שות דברי חן· רבי חיים נתנזון
סימן נא
דיני ראש השנה לבני החו"ב מ' אברהם נ"י נאטענזאהן:
מה ששאלת בני על מ"ש הרמ"א באו"ח סימן תקפ"א ורבים נוהגים לאכול בערב ראש השנה קודם עמוד השחר משום חוקות העכומ"ז משמע דעל פי דין א"צ לחוש לזה. ובאמת אין המנהג אצלינו לחוש לזה. ושאלת טעמא מאי: תשובה. נ"ל ע"פ מה שראיתי בהגהות מיימונית ברמב"ם הלכות שופר פרק א' הלכה א' שכתב יש מקומות שנזהרין שלא להתענות בערב ראש השנה משום חוקות העכומ"ז. אמנם בפסיקתא פרשת ולקחתם לכם ביום הראשון למדנו שמצוה להתענות בערב ראש השנה וכן בירושלמי פ"ה דנדרים ר' יונתן ציים כל ערב ריש שתא [וכ"ה פ"ב דתענית ה' י"ב]. והנה הוא ראי' למנהגנו עכ"ד. ולא כתב טעם למה באמת אין בו משום חוקות העכומ"ז. וי"ל ע"פ מ"ש הר"ן ופוסקים דחוקות עכומ"ז לא שייך רק במנהג בלי טעם וכמשמעות לשון ובחוקותיהם לא תלכו. דחוק הוא דבר בלי טעם אבל כל שיש במעשה זו טעם לא אסרה תורה ומה"ט שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי ולפ"ז בתענית בערב ראש השנה כיון דאית בי' טעמא שהוא בשביל תשובה אין בו משום חוקות עכומ"ז. אך מ"מ יש לחלק בין האי לבין הא דשורפין על המלכים דהתם מילתא אחריתא הוא ולא שייכא כלל לעבודת כומ"ז שלהן וכן כ"ד שיש בו משום רפואה כדאמרינן בשבת ס"ז אבל כשעושין דבר זה משום עבודה לעכומ"ז שלהם י"ל דאסור משום חוק לעכומ"ז אף דאית בי' טעמא וצריך ראי' לזה להתיר:
והנה לכאורה ראיית הגהות מיימונית מפסיקתא אין ראי' כלל די"ל הא דהתענו הני אמוראים ולא חשו משום חוקות עכומ"ז ה"ט משום דבימיהם עדיין לא הי' דרכי האמורי כן להתענות בערב חגיהם ע"כ התענו. משא"כ לדידן י"ל דאסור. אמנם נראה דבמנהג שנהגו ישראל מקודם ואח"כ באו הכנענים ונהגו כן א"צ ישראל לבטל מנהגם בשבילם. שהרי אנן לאו מינייהו גמרינן כדאמר בסנהדרין נ"ב וצ"ע בתוס' דע"ז י"א ע"א. וע' בהגר"א יו"ד סימן קע"ח דהעיקר הוא דללמוד מהם אסור. ומש"ש כיון דכתיבא לאו מינייהו גמרינן לאו דוקא אלא כל דבר שהיינו עושים זולתם מותר ע"ש. ואע"ג דמצבה אסר רחמנא משום שנעשה חוק לעכומ"ז כמו"ש רש"י בפרשת שופטים והיתה אהובה למקום בימי האבות. שאני התם שגם בימי האבות כבר הי' כן מנהג לעכומ"ז במצבות אלא דאז עדיין לא הוזהרו על בחוקותיהם לא תלכו וכמ"ש הרמב"ן בפ' שופטים ולפ"ז ראיית הגהות מיימונית מפסיקתא והירושלמי נכונה מאד. דכיון שמוכח מהני אמוראי שמצוה להתענות בערב ראש השנה ושכן נהגו גם הם להתענות א"כ גם אצלינו אין חשש איסור משום חוקות עכומ"ז ממנ"פ. דאם כבר בימי האמוראים הי' מנהג ודרכי האמורי להתענות וא"כ האמוראים שהתענו ע"כ צ"ל דס"ל דבזה אין בו משום דרכי האמורי משום דדמיא להא דשורפין על המלכים וכיוצ"ב דאין בו משום דרכי האמורי. ואם נימא שבימי האמוראים עדיין לא נהגו הכנענים חק זה לעכומ"ז ומה"ט הי' מותר להם להתענות א"כ לדידן נמי מותר דכיון דקדם מנהגנו לשלהם אנן לאו מינייהו גמרינן ואפי' אי תענית זה לא דמיא להא דשורפין על המלכים נמי שרי. וא"כ ראיית הגהות מיימונית מפסיקתא וירושלמי נכונה בממה נפשך. אבל לפרש טעמא. מפני מה לא דמי לחוקות עכומ"ז לא ברירא לי' ודו"ק. אביך וכו' ח"ן: