אור ברסלב
שות דברי חן סימן עט

שות דברי חן· רבי חיים נתנזון

סימן עט

סימן עח

דיני שכירות שאלה. פועל ישראל העושה בכרם כנעני בשעת גמר מלאכה. אם הוא באיסור ואל כליך לא תתן:

תשובה. הנה בב"מ פ"ז ע"ב כי תבא בכרם רעך ל"ל אמר רבא להלכותיו כדתניא כי תבא נאמר כאן ביאה ונאמר להלן ביאה לא תבא עליו השמש. מה להלן בפועל הכתוב מדבר. אף כאן בפועל הכתוב מדבר. בכרם רעך ולא בכרם כנעני. הניחא למ"ד גזל עכומ"ז אסור היינו דאיצטריך קרא למשרי פועל. אלא למ"ד גזל עכומ"ז [בימים הקדמונים] מותר השתא גזילה מותרת פועל מיבעי. מוקים לה בכרם רעך ולא של הקדש ע"כ. ופי' רש"י כרם רעך ואל כליך לא תתן. אבל בכרם עובד כוכבים ומזלות תתן. הניחא כו' פלוגתא בהגוזל ומאכיל ולא של הקדש אסור לאכול. עכ"ל. הרי פשוט בגמ' דלא מיבעי למ"ד גזל עכומ"ז [בימים הקדמונים הי'] מותר שרי ליתן פועל בכליו. אלא אפי' למ"ד גז"כ אסור הכא שרי לפי שהתורה מיעטה בפירוש בכרם רעך ואל כליך לא תתן הא בכרם. כנעני תתן:

אמנם הרי"ף והרא"ש והרמב"ם השמיטו הא דרעך ולא כנעני וכבר תמה המע"מ ריש הפועלים על הרי"ף והרא"ש והניח בצ"ע וכן הקשה הלח"מ על הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות שכירות ולא מצא מענה. והש"ך בחו"מ ריש סימן של"ז כתב ז"ל איתא בש"ס בכרם רעך ולא של הקדש וה"ה של כנעני לא למאי דקיי"ל גזל כנעני אסור כ"ה בש"ס עכ"ל. ודבריו תמוהין. שהרי אדרבה בש"ס מבואר להיפך. וראיתי שכבר תמה עליו בשער משפט וכתב ליישב ותוכן דבריו הוא דודאי לס"ד דש"ס דרעך למעט כנעני קאתי ע"כ רעך קאי על ואל כליך לא תתן דבשל כנעני תן דאין סברא לומר דהמיעוט קאתי לומר דשל רעך אכול ושל כנעני אסור אפי' לאכול דודאי של כנעני לא חמור משל ישראל וכדמוכח מסנהדרין נ"ז ופי' רש"י שם אבל למאי דמסיק דרעך למעוטי הקדש קאתי אז אף למ"ד גז"כ אסור מפרשינן הכי וכנעני דין ישראל יש לו דלאכול מותר ואל כליו לא יתן דגזל מעליא הוא ובזה נתיישבו דברי הרי"ף והרא"ש שהעתיקו מסקנת הש"ס כרם רעך ולא של הקדש. ותמה המע"מ כיון דהם פסקו דגז"כ אסור א"כ י"ל כרם רעך ולא של כנעני והניח בצ"ע. ולפמ"ש ניחא. עכת"ד. הנה במחכ"ת הוסיף תימא על תימא במ"ש דרעך ממעט כנעני הוא רק לס"ד דגמ'. אבל למסקנא לא אתי רעך רק למעט הקדש. והוא תמוה שהרי ברייתא מפורשת היא דקאמרה בכרם רעך ולא בכרם כנעני. וכיון דע"כ הך ברייתא ס"ל כמ"ד גז"כ אסור. הרי מוכח דלמ"ד גז"כ אסור שרי פועל ליתן בכליו דאי גם האי מ"ד ס"ל דרעך למעוטי הקדש קאתי א"כ ברייתא כמאן אתיא. א"ו דהברייתא אתיא כמ"ד גז"כ אסור. וא"כ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם דפסקו דגז"כ אסור לא ה"ל להשמיט הא דרעך ולא כנעני שמותר פועל ליתן בכליו. והנ"י בהפועלים כתב על דברי הרי"ף רעך ולא של הקדש דאסור לאכול ומדלא אמרינן איפכא ולא של כנעני לומר דרעך הוא דאמר קרא ואל כליך לא תתן אבל בשל כנעני תן שמעינן דגז"כ אסור ע"כ. גם דבריו תמוהין שכתב להיפך מדברי הגמרא ועמד עליו שם בצידו בחידושי אנשי שם והקדימו המע"מ בב"מ שם והניח בצ"ע:

ונראה לומר דהנה התוס' בב"מ פ"ז ע"ב כתבו פי' הקונטרס דפלוגתייהו בהגוזל ומאכיל. וקשיא דהתם אפי' מאן דשרי לא שרי אלא להפקעת הלואתו אבל גזילה ממש מודו כו"ע דאסור. אלא אמר ר"י דפלוגתייהו לקמן בהמקבל דאיכא מאן דשרי גזילתו ממש עכ"ל. ולי נראה ליישב דעת רש"י ז"ל דהנה בסנהדרין נ"ז ע"א על ז' מצות ב"נ נהרג כו' ועל הגזל עכומ"ז נהרג והא תניא על הגזל כיצד [כצ"ל וכ"ה בתוספתא בע"ז] גנב וגזל וכן יפ"ת וכן כיוצ"ב עכומ"ז בעכומ"ז ועובד כוכבים ומזלות בישראל אסור. וישראל בעובד כוכבים ומזלות מותר. ואם איתא ניתני חייב. משום דקבעי למתני סיפא ישראל בעובד כוכבים ומזלות מותר תני רישא אסור. ופי' רש"י ישראל בעובד כוכבים ומזלות מותר דלא תעשוק את רעך כתיב ולא עובד כוכבים ומזלות ומדרבנן איכא למאן דאסר משום חה"ש בהגוזל בתרא ע"כ: ולכאורה משמע דמ"ש רש"י ומדרבנן איכא למאן דאסר בהגוזל היינו ר"ע שם קי"ג דס"ל גזל עכומ"ז אסור ואף דריש שם מקרא דאחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכנו כו' משמע דמה"ת הוא צ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דקרא אסמכתא בעלמא הוא ואינו רק מדרבנן משום חה"ש. וכן פירש הרש"ל ביש"ש ב"ק דעת רש"י ז"ל וע"ז סמכו הרבה פוסקים לומר דדעת רש"י דגזל עכומ"ז אינו רק מדרבנן. אמנם כבר השיגו על הרש"ל המחנה אפרים הלכות גזילה ועוד הרבה מפרשים. דזה לא יתכן כלל מדאמר בב"מ פ"ז הניחא למ"ד גזל עכומ"ז אסור היינו דאיצטריך קרא כו' משמע דמאן דס"ל גזל עכומ"ז אסור מה"ת ממש הוא. וכה"ג יש להוכיח מבכורות י"ג דפריך הניחא למ"ד גזל עכומ"ז אסור היינו דאיצטריך קרא למשרי אונאה כו'. ועוד מאי פריך בב"ק קי"ג ע"א וגזל עכומ"ז מי שרי והתניא כו' מנין לגזל עכומ"ז שהוא אסור ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה גו'. דמאי קושיא כיון דקרא דמייתי ר"ע אינו רק לאסמכתא בעלמא. ועוד למסקנא שם דמשני כאן בגזילו כאן בהפקעת הלואתו מאי איכא השתא בין זל"ז. ע"כ א"א לפרש בדעת רש"י ז"ל כפי' מהרש"ל. אשר ע"כ כתב הגר"א ז"ל בהגהותיו דדברי רש"י תמוהין מאד:

לכן הי' נ"ל מכבר לפרש דברי רש"י מ"ש ומדרבנן איכא למאן דאסר דלא על ר"ע קאמר דר"ע ודאי מה"ת קאסר רק לתנא דברייתא דאמר ישראל בעכומ"ז מותר דס"ל גזל עכומ"ז מותר ע"ז פי' רש"י דמ"מ מדרבנן איכא למאן דאסר משום חה"ש דס"ל ז"ל דמר"ע דס"ל בהגוזל ומאכיל דגזל עכומ"ז ממש אסור מה"ת והפקעת הלואתו שרי מ"מ מדרבנן אסור משום חה"ש נשמע מיני' למ"ד גזל עכומ"ז ממש שרי מ"מ מדרבנן יש לאסור. וכה"ג מצינו באבידת עכומ"ז שמותרת לכו"ע מה"ת ואפ"ה אמר בהגוזל שם תניא רבי פנחס בן יאיר אומר במקום שיש חילול השם אפי' אבדתו אסור וה"נ למ"ד גזל עכומ"ז ממש שרי מה"ת דמ"מ מדרבנן אסור משום חה"ש דלא גרע גזל ממש למ"ד גזל עכומ"ז מותר מה"ת מהפקעת הלואתו או אבידתו למ"ד גזל עכומ"ז אסור מה"ת דאסור להו במקום חה"ש אף דשרי לגמרי מה"ת וה"נ למ"ד גזל עכומ"ז מותר דעכ"פ ראוי לאסור מדרבנן. ואף דלא מצינו להדיא דסובר כן. מ"מ מדר"ע נשמע לאידך מ"ד. ונ"ל שזהו שדייק רש"י ז"ל וכתב ומדרבנן איכא למאן דאסר ולא כתב ומדרבנן איכא מאן דאסר וק"ל. אחז"ר מצאתי למהרי"ט אלגזי בחי' להרמב"ן בבכורות פ"ב שפירש ג"כ כמו"ש בכוונת רש"י ושכן כתב גם הר"ן בתי' לסנהדרין שם:

אלא דלכאורה יש להשיב על דברינו שכתבנו דמר"ע דס"ל בהפקעת הלואתו שרי מה"ת אסור מדרבנן משום חה"ש נשמע למ"ד גזל עכומ"ז מותר מה"ת מדרבנן עכ"פ אסור. והרי ר' ישמעאל דלא פליג על ר"ע בגזל עכומ"ז ממש משמע דס"ל כר"ע דאסור מה"ת וכמו"ש תוס' בב"מ פ"ז ע"ב וס"ל בהפקעת הלואתו דבאין בעקיפין ולא חיישינן לחה"ש. ובע"כ צ"ל דסובר דכיון דשרי מה"ת לא חיישינן בה אנן משום חה"ש. הרי דאין זה סברא פשוטה לומר דלמ"ד גזל עכומ"ז מותר דמ"מ נאסר מדרבנן. ואף דיש לומר דיותר יש חילול השם בגזל עכומ"ז ממש וראוי לאסור יותר מבהפקעת הלואתו למ"ד גזל עכומ"ז אסור. מ"מ י"ל נמי סברא להיפך דה"ט דר' ישמעאל דס"ל דכיון שהתורה התירה ולא חששה על חה"ש שבה אנן נמי א"צ לחוש לה אפי' מדרבנן:

אמנם יש לומר דודאי סברא טובה היא לומר דמדר"ע דבהפקעת הלואתו נשמע למ"ד גזל עכומ"ז מותר מה"ת. מדרבנן יש לאסור. והא דר' ישמעאל לא חייש בהפקעת הלואתו לחה"ש היינו טעמי' דס"ל דגם גזל עכומ"ז ממש נמי שרי מה"ת דפליג על ר"ע דס"ל דגזל עכומ"ז אסור מה"ת ודלא כמו"ש התוס' בב"מ. ואף דלא פליג בברייתא זו דר"ע י"ל דפליג בדוכתא אחריתא כמו"ש כה"ג בפסחים מ"ח ע"א ובמה שאכתוב להלן בס"ד יתבאר דודאי פליג אר"ע בגזל עכומ"ז ממש וכיון דגזל עכומ"ז ממש נמי שרי מה"ת א"כ בהפקעת הלואתו דנחית חד דרגא דבהתירא אתי לידי' באין בעקיפין. אבל בגזל ממש ודאי גם לדידי' אסור מדרבנן משום חה"ש כפי' רש"י:

ולפי דברינו אלה דר' ישמעאל ור"ע דפליגי בהפקעת הלואתו פליגי נמי בעיקר גזל עכומ"ז. והא בהא תליא א"כ פשוטים וברורים דברי רש"י ז"ל מ"ש בב"מ דפלוגתייהו דהני מ"ד בגזל עכומ"ז הוא בהגוזל בתרא ולא קשיא תו מה שהקשו התוס' ע"ז:

וכוונת רש"י ז"ל בזה שכתב דמדרבנן איכא למאן דאסר ורש"י מפרש הוא ולא פוסק ולפירוש הסוגיא אינו נוגע כלל. נ"ל דהנה התוס' בב"מ שם הקשו למ"ד גזל עכומ"ז מותר מאי עביד לי' לקרא דוחישב עם קונהו דדרשינן מיני' בהגוזל בתרא דגזל עכומ"ז אסור. וי"ל דהיכא דאיכא חה"ש מודה דאסור שהעכומ"ז בטח עליו כו' וכן כתבו בבכורות י"ג. הרי דס"ל להתוס' דבדאיכא חה"ש לכו"ע מה"ת אסור. ולפ"ז הא דתניא בסנהדרין ישראל בעכומ"ז מותר ע"כ בדליכא חה"ש דאי בדאיכא חה"ש הלא גם ישראל בעכומ"ז אסור מה"ת א"כ יש להקשות הא דפריך בגמ' ועל הגזל עכומ"ז נהרג והתניא על הגזל כו' עכומ"ז בישראל אסור ישראל בעכומ"ז מותר. ואם איתא ניתני חייב. ומשני בגמ' משום דקבעי למיתני סיפא ישראל בעכומ"ז מותר תנא רישא אסור פי' דלא מצי למיתני פטור מן המיתה אבל אסור מה"ת וזה ליתא דהא לגמרי שרי. וכיון דישראל בעכומ"ז בע"כ תני מותר תני רישא עכומ"ז בישראל אסור. אף דבאמת חיובא נמי איכא. והשתא אם איתא דבאיכא חה"ש גם מ"ד גזל עכומ"ז מותר מודה דאסור. א"כ הדק"ל דה"ל למיתני ישראל בעכומ"ז פטור והיינו בדאיכא חה"ש כי היכי דניתני ברישא חייב. א"ו להך ברייתא דס"ל דגזל עכומ"ז מותר לגמרי שרי מה"ת אפי' בדאיכא חה"ש אלא מדרבנן אסרו והך ברייתא דבדאורייתא קמיירי לא מצי למיתני ישראל בעכומ"ז פטור דמשמע אבל אסור כיון דבאמת מה"ת לגמרי שרי:

ועוד קשיא איך אפשר דההיא ברייתא בדליכא חה"ש קמיירי הא קתני על הגזל גנב וגזל כו' משמע בין בגנב דליכא חה"ש בין בגזל שהוא כעין ויגזול את החנית מיד המצרי דאית בי' משום חה"ש. ישראל בעכומ"ז מותר. א"ו מה"ת בכל ענין שרי ואינו אסור אלא מדרבנן. וז"ש רש"י ומדרבנן איכא כו' דלא תימא דמה"ת נמי אסור בדאיכא חה"ש דלפ"ז לא מיתוקמא הסוגיא שפיר וכדפירשנו:

ולשיטת התוס' צריכין לדחוקי ולפרש דמ"ש הגמ' משום דקבעי למיתני סיפא ישראל בעכומ"ז מותר אף דמצי למיתני ישראל בעכומ"ז פטור. מ"מ להאי תנא עדיפא לי' חידושא דישראל בעכומ"ז איכא גוונא דמותר לגמרי מלאשמעינן חידושא דעכומ"ז בעכומ"ז כו' חייב. והא דתנא גנב וגזל צ"ל דלאו בכל גווני מיירי אע"ג דבגזל סתמא איכא חה"ש, ונראה שהתוס' בבכורות שם הרגישו בזה וכתבו וגזל ממנו בעלילה כו' ודוחק:

ולפמ"ש לדעת רש"י ס"ל לר' ישמעאל דגזל עכומ"ז ממש שרי מה"ת [בזמן ימים הקדמונים] קשיא לכאורה ממ"ש הפנ"י בב"ק קי"ג דמשמע בב"מ קי"א דר' ישמעאל ס"ל דגזל עכומ"ז אסור דמוקי רעך ולא גר תושב. ולא מייתר לי' לדרוש גזל עכומ"ז ממש נמי שרי עכ"ל. נ"ל דאין דבריו מוכרחין די"ל דר' ישמעאל לא איצטריך תרי קראי לעושק וגזל ממש דהא בב"מ ס"א הקשו התוס' למ"ד בהמקבל דאיצטריך תרי קראי היכי ס"ד למימר דגזל עכומ"ז אסור דאיצטריך למעוטי הלא בישראל גופי' לא ידענא גזל אלא מרבית ואונאה. ורבית ואונאה [הי' בימים הקדמונים] שרי בעכומ"ז כו'. וי"ל דהוי אסרינן גזל עכומ"ז מואכלת את כל העמים כדדרש ר"ה בהגוזל בתרא כו'. לפ"ז פשוט די"ל דר' ישמעאל ס"ל דבלאו קרא יתירא נמי לא נטעי לפרש קרא דואכלת אממונם. אלא כפשוטו דקאי אגופם של ז' עממין וכמו שתרגם אונקלוס ותגמר ית כל עממיא כו'. וע' רמב"ן שם. וכיון דעושק ידעינן מרבית ואונאה סגי בחד קרא לגזל ממש:

והנה המפרשים הקשו לשיטת התוס' דגם למ"ד גזל עכומ"ז מותר מ"מ בדאיכא חה"ש אסור מה"ת דאל"כ קרא דוחישב במאי מוקים לי' א"כ מאי מקשה בב"ק קי"ג ור"ע טעמא מפני קה"ש הא לאו הכי באין בעקיפין. וגזל עכומ"ז מי שרי והתניא את זו דרש ר"ע מנין לגזל עכומ"ז שאסור ת"ל אחרי נמכר גאולה גו' ומאי קושיא דילמא ר"ע נמי גזל עכומ"ז מותר ס"ל והא דאין באין בעקיפין מפני קה"ש מהאי קרא גופא דאחרי נמכר וחישב הוא דקא יליף דכל דאיכא חה"ש אסור מה"ת. והא דאמר אין באין בעקיפין מפני קה"ש. איסור זה מה"ת הוא. ולא מדרבנן. ומדפריך הגמ' הכי ש"מ דפשיטא לי' להש"ס דקרא דוחישב בכל גווני מיירי אפי' בדליכא חה"ש א"כ למ"ד נמי דגזל עכומ"ז מותר איך אפשר לי' לאוקמי קרא רק בדאיכא חה"ש. והוא קושיא עצומה על שיטת התוס' עד שהניחו כולם דבריהם בקושיא וצע"ג: ול"נ דהנה לכאורה עוד יש להקשות על שיטת תוס' דבב"מ פ"ז שם דפריך בגמ' למ"ד גזל עכומ"ז מותר רעך ל"ל. השתא גזילו מותרת פועל מיבעי. ומאי קושיא כיון דלשיטתם היכי דאיכא חה"ש לכו"ע אסור מה"ת א"כ ודאי איצטריך רעך למישרי פועל בכרם עכומ"ז ליתן בכליו אף דבעלמא בכהאי גוונא איכא משום חה"ש דאסור מה"ת מ"מ פועל שרי:

אמנם יש ליישב ע"פ מה שיש עוד לדקדק שם בגמ' דאמר הניחא למ"ד גזל עכומ"ז אסור איצטריך קרא למשרי פועל ומאי ניחותא הא מ"ד דס"ל גזל עכומ"ז אסור היינו ר"ע דיליף מקרא דאחרי נמכר גו' והשתא כיון דכתיב רעך למעוטי פועל בכרם עכומ"ז דשרי ש"מ דגזל עכומ"ז אסור א"כ קרא ל"ל. ומאי הניחא דקאמר דהא לדידי' נמי לא ניחא. אכן יש לומר דלמ"ד גזל עכומ"ז אסור א"ש ולא תקשה קרא דוחישב ל"ל. יש לומר דאי מהא דרעך דפועל ה"א דגזל עכומ"ז אסור רק דומיא דפועל דאית בי' חילול השם דכששם בכליו וממלא אמתחותיו בר ופירות א"א שלא יודע להעכומ"ז לבסוף ובכה"ג אה"נ דמדכתבה תורה דפועל שרי ש"מ דבעלמא בכה"ג אסור. אבל היכא דליכא חילול השם ה"א דשרי גזל עכומ"ז ע"ז איצטריך קרא דוחישב גו' דבכל גווני אסור אפי' בדליכא חה"ש. וע' שט"מ ב"ק שם:

לפ"ז לא קשיא תו למ"ד גזל עכומ"ז מותר דילמא קרא דרעך דפועל דאפי' היכא דבעלמא איכא משום חה"ש פועל בכרם שרי. דא"כ תקשי קרא דוחישב ל"ל דהא בלאו האי קרא נמי נידוק דגזל עכומ"ז בדאיכא חה"ש עכ"פ אסור. ויצא לנו מזה דהך ברייתא דתניא רעך ולא עכומ"ז ע"כ כמ"ד גזל עכומ"ז אסור ס"ל וממילא קרא דוחישב ע"כ אסור מה"ת אף בדליכא חה"ש וכיון דלא אשכחן תנא דס"ל בהדיא דגזל עכומ"ז אסור אלא ר"ע א"כ ברייתא דרעך ולא עכומ"ז ר"ע היא. הרי מכאן דלר"ע אפילו בדליכא חה"ש נמי אסור מקרא דוחישב דאל"כ קרא דוחישב ל"ל וכמו"ש כיון דמרעך ולא עכומ"ז בדפועל כבר מוכח דגזל עכומ"ז אסור. ואף דאין הכרח לומר דרעך למעוטי עכומ"ז אלא למעוטי הקדש. מ"מ הא הברייתא למעוטי עכומ"ז נקטה. ואפשר דהברייתא ס"ל דלהקדש מיעוטא אחרינא כתיבא שהרי ג' רעך כתיב וכמו"ש תוס' בב"מ שם. וכ"כ הלח"מ שם ברמב"ם פרק י"ב וא"כ שפיר מקשה בב"ק טעמא מפני קה"ש הא ליכא קה"ש באין וגזל עכומ"ז מי שרי והתניא כו' דליכא למימר דקרא נמי משום קה"ש הוא דקאסר כמו דס"ל למ"ד גזל עכומ"ז מותר דהא מכרם רעך ולא עכומ"ז נפקא. אע"כ דקרא דוחישב אפי' בדליכא חה"ש ושפיר מקשה:

והשתא שתירצנו קושיית המפרשים על שיטת התוס' ודבריהם מוכרחים דלמ"ד גזל עכומ"ז [היה] מותר ע"כ מודה דבאיכא חה"ש אסור מה"ת דאל"כ קרא דוחישב במאי מוקים לה. הדרא השתא קושיא על שיטת רש"י ז"ל שכתבנו למעלה דאיהו ס"ל דלגמרי מותר מה"ת אפי' בדאיכא חה"ש א"כ קרא דאחרי נמכר גו' וחישב גו' במאי מוקים לי'. ונ"ל לומר דהנה בב"ק קי"ג שם אמר ר"ש דבר זה דרש ר"ע כשבא מזפירין מנין לגזל עכומ"ז שהוא אסור ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכנו ויצא יכול יגלום עליו ת"ל וחישב עם קונהו ידקדק עם קונהו. ופי' רש"י שלא ימשכנו ויצא. כלומר שלא יוציאנו ב"ד מיד עכומ"ז אלא בגאולה, יגלום יכול יניח את העכומ"ז לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן. עכ"ל. וכתבו שם התוס' תימא לר"י דאמאי איצטריך קרא להכי דאטו יפסיד ויניח את העכומ"ז להטעות את עצמו ונראה לר"י כו'. ובשיטה מקובצת הביא בשם תוס' שאנץ שכתבו לתמוה על רש"י עוד דתיפוק לי' מלא תחנם. ע"כ דחו כולם פי' רש"י ז"ל ופירשו כהערוך וכמו שפי' ר"י בתוס':

אמנם לי נראה דדברי רש"י ז"ל נכונים וברורים בלי גמגום דהנה בקדושין כ' ע"א ת"ר נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים מנין שאין מחשבין לו אלא מנה שנאמר מכסף מקנתו נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מנין שאין מחשבין לו אלא מנה ת"ל כפי שניו א"ל ההוא מרבנן לאביי מכדי כו' מאי חזית דדרשינהו לקולא נדרשינהו לחומרא. פי' רש"י להחמיר על העבד השביח יתן כפי שניו הכסיף ישיב לפי כסף מקנתו כו' אמר רנב"י א"כ לימא קרא אם עוד רבות שנים מאי בשנים נתרבה כספו בשנים מכסף מקנתו נתמעט כספו בשנים כפי שניו ע"כ. מוכח מזה דלולא שכתבה תורה דיד העבד על העליונה בהשביח והכסיף היה שורת הדין נותן שתהיה יד לוקח על העליונה דאם נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים שיחשבו לו מאתים שהרי קנהו עד היובל וברשותו השביח וכן בהכסיף כיון שקנהו במאתים ואנו באים להוציאו קודם זמנו אין להלוקח להפסיד ממה שנתן. וזה שאמרה הברייתא יכול יגלום עליו. פי' כיון שגזל עכומ"ז אסרה תורה א"כ יכול יגלום עליו דאף שהעכומ"ז תובע יותר ממה שנתן כגון שהשביח ועמד על מאתים ותובע מאתים אף שקנהו במנה כיון שברשותו השביח. וכן כה"ג בהכסיף ותובע מה שנתן אף שעכשיו אינו שוה רק מנה. ע"ז אמרה תורה וחישב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל ידקדק עם קונהו ולראות אם השביח במשך השנים האלה או אם הכסיף. ומסיים קרא אם עוד רבות בשנים דהיינו שהשביח לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו אין לו אלא מנה כפי שקנהו. ואם מעט נשאר בשנים דהיינו שהכסיף וחישב לו כפי שניו דהיינו מנה כפי ששוה עכשיו. וזהו שכתב רש"י יגלום יכול יניח את העכומ"ז לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן דהיינו כגון שהשביח ונקט רש"י ז"ל לכפול שהוא פי' יגלום דברייתא מלשון ויקח אדרתו ויגלום (מלכים ב' ב' ח') שפירושו כפל לשנים. והברייתא נקטה בלשון זה לפי מה שמצייר ברייתא דקדושין שקנהו במנה ועמד על מאתים או להיפך בהכסיף. דתביעת העכומ"ז בכפל ומחוורין ומאירין דברי רש"י ז"ל ולק"מ קושיית תוס':

ועתה נבא לתרץ קושיית תוס' דב"מ הנ"ל לפי שיטת רש"י דהנה בקדושין שם דא"ל ההוא מרבנן לאביי מאי חזית דדרשינהו לקולא נדרשינהו לחומרא כו' אימא לענין פדיון נחמיר עליו מדר' יוסי בר חנינא דתניא ריב"ח אומר בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר מטלטליו כו' לא באת לידו עד שמוכר את עצמו שנאמר כי ימוך אחיך ונמכר לך ולא לך אלא לגר כו' משפחת גר זה עכומ"ז כשהוא אומר לעקר זה הנמכר לעכומ"ז עצמה. א"ל התם הא אהדרי' קרא דתנא דבי ר' ישמעאל הואיל והלך זה ונעשה כומר לעכומ"ז אימא לידחי אבן אחר הנופל ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו. ואימא גאולה תהיה לו כי היכי דלא ליטמע בין העכומ"ז הא לענין פדיון נחמיר עליו מדריב"ח. אמר רנב"י כו' מאי בשנים כו'. הרי דהאי קרא דגאולה תהיה לו דמיני' דריש ר"ע דקמ"ל דלא ימשכנו ויצא בלא גאולה משום דגזל עכומ"ז אסור דריש מיני' תנא דבי ר' ישמעאל [וכיון דדרשא דקרא דאחרי נמכר תליא בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא וכיון דקיי"ל כר"ע א"כ ליתא ראיית הט"ז ביו"ד סימן של"ד סעיף קטן א' מהא דתנא דבי ר' ישמעאל הואיל והלך זה כו' ע"ש וק"ל] להיפוך דקמ"ל קרא דלא תימא דאף בגאולה לא יצא ונחמיר עליו לפי שע"י חטאו בא לידי כך שמכר עצמו ונעשה כומר כו' ולדחי אבן אחר הנופל קמ"ל קרא דעכ"פ גאולה תהיה לו. אבל לא תיסק אדעתין כלל שיצא שלא בגאולה חנם אין כסף כיון דמצד הסברא אפי' בגאולה לא יצא א"כ מהיכי תיתי ס"ד שהחוטא א"צ גאולה וכל אימת דבעי ניפוק ויהא חוטא נשכר. ולפ"ז אין מוכח כלל מהאי קרא דגזל עכומ"ז אסור מדצריך גאולה ולא ימשכנו ויצא בלא גאולה די"ל דס"ל נהי דמצד העכומ"ז אין איסור אבל אסור לצאת בלי גאולה משום שראוי להחמיר על העבד מדריב"ח. ור"ע אפשר דלא דריש סמיכות הפרשיות כריב"ח [ועי' סנהדרין ס"ז ע"ב תוס' ד"ה וכי] והא דנמכר לעקר אפשר שטעה כמו שבואל בן גרשום בב"ב ק"י ע"ש. וא"כ לא ס"ד להחמיר עליו דאפי' בגאולה לא יצא אלא דקמ"ל דלא יצא שלא בגאולה דגזל עכומ"ז אסור:

היוצא לנו דלתנא דבי ר' ישמעאל אין ראיה מקרא דאחרי נמכר דגזל עכומ"ז אסור וא"כ י"ל דמ"ד גזל עכומ"ז מותר כוותי' דתנא דבי ר' ישמעאל ס"ל ולא ק"מ קושית תוס' דב"מ הנ"ל ונצטמדו מעתה דברינו הנ"ל שכתבנו לדעת רש"י ז"ל דכמו שפליג ר' ישמעאל על ר"ע בהפקעת הלואתו ה"נ פליג עליו בגזל עכומ"ז ממש דלר' ישמעאל שרי מה"ת דהיינו תנא דבי ר' ישמעאל דקדושין דדריש לקרא דלא כר"ע ותנא דבי ר' ישמעאל היינו ר' ישמעאל כמו"ש התוס' בפסחים ה' ע"א:

אולם מה דקשיא לכאורה לשיטת רש"י ז"ל דבב"ק קי"ג ארחב"ג אמר רב מנין לאבידת עכומ"ז שהיא מותרת שנאמר לכל אבידת אחיך כו' ואימא ה"מ היכא דלא אתא לידי' דלא מחייב לאהדורי בתרה אבל היכי דאתא לידי' מחייב לאהדורי אמר רבינא ומצאת דאתא לידי' משמע והשתא הניחא לשיטת התוס' דבאיכא חה"ש לכו"ע אסור מה"ת קמ"ל קרא דאבידה דלעכומ"ז אי אתה מחזיר אפי' בדאיכא חה"ש. והא דתניא שם רפב"י אומר במקום שיש חה"ש אפי' אבידתו אסורה הוא מדרבנן אבל מה"ת שרי בכל גווני. אך לשיטת רש"י דלמ"ד גזל עכומ"ז מותר אפי' בדאיכא חה"ש שרי מה"ת א"כ להאי מ"ד תקשה אחיך באבידה ל"ל השתא גזילתו מותרת אבידתו מיבעי כדפריך כה"ג בב"מ פ"ז ובבכורות י"ג וי"ל דמ"ד גזל עכומ"ז מותר מה"ת ס"ל דאיצטריך אחיך דאבידה להא דדריש ר' יוחנן בע"ז כ"ו ע"ב לרבות את המומר לעכומ"ז דמשיבין אבידתו. ואין להקשות דלפ"ז יהא מוכח מכאן דר' יוחנן ס"ל כמ"ד גזל עכומ"ז מותר דאילו למ"ד גזל עכומ"ז אסור קרא לא מייתר וא"כ תקשה מאי קמתמה ר' יוחנן בע"ז שם על ר' אבהו דתנא קמי' הרועים כו' מורידין ודלמא ההיא ברייתא כמ"ד גזל עכומ"ז אסור ואחיך לאו לרבות אלא למעט עכומ"ז כרחב"ג אמר רב דב"ק ואטו מאן דמתני כמ"ד גזל עכומ"ז אסור משתקין אותו כדפריך בחולין ט"ו. ועוד דהא מוכח בבכורות י"ג דר' יוחנן ס"ל גזל עכומ"ז אסור ע"ש תוס' ד"ה רב אסי כו' וגם רבינא מקשה התם לר"א כו' ודו"ק. וי"ל ע"פ מה שכתב הרא"ש בב"מ כ"ז דהא דדריש ר' יוחנן הוא מרבויא דלכל דקאי אאבידה וקאי אאחיך. ולפ"ז שפיר י"ל דר' יוחנן ס"ל גזל עכומ"ז אסור מ"מ כיון דכתיב לכל דמרבה מומר דה"ל כמו דכתיב לאבידת כל אחיך ממילא ש"מ דלשאינו אחיך כלל אי אתה מחזיר. לפ"ז גם למ"ד גזל עכומ"ז מותר לא תקשה קרא באבידה ל"ל. דהא אינו מיותר כלל דהא אצטריך לכדר' יוחנן:

ועדיין יש לדקדק קרא דומצאת דדריש רבנאי דאפי' אתא לידי' א"צ להחזיר למ"ד גזל עכומ"ז ממש נמי שרי קרא ל"ל. וי"ל דבב"מ ק"ח ת"ר אשר תאבד פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה. ר' יהודה אומר ומצאת פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה. ומפרש בגמ' דלת"ק איצטריך ומצאת לכדרבנאי ומצאת דאתא לידי' משמע. ולר"י אצטריך אשר תאבד לכדר' יוחנן משום רשב"י מנין לאבידה ששטפה נהר שמותרת כו' ות"ק הא דר' יוחנן נפקא לי' מממנו. ור"י הא דרבנאי נפקא לי' מוא"ו דומצאת. ות"ק וא"ו לא דריש. ור"י ממנו לא משמע לי' ע"כ, לפ"ז י"ל דמ"ד גזל עכומ"ז מותר ס"ל דומצאת לאבידה שאין בה שוה פרוטה כר"י ואשר תאבד לכדר' יוחנן משום רשב"י וממנו לא משמע לי' כר"י וגם וא"ו לא דריש כמו ת"ק וא"ש:

א"נ י"ל דגזל עכומ"ז מותר הא דאיצטריך אחיך לאו דא"צ להשיב אלא דאיסורא נמי אית בה וכדאמר ר"י אמר רב בסנהדרין ע"ו ואע"ג דרב דריש שם מקרא דלמען ספות הרוה את גו' י"ל דרב לטעמי' בב"ק דאיצטריך אחיך להתירא דא"צ להחזיר משום דס"ל בעלמא גזל עכומ"ז אסור משו"ה הוצרך לדרוש איסורא מלמען ספות. אבל מ"ד גזל עכומ"ז מותר דלהתירא קרא לא צריך וע"כ לאיסורא וקרא דלמען ספות איצטריך למילי אחריני בסנהדרין שם. ולפ"ז קרא דומצאת י"ל דקמ"ל דאף שבא לידו בלי טורח אפ"ה אסור להחזירו:

נקיטנא מיהת דדעת רש"י ז"ל דלמ"ד גזל עכומ"ז שרי מה"ת מ"מ מדרבנן אסור משום חה"ש כמו בהפקעת הלואתו למ"ד גזל עכומ"ז אסור וכמו באבידת עכומ"ז דלכו"ע שרי מה"ת ואסור במקום שיש חה"ש דלא אשכחן מאן דפליג אברייתא דר' פנחס בן יאיר. ולפ"ז נראה פשוט נהי דפועל בכרם עכומ"ז שרי מה"ת ליתן בכליו. מ"מ אסור מדרבנן משום חה"ש דלא עדיף מהפקעת הלואתו ואבידה דהתירה תורה ואפ"ה כל שיש בו חה"ש רבנן אסרוה ה"נ ל"ש. וכן נמי לשיטת תוס' דמה"ת אסור במקום חה"ש ופועל בכרם התורה התירתו מ"מ מדרבנן אסור כמו באבידה שהותרה ג"כ מה"ת וכן הפקעת הלואתו דשרי ורבנן אסרום מכ"ש דיש לאסור פועל בכרם דאית בי' חה"ש טובא כמו שכתבנו לעיל. ועוד דבפועל קרוב הדבר מאד שיבא עי"ז לגזל ממש. דודאי אף שהתירה תורה ליתן בכליו אינו רשאי ליתן רק שיעור שהיה ראוי לו לאכול עד כדי שביעה ולא יותר מכדי שביעה דהיינו אכילה גסה דזה אפי' בשל ישראל נמי לא שרי כדנפקא לן מואכלת ולא אכילה גסה ובשלמא בשל ישראל דלא שרי רק אכילה ממש לא חיישינן דילמא אתי פועל ע"י אכילתו לאיסור גזל שיאכל יותר מכדי שביעה דלמה יאכל אכילה גסה שמזקת לו. ועוד כיון שבפירוש התירה תורה אין לחכמים לאסור כידוע דברי הט"ז. אבל בשל עכומ"ז כשישים בכליו מאן מפיס אם זהו שיעור אכילתו או שיעור אכילה גסה ונתח. א"כ תורת כל אחד בידו וקרוב הדבר שיבוא לידי איסור תורה למ"ד גזל עכומ"ז אסור מה"ת ופסקינן הכי להלכה. ולמ"ד גזל עכומ"ז נמי מותר מה"ת חה"ש גדול איכא בהא ע"כ סתמו הפוסקים ולא התנו כאן כמו באבידה שאמרו ובמקום שיש חה"ש כו'. ונ"ל דזהו כוונת הנ"י שכתב על דברי הרי"ף ומדלא אמרינן איפכא דבשל עכומ"ז תן שמעינן דגזל עכומ"ז אסור ר"ל דאי הוה כתב הרי"ף להא דרעך ולא עכומ"ז הוי שמעינן דלדידן נמי שרי לתת פועל בכליו אבל כיון שלא כתב כן שמעינן מזה דבכה"ג אסור לדידן. וטעמא משום חה"ש ומדרבנן כנ"ל. אך דברי הש"ך קשים להולמם במ"ש רעך ולא הקדש וה"ה של עכומ"ז לא. ובאמת אין דינם שוה כלל. וכן מ"ש וכ"ה בש"ס וליתא. כן נ"ל ח"ן:

תוכן העניינים

שות דברי חן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה