אור ברסלב

שות דברי יוסף· הרב יוסף קאנוויץ

סימן ד

סימן ג

ע"ד ב"מ למצות שאופים גם מצה של חמץ

שאלה: כידוע ישנם במדינה זו בתי מאפיה למצות, אשר ברוב חדשי השנה אופים בהם מצה של חמץ ורק חדשים אחדים קודם חג-המצות מכשירים את המכונות עם הכלים והתנור ומתחילים לאפות מצה כשרה לפסח. ונשאלתי - אם מותר לעשות כן גם בסירוגי-ימים, דהיינו: לאפות יום אחד מצה של פסח ויום אחד מצה של חמץ ואח"כ להכשיר הכל ולאפות שוב מצה של פסח וחוזר חלילה, יום של חמץ ויום של פסח? -.

תשובה: ב"ה. יום א' לס' "אשירה לה' " תרצ"ג. איתא בחולין דף ח' ע"ב "אר"י אמר רב הטבח צריך שני כלים של מים, אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים. וניתקן ליה חדא ונדיח בו בשר והדר נדיח בו חלבים? גזירה שמא ידיח חלבים ואח"כ בשר. השתא נמי מחלפיה ליה? כיון דאצדכיניה תרתי אית ליה היכירא" - הרי גמרא מפורשת לאיסור לנידן דידן. ולאו דוקא גבי איסור חלב דאורייתא לבד אסרינן בכלי אחד, אלא אפילו באיסור דם בשעה שהוא דרבנן ג"כ דינא הכי, כי הב"ח ביור"ד סימן ס"ט מביא בשם האו"ה דאסור להשתמש בכלי ששורין בו בשר אפילו לא שהה בתוכו כי אם שעה אחת ואפילו להשתמש בו בדבר לח-צונן אין מקילין לכתחילה, דשמא לא ידיחנו היטב קודם ועיי"ש.

ולאו דוקא גבי כלי של איסור, אלא אפילו גבי כלי של היתר מפורש במג"א הלכות יו"ט סימן תק"ט, שאסור לו לאדם להחזיק כלי אחד בביתו להשתמש לעולם יום אחד בשל חלב ולהגעילו ולהשתמש בו בשל בשר, דלמא אתי למטעי, עיי"ש שמביא ראיה מחולין ח' ע"ב - הרי מבורר שדבר זה אסור מדין גזירה דרבנן.

והמג"א הביא שם מנהג העולם לאסור מטעם זה אפילו דרך עראי לגעול מחלב לבשר וכן להיפך - ומכש"כ גבי מצה אשר נצטוינו "ושמרתם את המצות, כלומר הזהרו במצה ושמרו אותה מכל צד חמוץ" (וכן הוא לשון הרמב"ם הלכות חו"מ פ"ה), א"כ בנידן דידן האיסור הוא לא רק מצד הגזירה דרבנן דלמא אתי למטעי, אלא גם לתא של איסור תורה, מפני שבמצה זו יוצאים רוב האוכלים המצות-עשה של אכילת כזית מצה ועלינו לשומרה מכל צד חמוץ, ואם נתיר לאפות בסדר כזה, אז במקום החיוב להוסיף שימור במצה אנו עושים גרעון בהשימור, ולכן אין להתיר זאת בשום אופן.

והנה ביור"ד סימן ס"ט כתב הרמ"א "ונהגו שלא להשתמש בדברים אחרים בכלי ששורין בו בשר" - הרי שדעת הרמ"א היא, שאין בזה איסור מדינא אלא רק מנהג בעלמא וזהו לכאורה נגד סוגית הגמרא בחולין ח' ע"ב? אך יש לומר שהרמ"א מחלק בין איסור חלב שהוא מהתורה לאיסור דם באופן זה שהוא מדרבנן. ועוד יש לחלק, שהחלב הוא שמן ומתדבק כמו שפרש"י שם "שמא ידיח חלבים תחילה ויהיה המים מפוטמות מן השמנונית ע"י שפשוף הידים ואע"ג שהוא צונן, ואח"כ ידבק בדפנות הבשר, ואע"ג שאין נבלע בו נדבק הוא מבחוץ" ולכן באמת אסור שם מדינא. אבל איסור דם זה בטל במים והרי זה דומה למה שאמרו בחולין דף קי"ב ע"א "האי איתיא איסורא בעיניה, והאי ליתא איסורא בעיניה", ולכן לא נראה לו להרמ"א לאסור בזה מדינא, אלא האיסור הוא רק מנהג העולם, וחולק הוא על דעת האו"ה המובא בב"ח שגם בזה יש לאסור מדינא.

אולם נראה לי לאמר דבר חדש, כי הרמב"ם בהלכות מ"א פרק ז' הי"ז כתב מולחין חלבים עם הבשר ולא מדיחין חלבים עם בשר, וסכין שחתך בה חלבים לא יתחוך בה בשר, וכלי שהדיח בו חלבים לא ידיח בו בשר, לפיכך צריך הטבח להתקין שלש סכינין אחת ששוחט בה ואחת שמחתך בה בשר ואחת שמחתך בה חלבים". ושם בהלכה י"ח כתב "ואם דרך אותו מקום שידיח הטבח הבשר בחנות, צריך להתקין לו שני כלים של מים, אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים". - ולפלא מדוע האריך הרמב"ם והוסיף הדברים "ואם דרך אותו מקום שידיח הטבח הבשר בחנות", ולא כתב כסדר כלשנא דגמרא שמתחילה מובא דין הטבח בג' סכינין ואח"כ דין הטבח בשני כלים.

ואחר שכתב "לפיכך צריך הטבח להתקין ג' סכינין", היה לו לסיים ולאמר "וכמו כן צריך להתקין שני כלים של מים"?

לכן אפשר שדעת הרמב"ם היא, שגזירה זו "דלמא אתי למטעי" אינו שייך באדם העוסק בעד עצמו, כי בודאי יזהר בכל הענינים שלא יבוא לידי קלקול, ורק בטבח המוכר לאחרים אם הוא מתעסק בהדחה, נחוץ לו שני כלים, מפני שע"י טרדתו אתי למטעי. לזאת כתב הרמב"ם "ואם דרך אותו מקום שידיח הטבח הבשר בחנות, צריך שיתקין לו שני כלים", אבל אם בעה"ב בעצמו מדיח, די לו כלי אחד, כי בודאי יזהר מלטעות. וכן פירש רש"י "חלבים למכור בשוק" עיי"ש, וה"ז כמו שפירשתי.

ובזה אפשר ליישב פליאה עצומה מדוע השמיט הב"י ביור"ד סימן ס"ד את הדין של ג' סכינין והדין של ב' כלים, רק כתב בסעיף ט"ז "אין מולחין חלבים עם הבשר, ולא מדיחין אותן עמו, וכלי שמדיחין בו חלבים אין מדיחין בו בשר, וסכין שחותכין בו חלבים אין חותכין בו בשר", ומדוע לא סיים הב"י כמו שסיימו הרמב"ם והטור להצריך ג' סכינין וב' כלים? - אך באשר הב"י לא הביא על שולחנו הטהור כי-אם הדברים הנוהגים בזמן הזה, ובסעיף י"ז כתב "נהגו מנקרי הבשר לנקר בסכין אחת, מפני שונתנים בגד על ירכים וכו'", א"כ ממילא אין מקום כבר להדין של ג' סכינין. ובנוגע להדין של ב' כלים, כיון שדין זה הוא רק "אם דרך אותו מקום שידיח הטבח הבשר בחנות" כמו שכתב הרמב"ם, ואחרי שמנהגנו להדיח כל אחד בביתו לכן אין צורך בשני כלים, כי לבעה"ב בעצמו די לו בכלי אחד אם ירחוץ בינתים את הכלי, כי כל עיקרו של דין שני כלים הוא מטעם דלמא אתי למטעי, ובבעה"ב לצורך עצמו אין החשש הזה, כיון שאינו טרוד ובודאי יזהר, ומיושב שפיר דברי הב"י וגם הרמ"א ס"ל כן, ולכן לא הגיה כלל בסימן ס"ד ורק בסימן ס"ט כתב "ונהגו שלא להשתמש בדברים אחרים בכלי ששורין בו בשר", אבל לא מן הדין הוא, כי ע"פ דינא דגמרא מצריכינן שני כלים רק גבי מוכר לאחרים שמפני טרדותיו אפשר שיטעה, ולא לבעה"ב שיודע להזהר.

עכ"פ בבית-מאפיה אשר בו אופים מצות לאחרים, אסור לכ"ע ע"פ הדין. ובלא"ה עלינו להחמיר בדין מצה ביותר וחוב קדוש עלינו לצאת במחאה נגד אלה האופים העושים שלא כדין, לאפות בבתי המאפיות שלהם פעמים מצה של פסח ופעמים מצה של חמץ. כי מלבד המכשול אשר רבים אינם נותנים לבם להבחין ולהבדיל בין מצה של פסח ומצה של חמץ וסומכים על השם "מצה" לאוכלם גם בימי הפסח, הנה אפילו אם היינו בטוחים שלא יטעו הקונים, גם אז אסור להאופה לעשות דבר זה ע"פ הדין. ישראל קדושים הם והנלע"ד כתבתי. יוסף קאנוויץ.

נ.ב . - והנה אחרי שכתבתי את הנ"ל השיג על דברי ידידי הרב הגאון ר"י סגל שליט"א ודחה את ראיתי לאיסור מדברי הגמרא בחולין דף ח' ע"ב, מפני שברש"י והרא"ש והר"ן מפורש שם שהחשש הוא רק בבהמה אחת, דכיון דטריד בעבידתיה חיישינן שמא יטעה. אבל בבהמה אחרת ובפרט מיום ליום, לא חיישינן כלל, זהי תוכן השגתו.

ולפי דעתי לא צדק בהשגתו כלל וכלל. כי זה שמחלקים הראשונים מבהמה זו לבהמה אחרת או מהיום למחר, זהו רק לפי סברת המקשה, דפריך "וניתקן ליה חדא ונדיח בו בשר והדר נדיח בו חלבים". דהא לכאורה קשה, מה יועיל שבפעם הזאת ידיח הבשר תחילה לפני החלבים, והלא אח"כ בבהמה אחרת או למחר, אף כשידיה הבשר תחילה יהיה זה אחרי החלבים של הבהמה הראשונה או אחרי החלבים של אתמול? וע"ז כתבו דלבהמה אחרת או למחר אין לחוש, מפני שבתחילת עבודתו הוא משים לבו לעשות כראוי.

אך לא כן הדבר לפי דברי התרצן שחידש .גזירה שמא ידיח חלבים ואח"כ בשר", כי אז אין עוד נפקותא מבהמה זו לבהמה אחרת או מהיום למחר, אלא לעולם ואפילו בתחילת העבודה אנו חוששים שמא יטעה. והסימן לזה, כי המקשן הוסיף להקשות "השתא נמי מיחלפי ליה" - כיון שיש לנו חשש כזה, אפילו בשני כלים יש להתחשב עם הגזירה, עד שבא המתרץ ואומר "כיון דאצרכיניה תרתי אית ליה היכירא" ופרש"י: עושה בה סימן. נמצא לפי המסקנא, דלעולם אנו חוששין לגזירה זו.

וראיה לדברי, שהמג"א בשם הגאונים שהביא אסר בכלי אחד לאו-דוקא להגעיל באותו היום מבשר לחלב ומחלב לבשר, אלא אסר סתם דמשמע אפילו מהיום למחר. ואם נאמר לחלק בין היום למחר, יהיה חידוש שמותר להשתמש בכלי אחד לעולם, יום אחד בבשר ואחרי שיגעיל את הכלי ישתמש בו למחר בחלב וביום השלישי ישתמש בו שוב לבשר אחרי הגעלה, ודבר כזה לא שמענו. הנ"ל.

תוכן העניינים

שות דברי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה