שות דברי חן· רבי חיים נתנזון
סימן פ
דיני נחלות לכבוד בשב"ז הרה"ג כו':
מה שנתקשה ידידי ע"ד החת"ס ביו"ד סי' קכ"ז שכתב דעכומ"ז יורש את אביו לאו דוקא בן דה"ה שאר קרובין והקשה כת"ר מנ"ל הא הלא רק בישראל כתיב פרשת נחלות משא"כ לב"נ ועיקר ירושת בן לאב בב"נ יליף בקידושין מקרא דלבני לוט נתתי את ער ירושה. וראיה לזה דלמאן דס"ל דאבות דין ב"נ היה להם איך עלה על דעת אברהם להעביר נחלה מלוט בן אחיו ולהוריש את אליעזר ואמר והנה בן ביתי יורש אותי דאסור אפילו מברא בישא לברא טבא ומכ"ש מקרוב לאיש אחר ואברהם הא קיים כל התורה א"ו דאין דין ירושת קרובין בב"נ ואף דרש"י כתב על הא דויריבו רועי לוט גו' שאמרו הלא לוט בן אחיו יורש את אברהם י"ל דעת רועי לוט כן היה. ועוד האם נאמר דאסור לב"נ להוריש לקרובין אף שלא מן הדין כמו גר שיורש את אביו שלא מה"ד עכ"ד:
הנה לדידי לא קשיא לי כלל מהא ע"ד החת"ס די"ל דמירושת הבן ילפינן לכל שאר קרובין שיורשים בב"נ דכיון דגילתה תורה שאין ממונו של ב"נ הפקר כגר שמת אלא בנו יורשו ואסור לגזול ממנו ילפינן מיני' לכל שאר קרובים כשאין לו בן שיורשים אותו קרוב קרוב קודם. והרי מצינו שהרבה אזהרות נאמרו לישראל כגון לא תגנובו לא תכחשו כו' ולא תעשוק ולא תגזול גו' וב"נ נמי מצווים עליהם והם בכלל גזל לדעת הרמב"ם. או בכלל דינין לדעת הרמב"ן בפרשת וישלח הביאו הכ"מ בפרק ט' מהלכות מלכים ע"ש. והארכתי בזה במק"א:
וכה"ג י"ל דדיני נחלות הוא בכלל גזל או דינין שאסור לבזבז נכסי ב"נ כשמת אלא בנו או שאר קרובין יורשין אותו. אלא דמ"מ צריך ראי' לזה. ונראה דהכי דייקא לישנא דרבא בקדושין, שם דאמר וחישב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו מכלל דאית ליה יורשין. ומדנקט לשון רבים ולא אמר כדלעיל שם ועבדו לעולם לו ולא לבן. וכן בברייתא שם בנרצע אינו עובד את הבן כו' ואי ס"ד דדוקא בן את אביו יורש ולא שאר קרובים הל"ל וחושב עם קונהו ולא עם בן קונהו מכלל דאית ליה יורש. מ"ש דנקט יורשי בלשון רבים ש"מ דבאמת יורשים רבים יש לו. וכשאין בן שארי קרוביו יורשים אותו והרי זה כדעת החת"ס:
ומ"מ נראה לכאורה דאישתמיט ליה להחת"ס דברי הרמב"ם בהלכות נחלות פ' ו' שכתב וז"ל העכומ"ז יורש את אביו דין תורה. אבל שאר ירושותיהן מניחין אותם לפי מנהגם ע"כ. הרי דס"ל דרק בן יורש אביו מה"ת ולא שאר קרובין. וראיתי במ"מ שם שכתב וז"ל וכתב רבינו ששאר ירושותיהן מניחין אותן למנהגם והוא מפני שלא מצינו שיהיה סדר נחלות אלא לישראל בלבד עכ"ל. והנה גם עליו יש להשיב דממה דלא מצינו אין ראיה דהא איכא מילי טובא דלא אשכחן שנצטוו עליהם ואפ"ה ודאי דהוזהרו עליהם וכמוש"ל. ועוד מנ"ל להרמב"ם לומר דשאר ירושותיהן מניחים אותם לפי מנהגם ודילמא כשאין בן ה"ל נכסיו הפקר לגמרי כגר שמת:
