שות דברי חן· רבי חיים נתנזון
סימן ס
לכבוד הרב הגדול כו':
ע"ד מה שכתב אלי בשם חכם א' דחידושו של הנו"ב במהדו"ק סימן כ"ב דמיעוט נשים יש שמתעברות מביאה ראשונה הוא נזכר ג"כ בר"ן קדושין פרק קמא גבי תחילת ביאה קונה ותמיה על הנו"ב שלא זכר דברי הר"ן: הנה מצאתי בתשובות בנו הגאון בעל שיבת ציון סימן ע"ג שכתב ג"כ שדברי אביו נובעים מדברי הר"ן שכתב בפרק קמא דקדושין כו' זימנין דמעברי מביאה ראשונה עכ"ל הר"ן:
ומה שהקשה החכם הנ"ל ע"ד הר"ן דמוכח מיני' דמקרי ראוי להקמת זרע אף ע"י מיעוט ובפרק בן סורר גבי בן או אב משמע דלא מיקרי ראוי לקרותו אב כ"א ע"י רובא יע"ש. ותירץ לו כת"ר די"ל דהר"ן ס"ל ג"כ כהתוס' ביבמות כ' דלא בעינן רק דהיבם והיבמה יהיו חזו אלא דהר"ן ס"ל אם אינו ראוי כלל לא שייך זאת כיון דא"א במציאות. רק כיון דאפשר במציאות ע"י מיעוך הגם דלא נתמעך י"ל שפיר כתוס'. ומדוייק עתה דברי הר"ן שכתב כדאיתא התם. והיכן מוזכר שם. ע"כ דבריו:
תמיהני על כבודו הרבה הא אנן בכהן גדול קיימינן ובדידי' הא א"א במציאות כלל גם ע"י מיעוך שהרי אז נעשית מוכת עץ דתנן לקמן ביבמות נ"ט דלא ישא משום דאינה בתולה ועבר עלה בעשה וא"כ באלמנה אף מן האירוסין איכא עשה ול"ת ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה וה"ה ממש כאלמנה מן הנשואין. ואין לדחות דאין זו מוכת עץ דקיי"ל כשמואל בכתובות י"א דאין מוכת עץ בבשר וא"כ ה"ה באצבע וא"כ י"ל דרבא נמי כשמואל ס"ל. ז"א שהרי כבר כתב שם הרא"ש דשמואל בשלא השיר בתולים איירי דאל"כ לא עדיפא ממוכת עץ. ונ"ל עוד ראי' לזה אף שא"צ ראיה. ממה שפי' רש"י בשבת ס"ה נשים המסוללות פסולות לכהונה היינו לכה"ג דלא הויא בתולה שלימה. וקשה דלפ"ז הו"ל להגמרא לומר ופליגא אדשמואל דס"ל אין מוכת עץ בבשר כדאמר שם ופליגא אדשמואל דאמר נהרא מכיפי' מיברך א"ו דשמואל בשלא השיר בתולים איירי כמו"ש הרא"ש. אמנם בשיטה מקובצת כתובות הוכיח מירושלמי דפלוגתת רב ושמואל אפי' בהשרת בתולים ורצה לייחס דעה זו גם לרש"י. אמנם הראיתיו לדעת שאינו כן דעתו מפירושו בשבת. וכן דחה דבריו במנחת חינוך סימן רע"ב ממה שפי' רש"י ביבמות נ"ט ע"ב ד"ה מאחרי' כו' ע"ש. וע' שה"מ:
ולי נראה לפרש דברי הר"ן ע"פ מה דפליגי תנאי ביבמות ל"ד ע"ב דר"י ס"ל אותה פרט לכלה וחכ"א פרט לשלא כדרכה. ומפרש שם ר"נ טעמי' דר"י משום דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. ולכאורה טעמייהו דחכמים דמטהרי טעמא בעי. אך י"ל פשוט ע"פ מ"ש שם רש"י וז"ל לפי שאין כו' ומיהו מיעוט משכבת זרע לא נפקא הואיל והאי מקום ראוי להזריע הוא בביאה שניה כו' ולפ"ז ר"י דמייתר מיעוטא מטהר משא"כ חכמים דלא מייתר להו מיעוטא ממילא מטמאי משום שכבת זרע דראוי להזריע בביאה שניה כפי' רש"י:
אך לכאורה הי' נראה לומר טעם אחר דבאמת י"ל דמשום ראוי להזריע בביאה שניה לאו שכבת זרע קרינן כיון דהשתא אין ראוי להזריע וטעמא דר"י דלא ממעט משכבת זרע משום דס"ל דמיעוטא מתעברות מביאה ראשונה וכיון דבמיעוטא הו"ל שכבת זרע הי' לנו לחוש לחומרא מסתמא משום מיעוטא ע"ז אתא מיעוטא דאותה פרט לכלה ומיני' י"ל דיליף ר"י לכל התורה דלא חיישינן למיעוטא אף בדאפשר שהרי נהרה קמה] וחכמים כיון דלא מייתר להו קרא דאותה משום דצריך לשלא כדרכה ממילא מצרכי טבילה בכלה משום דחיישי למיעוטא והויין הני חכמים רבי מאיר דחייש בכ"מ למיעוט [כסתם בר פלוגתא דר"י והוא ר"מ בכל מקום] ולפי פירושינו זה יצא לנו דע"כ בין ר"י ובין חכמים תרווייהו ס"ל דמיעוט מתעברות מביאה ראשונה. משא"כ לפי פי' רש"י אינו מוכרח כלל לומר כן:
אמנם לכאורה א"א לפרש כן דאם כפירושינו א"כ מוכרחין לומר דהא דחייש לחומרא בכ"מ היינו מן התורה והרי התוס' בחולין י"ב בד"ה פסח וקדשים כתבו דמבשר תאוה לא פריך משום דנראה דמדאורייתא לא חייש ר"מ למיעוטא אלא מדרבנן כו' ולפ"ז ליתא לפירושינו. ומוכרח פי' רש"י הנ"ל. ומעתה אין שום הכרח לומר דמיעוט מתעברות מביאה ראשונה. אולם בחידושי רשב"א בחולין שם תירץ קושיית תוס' הנ"ל באופן אחר דה"ט דלא פריך מבשר תאוה משום די"ל דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כו' מוכח דס"ל דר"מ חייש למיעוט מה"ת. וא"כ שוב נצטמדה פירושינו הנ"ל די"ל משום ראוי להזריע בביאה שניה לאו שכבת זרע מקרי ורק משום מיעוטא. ומתרווייהו מוכח דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. והנה הר"ן ג"כ ס"ל כתירוץ הרשב"א בחולין שם. וא"כ לדידי' פי' דברי ר"י וחכמים משום דמיעוט מתעברות מביאה ראשונה א"כ שפיר כתב דאיכא מעליותא בגמר ביאה מהעראה אף דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה מ"מ זימנין דמיעברה כדאיתא התם ולטעמי' אזיל:
אך התוס' ביבמות כ' ע"ב שכתבו דרבא לאו דוקא נקט ביאה שניה כו' ולא תירצו כמו"ש הר"ן קדושין משום דאינהו נמי לטעמייהו הנ"ל דגם ר"מ דחייש למיעוט אינו רק דרבנן וא"כ א"א לפרש פלוגתא דר"י וחכמים כי אם ע"פ פי' רש"י ואינו ראי' כלל דמיעוט מתעברות מביאה ראשונה וא"כ מאי עדיפותא בגמר ביאה מהעראה כיון דתרוייהו אינם ראויים להקמת זרע בביאה זו. דבשלמא התם מקרי שכבת זרע משום ראוי להזריע בביאה שניה והו"ל ביאה ראשונה התחלת מעשה לביאה שניה דאי לאו ביאה ראשונה הוי ביאה שני' ביאה ראשונה. אבל כאן כיון דביאה ראשונה אסור לו לא מקרי הקמת זרע. ומשו"ה כתבו התוס' דרבא לאו דוקא נקט ביאה שניה כו': וקושייתו בשם החכם על הר"ן מסנהדרין הי' נ"ל דטעמי' דר"ן משום דביבמות מ"ב פריך הגמרא ותמתין ותנשא וכי מלו ג' חדשים תבדקה. ופי' רש"י דאי מיעברה ודאי בר קמא הוא דאי בר בתרא אכתי לא מינכר עד ג' חדשים כו'. וקשיא דמאי ראי' הא אי נמי בר בתרא דילמא בר ז' ולרבינא הא מינכר לשליש ימיו דהיינו ב' חדשים ושליש. א"ו דהגמרא הדר בי' מדיחוי דרבינא דעוברה ניכר לשליש ימיו ואזלינן בתר רובא דיולדות לט'. וטעמא משום דנהי דודאי אזלינן בתר רובא כדמוכיח רבינא שם מדתנן א' אומר כו' מ"מ לענין ראוי אף מיעוט נמי סגי וא"כ מ"ט בעי ג' חדשים אע"כ משום דאפי' מיעוט נמי איכא דאין עוברה ניכר לשליש ימיו אפי' ביולדת לז' כן הי' נ"ל לתרץ דעת הר"ן:
אמנם יש לדחות. לפי מ"ש רשב"א בחידושי יבמות שם לעיל מיני' אהא דמשני בגמרא א"נ לתמניא ילדה א"ל דבתרא הוא דהי' יכול לשנויי דא"נ לשבעה ילדה א"ל דבר בתרא הוא והאי לז' נגמר ואישתהויי אשתהי ונ"מ כו' אלא משום דפלוגתא הוא לקמן ולא ניחא לי' לאוקמי בפלוגתא עכ"ל. דלפ"ז י"ל דקושייתינו דה"ט דלא משני בגמ' דא"נ בר שבעה הוא עוברה ניכר לשליש ימיו משום דזה אינו רק לרבינא ולא לר"ה ברי' דר"י ולא ניחא לי' לאוקמי בפלוגתא. וכיון שאין ראי' לנו מעתה לדחות סוגיא דסנהדרין דמשמע מיני' שם דלענין ראוי בעינן רובא הדר קושיא לדוכתא על הר"ן. ואף שיש עדיין לחלק לא נ כיון שאין להם הכרח:
אשר ע"כ נ"ל דמחוורתא הוא דמ"ש הר"ן ואע"ג דעל הרוב דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה זמנין דמיעברא אינו ר"ל זמנין דמיעברא מביאה ראשונה [ ובתשובת ש"צ הנ"ל לא העתיק לנכון] אלא כוונתו דאע"ג דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה וא"כ מאי עדיפותא בגמר ביאה מהעראה כיון דתרווייהו אינם ראויין להקמת זרע. עז"א דשאני גמר ביאה דזמנין דמיעברא ר"ל בב"ש וכדאיתא התם לחכמים דמצרכי טבילה משום דשכבת זרע קרינן בה וכפי' רש"י משום דהאי מקום ראוי להזריע בביאה שניה ומה"ט ראוי להקמת זרע נמי מקרי [וע' יבמות נ"ד במקום שמקים שם] משא"כ העראה דלא מקרי שכבת זרע כיון דמעולם לא מיעברה מינה מה"ט הקמת זרע נמי לא מקרי אבל דעת תוס' לחלק בכך דשאני התם דשכבת זרע מקרי משום דהו"ל התחלה וכמו"ש לעיל] ומ"ש הר"ן אע"ג דעל הרוב כו' אין זה תלוי בעיקר תירוצו דאף דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה כלל ג"כ חילוקו נכון אלא דקושטא דמילתא קאמר אבל אין זה שייך לתירוצו. והשתא לא קשיא מידי מסנהדרין דבאמת ראוי לא מקרי כ"א ע"י רובא. ולפ"ז י"ל דהתוס' לא פליגי בזה על הר"ן וכו"ע ס"ל דמיעוט מתעברות מביאה ראשונה ונסתייע בזה הגאון נו"ב סיוע גמור באין מחלוקת. ואף שקצת דחוק וקצר לשון הר"ן ע"פ פירושי זה מ"מ נקבל את הרע במיעוטו:
עתה חל עלינו חובת ביאור ולתרץ קושיית הש"ס ביבמות ל"ד ומפרישין אותן כו' והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה כו' דמאי קושיא לפי מה דאוקמי למתניתין כר"מ ור"מ הא חייש למיעוטא ומיעוטא הא מתעברות. וכן הקשו להגאון נו"ב בעצמו [ותירץ במהדו"ת סימן ל"א בא"ע] דקושיית הש"ס הוא למסקנא שם דמוקמי מתניתין כר' שמעון:
ולדידי קשיא לי ע"ז. דביבמות ס"ז ע"א ת"ר הניח בנים כו' רשב"י אומר זכרים יאכלו כו' ואב"א לעולם קסבר חוששין למיעוטא דעבדינן לי' תקנתא כר"נ כו' לימא ר"נ תנאי היא כו'. וקשה הא דמקשה לימא ר"נ תנאי היא אינה קושיא אלימתא כל כך משום די"ל אה"נ ור"נ כר"ש עדיפא הו"ל להגמרא להקשות קושיא חזקה ואלימתא כיון דלאוקימתא זו ס"ל לר"נ ע"כ דרשב"י ס"ל חוששין למיעוטא דאל"כ איך פליג ר"נ את"ק דרשב"י א"ו ר"נ ס"ל דרשב"י סבר דחיישינן למיעוטא ואפ"ה זכרים יאכלו וע"כ משום תקנתא ור"נ כר"ש. וכיון שכן קשיא דר"נ אדר"נ שתירץ דהא דמפרישין אותן בבעלו ושנו וע"כ משום ר"ש תירץ כן דלר"מ אפי' בבעלו ולא שנו נמי דהא חייש למיעוטא והשתא אי לר"נ רשב"י דהיינו סתם ר"ש חייש ג"כ למיעוטא א"כ ס"ל כר"מ א"כ למאי משני ר"נ בבעלו ושנו. [ודוחק לומר דההיא משמי' דרבה ב"א אמרה ולי' לא ס"ל, ועוד דא"כ הל"ל ור"נ דידי' אמר אפי' בעלו ולא שנו כו'] ומדלא מקשה הגמרא הכי ש"מ לר"נ דאפי' אי ר"ש ס"ל חיישינן למיעוטא מוכרח לאוקמי בבעלו ושנו משום דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה כלל ואפי' מיעוט ליכא. ודלא כהר"ן ונו"ב:
ולכאורה הי' נ"ל לתרץ ע"ד פלפול קצת לפי מה שראיתי בתשובת שיבת ציון סימן הנ"ל שכתב וז"ל. אך לכאורה יש סתירה ממדרש רבה פרק מ"ה ויבא אל הגר ותהר ר' לוי בר חייתא אמר מביאה ראשונה נתעברה אמר ר"א לעולם אין אשה מתעברת מביאה ראשונה ע"ש במ"ר הרי מוכח דליכא במציאות כלל דאל"כ מה השיב ר"א לר' לוי דילמא בהגר מעשה שהי' כך הי' שהיתה מהמיעוט. וכן מורין דברי ר"א שאמר לעולם כו' ונלענ"ד דפליגי במיעוט נשים אבל רובא לכו"ע אין אשה מתעברת מביאה ראשונה ור"א סובר דאין במציאות כלל דאי גם ברובא פליגי א"כ מאי פריך בגמרא והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה דילמא מתניתין ר' לוי בר חייתא הוא א"ו גם לר"ל רק מיעוטא מתעברות ושפיר פריך למה מפרישין ולא סמכינן ארובא וגם מתמר שפיר מקשה איך סמכה שתהי' מהמיעוט. ומעתה י"ל דהר"ן פסק כר' לוי דזמנין מיעברא נגד ר"א דשמותי הוא. עכ"ד בקיצור:
ולפ"ז י"ל דקושיית הגמרא והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה בממ"נ פריך ולתרתי אוקימתות הנ"ל דאי מתניתין ר"מ ואליבא דר"א א"כ מסתמא סיפא דמפרישין נמי ר"א הוא דדוחק גדול לאוקמי דר"מ סבר לי' כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא במשנה אחת כידוע וא"כ נהי דר"מ ס"ל דחיישינן למיעוט מ"מ למה מפרישין הא לר"א במדרש הנ"ל ס"ל לר"א לעולם אין מתעברת מביאה ראשונה ואפי' מיעוט נמי ליכא. ואי ר"ש ויסבור כר' לוי דמיעוט מתעברות מ"מ הא איהו ס"ל דלא חייש למיעוט. וקושיית הגמרא רק לתרי אוקימתות הנ"ל ולא לאוקימתא דר"מ כר' יהושע. א"נ דהמקשה ס"ל כר' יוחנן בפסחים ע"ב דיבמתו נדה בעל פטור וכר' יהושע ודלא כרב ביבי בר אביי ומתניתין לדידי' ע"כ דלא כר' יהושע והרמב"ם דמזכי שטרא לבי תרי דפסק כר' יוחנן ופסק כרב ביבי כבר עמדו ע"ז המפרשים עי' מראה הפנים מס' תרומות פרק ח' ולח"מ פרק ב' מהלכות שגגות ומ"ש הלח"מ דלקושטא דמילתא י"ל דר' יוחנן ס"ל דסברא דבזיז מינה הו"ל כזמנו בהול תמהני עליו הא ר' יוחנן ס"ל ביבמות קי"א ע"ב דארוסה נמי בזיז מינה כיבמה ודלא כרבה שם וא"כ הכא בשנים שנכנסו לחופה דהויא ארוסה ע"כ דלא כר' יהושע דאי כר' יהושע משום זמנו בהול בארוסה מ"ט חייבין וע"כ לר' יוחנן מתניתין דלא כר' יהושע אמנם דברי הרמב"ם יש ליישב ע"פ דברי רבה שם ודו"ק] ומשני ר"נ בבעלו ושנו לתרווייהו אוקימתות. ולפ"ז לא תקשה הא דלא פריך ביבמות ס"ז דר"נ אדר"נ משום די"ל דהא דהוצרך לאוקמי בבו"ש היינו אי מתניתין כר"מ ואליבא דר"א דאפי' ממיעוט נמי ליכא. אמנם לבתר דמסיק שם דר"נ ס"ל לר"ש דלא חייש למיעוטא י"ל דס"ל לקושטא דמילתא כר' לוי נגד ר"א דשמותי הוא ותירוצו בבעלו ושנו אליבא דר"ש משום דאל"כ הו"ל למיזל בתר רובא:
והנה כ"ז כתבתי לפי דברי תשובת שיבת ציון. אמנם נ"ל ברור דבמחכתר"ה שגג בזה. ור' לוי בר חייתא מעולם לא הי' תנא ולא הי' בדור תנאים כלל. וכן בספר סדר הדורות חשיב לי' באמוראים וכן מצינו ב' מימרות ממנו שלהי מו"ק וכן גירסת רי"ף ורא"ש שם [דלא כגירסא דילן בסוף ברכות] [אמת שמצאתי גם בתוס' על חומש בשם ר' אליקים שהי' תנאים וז"ל שם בפרשת לך לך ויבא אל הגר ותהר ופי' רש"י מביאה ראשונה וקשה דאמרינן אין אשה מתעברת מביאה ראשונה ותירץ הר' אליקים דבדבר זה יש תנאים הרבה בב"ר דקאמר ר' לוי בר חיפא הגר מביאה ראשונה נתעברה אמר ר' אליעזר לעולם אין אשה מתעברת אלא מביאה שניה. עכ"ל. ונ"ל שתלמיד טועה כתב כן בשם ר"א. ועוד דאשתמיטתי' דברי רש"י בבנות לוט בפסוק ל"ו שמוכיח כן במדרש שם דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ואעתיק דברי המ"ר להלן בס"ד] :
ולפ"ז אי פליג עלי' ודאי ג"כ אינו ר"א הגדול התנא רק הוא ר"א בן פדת תלמידו של ר' יוחנן האמורא וכ"ה בספרי מדרש שבידינו ר' אלעזר. וא"כ אזדא לה כל מ"ש הגאון בש"צ וכיון שאין יסוד אין בנין ואזדו להו כל מה שכתבו לתרץ עפ"ד הר"ן ונו"ב. והדרא קושייתי הנ"ל על תירוץ הנו"ב לדוכתא:
והתירוץ ששמע כת"ר מפי הגאון מהוריא"ס אבד"ק קאוונא שליט"א [ זצ"ל] משום דאיכא חזקה שלא נתעברה בהדי רובא דאפי' ר"מ מודה ג"ז אינו פשוט לדעתי דמאי חזקה איכא מבתולה שלא נתעברה אבעולה ודמיא ממש ליצאת מלאה ביבמות קי"ט דאיתרע לה רובא וחוששת וכמוש"ש לך כבר בשם ספר מלא הרועים:
ומה שכתב כת"ר דבלא"ה לשיטת רבוותא דס"ל דמתניתין דיבמות קי"ט לרבנן הוא אולי אפשר לומר דר"מ אפי' היכא דאיכא חזקה חייש דשם ביבמות קאי לרבנן. עכ"ד. הנה יקירי לפום ריהטא כתב כן דהמעיין בנמוק"י שם ובחידושי רשב"א ותה"ב ומשה"ב יראה דלא פליגי רבוותא בגירסא רק ברישא דלגירסא דילן משמע דרבא מתרץ מתני' רק לר"מ וממילא לרבנן לא אמרינן כלל סמוך מיעוטא לחזקה כדמשמע מקדושין פ' ורי"ף ורמב"ם ס"ל כגירסת רה"ג דגרסי' לעולם רבנן רישא חזקה כו' סיפא חזקה כו' ומיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ והא דהתחיל בדרבנן ומסיים בר"מ לומר דברישא אפי' רבנן מודו ובסיפא אפי' ר"מ מודה ועי"ש ותמצא כדברי:
אמנם אנא לא ידענא דבלא"ה מאי קושיא דשפיר מקשה בגמרא אהא דמפרישין למה הא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה כיון דהגמ' שם ביבמות קי"ט ושם ס"ז ס"ל לכו"ע דאיכא מיעוטא דמפילות א"כ מיעוטא דמתעברות מביאה ראשונה ולד של קיימא מיעוטא דמיעוטא נינהו ועוד דאיכא נמי שאין מתעברות לעולם דבכה"ג לא חייש אפילו ר"מ. וליכא קושיא אהר"ן: ובכ"ז עדיין לא יצאנו ידי חובה בדברי הר"ן ונהי שתירצנו שלא תקשה עליו מגמ' מ"ח ראי' עדיין צריך דאל"כ מנ"ל כן ואי משום דס"ל כר' לוי הא פליג עלי' ר' אלעזר. ולפמ"ש אינו שמותי והשתא מאן מפיס כמאן מינייהו הלכה ולנו הי' נראה דהלכה כר"א דהוא מרא דתלמודא יותר מר' לוי. ועוד דנ"ל דבאמת אין מחלוקת כלל בינייהו ולא אמר "ור"א אמר" אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כמו שאכתוב בס"ד פי' דברי המדרש בסמוך לדעתי וא"כ מנ"ל להר"ן האי חידוש נגד סתמא דלישנא דגמ' ונגד מה דמוכח מלשון ר"א שאמר לעולם אין אשה מתעברת מביאה ראשונה כמו שדייק ג"כ בתשובת שיבת ציון הנ"ל:
ונ"ל לומר דבאמת גם בתלמודין מוכח דמשכחת לה עכ"פ שתתעבר מביאה ראשונה (ע' הג' רש"ש יבמות פרק ב' ברא"ש סימן ג' ובק"נ סעיף קטן א'] שהרי בחגיגה י"ד שאלו לבן זומא בתולה שעיברה מהו לכה"ג מי חיישינן לדשמואל שאמר יכולני כו' הרי דלשמואל מתעברת ועודה בבתוליה. ומכאן נ"ל ברור שיצא לו להר"ן ז"ל דרק ע"פ רוב אין אשה מתעברת מביאה ראשונה. אמנם האמר להו בן זומא דשמואל לא שכיח וכן בנדה ס"ד ע"ב ס"ל לר"ח שאני שמואל דרב גוברי' וע' תוס' שם ודבריהם נעלמו משעה"מ פרק י"ז מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ג וכן המ"ל שם לא הביאם וכ"ה ברש"י שבת קנ"א]. א"כ מעתה א"ש ונכון קושיית הגמרא ביבמות אהא דמפרישין והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה כיון דמיעוטא דשמואל לא שכיח א"כ אפי' ר"מ לא חייש כמו שהוכיח הרא"ש בפרק קמא דחולין סימן ט"ז בראיות ברורות וליכא סרך קושיא עוד כלל. ור' אלעזר דאמר לעולם אין כו' ר"ל שלא בהטיי' ודקאמר סתמא משום דידוע דבבלי הי' קודם דסליק לא"י וע' סה"ד ובבליים אינם בקיאים ע' כתובות ו' ע"ב משו"ה כללא רבה כייל להו. והא דהקשו עליו מבנות לוט ולא משני דרב גוברי' י"ל ע"פ מ"ש בגיטין ע' ששה דברים כו'. ועוד בלא"ה איך סמכו א"ע להיות ממיעוט וכמו"ש הנו"ב גבי תמר:
והנה ז"ל המדרש פרשת לך לך פרק מ"ה שהבאנו לעיל בשם תשובת ש"צ ויבא אל הגר ותהר ר' לוי בר חייתא אמר מביאה ראשונה נתעברה אמר ר' אלעזר לעולם אין אשה מתעברת מביאה ראשונה והכתיב ותהרין ב' בנות לוט מאביהן אמר ר' תנחומא שלטו בעצמן כו' והנה אם ר"א הי' פליג על ר"ל הו"ל לאותבי' מקרא דהגר דמאי עביד לי' ר"א ועוד שהוא מוקדם בתורה. ועוד דהול"ל בלשון מחלוקת רא"א (ומיהו בלשון ירושלמי ומדרש אין זה ראיה] ונ"ל דבלא"ה יש לתמוה מנ"ל לר"ל ולר"א דהגר ובנות לוט בתולות ולא בעולות היו מקודם לכן והנה המזרחי כתב דר"ל מדייק דאל"כ ויבא אל הגר למה לי. אלא לאורויי משבא אל הגר כו'. וקשה דעדיין לא שמענו בזה שבתולה היתה, ע"כ נ"ל דודאי סתם שפחה וכותית יותר מג"ש בעולות הן כדתנן בכתובות י"א ובדוכתי טובא ובימים ההם נמי מסתמא כה"ג הויא ואף שמצינו במדרש דלאחר המבול גדרו עצמן כו' היינו שלא לענות בע"כ ועוד דשאני ארץ מצרים וארץ כנען כידוע צא ולמד מה בקשו פרעה ואבימלך לעשות ומכ"ש סדומיים הרעים וחטאים. אלא דבבנות לוט מצינו בכתוב מפורש שהעיד עליהן אביהן הנה נא לי ב' בנות אשר לא ידעו איש ונוחין דברי רבי תנחומא שהוצרך לאוקמי ששלטו בעצמן כו' אך בהגר שפחה מצרית עדיין קשה:
ולזה נ"ל פשוט דאין כוונת ר' לוי לומר דהגר בתולה היתה ונתעברה שלא כדרך נשים. דזה מנא לי'. רק כונתו פשוט דנתעברה מביאה ראשונה של אברהם אצלה. ודבר גדול השמיענו בזה. דהנה הרש"א בח"א יבמות ק' הקשה כיון שקיים א"א כל התורה איך נסב מצרית ראשונה לר"י. ותירץ דקודם שנימול לא הי' עדיין קיים. רק אחר שנימול. וכיון שנשאה קודם שנימול ובהיתר נשאה שוב לא גירשה. ודחה בזה דברי רא"ם דס"ל דגם קודם שנימול קיים כה"ת. ואני מכבר דחיתי תירוץ הרש"א שהרי ר"י ס"ל שם במדרש ויוסף אברהם גו' קטורה זו הגר וא"כ ר"י דס"ל דמצרית אסורה דלא כר"ש נהי דמתחלה לא גירשה אבל אח"כ כשכבר גירשה איך נשאה מחדש שנית וכדכתיב ויוסף גו' ויקח משמע לקוחין חדשים:
אמנם לא קשיא מידי לפי מה דאיתא במדרש דס"ל לר"י דהא דכתיב ויוסף אברהם היינו רוה"ק כדכתיב ויוסף ד' דבר אלי גו' א"כ כיון דברוה"ק הי' נשואי' לק"מ דאפי' אם איסור מצרית הי' עליו בל"ת גמורה אתי ציווי ועשה ודחי לה. וכיון שבאנו לכך א"כ מעיקרא לק"מ איך נשאה אברהם להגר המצרית שהרי כתיב וישמע אברם לקול שרי ופי' רש"י לרוה"ק שבה והוא ממדרש רבה שם דלפ"ז שפיר נוכל לומר כדעת הרא"ם דאברהם גם קודם שנימול קיים כל התורה והגר שאני דע"פ הדיבור נסבה. אמנם אין לנו הכרח לזה דהנה כאשר נדייק בקול שרי לא מצינו שהותרה לו ע"פ רוה"ק לגמרי שהרי שרי אמרה בא נא גו' ותרגומו עול כיון משמע דלא הי' הציווי מפורש רק פעם א' ושוב לא ניתן לדחות איסור מצרית לגבי' כיון שלא נצטוה יותר. וא"כ הגר כשנתעברה ע"כ מביאה ראשונה נתעברה וז"ש ר"ל לדייק בפסוק ויבא אל הגר ותהר שמביאה ראשונה נתעברה וכמו"ש לעיל בשם הרא"ם דדייק מיתורא דאצ"ל ויבא גו' אלא ר"ל משבא אלי' כו' דבזה שמעינן דאברהם קיים כל התורה אף קודם שנימול ודלא כרש"א. והא דאיכא כא מ"ד במדרש שם ויענה בתה"מ כו' נראה דס"ל כר"ש דנקבות מצריות שרי מה"ת. והי' על פעם א' ציווי ומ"ע ואח"כ רשות. ואין להקשות דלר"ש נהי דאיסור מצריות אין כאן מ"מ איסור שפחה איכא וא"כ לא הי' אח"כ רשות. אך כבר תירץ ע"ז הרש"א בח"א יבמות שם דנשתחררה כדין המשיא שפחה לבנו כו' וא"צ לזה שכן מפורש שם במדרש רבה לאשה ולא לפילגש וא"כ מכ"ש דלאשה ולא לשפחה. ותל"מ או"נ חיים נאטענזאהן:
פיקקעלין ר"ח מנ"א תרמ"ד לפ"ק: