שות דברי יוסף· הרב יוסף קאנוויץ
סימן ה
בדין חזקה בשוחט ושוחט שהשיג גבול רעהו
שאלה: - שוחט עופות שהיתה לו חזקה בבית-מטבחים לעופות וגם עשה שם עבודתו אאמנה זה שנים רבות אך אחרי שבית המטבחים נמכר לאיש אחר פיטר בעלו החדש את השוחט הקודם וקיבל שוחט אחר במקומו. והנה לפני שהשיג את גבול רעהו נתקבל זה השוחט לחבר ב"ועד השוחטים" של העיר ואז קיבל על עצמו לשמור את כל התקנות של "ועד השוחטים" וגם חתם בפנקס. נוסף לזה אומרים, שגם בעל-פה קיבל על עצמו באיסור ובחרם שלא יעבור על תקנות "ועד השוחטים", שלא ישיג גבול החברים ושלא יפרוץ גדר נגדם.
השוחט הקודם הגיש אז קובלנא לפני בית-דין על השוחט אשר השיג גבולו והבי"ד שלח אליו הזמנה לדין-תורה, אך הוא סירב ולא בא ואז הוציא הבי"ד פסק-דין ששחיטתו אסורה עד שיעמוד לדין-תורה. ונשאלתי אם יפה עשה בי"ד זה להשוחט אשר סירב לעמוד לפני האלקים ואם באמת שחיטתו אסורה מדין-התורה?
תשובה: - בספר דברי-גאונים כלל כ"ו אות ו' מובא תשובת המהרי"ט וזה לשונו: דאפילו מתו הבעלים או מכרוה לאחרים שפנים חדשות באו לכאן, לא אבדה חזקתו של המחזיק לעולם. ובאות כ"ז מובא תשובת הב"ח: שאף אם מת השר המשכיר ונשאר ליורשיו, או מכר השר את הכפר עם האורדנא לאחר, מ"מ שייך החזקה להשוכר. והשו"ת הרמ"ץ כתב שכן נוהגין בכל בתי-דינין במדינתנו, ועיי"ש. ובכלל ק"י אות י"ב מובא מספר משכנות-הרועים חסד לאברהם: בשוחט שהחזיק בשחיטה ובא איש אחר ושכר המטבחים והביא שוחט אחר לקפח פרנסת הראשון, שהעלו להלכה שאף אם הראשון לא נתקבל לשוחט רק מעצמו תקע אהלו שם, מ"מ אין ביד השני לקפח פרנסתו עי"ש. והגאון בעל הקונטרס תיקון עולם, מביא שמצא ברידב"ז סימן רי"ג בפשיטות, דגם אם נתחלפו הבעלים החזקה של המחזיק הראשון. ומביא מהרשד"ם שאפילו היה המקום חרב כמה שנים, לא נתבטלה חזקת המחזיק.
ובדרכי-תשובה יור"ד סימן א' ס"ק ר"ז, הביא משו"ת בית-שמואל- אחרון בשו"ב שקיבל על עצמו בשבועה ועבר על שבועתו, הו"ל חשוד ואיננו רשאי להיות שו"ב בעיר ההיא. ובס"ק רי"א הביא משו"ת הרב שבסוף שו"ע שלו, שהשוחט במקום שחבירו מוחזק בו ומסיג גבולו, נקרא רשע ואסור לאכול משחיטתו. והשו"ת בית-שלמה מחזק דבריו, שכן עיקר להלכה למעשה. וכ"כ בשו"ת מאמר מרדכי ובשו"ת שואל-ומשיב: דשו"ב שעובר על השגת גבול-רעהו נקרא גזלן. ואם שנה ושלש הרי הוא מומר לאותו דבר. והגאון דברי חיים כתב שהאוכל משחיטתו של משיג-גבול הרי הוא כאוכל נבילה. ובס"ק ר"י מביא מהספר צמח-צדק: בשו"ב שעובר על שבועתו, שנזדעזע העולם בשעה שאמר הקב"ה לא תשא, בודאי אינו נקרא ירא ה' מרבים.
בפרט אחר שהבי"ד גזרו על השוחט שלא ישחוט והוא עבר על זה, מבואר בדרכי-תשובה סימן י"ח ס"ק קנ"ט בשם שאילת יעב"ץ דשו"ב שעבר על גזירת הרב ושחט נגד אזהרתו, הרי זה רשע ועבריין ובשחיטתו הכשיל את הרבים, עיי"ש. ובס"ק קס"ח מביא שו"ת ב"ח הישנות: דיש כח ביד הרב לאסור שחיטת שו"ב שבא לשחוט שלא ברשותו אף שאין לו טעם מן הדין לאוסרו, דכיון דהרב נבחר וקבלוהו עליהם, בידו לאסור שחיטת השו"ב אף למגדר מילתא. וכן כתב הנוב"י בשו"ב שהעיז לשחוט בלי רשות הרב, שהרב יכול לאסור שחיטתו, עיי"ש. ובדרכי-תשובה כתב בסימן ב' ס"ק צ"ב משו"ת בית יצחק, בדבר שו"ב שהזמינוהו לדין-תורה ולא רצה לבוא ונתן עליו סירוב, שזה השו"ב עבר על מצות-עשה "ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך וגם עובר בלאו "דלא תסור" ובודאי שיכולים להעבירו עיי"ש.
גם ברור, שאפילו אם נחוש לאלה הפוסקים שסבירא להו, שאחרי שנתחלפו הבעלים אין מקום לטענת חזקה, הנה זה רק אם אנו באים מטעם חזקה להדין של משיג-גבול, אך לא כן הדבר אם אנו באים עליו מטעם קבלתו, בודאי שיש עליו דין של משיג-גבול לכולא עלמא. כי אם להשגת- גבול ממש, הרי קבלתו למותר, כיון שבלאו הכי הוא מושבע ועומד. אלא על מה קיבל שלא ישיג גבול-רעהו? - בודאי רק באופן כזה שבלא קבלתו היה יכול להפטר וקבלתו מחייבתו.
ובנידון דידן אשר לכל השוחטים ישנה אגודה וספר של תקנות, הנה גם בלעדי השבועה שחיטתו אסורה מכח התקנה שלהם, כמובא בדרכי- תשובה סימן א' ס"ק רי"ח מספר דעת-תורה, עיי"ש. ואם-כן על-כל-פנים מטעם שעבר על תקנות "ועד-השוחטים" גם עבר על שבועה ונדר, איסור וחרם שקיבל על עצמו בפה ובכתב: מטעם שהשיג גבול-רעהו, ובאחרונה שלא שם לבו להתראת הבית-דין וגם עבר על אזהרת הבי"ד, אין כל ספק שאיש כזה אינו ראוי להיות שוחט ולכן יפה הורה הבי"ד שלא ישחוט ואם ישחוט שחיטתו אסורה. ומכל-שכן שכח בית-דין זה יפה, אחרי שאיסרוהו רק עד שיעמוד לדין-תורה יוסף קאנוויץ.