אמנם נ"ל מקור לדברי הרמב"ם דהא דאמר רבא ד"ת עכומ"ז יורש את אביו דדוקא בן קאמר שיורש ד"ת ולא שאר קרובים מדאמר בגמ' ביבמות ס"ב ע"א אבל לענין נחלה דלאו בני נחלה נינהו כו' וכ"ה בבכורות מ"ז משמע דכל סדר נחלות אין להם כלל מלבד בן. ורש"י בבכורות פי' דלאו בני נחלה נינהו לאחר שנתגיירו אך התוס' שם דחו פירושו דמשמע בגמ' דבגיותן קאמר ע' מהרש"א שם. ע"כ פירשו התוס' דלענין תורת פי שנים דבכור קאמר דלאו בני נחלה נינהו. אמנם נראה שגם זה דוחק דא"כ הל"ל אבל לענין בכורה כו' מ"ש סתם נחלה דנקט. וביבמות שיכל רש"י ז"ל את ידיו לפרש דלאו בני נחלה נינהו לענין דבת כבן ובכור כפשוט. אך הרמב"ם נראה שמפרש דלענין כל סדר הכתוב בפרשת נחלות קאמר דלאו בני נחלה נינהו דרק בן יורש מה"ת וכשאין בן אין כאן ירושה כלל שיירשו קרוביו אלא ה"ל כגר שמת:
ומה שסיים ושאר ירושותיהם מניחים אותם לפי מנהגם. נ"ל דהנה לעיל כתבתי דמדאמר רבא ולא עם יורשי קונהו ולא אמר ולא עם בן קונהו או עם יורש קונהו מוכח מדבריו דשאר יורשין מלבד בן ג"כ יש לו. והרי מסתמא דגמ' דיבמות ובכורות משמע דמלבד בן אין לו יורש. ועוד דברי רבא גופא סתראי נינהו שאמר ד"ת עכומ"ז יורש את אביו משמע דרק אביו יורש ולא שאר קרוב. ומסיים מדכתיב וחישב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו מכלל דאית לי' יורשים משמע יורשים רבים גם מלבד בן וכנ"ל. ואי יורשים בניו קאמר הל"ל מנין לעכומ"ז שיורשים את אביהם. ונראה פשר דבר דבאמת שאר קרובין נמי יורשין בב"נ כשאין בן אך לא מקרא דוחישב עם קונהו רק שהוא בכלל גזל או דינין שנאמרו לב"נ דמצות גזל ודינין וכיוצא בזה נאמר לב"נ בכלל שכל מה שאינו שלו אלא של חבירו אסור לו לטלו ממנו בגזילה. אבל פרטות הדינים מה נקרא של חבירו או הפקר וזהו דקדוקי המצוה זה לא נאמר להם בפירוש. וע' תנחומא פרשת שופטים ומהו ומשפטים בל ידעום אלו דקדוקי הדינים ע"ש. ועיין תשובת רמ"א סימן י' אלא דיש להם בעצמם לתקן משפטים וחוקים אשר יעשו אותם להנהגת הכלל והפרט לחייב ולזכות ואם זיכו לאחד בדיניהם הרי זה זכה ואחר הגוזל ממנו חייב משום גזל. וכן בירושת קרובים הבן יורש את אביו עכומ"ז מה"ת אך שאר קרובין כשאין לו בן אינם יורשים כלל וה"ל כגר שמת. אלא דעכ"פ אם תקנו שהבת תירש רש במקום אח או שהאח יירש במקום בת תקנתם קיימת והגוזל מהיורש חייב משום גזל ונפ"מ בין בן היורש מה"ת לבין שאר קרוב היורש רק מדיניהם. שאם תקנו שהבת תירש במקום בן אינו כלום וגזל הוא ביד הבת. לפי שאין להם לתקן נגד דת התורה אבל כשאין בן אזי יכולים לתקן שיירש איזה יורש שירצו ע"פ יושר שכלם ומי שיורש בדיניהם הרי הוא שלו ואחר אסור לגוזלו ממנו ואם גזלו חייב עלי'. ולפ"ז דברי רבא א"ש דודאי מה"ת רק בן יורש ומה שאמר ולא עם יורשי קונהו דמשמע דיורשים רבים יש לו מלתא אגב אורחא קמ"ל דמשכחת ליה גם יורשים אחרים מלבד בן והיינו יורשים שבדיניהם דודאי כל אומה ולשון יש להם סדר בירושותיהן דאף כשאין בן אטו בר קשא דמתא לירתינהו וזהו שכתב הרמב"ם דשאר ירושותיהן מניחים אותם ע"פ מנהגם:
אלא דלכאורה א"כ תקשה מנ"ל לרבא כלל לומר דמה"ת עכומ"ז יורש את אביו מדכתיב וחישב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו מכלל דאית לי' יורשים. ודלמא אה"נ דאית לי' יורשים אבל לא יורשים מה"ת אלא יורשים ע"פ דיניהם של ב"נ. וקמ"ל קרא דוחישב. דעם אותן היורשים א"צ לחשוב ולהשיב להם הגרעון. אבל מה"ת אפי' בן אינו יורש כלל:
ונ"ל דשפיר מדייק רבא דעכ"פ בן יורש מה"ת דאם איתא דגם בן אינו יורש מה"ת רק בדיניהם נהי דגם ע"פ תקנתם ג"כ הרי הירושה שלו ואסור לב"נ לגזול ממנו והגוזלו חייב עלי' מ"מ קרא דוחישב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו שא"צ העבד עברי להשיב לו הגרעון למה לי. שהרי בלאו הכי כשיבא בן קונהו לתבוע בב"ד של ישראל מהעבד עברי את גרעון הכסף או שיעבוד אצלו כמו אצל אבי' יזכו הב"ד את העבד ישראל ע"פ מה דאמרינן בב"ק קי"ג ישראל וכנעני שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכהו בדיני ישראל זכהו כו' וכיון דבדיני ישראל ומה"ת אפילו בן אינו יורש כלל ורק בדיניהם הוא שיורש א"כ בלאו קרא דוחישב נמי א"צ להשיב הגירעון להיורש. וקרא ע"כ כשיד ישראל תקיפה מיירי כמו"ש בקדושין ט"ז וא"כ קרא דוחישב למה לי אלא ודאי שיש לב"נ יורש גם ע"פ דינינו בד"ת דלפ"ז אפי' תימא דבדיניהם יכולים לתקן דבת או יורש אחר יירש במקום בן ודלא כמו"ש לעיל מ"מ נפקא מינה דאם גם ע"פ דיניהם תקנו שהבן יורש כשמת האב סד"א דצריך העבד עברי להשיב הגירעון להבן ממנ"פ שהרי יורש את אביו בין בדיני ישראל בין בדיני עכומ"ז וע"ז איצטריך וחישב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו דא"צ. ואף דלפ"ז אין מפורש דדוקא בן יורש מה"ת מ"מ מוקמינן לי' אבן לפי שהוא יורש וקרוב הראשון גם בדינינו. ותפסת מועט תפסת דדוקא בן ולא קרוב אחר:
וע"פ דברינו אלה נכונים ומיושבים דברי החת"ס הנ"ל לדינא דכיון דמוכח מדרבא דגם יורשים אחרים מלבד בן יש לו נהי דהם אינם יורשים רק מדיניהם מ"מ לענין עובדא דידי' שם שיקנה הישראל את האיסורי הנאה בחובו ותאסר עליו חליפיו שפיר אמרינן דכיון דבדיניהם יש לו יורשין שנקנה להם האיסורי הנאה ולא תיהוי חליפי איסורי הנאה אצל ישראל והרי אתה יכול לזכהו בדיניהם זכהו ואמור לו כך דינכם. ולא נאסרו חליפי האיסורי הנאה על ישראל. ודו"ק:
ומה שהביא כת"ר ראי' דאין דין ירושה של קרובין בב"נ ממה שרצה אברהם להעביר נחלה מלוט בן אחיו. והא דאמרו רועי לוט דלוט יורש את אברהם י"ל דדעת רועי לוט הי' כן והאמת אינו כן. ול"נ דאף דרועים אמרו כן ובעלמא אמרינן אנן ארעוותא סמיך ע' סנהדרין י"ח ע"ב מ"מ ראי' גדולה הוא ולמידין מהם דכה"ג למדו התוס' בע"ז ל"ג מהמן שאמר לאחשורוש על היהודים אם עכומ"ז נוגע בכוסו של אחד מהם מדיח ג' פעמים דש"מ דצריך הדחה ג' פעמים ע"ש. ואף דודאי אנן לאו מהמן גמרינן ההלכה אלא ממה שסיפר שכן המנהג בישראל כמ"ש בתשובת נו"ב מה"ת חי"ד סימן קס"א. ואם מאמינים להמן במה שסיפר על מנהג בישראל מכ"ש שנאמין להרועים במה שאמרו מנהגי עצמן של ב"נ. ועוד דעלייהו רמיא ביותר לדעת חוקי הירושה ומי ומי היורש ואסור לגזול ממנו וחייבין על שהיה להם ללמוד: ומ"ש כבודו ועוד התם אסור לב"נ להוריש לקרוביו אף שלא מן הדין כו' דבריו אינם מובנים לי דאכתי קשיא איך עלה ע"ד אברהם אח"כ לחזור בו ולהוריש לאליעזר אחרי שכבר הוריש לבן אחיו. אמנם לפמ"ש לק"מ דאף דמה"ת אין שאר קרוביו יורשין מ"מ מצד דיני בני נח יורשין ומניחין אותן ע"פ מנהגם וכמו"ש הרמב"ם. והי' לוט בר ירושה בדיניהם ואמת אמרו רועיו דלוט בן אחיו הוי יורש את אברהם:
ומה שהוקשה לו על אברהם איך סבר להוריש את אליעזר ולהעביר נחלה מלוט. י"ל ע"פ מ"ש החת"ס בתשובה סימן קנ"א בחו"מ דמעשים בכל יום מי שאין לו בנים מצוה לעשות מנכסיו קרן קיימת לדברים טובים משום דאמרינן בב"ב והעברתם גו' מי שאין לו בן הקב"ה מלא עליו עברה ואין עברה אלא גיהנם וא"כ רוצה להציל את עצמו בצדקה זו והוא קודם לעצמו מיורשי' כו' וכתב שם החת"ס דאם מניח ליורשיו עכ"פ מנה יפה לכו"ע שפיר דמי ע"ש. וא"כ הכא בלוט י"ל כיון דכתיב וגם ללוט ההולך את אברם גו' ופי' רש"י מי גרם לו שהי' לו זאת. הליכתו עם אברם. ועוד שאברהם השיב לו כל רכושו שהציל מהמלכים שכבר זכה בהן אברהם כדין המציל מן הגייס כשאין הבעלים יכולין להציל כלל והרי אלו של אברהם בדין. וע' חו"מ סימן קפ"א. וכיון שנתן ללוט הרי כאלו נתן לו משל עצמו של אברהם והי' הרכוש מנה יפה בל"ס ויש לומר דבתורת ירושה נתן לו אברהם. דהשתא לכו"ע הי' רשאי אברהם לעשות עם שאר נכסיו צדקה וקרן קיימת לדברים טובים כגון הספקת ישיבות לת"ת וכיוצ"ב וא"כ שפיר חשב אבינו אברהם להוריש לאליעזר עבדו זקן ביתו דאמרינן ביומא כ"ח דאליעזר זקן ויושב בישיבה הי' הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים להורותם דרך ד' ולהכניסם תחת כנפי השכינה ואין לך מצוה גדולה מזו לתומכו כדי שיוכל להרבות תלמידים ולהרביץ פועלים לתורה: ונ"ל לומר עוד בזה ע"פ מ"ש הרמב"ם בפרק ו' מהלכות נחלות וז"ל ישראל שנעשה עכומ"ז יורש את קרוביו ישראלים כשהי'. ואם ראו ב"ד לאבד את ממונו ולקנסו שלא יירש כדי שלא לחזק ידי הרשעים הרשות בידן. ואם יש כו' וכן המנהג תמיד במערב עכ"ל. והנה המ"מ כתב עליו וז"ל ישראל שהמיר כו' הוא בקדושין י"ח ממ"ש ודילמא ישראל מומר שאני כו' ומ"ש רבינו ואם ראו ב"ד כו' דברים נכונים הם וידוע דהפקר ב"ד הפקר וכבר העיד הוא ז"ל שכן המנהג תמיד במערב עכ"ל. והנה לא הביא המ"מ מקור לדברי הרמב"ם רק מכללא דהפקר ב"ד הפקר:
ול"נ דדברי הרמב"ם משנה מפורשת היא בב"ב קנ"ו דא"ל לר"א מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנו כבינתי לבתי כו' ומתה וקיימו את דבריה אמר להן בני רוכל תקברם אמן. ופי' רשב"ם דרשעים היו כו' וקנסא הוא דקנסינהו רבנן לקיים מתנת אמן לבתה בלא קנין. ע"כ. הרי דלר"א כיון דרשעים היו הפקיעו חכמים את ירושת הבנים ליתן להבת אף שאין להבת במקום בן כלום. ואמירתה לאו כלום הי' לר"א. וע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"א אלא משום דס"ל דהבנים לאו רשעים הוו שהרי קוצים בכרם ס"ל דאינן כלאים ומ"ט נקנסינהו. א"ו דלאו משום קנס נטלה הבת אלא משום אמירת האם דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים. אבל אי הוו ס"ל לחכמים דר"א דקוצים כלאים הן בכרם אינהו נמי היו מודים דאין ראי' מאמן של בני רוכל משום די"ל משום קנס הוא דקנסינהו לבנים שלא יירשו לפי שרשעים היו. הרי דמוכח מכאן דיכולים ב"ד לקנוס הרשעים שלא יירשו ותנתן הירושה למי שאינו יורש. ומכאן מקור דברי הרמב"ם. וברור: ובזה מדוייקים דברי הרמב"ם שהתחיל במומר ומסיים ברשעים והל"ל כדי שלא לחזק ידי המומרים. אולם לפי מ"ש ברישא רבותא קמ"ל דאפי' מומר יורש את קרוביו ישראלים ומקורו מקדושין י"ח דאמר ודילמא ישראל מומר שאני כמו"ש המ"מ. ובסיפא דאם ראו ב"ד לקנסו כו' רבותא קמ"ל דלאו דוקא מומר יכולים לקנוס אלא אפי' רשע העובר עבירה תמיד כגון מקיים כלאים בכרם וכה"ג ג"כ יכולים לקנסו ולמד מהא דר"א וז"ש שלא לחזק ידי הרשעים. ואפי' לאו מומרין ג"כ דינא הכי. ולפ"ז לא ק"מ מה שהי' בדעת אברהם להעביר לוט מנחלה ומירושה. שהרי רשע הי' שרועיו היו רועין בהמותיו בשדות אחרים ולא מיחה בהן ואדרבה ברצונו עשו וכדמוכח ממ"ש לו אברם אל נא תהי מריבה ביני וביניך גו' ש"מ שאברהם הוכיחו על הדבר ולא קיבל ואף שהי' סובר שע"פ דין יורש אף כשהכנעני בארץ ה"ל ללמוד מאברהם ולא למד דחייב עלה מיתה וה"ל רשע וראוי להעביר ממנו ירושה ע"פ דין:
אמנם בעיקרא דמילתא מה דפשיטא לי' לכת"ר שאברהם רצה להעביר נחלה מלוט אין זה דבר פשוט. דפליגי בה אמוראי בב"ר פרק מ"ד ותליא ג"כ בפלוגתא דתנאי שם פרק מ"א. וז"ל הב"ר פרק מ"ד ובן משק ביתי ר' אלעזר אומר [ובילקוט הגירסא בשם ר"י בן זמרא וכן נכון דאל"כ תקשה דר"א אדר"א דיומא כ"ח ע"ש] ובן משק ביתי זה לוט שנפשו שוקקת עלי לירשני הוא דמשק אליעזר שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק ויעזרני האל ר"ל בשם בר קפרא אומר בן משק ביתי בר ביתי הוא אליעזר שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק ואליעזר הי' שמו שנאמר וירק את חניכיו גו' שי"ח כמנין אליעזר [ועפ"ז א"ש הא דאמרינן בנדרים ל"ב ע"א שמונה עשר ושלש מאות אמר ר' אמי בר אבא אליעזר כנגד כולם. איכא דאמרי אליעזר הוא דחושבני' הכי הוי. ואינו מובן מאי בעי הגמ' בזה ובמאי פליגי הני לישני. אמנם לפי מ"ש בשם המדרש א"ש דר"א וכן הא"ד תרווייהו ס"ל כר"ל דמ"ש הוא דמשק שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק אלא דלר' אמי הוקשה לו ע"ז שהרי לאו על ידו לחודא רדף שהרי לקח עמו גם חניכי ביתו שמונה עשר ושלש מאות עז"א דמ"מ אליעזר כנגד כולם הי' בכוחו וגבורתו ע"כ נקט אברהם את אליעזר לעיקר שע"י רדף המלכים. וא"ד ס"ל דבאמת רק עם אליעזר בלבד רדף והא דכתיב חניכי ביתו שמונה עשר ושלש מאות היינו אליעזר דחושבני' הכי הוי]. הרי דלר"א לא רצה אברהם מעולם להעביר נחלה מלוט להוריש לאחר. וריש לקיש הוא דסובר דאברהם רצה להוריש לעבדו לאליעזר. ונ"ל דר"ל ס"ל כר' נחמי' שם פרק מ"א דאמר כעס הי' לו להקב"ה על אברהם בשעה שהי' מהלך לוט עם אברהם אמר הקב"ה אני אמרתי לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת והוא מדביק את לוט בן אחיו כדי ליורשו א"כ ילך ויביא שני פרסתקין מן השוק ויורישם את שלו כו'. וא"כ כשהבין אברהם שהקב"ה כועס עליו על שרוצה להוריש ללוט ע"כ אמר אברהם אח"כ להקב"ה והנה בן משק ביתי יורש אותי דהיינו אליעזר ולא קשיא מידי כלל מעתה על שרצה אברהם להעביר נחלה מלוט שהרי כן הי' הקב"ה רוצה שלא יירשנו. דס"ל לר"ל ולר' נחמי' דלוט רשע גמור הי' וראוי לקונסו שלא יירש. אך ר' אלעזר ס"ל כר' יהודה שם בב"ר דכעס הי' לו להקב"ה על אברהם בשעה שפירש לוט בן אחיו מעמו אמר הקב"ה לכל הוא מדבק וללוט אחיו אינו מדבק כו' דלפ"ז נראה דלאו רשע גמור הי' דהי' אפשר לאברהם להחזירו למוטב. וכיון שהבין אברהם מהקב"ה דלא טוב עשה במה שהרחיקו מעמו ע"כ חשב מחשבות להורישו דלאו רשע גמור הוא ואין לקונסו בירושתו. ע"כ דרש ובן משק ביתי הוא לוט ששוקק לירשני הוא דמשק אליעזר שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק ויעזרני האל. וסיימנו בעזר האל כן יעזרנו סלה. כנפשו וכנפש ידידו או"נ ח"ן:
פיקעלין א' צו תרנ"ד לפ"ק: