דדוקא ננעלות בעינן:

[ג] דעת הרב אלפסי ז"ל דהלכה כרבי יוחנן וז"ל, והני מילי במבואות המפולשין לרה"ר הוא דסגי להו בצורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן, אבל ברה"ר גופא לא מערבין אלא בדלתות מכאן ומכאן והוא דננעלות בלילה, דאמר רבב"ח אמר ר"י ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עלי' משום רה"ר, דאלמא כל שאין דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר עכ"ל, וכן דעת רש"י בסוגיין עפ"י מה שכתבו התוס' בסוגיין בד"ה והאמר רבה וכו', פ"ה דפריך אמאי דשרינן לחי וקורה מצד אחר, ומדמצריך לנעילת דלת אינו נראה לו שהיה מקשה לו דאיכא לאוקמא נמי בננעלת, וא"ת כיון דיש לו שתי מחיצות ושלישית בננעלת הוי שלש מחיצות, ולקמן אמר דלכל היותר לב"ה שלש מחיצות דאורייתא, ויש לומר לפירושו דהיינו דוקא היכא דאיכא שלש מחיצות גמורות הוו דאורייתא, אבל הכא דשלישית ע"י דלת רביעית נמי צריך דלת עכ"ל, והדברים סתומים קצת במה שחלקו התוס' דמחיצת דלת מחיצה גרועה היא ולא אמרינן בה שלש מחיצות דאורייתא, ולדעת הרי"ף לא תיקשי כ"כ קושית התוס' דאפשר לומר דקאי בשיטת הרמב"ם (בפי"ז מהלכות שבת הל"ט) דארבע מחיצות דאורייתא ויעו"ש במ"מ:

[ד] דעת התוס' בשם ר"י וכן דעת הרשב"א בספר עבודת הקודש דר"ה מיערבא בדלת מכאן ולחי או קורה מכאן אלא דבעי דוקא דלת ננעלת בלילה, והנה מדברי התוס' משמע דעיקר טעמא דסגי בדלת אחת משום דג' מחיצות דאורייתא, וא"כ הו"ל ככל מבוי שיש לו ג' מחיצות דסגי בלחי או קורה, אמנם מדברי הרשב"א נראה דהוא מטעם אחר, שהרי כתב וז"ל, ויראה לי שאין צריך דלתות ננעלות מכאן ומכאן אלא כל שיש כאן לחי או קורה ודלת ננעלת בלילה הר"ז רה"י, שאין רה"ר אלא המסור לרבים בכל עת, והואיל ויש לזה דלת ננעלת בלילה וחוסמת היא את העוברים שם בלילה אין זה רה"ר עכ"ל, והובאו דברים אלו במ"מ (פי"ז מהלכות שבת הל"י) יעו"ש, וכן מתבאר ג"כ מדברי רש"י לקמן (דף ק"א ע"א) ד"ה חייבין עליה דעיר של רבים היא דאוכלסין הרבה באין לה, אבל עכשיו דדלתותיה ננעלות לאו רה"ר היא שאינה כדגלי מדבר שהוא דרך פתוח כל שעה עכ"ל, ובשינוי הטעם של התוס' והרשב"א יתבאר בסמוך: [ה] דעת הרבינו יהונתן דאפילו בשתי דלתות ננעלות בלילה נמי לא מיערבא, שהרי כתב על דברי האלפסי הנ"ל וז"ל, אבל בדלתות מכאן ומכאן וננעלות בלילה מיערבא משום דמשוי ליה כחצר שהרבים נכנסים בזו ויוצאין בזו, דרה"ר היא לשבת אפילו לטלטל, וירושלים נמי מיערבא כיון דדלתותיה ננעלות בלילה, ואע"פ שכל זמן שלא עירבה הויא כרמלית כדאמרינן בסוף מסכתין דקרי לה כרמלית דקא מקשינן לרבנן אמר ר"מ ר"ה, וקא מייתי אינהו ראיה מכרמלית דירושלים כרמלית היא, דא"ר יוחנן אלמלא וכו', וצ"ע גדול היכי מיערבא בדלתות לבדן כיון שנקרא כרמלית, וכי עירוב מפיק לה מכרמלית, אבל אם בנה לו עמוד מכאן ועמוד מכאן בשני ראשי המבוי אפשר לומר דמיערבא דהוה כחצר שיש לה ד' מחיצות ובדלתות נעולות בלילה עכ"ל. והב"י (באו"ח סימן שמ"ה) כתב ליישב דלא קרי לה כרמלית אלא משום דכיון דדיירי בה רבים הויא לה כחצר של רבים שלא עירבו שאסור לטלטל מתוכה לבתים ומבתים לתוכה, כשם שאסור לטלטל מכרמלית לבתים ומבתים לכרמלית, וכן מבואר בפירש"י לקמן (דף ק"א ע"א) ד"ה ואהדרו וכו' יעו"ש, אמנם סוף דברי הרבינו יהונתן במה דמסיק דבעי דוקא עמוד מכאן ועמוד מכאן ואז מועיל דלתות צריך ביאור:

[ו] דעת האור זרוע בהלכות עירובין (סימן קכ"ט אות י') דדלתות ננעלות בלילה בירושלים שהיתה מפולשת מארבע צדדין ועומד בתוך הפילוש אינו מועיל אלא אליבא דרבנן, דרבי יהודה דס"ל דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא אבל לר"י דס"ל אתו רבים ומבטלי מחיצתא לא מהני מידי ביום בשעה שדלתותיה פתוחות, כיון דאינן מחיצות גמורות אלא שם ד' מחיצות אתו רבים ומבטלי מחיצתא, כמו דס"ל לר"י לענין פסי ביראות, ומטעם זה חולק על מ"ש התוס' בפרק עושין פסין (דף כ"ב ע"א) ד"ה חייבין וכו', וא"ת כיון דמסקינן דר"י סבר לה כרבי יהודה אמאי חייבין עליה משום ר"ה הא אית ליה שתי מחיצות דאורייתא, וי"ל דירושלים היתה מפולשת מארבע צדדין וחייבין עליה משום רה"ר לעומד באמצע הפילוש דליכא מחיצה עכ"ל, אלמא דגם לר"י מועיל בכה"ג דלתות ננעלות בלילה לדעת התוס', והאו"ז שם תמה על דבריהם וז"ל, ואיני מבין דאין זה כי אם שם ארבע מחיצות ולרבנן מהני ולרבי יהודה לא מהני, ועוד הקשה מהא דאיתא לקמן (דף ק"א) דירושלים לאחר שנפרצו בה פרצות חשיב רה"ר אפילו בדלתות נעולות בלילה, ואי נימא דרבי יוחנן מיירי אליבא דר"י ובעומד באמצע הפילוש דהוא נגד הדלתות, א"כ לאחר שנפרצו בה פרצות מאי הוי הא עומד תוך המחיצות דהיינו הדלתות, ומשו"ה מסיק דדינו דרבי יוחנן דסגי בנעולות בלילה מיירי דוקא לעומד בתוך המחיצות, אבל לא לעומד בתוך הפילוש, ודינא דר"י לא אתיא לא כר"י ולא כרבנן, דלר"י היכא דאיכא שתי מחיצות מעלייתא לא מבטלי וכ"ש בד' מחיצות דלא מבטלי להו רבים, ולרבנן אפילו היכא דאיכא שם ד' מחיצות לא מבטלי להו רבים וכ"ש ירושלים דאיכא ד' מחיצות מעלייתא, מעתה ר"י דלא כמאן, ומלתא באפי נפשה קאמר ודומה לזה כתב הריטב"א בפ"ב ע"ש:

[ז] דעת רבינו אפרים והביאו הבעל המאור בפרק עושין פסין שם דירושלים לא מיערבא אפילו בדלתות נעולות בלילה, וכן מבואר בחי' מאירי בשבת (דף ו' ע"א) בשם רבינו אפרים דהא דס"ל לרבי יוחנן דירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים היינו דהיו חייבים גם בלילה, אבל ביום דדלתותיה פתוחות הוי רה"ר גמור והזורק לתוכו חייב יעו"ש, והמאירי שם תמה עליו מהא דאמרינן לקמן (דף ק"א ע"א) עלה דמתניתין, לא יעמוד אדם ברה"י ויפתח ברה"ר וכו' דברי ר"מ, אמרו לו מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח, ופריך בגמרא ורבנן אמר ר"מ רה"ר, ומהדרו אינהו כרמלית דאמר רבב"ח אמר ר"י ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום ר"ה, ומשני דמיירי לאחר שנפרצו בה פרצות יעו"ש, ולדעת רבינו אפרים מאי קושיא דשפיר קמהדרו רבנן משוק של פטמים שהיו נועלין ביום דהו"ל רה"ר גמור אפילו קודם שנפרצו בה פרצות יעו"ש:

[ח] ונראה דהנה יש לחקור במהות סתימת הדלת להרשות אם הוא רק מתורת מחיצה בפועל לבד, אבל אין בה תורת סתימה מצד הדין כלל, ולפ"ז כשהדלת פתוחה הרי סילק המחיצה, או דיש בה דין סתימה אף בשעה שהיא פתוחה, וזה אפשר משני פנים א) משום דלא גרע מצורת הפתח, דאע"ג דצורת הפתח בעי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן היינו דבלא"ה לא חשיב צורת פתח, אבל כל שיש לו דלת הרי היא צוה"פ ממש, ב) דאפשר דדלת הוא דין מחיצה בפני עצמו וכמו דכל מחיצה הוא מהלל"מ, צורת הפתח, ולחי, וקורה, למ"ד דהוא מחיצה דאורייתא, ה"נ דלת חשיב מחיצה כמו אלו והוא בכלל מחיצין הלל"מ:

ומעתה נראה ליישב דעת רבינו אפרים דס"ל דרשות הרבים לא מיערבא אפילו בדלתות נעולות בלילה, משום דס"ל דאין בדלת דין מחיצה כלל לא מצד צורת הפתח ולא מצד עצמותה, אלא דהוא כמו מחיצה דעלמא, ומשו"ה ביום כשהדלתות פתוחות הרי נסתלק המחיצה והדר הו"ל רשות הרבים ממש, והא דמבואר לקמן בפרק עושין פסין (דף כ"ב ע"א) דאליבא דרבנן דס"ל דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא לא בעינן דלתות נעולות כלל, דפריך התם כאן וס"ל והא אמר רבב"ח אמר ר"י ירושלים וכו' אלא כאן ולא ס"ל, אלמא דאפילו בשעה שאין הדלתות נעולות יש להן דין מחיצה לסתום הרשות, י"ל דשאני התם משום דהיה לירושלים צוה"פ כמ"ש התוס' שם ד"ה והאמר יעו"ש, או כמ"ש הריטב"א שם דבלא דלתות כלל כיון דהיה לירושלים גיפופי מכאן ומכאן עד הדלתות לא גרע מפסי ביראות דיש ע"ז תורת מחיצה יעו"ש, אבל בשאר ר"ה דאין להם אלא שתי מחיצות ודלתות מכאן ומכאן, ואנו באין לעשותו רה"י מצד הדלתות הננעלות בלילה, ס"ל לרבינו אפרים דכל שמסלקין הדלת ביום הרי חשיב כסילוק מחיצה וה"ל ר"ה דאורייתא, ועפ"ז אתי שפיר מה דפריך לקמן, ורבנן אמר ר"מ ר"ה, ומהדרי אינהו כרמלית דירושלים כרמלית הואי דדלתותיה ננעלות בלילה, והיינו דירושלים כיון דע"כ היה לה תורת מחיצה מלבד הדלתות כמ"ש התוס' והריטב"א, א"כ תו לא הוי רה"ר אפילו ביום דהא צורת הפתח והגיפופי הו"ל כמחיצה גמורה:

ולכאורה נראה להביא ראיה לדעת רבינו אפרים מד' הירושלמי (פ"ק דעירובין הל"א) וז"ל, תני ר' הושעיה פתחים פתוחים לרשות הרבים נפתחים נעשה מקומם רה"ר ננעלים נעשה מקומם רה"י עכ"ל, וע"ש בפ"מ שנדחק לפרש דמיירי במבוי מפולש לרה"ר משני צדדין, ומש"ה ס"ל לרבי הושעיה דמתקנו בדלת מכאן ומכאן וכשהוא יוצא ונכנס נועל יעו"ש, והוא דחוק לאוקמי דברי רבי הושעיה כחנניה אליבא דב"ש, ועוד דלשון פתחים פתוחים לרשות הרבים לא משמע לפרש כן, מדקאמר בתר הכי מבואות המפולשין לים כמפולשין לבקעה, מכלל דעד השתא ברשות הרבים גמור מיירי, אמנם לדעת רבינו אפרים יתפרש דברי הירושלמי כפשוטו דמיירי ברשות הרבים דיש לו דלתות, וכשהם נפתחים נעשה מקומם רה"ר דתו ליכא מחיצה כלל ואינו מועיל הדלתות רק בשעה שהן ננעלות:

אמנם נראה לפרש דברי הירושלמי באופן אחר, דאין כוונת הירושלמי לענין הרשות שבתוך הדלתות, דלפי זה הו"ל למימר נפתחים נעשה בתוכם רה"י, ומדקאמר נפתחים נעשה מקומם רה"ר משמע דאנו דנין על מקום הדלתות לבד, והיינו ע"פ המבואר בשבת (דף ק' ע"א) דמקום המחיצות ג"כ חשיב רה"י דק"ו הוא אם לאחרים עושה המחיצה לעצמו לכ"ש ע"ש, וכן פסק הרמב"ם (בפי"ד מהלכות שבת הל"ג) ע"ש, ומשו"ה בשעה שהדלתות ננעלות דהוי רה"י מדין מחיצה ממש וא"כ גם מקומן נעשה רה"י מדין ק"ו, והזורק לתוכן ונח ע"ג עובי הדלתות חייב, דהו"ל כאלו נח בתוכן, אבל כשנפתחים אף דהרשות חשיב רה"י מדין דלת או צורת הפתח כמ"ש לעיל דזה ג"כ חשיב מחיצה מצד הדין, מ"מ אינו מועיל רק לסתום הרשות שבתוך הדלתות ולא על מקום הדלתות, דכל שהמחיצה אינה אלא מצד דין סתימה לבד ואינה מחיצה בפועל לא נתפס בה עובי כלל, ולא דמי לצוה"פ דהתם גם מקום הפתח חשיב רשות היחיד משום דאמרינן חודה החיצון יורד וסותם, וכמו דאמרינן לגבי קורה כיו"ב לקמן (דף ח' ע"ב) יעו"ש, ומשום הכי מקום הפתח הו"ל בתוך המחיצה ממש, משא"כ בדלתות דאינן מדין יורד וסותם אלא דהוא מדין סתימת הרשות לבד לא שייך לדון בזה ק"ו על עובי הפתח דלא נתפס בזה עובי כלל:

אולם פירוש זה לא יתכן לדעת רש"י והרשב"א הנ"ל, שכתבו דמשו"ה דלתות נעולות בלילה מבטל הרשות מתורת רשות רבים, משום דאינו דומה לדגלי מדבר שהיה פתוח ומסור להם הרשות כל שעה, וא"כ גם בשעה שהפתחים נפתחים אין מקומם נעשה רה"ר, דהא אין רשות זה דומה לדגלי מדבר כלל, דהרי כיון דבלילה אין רבים יכולין לבקוע באותו מקום של עובי הדלתות בטיל ממנו תורת רה"ר, והא דדיינינן הק"ו לענין עובי הכתלים היינו לעשותם רה"י, אבל לבטל מהם תורת רה"ר בלא ק"ו נמי בטיל מטעם דאינו דומה לדגלי מדבר, ואולי יש לדמותו לר"ה המתקצר באמצע מט"ז אמה, דס"ל להתוס' והרשב"א בסוגיין דבטיל לר"ה שאצלו, אע"ג דאינו דומה לדגלי מדבר דהתם היה ט"ז אמה יעו"ש, וה"נ הכא בטיל מקום הכתלים אצל הר"ה: [ט] עוד אפשר לומר בישוב קושית המאירי על שיטת רבינו אפרים, מסוגיא דלקמן דמבואר דגם ביום אע"פ שהדלתות פתוחים ג"כ הו"ל רה"י מדאורייתא, עפ"י מ"ש הרשב"א בספר עבודת הקודש והובא ג"כ במאירי (שם) דאף דר"ה מיערבא בדלתות בלילה מ"מ בפלטיא שמתקבצים שם רבים חשוב ר"ה אף בדלתות נעולות בלילה יעו"ש, והיינו דעיקר טעמא מה דמועיל דלת ננעלת בלילה הוא מטעם דאינו דומה לדגלי מדבר המסור לרבים כל שעה, א"כ דוקא בר"ה כי האי דנעשה ר"ה מצד עוברים ושבים, וכיון דהדלת ננעלת ואין הרבים יכולים לבקוע בלילה, ממילא לא נעשה רה"י גם ביום מצד דאינו מסור להם הרשות כל שעה, אבל בפלטיא שמתקבצים שם ששים ריבוא דהו"ל רה"ר מצד עצמו בלי בקיעת רבים שמחוצה לה, א"כ מה בכך דהדלת ננעלת בלילה וחוסמת את העוברים ושבים כיון דאין הר"ה נעשה על ידם כלל, ואף דדעת הרשב"א דדלת דין סתימה יש לה אף בשעה שהיא פתוח כמו שיתבאר, מ"מ הא הרשב"א פסק לקמן בפרק עושין פסין (דף כ"ב) דהלכה כר"י דאתו רבים ומבטלי מחיצתא יעו"ש, וא"כ י"ל דדוקא בירושלים דהיו בה ששים ריבוא דהו"ל רה"ר מצד עצמה, בכה"ג קאמר רבינו אפרים דאינו מועיל נעילת דלתות שבלילה ליעשות רה"ר ביום, דהו"ל כפלטיא שמתקבצים בה רבים, אבל בר"ה דעלמא דהו"ל ר"ה רק מצד בקיעת עוברים ושבים גם הוא יודה דבכה"ג דדלתות נעולות בלילה לא הוי ר"ה כלל, דתו אינו דומה לדגלי מדבר, וא"כ שפיר מקשה הש"ס לקמן דירושלים כרמלית הוי אף ביום משום דבזמן מעשה דשוק של פטמין לא היו עוד ששים ריבוא והו"ל רק כר"ה דעלמא: [י] ובאופן אחר אפשר ליישב דעת רבינו אפרים דס"ל דדלת יש לה דין מחיצה אף כשהיא פתוחה, ואעפ"כ ירושלים לא מיערבא בדלתות נעולות בלילה משום דס"ל כדעת הראשונים דהלכה כרבי יהודה דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, וכיון דירושלים היתה מפולשת מארבע צדדין לא מהני דלתות נעולות להתיר תוך הפילוש, כיון דאינו מחיצות מעלייתא אלא שם ד' מחיצות אתו רבים ומבטלי לה, ולא מהני אלא לרבנן ולא לר"י, דכל כה"ג דלא הוי מחיצה גמורה אתו רבים ומבטלי לה וכדעת האור זרוע הנ"ל, והך סברא דאינו דומה לדגלי מדבר לא ס"ל משום דכל דבקעי רבים ביום בשעה שדרכן לבקוע דמי לדגלי מדבר, ולפ"ז שפיר פריך הש"ס לקמן ורבנן אמר ר"מ ר"ה, ומהדרו אינהו כרמלית, והיינו אף דחכמים דאמרו לו שהם רבי יהודא כמבואר בירושלמי שם לטעמייהו שפיר מהדרי דלדידהו ירושלים הוי ר"ה משום דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, אבל לר"מ לא מהדרו כלל, דהא ת"ק דפליג על ר"י בפסי ביראות הוא מסתמא ר"מ, דכיו"ב פריך הש"ס בר"פ הדר על ת"ק דמתניתין מר"מ, אף דלפירוש הר"ח והרי"ף והרא"ש לא גרסינן במתניתין ר"מ יעו"ש, וע"כ דסתם ת"ק הוא ר"מ וא"כ פריך הש"ס דלר"מ לא מהדרו רבנן כלל מירושלים, דלטעמיה ירושלים כרמלית הואי, ומשו"ה משני דלאחר שנפרצו בה פרצות הוי רה"ר לכו"ע, וא"כ שפיר מהדרו לר"מ: ענף ב:

[יא] ועפ"י האמור יתבאר גם דעת הרי"ף ורש"י דס"ל דר"ה מיערבא בדלתות נעולות בלילה משום דגם ביום חשוב רה"י, אף דדלתות פתוחות מ"מ יש לדלת זו דין סתימה כמו שאר מחיצות הסותמות מצד הדין, אלא דלא נתבאר עדיין דאמאי לא סגי בדלת אחת כמו דאמרינן בכל מקום ג' מחיצות דאורייתא, ואמאי בעי דוקא כאן ארבע מחיצות: ונראה כיון דכל עיקר של סתימת דלת דמהני אף בשעה שאינה נעולה הוא מצד דכך דרכה של מחיצה זו להפתח ולהנעל, ולא חשוב סילוק מחיצה בכה"ג אף בשעה שפתוחה, ומשו"ה כל דיש לה תורת דלת מלבד דיש לה תורת סתימה בשעה שנעולה מכח מחיצה בפועל יש לה גם דין מחיצה, והך דין מחיצה לא בטיל מינה גם אח"כ בשעת פתיחה, ועפי"ז מתבאר היטב דברי התוספות לשיטת רש"י דאימת יש דין סתימה עליה דוקא היכא דאיכא ג' מחיצות, דאז מכיון דסותמת את הרשות בשעת נעילת תורת דלת עליה ומשום הכי בשעת פתיחה יש לה תורת סתימה גם מדין מחיצה, אבל היכא דליכא כי אם שתי מחיצות ודלת דאין דלת זו סותמת הרשות כלל, כיון דעדיין הוא פרוץ מרוח רביעית, נמצא דאין לנעילה זו רק תורת מחיצה בפועל לבד ולא תורת דלת, משו"ה בשעת פתיחה הו"ל סילוק מחיצה דלא שייך לומר דסותם מצד הדין, כיון [דלא] דנחית עלה דין מחיצה כלל, ומשו"ה בעי שתי דלתות דאז כיון דסותמות את הרשות חל עליהן תורת דלת, ומשו"ה אפילו בשעה שנפתחות לא בטיל מהן תורת סתימה שיש עליהן מצד הדין:

[יב] ועפי"ז אפשר לבאר דברי רבינו חננאל לקמן (דף י"ב ע"ב) בסוגיא דמבוי הראוי לשיתוף וז"ל, אמר רב יהודה מבוי הראוי לשיתוף פי' כגון מבוי מפולש ועשה בראשו האחת דלת ובראשו האחרת לחי או קורה, לפיכך ראוי הוא עכשיו לשיתוף אם הכשירו בלחי הלחי במקום מחיצות חשיב ונמצא בו ד' מחיצות, לפיכך הזורק מרה"ר לתוכו חייב, אבל הכשירו בקורה שהוא משום היכר ואין בו אלא ב' מחיצות ודלת הזורק לתוכו פטור, וכן אמר רבה לחי משום מחיצה וקורה משום היכר ורבא אמר אחד זה ואחד זה משום היכר, ואקשינן לרבא מיהא הזורק למבוי יש לו לחי חייב אין לו לחי פטור, מאי לאו יש לו הכשירו בלחי אין לו לחי אין הכשירו בלחי אלא בקורה קשיא לרבא, ומשני רבא הכי קתני מבוי שיש לו ג' מחיצות ואינו מחוסר אלא לחי והכשירו עכשיו בלחי חייב אבל מחוסר לחי ומחיצה פטור וכו' עכ"ל, והאחרונים תפסו בפשיטות מדברי הר"ח אלו דס"ל כדעת הרמב"ם (בפי"ז מהלכות שבת הל"ט) דארבע מחיצות דאורייתא ממ"ש בתחלת דבריו ונמצא בו ד' מחיצות לפיכך הזורק מר"ה לתוכו חייב, ועיין במ"מ על דברי הרמב"ם שם שנראה מדבריו שגם דעתו דשיטת ר"ח הוא כשיטת הרמב"ם בדין זה דבעי דוקא ד' מחיצות, אלא דהה"מ דייק זה מדברי הר"ח (בדף י"א ע"ב) בסוגית הגמרא עלה דמתניתין דהכשר מבוי יעו"ש ועיין בספר גאון יעקב מש"ש בענין זה:

אבל דברי הר"ח לכאורה תמוהים מאד, דלפ"ז מאי משני לרבא דברייתא הכי קתני מבוי שיש לו ג' מחיצות ואינו מחוסר אלא לחי והכשירו עכשיו בלחי חייב, הא כיון דרבא ס"ל דלחי משום היכרא ואין עליו תורת מחיצה כלל א"כ אינו אלא ג' מחיצות, ואמאי חייב הזורק מרה"ר לתוכו הא לכרמלית זרק, ולומר דרבא פליג על רב יהודה גם בהך דינא דד' מחיצות, מלבד פלוגתתם בדין לחי משום מחיצה או לא זהו דוחק גדול, ועיקר חסר מן הספר, ולא משמע דפליגי בתרתי, ועוד דלשון הר"ח אינו מדוקדק כל הצורך, דבדברי רב יהודה קאמר דאם הכשירו בלחי כיון דהלחי במקום מחיצה נמצא דיש לו ארבע מחיצות, אבל הכשירו בקורה אין בו אלא ב' מחיצות ודלת, ובפשוטו הו"ל למימר דאם הכשירו בקורה הו"ל ג' מחיצות ומשו"ה הזורק לתוכו פטור, ומה זה דקחשיב שתי מחיצות ודלת דמשמע דאפילו ג' מחיצות אין כאן:

אכן לפמ"ש בדעת האלפס ורש"י ע"פ דברי התוספות דסתימת דלת אינה רק במקום דסותמת הרשות, יש לפרש דלא בעינן שהדלת תהא סותמת הרשות בפועל אלא דכל שהוא סתום מצד הדין סגי, ואז יש עליה תורת מחיצה דזהו חשיב סתימת רשות כל שמצד דין תורה חשיב סתום מארבע רוחות דהיינו שיש לו ד' מחיצות, וזהו מה שכתב הר"ח בתחלת דבריו דאם הכשירו בלחי מצד אחד ודלת מצד אחד, נמצא דיש לו ארבע מחיצות, דהיינו כיון דהלחי הוא מדין מחיצה, ממילא גם הדלת סותמת עכשיו, ואפילו בשעה שהיא פתוחה כיון דיש לה דין דלת בשעת סתימה שהרי סותמת את הרשות הזה שהרי יש לו ארבע מחיצות, אבל הכשירו בקורה שאינו אלא משום היכר נמצא דאין לרשות זה אלא שתי מחיצות ודלת, והך דלת אין לה דין סתימה בכאן כלל כיון שהוא ברוח שלישית שאינה סותמת הרשות כלל, וממילא הו"ל שתי מחיצות לבד, ואע"ג דבשעה שהדלת ננעלת הו"ל מחיצה בפועל ואז חשיב ג' מחיצות ממש, מ"מ כאן בהכשר מבוי מפולש לא בעי כלל ננעלות דהא סגי בראויות לנעול כמבואר בסוגיין, וכן מפורש גם בפירוש ר"ח בסוגיין דלהלכה מבוי מפולש סגי בראויות לנעול, ומשו"ה הך דלת כיון דאינה מחיצה בפועל אלא דין מחיצה בלבד לא מהני כל שהרשות פרוץ מרוח רביעית, והו"ל ר'ק שתי מחיצות לבד, ומשו"ה מסיק אליבא דרבא מבוי שיש לו ג' מחיצות ואינו מחוסר אלא לחי הזורק לתוכו חייב, דג' מחיצות דאורייתא בין לרבא בין לרב יהודה דבזה לא פליגי כלל, ומ"ש הר"ח דהכשירו עכשיו בלחי חייב, אין כוונתו דעשה לחי למבוי כדי שיהיה ג' מחיצות ולחי לחייבו מטעם זורק מר"ה לרה"י דבאמת סגי בג' מחיצות לבד לפמ"ש, וע"כ צ"ל כן דהא לרבא דס"ל לחי משום היכרא מה יועיל שהכשירו בלחי סוף סוף אין לו רק ג' מחיצות לבד דהא הלחי אין לו תורת מחיצה כלל אפילו ברוח רביעית, אלא כוונת הר"ח שדין הכשר מבוי זה עכשיו הוא בלחי, [וצריך להדגיש ציר"י תחת השי"ן של והכשירו ולא בחירי"ק כמו שתפס חכם אחד] והיינו דוקא שיש לו ג' מחיצות גמורות אבל שתי מחיצות ודלת לא דאין הכשר מבוי זה בלחי אליבא דרבא, כיון דהאי לחי לא חשיב מחיצה לא מיקרי רק שתי מחיצות ודלת כמו דס"ל לרב יהודה לעיל בקורה, דאז הדלת ג"כ אין לה דין מחיצה כלל ונמצא דאין לו אלא שתי מחיצות לבד:

[יג] ועפי"י יש לבאר גם דברי הר"ח לקמן (דף ק"א ע"א) עלה דאמרינן התם דירושלים לאחר שנפרצו בה פרצות חשיב רה"ר, ופירש ר"ח דמיירי שנפרצו בה פרצות יותר מעשר יעויין שם, ולכאורה כיון דירושלים בשעה שדלתותיה נעולות בלילה הויא לה כחצר של רבים שלא עירבו בה וכמו שפירש"י שם ובסוגיין, אם כן אין לה תורת ר"ה רק נגד הפרצות לבד, וא"כ נהי דנוקמי שהיו בה פרצות מכוונות זו כנגד זו, מ"מ עדיין א"א שיעשה שם רה"ר רק אם יהיה רוחב הפרצות יותר מט"ז כשיעור רוחב ר"ה כמבואר בדברי בעל המאור ומלחמות בפרק עושין פסין (דף כ"ב) יעו"ש, ולכאורה היה נראה לומר בדעת הר"ח דדעתו כדעת התוספות והרא"ש והרשב"א בסוגיין, דר"ה המתקצר באמצע וחוזר לפחות מט"ז אמה אין בכך כלום וחשיב ר"ה אף במקום המתקצר יעו"ש, וא"כ ה"נ י"ל כיון דלאחר שנפרצו פרצות יותר מעשר והפרצות מפולשות זו כנגד זו הו"ל ר"ה נגד הפילוש אפילו בפחות מט"ז אמה כמו ר"ה גופיה המתקצר באמצע לפחות מט"ז אמה, אמנם לפי"מ שכתב הרשב"א שם לחלק בין היכא שאורך המבוי הוא לארכו של ר"ה, דאז הו"ל ר"ה במקום שמתקצר משום שהרבים נכנסין ויוצאין בו ביושר, והו"ל כחלק מר"ה גופיה, אבל לא כשאורך המבוי הוא לרוחב ר"ה דאז אין הרבים נכנסין בו ביושר אלא שצריכין להתעקם, ואינו נראה כרשות הרבים אלא כרשות אחרת חשיב ואין לו תורת ר"ה בכה"ג ע"ש, א"כ הכא דלאחר שנפרצו בה פרצות ג"כ אין הרבים נכנסין מרשות הרבים להדיא דרך הפרצות, אלא צריכין להתעקם קצת ובכה"ג לא חשיב ר"ה, וא"כ בעי פרצות רוחב ט"ז אמה דאז הו"ל ר"ה ממש מצד עצמו, ואמאי ס"ל לר"ח דסגי ביותר מעשר:

אבל לפמ"ש א"ש דכיון דאיכא פרצות יותר מעשר אז נעשה ר"ה גם נגד הדלתות דהרי מעתה אין הדלתות סותמות את הרשות רק מטעם מחיצה ממש, אבל דין סתימה מדין דלת או צוה"פ אין להן, כיון דבלא"ה הרשות פרוץ ע"י פרצה יותר מעשר, וא"כ ביום הו"ל ר"ה גמור נגד הדלתות דהיינו בכל ירושלים כיון דליכא אלא שתי מחיצות לבד, או לרבי יהודה בעומד באמצע הפילוש, דהתם הו"ל רוחב ט"ז אמה, ופליג על דעת רש"י והרשב"א דס"ל דדלת שננעלת בלילה הרי היא חוסמת את העוברים ושבי' ומבטל את הרשות מדין ר"ה משום דאינו דומה לדגלי מדבר, אלא ס"ל כדעת האו"ז הנ"ל, דכה"ג כיון דמסור להם בשעה דדרך לבקוע הו"ל כדגלי מדבר:

ולפ"ז אפשר ליישב נמי מה שהקשה האור זרוע לשיטת התוס' בפרק עושין פסין, דרבי יוחנן דאמר ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום ר"ה מיירי לעומד באמצע הפילוש דליכא אפילו שתי מחיצות, וא"כ מאי משני התם דמיירי לאחר שנפרצו בה פרצות הא מ"מ איכא מחיצות לעומד באמצע הפילוש דהיינו נגד הדלתות והו"ל רה"י, ולפמ"ש א"ש דלאחר שנפרצו בה פרצות תו אין הדלתות מועילות כלום וכמאן דליתנייהו כמו בשעה שנפתחות כיון דאין עליהן דין מחיצה כלל, דהא אין סותמות הרשות בשעת נעילה ואינן אלא מחיצה בפועל ובשעת פתיחה הו"ל סילוק מחיצה:

[יד] והנה עפי"ז יוצא לנו דהא דרה"ר לא מיערבא אלא בשני דלתות לדעת הרי"ף ורש"י אינו אלא לאפוקי דאינו מועיל דלת אחת משום דאז אינו כי אם שתי מחיצות לבד דלא הוי רה"י, אבל דלת מכאן ולחי מכאן או דלת מכאן וצוה"פ מכאן, דאז הו"ל ארבע מחיצות ומועיל גם בעירוב רה"ר, ומה שכתב הרי"ף דרה"ר לא מערבא אלא בשתי דלתות, ומשמע דדלת מכאן וצוה"פ או לחי מכאן לא מהני, וכן מתבאר מדברי הרמב"ם (בפי"ז מהלכות שבת הל"י) שכתב אבל צוה"פ ולחי וקורה אינם מועילים בהכשר רה"ר, היינו מדין דרבנן דלתקן המבוי לא סגי אם יוצא מאיסור תורה לבד כמו בכל ג' מחיצות לדעת הראשונים דהו"ל רה"י דאורייתא, אבל לענין לזרוק לתוכו מרה"ר בודאי חייב בדלת מכאן וצוה"פ או לחי מכאן, וכל זה מתבאר בפירושו של רבינו חננאל בסוגיא דמבוי הראוי לשיתוף עפ"י מה שנתבאר לעיל:

אמנם יש לצדד דגם מדאורייתא לא יועיל דלת מכאן וצוה"פ או לחי מכאן לאפוקי מדין רה"ר, לפמ"ש הרמב"ם (בפי"ז מהלכות שבת הל"ט) דלחי אינו מועיל מדאורייתא להחשב מחיצה אלא ברוח רביעית ולא ברוח שלישית יעו"ש, ואם כן י"ל דדלת מכאן ולחי מכאן לא חשיב ארבע מחיצות דהא בשעה שאנו דנין על כל מחיצה בפ"ע עדיין ליכא שלש מחיצות, נמצא דכל אחד מהם או הדלת או הלחי אינו מועיל מדין מחיצה עד שנדון מתחלה שהרשות הזה יש לו שלש מחיצות, וכל זמן שלא נפסוק על מחיצה אחת מהם שסותמת אין כח להשניה לסתום ולא שייך כאן לדון דין מחיצה על שניהם ביחד, דהא כל אחד הוא דין מחיצה מיוחד בפ"ע, ומאיזה מחיצה שנתחיל כאן דין הסתימה אין לה כח להועיל לרשות זה בלי הצטרפות השניה, ולא דמי לשתי דלתות שמועיל ברה"ר, דהתם על כרחך בשעה שננעלות חשיב ארבע מחיצות בפועל, ודוגמא לסברא זו כתב הר"ן בפרק ב' דסוכה (דף י"ח ע"א) לענין לבוד ודופן עקומה יעו"ש: ועפי"ז אפשר לומר דגם בדלת מכאן וצורת הפתח מכאן ג"כ לא מהני ברה"ר מהאי טעמא משום דגם צוה"פ לא יועיל לדעת הרמב"ם אלא ברוח רביעית כמו לחי, ואף דלפ"ז לא בעי כלל דין צוה"פ דהא אפשר להועיל מדין לחי בעלמא, מ"מ יש נ"מ לענין יותר מעשר דלחי אינו מועיל וצוה"פ מועיל, ואף דנפ"מ שיתבאר בסמוך מועיל לחי מדאורייתא אף ביותר מעשר מ"מ נ"מ גם לענין גובה דלחי בעי גובה עשרה וצוה"פ מהני אפילו פחות מעשרה לדעת הרמב"ם כמבואר בחדושי הרשב"א לקמן (דף י' ע"ב) יעו"ש, וממה שכתב הרמב"ם (בפי"ז מהלכות שבת הל"ג) דמבוי המפולש לר"ה מכשירו בצוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן, אין ראיה דצוה"פ מועיל מדין מחיצה אפילו ברוח שלישית, דאפשר דכל לתקן המבוי שאני דהא לא בעי שיהא עליו תורת רה"י מדאורייתא לענין להתירו בטלטול דהא שלש מחיצות וקורה לא הוי רה"י לדעת הרמב"ם דאית ליה ד' מחיצות דאורייתא כמבואר (פי"ז מהלכות שבת הל"ט), ואעפ"כ מועיל להכשיר המבוי, וה"נ י"ל לענין צוה"פ במבוי מפולש, ועיין בקרית ספר להמבי"ט שהוכיח מדברי הרמב"ם אלו דצוה"פ מועיל אפילו ברוח שלישית מדאורייתא, ולפמ"ש אין כאן הוכחה לענין דין דאורייתא:

[טו] ולפ"ז יש להבין חילופי הגירסאות שבין ש"ס דילן להירושלמי בהך ברייתא דכיצד מערבין רה"ר, דבש"ס דילן לבתר דפריך ורה"ר מי מיערבא מסיק דהברייתא לא מיירי ברה"ר גופה אלא במבואות המפולשין לרשות הרבים, אמנם בירושלמי דמכלתין (פ"ק הל"א) איתא הך ברייתא דכיצד מערבין וז"ל, תני רבי חייה כיצד מתירין רשות הרבים ר"י אומר לחי מכאן ולחי מכאן קורה מכאן וקורה מכאן, וחכ"א אומרים לחי וקורה מכאן ועושה צורת פתח מכאן וכו', חנניה בן אחי ר"י אומר ב"ש אומרים דלת מכאן ודלת מכאן וכשהוא מכניס ומוציא נועל וב"ה אומרים דלת מכאן וצורת פתח מכאן עכ"ל, ומבואר דהירושלמי מפרש הברייתא דכיצד מערבין ברה"ר גופה, ואעפ"כ לא מקשה ר"ה מי מערבא, משום דמגיה בדברי ב"ה דלת מכאן וצוה"פ מכאן, ובכה"ג שפיר מיערבא דצוה"פ עדיף מלחי, משום דלחי דאינו מועיל אלא ברוח רביעית אינו מכשיר בר"ה בדלת מכאן ולחי מכאן משום דאינן אלא שתי מחיצות בלבד, אבל צוה"פ מועיל אפילו ברוח שלישית לדעת הירושלמי לקמן (בפרקין הל"ט) דס"ל לרבי יוחנן שם דצוה"פ מועיל בכלאים אפילו מד' רוחות מדין תורה ולרשב"ל אפילו מדרבנן יעו"ש, אבל בש"ס דילן דנאיד מדברי הירושלמי ומוקי דוקא במבואות המפולשין לרה"ר, משום דס"ל דכמו דדלת מכאן ולחי מכאן אינו מועיל דכל אחד ואחד אינו מועיל רק ברוח רביעית, כמו כן דלת מכאן וצה"פ מכאן גם כן לא יועיל: ועפי"ז יש ליתן טעם על מה שהשמיט הרמב"ם (בפ"ז מהלכות כלאים) הך דינא דמועיל צוה"פ בכלאים דמבואר לקמן (דף י"א) דבין לר"י ובין לר"ל מועיל צוה"פ להתיר אפילו מדרבנן יעו"ש, משום דאם נימא דצוה"פ אינו חשוב מחיצה אלא ברוח רביעית אינו מועיל להתיר בכלאים אפילו ברביעית דכיון דאינה מחיצה מצד עצמותה כמו גדר המבדיל, אלא דסותם את הרשות, וכך הוא דיני הרשות דחשיב כסתום ע"י מחיצה כזו, וזה אינו מועיל רק לענין רשות דשבת, אבל בכלאים דאינו תלוי בדין רשות כלל אלא במחיצה לבד אינו מועיל מחיצה של צוה"פ אע"ג דסותם הרשות מצד השני. והא דמבואר בש"ס דילן דמועיל צוה"פ בכלאים היינו משום דר"י ור"ל לטעמייהו דס"ל בירושלמי דצוה"פ חשיב מחיצה גמורה בכל ארבע רוחות, אבל מסוגיא דילן דרב יהודה מוקי לברייתא דכיצד מערבין דוקא במבואות המפולשין לר"ה ונאיד מדברי הירושלמי דמגיה צוה"פ במקום לחי וקורה, מוכח דצוה"פ אינה מחיצה מצד עצמותה ואינו מועיל רק בשבת ולא בכלאים:

ומה שפסק הרמב"ם (שם בהלכה י"ח) דפי תקרה מתיר בכלאים משום דיורד וסותם ע"ש, אלמא דגם מחיצה כזו שהיא משמשת אל הרשות גם כן מתיר בכלאים, שאני התם דתקרה מצד עצמותה חשיבה מחיצה, רק דלא משכחת לה ענין תקרה בלא רשות, אבל אין הרשות עושה המחיצה של תקרה וכן פתחים עד עשר דמתירין לענין כלאים בעומד מרובה על הפרוץ התם חשיבי מחיצה מצד עצמותם רק דא"א להיות בפועל פתח בלא רשות, אבל צוה"פ דהוי מחיצה אפילו ביותר מעשר, ואפ"ה אינו מועיל רק ברוח רביעית, ע"כ דסתימה זו אינו אלא מחמת הרשות, ולא מחמת הצוה"פ בעצמותו, משו"ה אינו מועיל בכלאים, וקצת ראיה נראה דמחיצת תקרה אינה מצד הרשות, דהא דעת הרמב"ם (בהלכות שבת פי"ז הל"ט) דתקרה אינו מועיל לעשות רה"י לענין שבת, ואע"ג דהרשב"א בספר עבודת הקודש (שער א' סימן ג') מחלק דפי תקרה אינה אלא ברחבה ד', אבל קורה דמבוי דאינה אלא טפח לא אמרינן יורד וסותם מדאורייתא ואינה אלא מדרבנן משום היכרא, אכן הרמב"ם אינו מחלק בין קורה ותקרה וס"ל דהכל אחד הוא כמבואר בדבריו (פי"ז מהלכות שבת הלכה ל"ה) יעו"ש. ועיין לקמן (דף פ"ו ע"א) תד"ה קורה וכו' יעו"ש היטב וברא"ש שם, וכיון דלפי תקרה אינו חשוב מחיצה לענין שבת, אלמא דמה שמתיר בכלאים הוא מטעם דהו"ל מחיצה מצד עצמותה ולא מצד הרשות, ואין לדמות כלאים לשבת בענין מחיצות אלו, ועיין לקמן (דף צ"ג ע"א) בתד"ה חציו וכו' יעו"ש:

[טז] וראיתי עוד שם בירושלמי דפריך עלה דברייתא דכיצד מערבין דס"ל לב"ה דעושה דלת מכאן וצורת הפתח מכאן וז"ל, ולא דא היא קדמייתא אמר רבי בא ע"י דלת הוא ננעול עכ"ל, ועיין בק"ע שפירש דצוה"פ חשיב כמו דלת כיון שיש בו ציר, וכן ציר ואינו מחוסר אלא דלת, ואם כן מאי איכא בין ב"ש לב"ה ובין צ"ה מכאן לדלת שמכאן יעו"ש והדברים אינם מובנים. ולפי דרכנו היה אפשר לפרש דברי הירושלמי בפשיטות, דהרי כבר נתבאר לעיל בדברינו דיש פנים לומר דדלת הסתומה יש לה תורת מחיצה מדין צוה"פ, דאף על גב דליכא קנה ומכאן וע"ג מ"מ כיון דאיכא דלת ממש הרי הוא צוה"פ גמור. וכן משמע גם מרהיטת לשון הרשב"א בסוגיין בהא דאמרינן וכי תימא בכך הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא והא אמר רבב"ח וכו', והקשה הרשב"א וז"ל קשיא לי דהא ודאי אפי' לרבנן דאמרו לו בכך הוא דלא מערבא משום דשתי מחיצות לדידהו לאו דאורייתא אבל בשלש מחיצות דאורייתא לא איכפת להו אם דרך הרבים מפסקת בנתים דבקיעת רבים לדידהו לא מבטלת מחיצה, והא דר"י דבעי נעילת דלתות דלא כרבנן והלכך אף כאן שיש לו צורת פתח הרי הוא כדופן שלישי ולא מבטלה להו בקיעת רבים וכו' עכ"ל הרי דמבואר מלשון הרשב"א דמחיצת דלת הפתוחה מדין צורת הפתח הוא. ומעתה א"ש מה דפריך הירושלמי ולא דא דקדמייתא, והיינו דפריך לב"ה דס"ל דבעי דלת מכאן וצוה"פ מכאן ומשמע דהצוה"פ משני הצדדין לא מהני, ואם כן מאי מועיל דלת מכאן אליבא דב"ה דלא בעי ננעלת אלא ראויה לנעול דאם כן הדר הו"ל צוה"פ מכאן וצוה"פ מכאן, ומשני דע"י הדלת הוא ננעול, והיינו דכיון דננעלת בלילה אם כן עדיף יותר מצוה"פ ומדין דלת הוא סותם ודוקא בהס"ד דהוה ס"ל דלא בעי רק ראויה לנעול לבד אז אינה רק צוה"פ לבד, דכיון דאינה ננעלת כלל אינה בתורת דלת:

[יז] איברא דדברי הירושלמי אלו יש לפרש גם באופן אחר וע"פ דרכו של הק"ע הנ"ל, דהנה לקמן (דף י"א ע"ב) איתא ר"ל בשם רבי ינאי אמר צוה"פ צריכה היכר ציר והרמב"ם (בפט"ז מהלכות שבת) השמיט להך דינא. ועיין ברא"ש בשם רבינו מאיר מה שכתב בזה טעם להשמטת הרי"ף להך מימרא דר"ל, וברא"ש שם הביא מדברי הירושלמי פלוגתא דרבי יוחנן ור"ל בהך דינא אי בעי היכר ציר דר"ל מצריך היכר ציר ור"י לא מצריך, וכתב הרא"ש דאפשר על זה סמך הרי"ף, ולא הביא דינא דר"ל דתלמודין, ומסיק הרא"ש דאעפ"כ כיון דבתלמודין אמר ר"ל משמיה דרבי ינאי דהוא רביה דרבי יוחנן הלכה כרבי ינאי יעו"ש, והאחרונים כתבו להקשות על דברי הרא"ש דאף על פי דבירושלמי פליגי רבי יוחנן ור"ל בהך דינא, אעפ"כ אין לפסוק בזה הלכה כרבי יוחנן כיון דלא הובא בתלמודין אלא דברי ר"ל אלמא דהלכתא הוא ועיין בב"י וב"ח (באו"ח סימן שס"ב) מ"ש בזה:

ונראה דהנה בעיקר הטעם דצוה"פ בעי היכר ציר פירש"י דאע"ג דלא בעי דלת מ"מ חזיא לדלת בעי יעו"ש, וה"ט דכל דלא חזיא עדיין לדלת אין תורת צוה"פ עלה, וכן משמע מד' הש"ג, אולם ע"פ דרכו של הרמב"ם י"ל טעם אחר בזה, דהנה (בדף י"א שם) קאמר הש"ס דר"י ור"ל פליגי בדינא דר"ח בצוה"פ שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום, דר"י אית ליה דר"ח ור"ל ל"ל דר"ח יעו"ש, ובפירוש רבינו חננאל כתב דצוה"פ מן הצד היינו דהעמיד מזוזות בלא תקרה על גביהן אלא קנה מכאן וקנה מכאן, יעו"ש, ועיין בחי' הרשב"א. ונראה לפרש יסוד מחלוקתם בזה דלמ"ד דצוה"פ בעי קנה ע"ג עיקר דין סתימה של צוה"פ, הוא כעין דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, ואע"ג דתקרה בעי טפח וקנה של צוה"פ סגי במשהו היינו משום דתקרה ל"ל מזוזות מן הצד משא"כ תקרת צוה"פ. וכיו"ב מבואר בפי' רבינו יהונתן לקמן (דף י"א ע"ב) עלה דאמר רב חסדא דצוה"פ בעי שתהא בריאה לקבל דלת ואפילו דלת של קשין וכתב וז"ל, ואפילו דלת של קשין של שבולין כלומר [אפילו קנה העליון] כיון דאיכא צוה"פ שיש לו עמוד מכאן ועמוד מכאן סותמין במבוי קצת והקורה דקה מן הדקה מונחת עליהן, אע"פ שאינה בריאה לקבל בנין אריח עם הטיט הצריך לו ואינה רחבה טפח סגי בהכי, אבל כשהקורה נכנסת בחורי הכותל שבצפון ודרום וכל רוחב המבוי מפולש, בזה אנו קפדינן שתהא רחבה טפח ובריאה עכ"ל, וא"כ דסתימת צוה"פ הוא מדין פי תקרה יורד וסותם כמו קורה למ"ד משום מחיצה דין תורה, משו"ה לא מהני צוה"פ מן הצד היינו מזוזות לבד בלא תקרה דהא אין כאן דין סתימא, אבל למ"ד דצוה"פ מן הצד נמי מועיל, הוא מטעם דס"ל דאין דין סתימה מדין חודה יורד וסותם, אלא מטעם דע"י המזוזות לבד נחית עלה תורת פתח, ואע"ג דיותר מעשר לא חשיב פתח אלא פרצה וכמו שפירש"י במתניתין דריש מכלתין היינו היכא דליכא קנה מכאן ומכאן, אבל ע"י קנה מכאן ומכאן חשיב פתח:

ולפי"ז י"ל דלדעת הרמב"ם יתפרש טעמא דר"ל לא מטעם דחשיב פתח ע"י המזוזות לבד, דבאמת אין בכח הקנים שמן הצד בלא משקוף להוציא מתורת פרצה, אלא מכיון דהצוה"פ בעי היכר ציר כדי שתהא חזיא לדלת, משום הכי מועיל מדין דלת, וכמו דלת שאינה ננעלת לעולם אלא שראויה לנעול ס"ל לדעת כמה מהראשונים דחשיב סתימה מדין דלת, ה"נ בצוה"פ כי האי חשיב כמו דלת כיון דראוי לדלת ואינו מחוסר כלל בעצמותו, ועפי"ז ס"ל להרמב"ם דמשום הכי פליגי בירושלמי ר"י ור"ל אי בעי היכר ציר או לא, משום דאזלי לטעמייהו דלר"י דס"ל כר"ח דצוה"פ מן הצד לא מהני ובעי תקרה על גביהם מדין יורד וסותם, אם כן לא בעי היכר ציר כלל, ואע"ג דבעי שתהא בריאה לקבל דלת של קשין זהו מדין צוה"פ בעצמותו, דכל שאינו ראוי לעולם לדלת אינו בכלל צוה"פ, אבל מה שמחוסר עדיין היכר ציר ולא חזיא לדלת זה אינו מגרע תורת צוה"פ, אבל ר"ל לטעמיה דאית ליה צוה"פ מן הצד מהני דאין דין סתימה הוא מצד יורד וסותם, דהא ל"ל תקרה, וע"כ דהוא מדין דלת, ומשו"ה בעי היכר ציר שלא יהא מחוסר מעשה כלל אלא דלת לבד, ומשו"ה השמיט הרמב"ם הך דינא דר"ל דהיכר ציר, אחר שפסק (בפט"ז מהלכות שבת הלי"ט) דצוה"פ בעי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג כר"ח וכר"י, ולדידהו לא ס"ל הך דינא דהיכר ציר:

ואע"ג דממה שכתב הרמב"ם (שם הלכה כ') וז"ל, וצורת הפתח שעשה אותה מן הצד אינה כלום שאין דרך הפתחים להיות בקרן זוית אלא באמצע עכ"ל, לכאורה משמע דהוא דינא דר"ח דצוה"פ שעשה מן הצד, וכמו שפירש רב האי ז"ל והובא ברב אלפס דהיינו שעשאה בקרן זוית, וכן מבואר בסמ"ג עשין דרבנן (הלכ' עירובין) דהרמב"ם מפרש בדר"ח כפי' של רב האי, לא תיקשי לפי דרכנו דדינא דר"ח שפיר מפרש הרמב"ם דמיירי במזוזות לבד בלא משקוף כפירושו של הר"ח הנ"ל, ואעפ"כ פסק גם לדינו של הרב האי דפתח בקרן זוית לא מהני, ולא מטעם דהפירוש בדברי רב חסדא כן הוא אלא מקורו מסוגיא דלעיל (דף ה' ע"א), עלה דפליגי רב יוסף ואביי במשכו של מבוי בכמה, ואמר אביי מנא אמינא לה, דתניא אין מבוי ניתר וכו' ודחי ר"י דפתח לה בקרן זוית ובפירוש ר"ח איתא שם ואביי אמר לך פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי יעו"ש. וכן עוד שם (דף ו' ע"א) אמר רב הונא בריה דר"י כגון שנפרץ בקרן זוית דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ועיי"ש בתד"ה דפתחא וכו' יעו"ש, וע"ע לקמן (דף צ"ד ע"ב) ומשום הכי פסק הרמב"ם כהנך סוגיות דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי אלא באמצע:

[יח] ועפי"ז יתבארו דברי הירושלמי במכילתין (פרק קמא הל"א) עלה דמתניתין, דאם יש לו צוה"פ אפילו רחב מעשר אמות אינו צריך למעט וז"ל, חנניא בר שילמיא הוה יתיב איתנא לחייא בריה דרב אפיק רב רישיה מן כוותא א"ל לית כן א"ל ולא ניתנייה כן א"ל דתניתיה ואודעיה דלית כן וכו' רבי ינאי בי ר"י בשם רשב"ל ציר וכן ציר לא יהא מחוסר אלא דלת וכו' אמרה רבי ירמיה קומי רבי זעירה א"ל ומה בידך רבי אילא בשם רבי יוחנן צורת הפתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וגמי ע"ג אמר רב יוסה רבנן דהכא כדעתון ורבנן דתמן כדעתון, רבנן דתמן דאינון אמרין צוה"פ שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וגמי ע"ג ואינון אמרין לית כן, ורבנן דהכא דאינון אמרין ציר וכן ציר לא יהא מחוסר אלא דלת ואינון אמרין דאית כן עכ"ל, ופירש הק"ע דר"י דס"ל דצוה"פ בעי קנה מכאן ומכאן וגמי ע"ג ולא בעי היכר ציר ס"ל כרב דלית כן דאפילו יותר מעשר צריך למעט בצורת הפתח כזה כיון דלית ליה ציר וכן ציר, אבל רשב"ל דס"ל דבעי ציר ס"ל דאית כן דבצוה"פ כזה דאית ליה ציר ואינו מחוסר אלא דלת יש להתיר אפילו ביותר מעשר יעו"ש, ובספר גאון יעקב תמה ע"ד הק"ע דהא הרי"ף והרמב"ם פסקו כמתניתין דא"צ למעט אע"פ דלא ס"ל דבעי היכר ציר, ובירושלמי כאן מסיק דלמאן דלא בעי היכר ציר מתני צריך למעט, ועוד הא דקאמר בירושלמי דר"י ור"ל פליגי בהיכר ציר מנא לן, אטו משום דאמר ר"י קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג לא מצי סבר נמי היכר ציר, והרי מאן דבעי היכר ציר אית ליה נמי קנה ע"ג, ובבבלי נמי האמר ר"ל היכר ציר ואמרו שם תנא צוה"פ שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג יעו"ש, ולפמ"ש א"ש דעיקר טעמא דקאמר רשב"ל דבעי היכר ציר ולא יהא מחוסר אלא דלת אינו כלל מדין צוה"פ אלא דהוא מתורת דלת ואם כן לא ס"ל דבעי קנה ע"ג וס"ל דצוה"פ מן הצד נמי מהני לפירוש ר"ח הנ"ל דהיינו מזוזות לבד, אבל ר"י דס"ל דצוה"פ בעי קנה ע"ג והוא מדין פי תקרה יורד וסותם, אם כן לא בעי ראוי לדלת רק שיכולה לקבל דלת של קשין דאל"ה אינה בכלל צוה"פ, אבל מה דמחוסר עדיין מעשה אל הדלת לא מגרע בזה תורת צוה"פ, ועפי"ז שפיר תלי מחלוקותם במתניתין, דמאן דמתני דא"צ למעט ביותר מעשר משום דס"ל דבעי היכר ציר ומתורת דלת הוא סותם, ואם כן לא איכפת לן אם פרוץ יותר מעשר דליכא עלה תורת פתח אלא פרצה, דמ"מ הדלת סותמת אבל למאן דלא ס"ל היכר ציר וסותם מדין צוה"פ, משו"ה כל ביותר מעשר הו"ל פרצה ולא פתח, ומשו"ה בש"ס דילן אע"פ שאמרו תנא צוה"פ קנה מכאן ומכאן וע"ג אפ"ה ס"ל לר"ל דבעי היכר ציר דאזיל לטעמיה דס"ל דלא בעי קנה ע"ג ופליג על ר"ח. ומה דפסקו הרי"ף והרמב"ם דביותר מעשר מועיל צוה"פ, אע"פ דס"ל דלא בעי היכר ציר הוא מטעם דסוגית הש"ס דפ"ק דמכלתין דקאמר שם מידי הוא טעמא אלא לרב הא מתני ליה ר"י לחייא בר רב קמיה דרב א"צ למעט וא"ל אתנייה צריך למעט, משמע דאנן לא קיי"ל כרב, דרק דלא תיקשי לרב משני כן, ועוד דלפמ"ש דברי הירושלמי נראה דלרב ביותר מעשר לא מיקרי צוה"פ מדאורייתא, ובזה פליג הש"ס דילן דמה דקאמר רב אתנייה צריך למעט הוא רק מדרבנן וכמ"ש התוס' לעיל (דף ו' ע"א) ד"ה רב וכו' ולקמן (דף כ"ב ע"א) ד"ה והאמר ר"י וכו' יעו"ש, ומשו"ה פסקינן בזה דלא כרב ואינו תלוי כלל בפלוגתא דהיכר ציר דהוא מדין תורה:

ומעתה יתבארו היטב דברי הירושלמי ע"פ פירושו של הק"ע הנ"ל ולא דא היא קדמייתא והיינו להנך אמוראי דלעיל מינה דס"ל דבעי דוקא היכר ציר ואם כן כל צוה"פ הוא מדין דלת, ואמאי ס"ל לב"ה דר"ה מיערבא בדלת מכאן וצוה"פ מכאן כיון דצוה"פ הוא גם כן מדין דלת אם כן מאי אולמא דלת מצוה"פ ומה לי דלת מכאן או צוה"פ, ועל זה משני ע"י הדלת הוא ננעול, ועי"ז יש בדלת מה שאין בצוה"פ והיינו מטעם שכתב רש"י והרשב"א הנ"ל דדלת הננעלת בלילה מכיון שחוסמת את הרבים מלבקוע שם כל שעה מבטל הרשות מתורת רה"ר שאינו דומה לדגלי מדבר, וזה ליכא בצוה"פ דאינו רק מדין מחיצת הדלת לבד:

ענף ג:

[יט] והנה לפי"מ שנתבאר לעיל מדברי הרשב"א בסוגיין דדלת דין צורת הפתח יש לה אפילו בשעה שאינה ננעלת, א"כ צריך למודעי דמאי טעמא הוצרך הרשב"א בספר עבודת הקודש שהובא לעיל בדברינו בשם המ"מ לדון דמשום הכי מועיל בעירוב ר"ה דלת מכאן ולחי מכאן משום דכל שננעלת בלילה שוב בטיל תורת ר"ה משום דחוסם את העוברים ושבים ואינו דומה לדגלי מדבר, ולא סגי ליה בטעמא דהויא שלש מחיצות בלבד וכמ"ש התוס' בשם ר"י בסוגיין:

ונראה דהרשב"א לטעמיה דפסק בפרק עושין פסין (דף כ"ב) כרבי יוחנן אליבא דר"י דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, דאע"ג דרבי אלעזר תלמידו חולק אין הלכה כתלמיד במקום הרב יעו"ש, וא"כ לא סגי בטעמא דדלת חשיב מחיצה מדין צוה"פ לבד דהא אתו רבים ומבטלי לה, ומשו"ה הוצרך הרשב"א למיתי עלה מטעמא דכל שהדלת ננעלת בלילה בלא"ה בטיל תורת רה"ר משום דאינו דומה לדגלי מדבר שאין מסור להם הרשות כל שעה וכיון, דהרשות אינו אלא כרמלית מה"ט, משו"ה הזורק לתוכו גם כן חייב דשוב לא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא ע"י בקיעת רבים כזו, וכמו שכתב הרשב"א בפרק עושין פסין (שם) דדוקא בבקיעת רבים של ר"ה שדומה לדגלי מדבר אמרינן דאתו רבים ומבטלי מחיצתא משא"כ בקיעת רבים דכרמלית יעו"ש, אבל מה שכתב הרשב"א בסוגיין דדלת חשובה צוה"פ והויא לה שלש מחיצות, היינו משום דקאי אליבא דרבנן דר"י דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא וכמבואר להדיא בדבריו, משו"ה שפיר מקשה דמאי פריך הגמרא וכ"ת בכך הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא הא אר"י ירושלים וכו', הא ר"י לא קאמר אלא אליבא דר"י וכאן מיירי אליבא דרבנן דלא אתו רבים ומבטלי וא"כ הו"ל שלש מחיצות יעו"ש, אבל התוספ' דאתו עלה רק מטעם דשתי מחיצות ודלת חשיב ג' מחיצות ולכל היותר ג' מחיצות דאורייתא, משום דס"ל דהלכה כרבנן דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא וכדעת כמה ראשונים שנתבאר לעיל, ומשו"ה קשיא להו דמאי פריך מר"י דירושלים הא רבנן פליגי וא"כ נעילה ל"ל הא הו"ל שלש מחיצות, ומשו"ה תירצו דשתי מחיצות לרבנן כשם ד' מחיצות לר"י ואתו רבים ומבטלי ומשו"ה בעי ג"כ דלת נעולה בלילה כמסקנת הרשב"א הנ"ל:

[כ] והנה כבר נתבאר לעיל בדברינו מכל הראשונים זולתי רבינו אפרים דדלת דין מחיצה עלה אפילו בשעה שהיא פתוחה, ואין אומרים בשעת פתיחתה הרי סילק מחיצתה, דמה דרכה של דלת להפתח ולנעול ולא מיבעי דלת הננעלת בלילה, אלא אפילו דלת שאינה ננעלת לעולם אלא ראויה לנעול בלבד נמי יש לה תורת מחיצה, וכמו שנתבאר מדברי הר"ח בסוגיא דמבוי הראוי לשיתוף דשתי מחיצות ושתי דלתות במבוי המפולש חשיב ארבע מחיצות, והרי הנך דלתות דמבוי המפולש אינן ננעלות בלילה אלא ראויות לנעול בלבד וכמסקנת הש"ס בסוגיין, וכן מבואר בפי' ר"ח בסוגיין, אלמא דדלת שאינה ננעלת לעולם ג"כ יש לה תורת מחיצה או מדין צוה"פ כדמשמע מלשון הרשב"א או מדין דלת כמו שהראינו פנים מדברי הירושלמי:

אולם בדברי התוספות מצאנו דעות חלוקות בזה, והנה לקמן (דף כ"ב ע"א) עלה דמתניתין דאיתא שם פלוגתא דרבנן ור"י בפסי ביראות אם אתו רבים ומבטלי מחיצתא, וקאמ' בגמ' ר"י ור' אלעזר דאמרי תרווייהו כאן הודיעך כוחן של מחיצות, ופריך כאן וסבירא ליה והאמר רבי יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר אלמא דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, וכתבו התוספות בד"ה והאמר ר"י ירושלים, וז"ל וא"ת שאני ירושלים דהוה רחבה שש עשרה אמות ופסין ליכא אלא י"ג ושליש, וי"ל הואיל והיה לירושלים צורת הפתח דחשיב כמחיצה כדאמר בפ"ק (דף י"א ע"א) ואם יש לו צורת הפתח אינו צריך למעט לא היה לרבים דבקעי לבטל המחיצה, ואפילו לרב דאתנייה צריך למעט מודה דמן התורה מהני, תדע דהא פאה מתרת בכלאים אפילו יותר מעשר, ולפי פירוש אחר דפירשתי (דף ו' ע"ב) גבי יתר על כן ניחא עכ"ל, ודבריהם באו סתומים קצת, גם המהרש"א הק' על דבריהם לפי תירוצם הא' דדוקא בפסי ביראות דאינם רחבי' אלא י"ג ושליש הוא דס"ל לרבנן דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, וירושלים נמי משום דהיה לה צורת הפתח, א"כ מאי מקשה הש"ס שם דרבנן אדרבנן דאמרו לו לר"י דס"ל אין מערבין ר"ה בכך אלמא דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, והא התם רחב ט"ז אמה וליכא צוה"פ משו"ה אתו רבים ומבטלי יעו"ש, וראיתי בנימוקי הגרי"ב שכתב דלפי שני התירוצים בתוספות לעיל (דף ו' ע"ב) ד"ה וכי תימא וכו', ע"כ לא מיירי הך דשני בתים בשני צדי ר"ה אלא בי"ג ושליש ולא יותר יעו"ש, וא"כ קושית מהרש"א לק"מ דשפיר מדמה הש"ס פלוגתא דשני בתים לפסי ביראות יעו"ש, והמעיין היטב בדבריהם שם יראה דלתירוצם הראשון שם ע"כ מיירי הך דשני בתים במבואות המפולשין, וא"כ ליכא למימר דקושית הש"ס אזלא להך תירוצא דא"כ ליכא קושיא כלל מדר"י אדר"י דפסין דהוי ר"ה דאורייתא אתו רבים ומבטלי, משא"כ שני בתים דהוי כרמלית דרבנן, ולומר דקושית הש"ס הוא לתירוצם השני שם, א"כ הדרא קושית מהרש"א דלפי תירוצם הראשון כאן בד"ה והאמר ר"י דלא אזלי לתירוצם השני שם כמבואר מסוף דבריהם, א"כ ע"כ הא דפריך לקמן משני בתים מיירי בר"ה גמיר וברחב ט"ז אמה א"כ מאי קשיא דרבנן אדרבנן:

ולכן נראה בביאור דברי התוספות בפשיטות דהנה עיקר קושית הש"ס דפריך דאמאי ס"ל לר"י דירושלים בלא דלתות נעולות הוי ר"ה גמור, היינו כיון דיפה כחן של מחיצות אליבא דרבנן דלא אתו רבים ומבטלי להו בלא דלתות נעולות נמי, ואע"ג דלכאורה ירושלים בלא דלתות נעולות ל"ל רק שתי מחיצות, וע"כ דבסה"ד דהתוס' הוה מפרשי דלכאורה בירושלים כיון דהיה גיפופי מכאן ומכאן עד הדלתות וכמ"ש הריטב"א שם, א"כ דל מהכא דלתות נעולות בלילה הרי לא גרע מפסי ביראות, וע"כ דס"ל לר"י דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, וע"ז הקשו התוס' דלפי המבואר לעיל דפסי ביראות לא הותר ביותר מי"ג ושליש א"כ ירושלים אין לה דין פסי ביראות כיון דרחבה ט"ז אמה ותו ליכא תורת מחיצה כלל בלא דלתות נעולות בלילה ומנלן דטעמא דר"י הוא מטעם דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, ומשו"ה תירצו דכיון דהיה לירושלים צה"פ דמועיל ביותר מעשר מה"ת לכו"ע ואיכא מחיצה דאורייתא ומדבעי דלתות נעולות ע"כ דאתו רבים ומבטלי וא"כ קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, ולתירוץ זה צ"ל דס"ל להתוס' דירושלים חשיב שם ד' מחיצות אע"ג דליכא אלא שתי מחיצות שלמות לבד מ"מ כיון דאיכא צוה"פ משני צדדין חשיב שם ד' מחיצות ועדיף יותר משני בתים בשני צידי ר"ה דמשני לקמן דליכא שם ד' מחיצות משום דהתם ליכא אלא לחיים בעלמא, דאל"כ למה דחיק הש"ס לשנוי כאן ולא ס"ל לישני דירושלים שאני דאינו אלא שתי מחיצות ופסין איכא שם ד' מחיצות, ובתירוץ השני כתבו דלפי תירוץ השני שכתבו לעיל בסוגיא דיתר על כן ניחא והיינו דמדאורייתא אין לחלק בין י"ג ושליש לרחב ט"ז יעו"ש וא"כ אף דירושלים רחב ט"ז אמה מ"מ כאן דאיירי לענין דאורייתא אמאי קאמר ר"י דבלא דלתות נעולות חייב משום ר"ה הא איכא שם ארבע מחיצות בירושלים מדין פסי ביראות, וכן משמע מדברי הרמב"ם (פרק י"ז מהלכות שבת) דמדאורייתא אין לחלק בין י"ג ושליש ליתר מכאן דבהלכה כ"ז (שם) כתב דשיעור להתיר לטלטל הוא י"ג אמה ושליש ובהלכה ל"ג (שם) לענין לחייב הזורקו לתוכו לא הזכיר שיעור כלל אלא כתב שכל שהריבוע ניכר ונראה נעשה ביניהם רה"י. דמדאוריייתא באמת ליכא שיעור והרי הוא כמחיצות דעלמא שכל שנראה עצמו בתוך המחיצות חשיב רה"י כמבואר בחידושי הרשב"א והריטב"א לקמן (דף כ"ב ע"ב) בענין מעלות ומורדות דא"י יעו"ש ועיין בתד"ה דלמא מעלות ומורדות וכו' יעו"ש:

ומעתה קושית המהרש"א מתיישבת בפשיטות דשפיר פריך הש"ס מהך דשני בתים בשני צידי ר"ה דס"ל לרבנן דאמרו לו דאין מערבין רה"ר בכך ובס"ד דהמקשן היה סבר דלחי וקורה משום מחיצה וטעמא דר"י דמערבין משום דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא כמ"ש התוספות שם ד"ה קשיא דר"י וכו' יעו"ש ואפ"ה ס"ל לרבנן דאין מערבין ר"ה בכך אלמא דס"ל אתו רבים ומבטלי מחיצתא דלחי וקורה וה"ה למחיצה דפסי ביראות, ואע"ג דלחי ליותר מעשר לא מהני היינו מדרבנן אבל מה"ת מועיל אפילו ביותר מעשר והזורק לתוכו חייב וכמו דמחלק רב בין עשר ליותר מעשר בצוה"פ כמו כן לדידן בלחי דמועיל אפילו ביותר מעשר מדין תורה, וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי' המשנה לקמן (דף צ"ד ע"א) עלה דמתניתין שם חצר שנפרצה לר"ה המכניס מתוכה לרה"י או מרה"י לתוכה חייב דברי ר"א ופירש"י שם שנפרצה במלואה או ביותר מעשר עכ"ל, ובפיה"מ שם כתב בתנאי שיפול הכותל כולו מצד ר"ה יעו"ש והוא החלוקה הראשונה שכתב רש"י שנפרצה במלואה, ולא זכר כלל החלוקה הב' שכתב רש"י ביותר מעשר, והיינו משום דאי לא נפרצה במלואה א"כ הנשאר הו"ל לחי ומועיל ביותר מעשר מדאורייתא והזורק לתוכו חייב אפילו לחכמים דפליגי אר"א יעו"ש, ועין לעיל (דף ו' ע"א) תד"ה רב וכו' יעו"ש:

ומצינו למדין מדברי התוספות דדלת שאינה ננעלת לעולם ליכא עלה תורת מחיצה כלל אע"פ שראויה לנעול דאל"ה אמאי הוצרכו התוספות לתרץ דירושלים בלא דלתות נעולות חשיב מחיצה או מדין צוה"פ שהיה לירושלים, או מצד דהגיפופי שגבוהין עשרה עד הדלתות חשיבי כמו פסי ביראות בלא"ה חשיב מחיצה מה שיש לה דלתות הראויות לנעול כדעת הר"ח הנ"ל, ולומר דמה שכ' התוס' דהיה לירושלים צה"פ כוונתם על הנך דלתות גופייהו דבשעה שהן פתוחות לא גרע מצוה"פ, זה לא ניתן להאמר כלל וע"כ מוכח מדבריהם דפליגי על דעת הר"ח וס"ל דדלתות שאינן ננעלות אינן בתורת מחיצה כלל: [כא] אמנם מדברי התוס' בסוגיין ד"ה והאמר וכו' שהקשו דמאי פריך דר"ה אפילו בדלתות לא מערבא מהא דאר"י ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות חייבין עלי' משום רה"ר הא ר"י אליבא דרבי יהודה מיירי דס"ל דאתו רבים ומבטלי מחיצתא ופליגי רבנן עליה ולדידהו ירושלים בלא דלתות נעולות חשיב רה"י וא"כ שפיר י"ל דרה"ר מיערבא בדלתות שאינן נעולות, ומאי ק"ל דבשלמא ירושלים בלא דלתות נעולות ג"כ איכא תורת מחיצה או מטעם צוה"פ או מטעם פסי ביראות שכתבו התוס' לקמן משא"כ כאן שפיר פריך הש"ס דאיך מערבין רה"ר בלא דלתות נעולות הא ליכא מחיצה כלל ואפילו לרבנן דרבים לא מבטלי מחיצתא מ"מ כאן ליכא רק שתי מחיצות לבד ואפילו למ"ד לחי משום מחיצה מ"מ קורה לכו"ע משום הכירא ואין לומר דהנך שני בתים בשני צידי ר"ה חשיבי כמו פסי ביראות אע"ג דליכא עמוד מכאן ומכאן וכמו דאמרינן לענין אבן מרובעת אמה על אמה דאמרינן רואין כדאיתא לקמן (דף י"ט ע"ב) וה"נ בשני בתים אמרינן רואין, ז"א דא"כ מאי תירץ הש"ס לקמן דרבנן אדרבנן דגבי פסין איכא שם ד' מחיצות, ובשני בתי ליכא רק שתי מחיצות הא תרווייהו כי הדדי נינהו, ובודאי בפסין דדנין מדין רואין ג"כ ס"ל לרבנן דלא אתו רבים ומבטלי. וע"כ צ"ל דבשני בתים ל"ש כלל לדון דין פסי ביראות מטעם רואין, וא"כ קושית התוס' צ"ע, וע"כ מוכח מדברי התוס' כאן דס"ל דדלתות אע"פ שאינן ננעלות רק ראויות לינעל ג"כ חשיב כמחיצה, או מדין דלת או מטעם צוה"פ כמ"ש הרשב"א כאן, ולכן שפיר הקשו דלפ"ז ל"ל דלתות נעולות אליבא דרבנן, וע"ז כתבו לתרץ דכאן חשיב רק שתי מחיצות, ואפילו לרבנן אתו רבים ומבטלי מחיצתא כי האי, ורק בשם ד' מחיצות כמו פסי ביראות ס"ל לרבנן דלא אתו רבים ומבטלי כמו שמחלק הש"ס שם אליבא דרבנן, ואע"פ שכתבנו לעיל דמדברי התוס' בפרק עושין פסין בתירוצם הראשון מוכח דצוה"פ חשיב שם ארבע מחיצות, י"ל דוקא צוה"פ ממש בקנה מכאן וקנה מכאן וע"ג, אבל כאן דאינה אלא דלת פתוחה בעלמא לא חשיבא יותר מלחי דלא חשיב שם ד' מחיצות, או דאפשר דהתוספות כאן ס"ל דבצוה"פ ממש ג"כ שייך אתו רבים ומבטלי דגרע משם ד' מחיצות דפסי ביראות, וסוגיא דלקמן ע"כ יתפרש לפי תירוצם כאן כתירוץ השני שבתוספות בפרק עושין פסין הנ"ל, דאל"ה לא מקשה הש"ס מר"י דפסי ביראות אר"י דירושלים דאיכא לשנויי כמו דמשני שם רומיא דרבנן אדרבנן:

ועכ"פ נמצינו למדין מדברי התוס' בסוגיין דקיימי בשיטת רבינו חננאל דדלת הראויה לנעול אע"פ שאינה נעולה בלילה ג"כ תורת מחיצה עלה היכא דלא בקעי רבים, והזורק מר"ה לתוכו חייב דהו"ל מחיצה דאורייתא היפך דבריהם שבתוס' פרק עושין פסין הנ"ל:

וכן משמע מדברי התוס' בפסחים (דף ס"ו ע"א) ד"ה תוחב לו בצמרו וכו' וז"ל, משמע בשמעתין דיש איסור רה"ר בירושלים, וקשה דאמרינן בפ"ק דעירובין (דף ו' ע"ב) ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר ולאו דוקא ננעלות אלא ראויות לינעל כדמסיק התם, ותירץ ר"י דהכא לאחר שנפרצו בה פרצות וכה"ג משני אמלתא אחריתא וכו' עכ"ל, ומבואר להדיא מד' התוס' דדלתות ראויות לינעל חשיב כמחיצה וכדעת התוס' בסוגיין, אלא דפליגי דבמה דס"ל כאן דבאינן נעולות אתו רבים ומבטלי מחיצתא אפילו לרבנן מטעם דלא הוי שם ד' מחיצות, ס"ל התם דדלתות ראויות לינעל חשיב מחיצה, ולא אמרינן אתו רבים ומבטלי להו: ואף דיש להשוות דבריהם ולומר דלא פליגי כלל, דמה שכתבו התוספות בסוגיין דר"ה לא מערבא בדלתות הראויות לנעול מטעם דאתו רבים ומבטלי מחיצתא לכו"ע, היינו היכא דליכא צוה"פ אלא הנך דלתות לבד, משא"כ בפסחים שם דמיירי בירושלים גופה דהתם הוה לה צוה"פ או גיפופי גבוהין עשרה דהויא שם ד' מחיצות, ומשו"ה לא אתו רבים ומבטלי לדידן דקיי"ל כרבנן. מ"מ ממה שכתבו התוס' לפרש דהא דקאמר ר"י ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות אינו ר"ל ננעלות אלא ראויות לינעל, ורבי יוחנן קאי אליבא דרבי יהודה וכמבואר בפ"ב דמכילתין דמשני כאן ולא ס"ל, אלמא דאפילו לרבי יהודה דס"ל בשם ד' מחיצות אתי רבים ומבטלי מ"מ דלתות ראויות לינעל עדיפא דחשיב כמחיצה ממש, ולא גרע משני בתים בשני צידי רה"ר דמיערבא לר"י, ולא אמרינן אתי רבים ומבטלי משום דאיכא שתי מחיצות שלמות, וכאן ס"ל להתוס' דאפילו לרבנן דפליגי אר"י לענין פסין, הכא מודי דבלא דלתות נעולות אתו רבים ומבטלי מחיצתא וע"כ דפליגי בזה:

ועדיין יש לפרש ולהשוות דבריהם בפסחים שלא יסתרו דבריהם שבכאן, דמ"ש שם ולאו דוקא ננעלות אין כוונתם לפרש דמה דקאמר ר' יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות ר"ל ראויות לינעל, אלא דכוונתם דלדידן דלא קיי"ל כרבי יוחנן אליבא דר"י אלא כרבנן ממילא סגי בראויות לינעל, דאע"ג דגם לרבנן אתי רבים ומבטלי מחיצתא בראויות לינעל לבד כמ"ש כאן, מ"מ ירושלים שאני דבלא דלתות נעולות הרי איכא צוה"פ ממש או גיפופי גבוה עשרה עד הדלתות דזה חשיב שם ד' מחיצות ולא אתי רבים ומבטלי אליבא דרבנן כמבואר להדיא בפרק עושין פסין, מ"מ ממה שכתבו התוס' דלאו דוקא ננעלות אלא ראויות לנעול כדמסיק התם, וכוונתם לכאו' צ"ע דלמסקנת הש"ס דברייתא לא מיירי בר"ה אין לנו ראיה כלל מכאן דיועיל ראויות לינעל, ואע"פ דמסוגיא דעושין פסין יש להוכיח כן, מדקאמר שם דאליבא דרבנן לא בעי נעולות בלילה, מ"מ מה שכתבו התוס' שם להוכיח מסוגיין צריך מובן. וע"כ צ"ל דכוונתם עפ"י מש"כ לעיל בשם המ"מ (פי"ז מהל' שבת ה"י) דהא דקאמר בסוגיין דהני אבולי דנהרדעא ראויות לינעל הואי מיירי ברה"ר, וא"כ מוכח מסוגיין דר"ה מיערבא בדלתות, וזהו כוונת התוס' מ"ש כדמסיק התם אהך דינא דאבולי דנהרדעא, והך דינא דאבולי דנהרדעא לא מיירי רק בשתי מחיצות ושתי דלתות ראויות לינעל לבד, ואעפ"כ מועיל לדידן ולא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא אלמא דחשיב כשם ד' מחיצות לרבנן, וע"כ מוכח מזה דפליגי על דבריהם שבכאן וס"ל דיפה כחן של מחיצות לרבנן אפילו בלא נעילת דלתות:

[כב] ולפי כל האמור יתבארו היטב דברי הרבינו יהונתן במה שכתב להקשות על דברי הרי"ף דס"ל דר"ה מיערבא בשתי דלתות ננעלות, דמאחר דהו"ל כרמלית האיך מועיל עירוב דלתות, וכי עירוב מפיק לה מכרמלית אבל אם בנה לו עמוד מכאן ועמוד מכאן בשני ראשי המבוי אז מיערבא כיון דיש לה ד' מחיצות ודלתות נעולות, והיינו דבעיקר יסוד הדלתות ס"ל כשיטת רבינו אפרים שנתבאר לעיל דדלת אין לה דין מחיצה כלל, מלבד מה דסותמת בפועל בשעה שהיא נעולה, וכיון דביום חשיב סילוק מחיצה תו לית להרשות הרבים רק שתי מחיצות לבד, אלא דאעפ"כ רה"ר ל"ח דהא אינו דומה לדגלי מדבר וכדעת רש"י והרשב"א דבעינן שיהא הרשות מסור לרבים כל שעה וממילא חשיב כרמלית ביום, ומה"ט קרי הגמרא לקמן לירושלים כרמלית אע"פ שדלתותיה ננעלות בלילה, משום דנעילת דלתות בלילה לא משוי לרשות היחיד ביום שנסתלק המחיצה, ומשו"ה אינו מועיל עירוב של תיקון דלתות להתיר לטלטל כל זמן שאין על הרשות תורת רה"י ממש, ומשו"ה קאמר הרבינו יהונתן דאפשר דאם בנה עמוד מכאן ועמוד מכאן דאז חשיבי ד' מחיצות מדין פסי ביראות כמ"ש לעיל, ואז שפיר מיערבא ע"י תיקון הדלתות, אבל שיעשה הרשות היחיד ע"י הדלתות עצמן זהו אינו מועיל דאין להם תורת מחיצה כלל וגריעי אפילו מצוה"פ:

והא דקאמר הש"ס בפרק עושין פסין דלרבנן דר"י לא בעי בירושלים דלתות נעולות משום דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, אלמא דאיכא תורת מחיצה אפי' בלא נעילת דלתות, היינו משום דלירושלים היה צוה"פ ממש או גיפופי עד הדלתות דחשיב שם ד' מחיצות, ובכה"ג חשיב רה"י מלבד נעילת דלתות, ואעפי"כ קרי לירושלים כרמלית היינו לומר דנעילת דלתות לא מפקע לה מתורת כרמלית, ומה"ט אמר שם ירושלים כרמלית הואי דאמר ר"י ירושלים וכו' יעו"ש, ומשו"ה לא הקשה הרבינו יהונתן על ירושלים גופה היכא מיערבא אלא על רשות הרבים דעלמא דל"ל אלא הדלתות לבדן, ואז הוי כרמלית ממש, ולא מהני עירוב עד שיתקן אותו שיהיה רשות היחיד ממש:

[כג] ומעתה יש ליישב דברי הרמב"ם דלא יסתרו דבריו אהדדי, דמ"ש (בפי"ד מהלכות שבת הל"א) דבעי דוקא דלתות נעולות בלילה וכן (בפ"א מהלכות עירובין) יעו"ש, היינו משום דנהי דדלת אית לה תורת מחיצה אפילו בשעה שהיא פתוחה, מ"מ דוקא בשיש עליה תורת דלת שננעלת בעת שראויה להנעל, אבל באינה ננעלת לעולם אין תורת דלת עליה אע"פ שראויה לנעול, ומשו"ה לענין שיעשה רשות היחיד דין תורה דבעי ד' מחיצות לדעת הרמב"ם, אינו מועיל דלת ראויה לנעול לבד, אבל לענין להכשיר המבוי לטלטל לא בעי שיעשה רה"י דין תורה, דהא כבר נתבאר לעיל דלשיטת הרמב"ם דס"ל ד' מחיצות מדאורייתא, ומבוי שהכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור, ואעפ"כ מותר לטלטל בו אע"ג דדינו ככרמלית, ומשו"ה ס"ל להרמב"ם דשני כתלים ברה"ר מותר לטלטל ע"י שתי דלתות ראויות לינעל, אע"פ דמדאורייתא אין כאן אלא שתי מחיצות בלבד, מ"מ בטיל ממנו תורת ר"ה ע"י אלו הדלתות אע"פ שאינן ננעלות, והיינו דכמו דסבירא ליה לרש"י והרשב"א דדלת הננעלת בלילה מבטל תורת רשות הרבים, משום דאינו דומה לדגלי מדבר שהיה מסור להם כל שעה, כמו כן סבירא ליה להרמב"ם דמה שיש לרשות דלתות, ואפשר לחסום את בקיעת הרבים ולמנוע מהם רשות זה לעבור בתוכו תו אינו דומה לדגלי מדבר, וכיוצא בו כתב הריטב"א לקמן (דף ל"א) בשם הרמב"ם והגאונים דעיר של יחיד אין לה תורת ר"ה מפני שאינה מסורה לכל שיכול לחסום אותם כ"ז שירצה, וכ"ש דא"ש לפי מה שכתב הרמב"ם (בפי"ד מהלכות שבת הל"א) דמדבר בזמן הזה חשיב ר"ה, ומבואר שם בכ"מ בשם הרר"א דמפרש בפ"ק דשבת, בזמן שאין ישראל שרויין במדבר חשיב ר"ה אע"ג דלא בקעי ביה בפועל, מ"מ כיון שהוא רשות המופקר לכל ויכולין לבקוע ולעבור שם באין מונע זהו חשיב ר"ה, ומשו"ה בדלתות הראויות לנעול, כיון דאפשר למנוע ולחסום את העוברים ושבים ואינו מחוסר מעשה כלל, שוב אינו דומה לדגלי מדבר, ומשום הכי כיון דע"י הדלתות אע"פ שאינן ננעלות בטיל ממנו תורת ר"ה, ממילא מותר לטלטל, דלענין טלטול לא בעי שיעשה רה"י דין תורה, ומ"ש הרמב"ם עושה להם דלתות מכאן ומכאן ואח"כ יעשה ביניהם רה"י, אין הכונה דחשיב רה"י ד"ת לענין הזורק לתוכו אלא דחשיב רה"י לטלטל, דכמו כן כתב הרמב"ם (שם לעיל בהל"ב) וז"ל, האיך מתירין המבוי סתום, עושה לו ברוח רביעית לחי אחד או עושה עליו קורה ודיו וכו', ויעשה רה"י ויהיה מותר לטלטל בכולו, שד"ת בג' מחיצות בלבד מותר לטלטל, ומד"ס הוא הרוח רביעית, ולפיכך די בלחי או קורה עכ"ל, הרי דמקרי רה"י לענין טלטול לבד אע"פ שהזורק למבוי שהכשירו בקורה פטור כמבואר ברמב"ם (שם הל"ט) יעו"ש:

וחכם אחד כתב להעיר ע"ז דלפי שיטת הרמב"ם דמדבר חשיב ר"ה דוקא בזמן שאין ישראל שרויין במדבר, אבל בזמן שישראל שרויין במדבר חשיב כרמלית כמבואר בכ"מ (בפי"ד מהלכות שבת) א"כ תו לית לן לחדש הך דינא שכתב רש"י והרשב"א, דכל דאפשר למנוע בקיעת הרמב"ם לא חשיב ר"ה משום דאינו דומה לדגלי מדבר כיון דבשעה שהיו דגלי מדבר לא היה תורת ר"ה כלל, אבל במחכ"ת נעלם ממנו סוגיא ערוכה בשבת (דף צ"ח ע"א) דהמעביר בר"ה מקורה פטור משום דאינו דומה לדגלי מדבר וכן פסק הרמב"ם (בפי"ב מהל' שבת הל"ו) יעו"ש, וכן בפרק עושין פסין (דף כ"ב ע"ב) מעלות ומורדות שבארץ ישראל אין חייבין עליהן משום ר"ה שאינן כדגלי מדבר יעו"ש, אלמא דאיתא להך דינא דדגלי מדבר, והיינו דדוקא בשעה שהיו שרויין באהליהם אז חשיב כרמלית, אבל בשעת נסיעתם אז חשיב רה"ר אפילו לדגלי מדבר, וכן מתבאר מדברי הכ"מ:

והא דאמרינן בפרק עושין פסין דלרבנן דלא ס"ל אתו רבים ומבטלי מחיצתא חשיב ירושלים רשות היחיד בלי נעילת דלתות, אלמא דחשיב מחיצה אע"פ שאינן ננעלות היינו מטעם דהיה לירושלים צוה"פ כמ"ש התוס', או גיפופי כמ"ש הריטב"א הנ"ל, ומאי דס"ל לר"י אליבא דר"י דבלא דלתות נעולות חשיב ר"ה משום דרבים מבטלי מחיצתא, אע"ג דלפמ"ש אין זה ענין למחיצה דהא מ"מ אינו דומה לדגלי מדבר, הרמב"ם יפרש דמה דקאמר ר"י, ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות ר"ל ראויות לינעל, כמ"ש התוס' פסחים (דף ס"ו ע"א) ד"ה תוחב הנ"ל, וכפשטות דבריהם דביארנו לעיל דרבי יוחנן ראויות לינעל קאמר, והא דפריך בסוגיין ורה"ר בדלתות מי מיערבא, והא אר"י ירושלים וכו' לא פריך מדבעי נעולות, אלא מדבעי שתי דלתות, ולב"ה סגי בדלת אחת, ולא תקשי דאמאי לא סגי בדלת אחת לסתום את בקיעת רבים שלא יהא דומה לדגלי מדבר, וכמו דס"ל להרשב"א כן והובא לעיל, היינו מטעם דהרשב"א ס"ל דבעי ששים ריבוא בוקעין, וכל שנועלין דלת אחת תו אין ששים ריבוא יכולין לעבור דרך שם, אבל לדעת הרמב"ם דלא בעי ששים ריבוא בדלת אחת לא סגי, שהרי יכולים לבקוע בתוך הרשות עד הדלת, וכן צ"ל לפירש"י דפירש ג"כ האי טעמא דדלתות נעולות מבטל תורת רה"ר מטעם דאינו דומה לדגלי מדבר (לקמן דף ק"א) יעו"ש, ואעפ"כ ס"ל בסוגיין דרבי יוחנן בעי שתי דלתות ולא סגי בדלת אחת לבטל תורת ר"ה, וכמ"ש התוס' בסוגיין לשיטת רש"י, ואע"ג דדעת רש"י בסוגיין דר"ה בעי ששים ריבוא, מ"מ ס"ל דכל שבוקעין בתוכו בטל אל הרשות הרבים שאצלו, ודמי לר"ה המתקצר כמ"ש התוס' והרא"ש:

[כד] והנה לפי"ז אין לנו הוכחה כלל מדברי הרמב"ם דשני כותלים בר"ה שדעתו לפסוק כר"א, דיפה כחן של מחיצות דלא אתו רבים ומבטלי ליה, דאפשר דסובר כדעת האלפס דהלכה כרבי יוחנן, ולא כר"א תלמידו, דאין הלכה כתלמיד במקום הרב, רק דמה שמותר לטלטל אינו כלל מדין מחיצות ד"ת, ומה דבטל ממנו תורת ר"ה הוא מטעם דאינו דומה לדגלי מדבר:

ונראה להביא ראיה לזה (דבפי"ז מהלכות שבת הלכה ל"ג) כתב הרמב"ם וז"ל, הזורק מר"ה לבין הפסין חייב הואיל ויש בכל זוית מחיצה גמורה שיש בה גובה י' ויותר מד' על ד' והרי הריבוע ניכר, ונראה ונעשה כל שביניהם רה"י, ואפילו היה בבקעה ואין שם ביניהם באר שהרי בכל רוח פס מכאן ופס מכאן, ואפילו היו רבים בוקעין ועוברין בין הפסין לא בטלו המחיצות, והרי הן כחצרות שהרבים בוקעין בהם והזורק לתוכו חייב עכ"ל, והך דינא איתא בעירובין (דף כ' ע"א) אמר ר"א הזורק לבין פסי ביראות חייב, פשיטא אי לאו מחיצה היא היכי משתרי למלאות, ל"צ דעבד כעין פסי ביראות בר"ה וזרק לתוכה חייב, הא נמי פשיטא אי לאו דבעלמא מחיצה היא היכי משתרי גבי בור למלאות, ל"צ אע"ג דקא בקעי בה רבים, ומאי קמ"ל דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, הא א"ר אלעזר חדא זמנא וכו', כאן הודיעך כחן של מחיצות וכו' יעו"ש, ומדשני הרמב"ם וכתב הזורק לבקעה ולא כתב לר"ה, אלמא דס"ל להרמב"ם דבקיעת רבים בר"ה אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ורק בקעה דהוי בקיעת רבים דכרמלית שאני, דלא אתי בקיעת רבים דכרמלית ומבטלי מחיצתא, וכמ"ש הרשב"א להוכיח כן מדברי הש"ס יעו"ש, וכן משמע גם מדדחיק לאוקמי דינא דר"א דהזורק לפסי ביראות בר"ה, ולא קאמר סתם דבקעי ביה רבים, אלמא דבקיעת רבים דכרמלית לכו"ע לא מבטלה מחיצתא, ומשו"ה הרמב"ם דפסק כרבי יוחנן רביה דר"א השמיט דין פסי ביראות בר"ה, וכתב ואפילו בבקעה דבזה אפילו לרבי יוחנן לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ולדעת המ"מ דתפס בדברי הרמב"ם דפסק כר"א דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא צ"ת אמאי שינה הרמב"ם לכתוב אפילו בבקעה ולא נקט לשון הש"ס אפילו בר"ה וצ"ע, ומדברי הרמב"ם בפיה"מ בפלוגתא דרבנן ור"י לענין פסי ביראות אם אתו רבים ומבטלי מחיצתא, שכתב דהלכה כרבנן משמע כדברי המ"מ דפוסק כר"א ולא כר"י וכ"ז צריך תלמוד: ובהאי ענינא יש להקשות בה דקאמר הש"ס בפרק עושין פסין ליישב דלא תיקשי דר"י אדר"י דשני בתים דהתם איכא שתי מחיצות מעלייתא אבל פסי ביראות לא יעו"ש, ולפ"ז בפסי ביראות נגד כל הזוית בודאי חשיב רה"י, דהתם הרי איכא שתי מחיצות שלמות, ומאי דס"ל לר"י דאתו רבים ומבטלי מחיצתא היינו נגד הפילוש של בין הפסין וכיון דר"י לא התיר אלא י"ג ושליש ולא יותר א"כ אין זה ר"ה דהוי פחות מט"ז אמה נגד הפילוש, ולא דמי לר"ה המתקצר באמצע דחייב לדעת התוס' והרשב"א בסוגיין, דהתם הרי מחובר לר"ה גמור ובטיל אצלו, משא"כ כאן דמופסק ע"י רה"י מכל ארבע רוחותיו, וא"כ צריך להיות ר"ה מצד עצמו ובעי ט"ז אמה, ועפ"י דברי הבעל המאור והמלחמות שכתבו דלר"י שתי מחיצות דאורייתא אינו אלא בעומד מרובה על הפרוץ א"ש, ויעו"ש בפ"ב (דף כ"ב) ועדיין צ"ע:

תוכן העניינים

שות דברי יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה