אור ברסלב

שות דברי חן· רבי חיים נתנזון

סימן נ

סימן מט

על מה שרצה כת"ר לאסור מצה שנלושה במי בצים אפי' בשעת הדחק לצורך חולה שלא ככתוב בהגה בשו"ע או"ח סימן תס"ב סעיף ד' לפי שמצא כתוב בספר הצל"ח פסחים קי"ד ע"ב אהא דאמר רב אשי ש"מ מדר"ה לית דחייש להא דר' יוחנן בן נורי שכתב וז"ל ויש לדקדק דילמא חלטו ברותחין או במי פירות בישלו בשלמא מרותחין לא קשה דודאי א"א לעשות תבשיל מחדא גרעין והרי אורז אית בי' צירי כמו בחיטי והרי אמר רב יוסף בדף מ' ע"א דלא לחלוט תרי חיטי כו'. אבל ממי פירות קשיא. ומכאן הוא להביא ראי' גדולה לדברי רש"י דמי פירות אפי' בלא מים מחמיצין אלא שהוא חמץ נוקשה עכ"ל. ושאלני לחוות דעתי בזה:

תשובה. נ"ל דאין בראי' זו כדי להכריע לדעת רש"י דהנה בגמ' שם אמר מאי שני תבשילין אמר רב הונא סילקא וארוזי. רבא הוה מהדר אסילקא וארוזי הואיל ונפיק מפומי' דר"ה אמר רב אשי ש"מ מדרב הונא לית דחייש להא דר' יוחנן בן נורי דתניא ריב"נ אומר אורז מין דגן הוא וחייבים על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח. ויש לשאול למה הי' מהדר רבא אסילקא וארוזא דוקא כיון דר"ה רק רבותא קמ"ל דאפי' הני וכ"ש מיני בשר כפי' רשב"ם שם ותוס' ובשלמא בסילקא דהיינו תרדין שפיר הי' מהדר משום דאמר בשבת דף קי"ח וקראת לשבת עונג במה מענגו ר"י ברי' דרשב"ש משמי' דרב אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים כו' ופי' רש"י תבשיל של תרדין חשוב הוא וא"כ ה"ל בזה עונג יו"ט אבל אארוזי למה הי' מהדר. וע"כ צ"ל להורות הלכה למעשה דאינו מחמיץ וא"כ אין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח ודלא כריב"נ דאורז מין דגן הוא ואדם יוצא בו ידי חובת מצה בפסח וא"כ לשיטת הסוברים דמי פירות אינו מחמיץ ע"כ דבישל במים ולא במי פירות דאל"כ אכתי לא הוה ידעינן הלכה דאין יוצאין בו ידי חובתו בפסח ופשוט. ושפיר לית דחש לדברי הצל"ח בכאן:

בענין זה אכתוב לכת"ר מה שיש אתי בכתובים (וכבר נדפס בספרי שפתי חן פרשת וירא] איך צוה אברהם לשרה מהרי גו' לושי ועשי עוגות ותירגם אונקלס ועבידי גריצן והלא יו"ט של פסח הי' כפי' רש"י בחומש. ומשנה מפורשת בביצה כ"א שלשה דברים ר"ג מחמיר כדברי ב"ש אין אופין פתין גריצין כו' דהיינו פת עבה. ועד כאן לא פליגי רק ביו"ט דעלמא אבל בפסח אפי' ב"ה מודו דאסור משום חימוץ כמו"ש הרשב"א ורבינו ירוחם ובשו"ע בסי' ת"ס סעיף ה' לפסק הלכה וע' בהגר"א שם וכיון שקיים אברהם אבינו אפי' עירוב תבשילין וכל מילי דרבנן איך צוה לאפות עוגות בפסח ודוחק לומר שסמך אזריזות' דשרה שתמהר לאפות שלא תחמיץ. ע"כ נ"ל דבב"מ ריש פרק הפועלים כתיב קמח וכתיב סולת אמר ר' יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש כתיב לושי ועשי עוגות וכתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ואילו לחם לא אייתי לקמייהו אמר ר' אפרים מקשאה כו' אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה הי' ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה כו' ופי' רש"י היא אמרה קמח והוא סולת והוא תמוה היכן נזכר בקרא דקמח שרה אמרה והלא אברהם בעצמו הוא שאמר מהרי שלש סאים קמח סולת ומנלי' לתלות בוקי סריקי באמנו שרה. ובפרט גנאי גדול כזה שהיתה עיניה צרה באורחים וכבר צווחו ע"ז קמאי דקמאי. ע"כ נ"ל לולא פי' רש"י דבאמת אברהם תרווייהו אמר קמח וגם סולת וכ"ת תרווייהו למה הא סולת עדיף מקמח י"ל משום דאברהם כבר הובטח מפי הש"י אבל שרה אשתך יולדת לך בן א"כ כל שעה ושעה הי' חושש דילמא עתה פורסת נדה ובא לה אורח כנשים ואם יצוה לה שתאפה רק סולת והוא מחיטין לתותין כדאמר בפסחים מ' דא"א להיות נקיה בלא לתיתה דילמא תטמא העיסה ולא יהי' לחם לאורחים ע"כ צוה קמח וגם סולת שאם תטמא הסולת יהי' פת קמח שהוא מחיטין שאינן לתותין דלא הוכשרו לקבל טומאה ואם לא תטמא יהי' פת סולת דעדיף מפת קמח. אמנם סוף דבר כתיב ויקח חמאה וחלב ואילו לחם לא אייתי קמייהו משום דבאמת פירסה שרה נדה וקשה אכתי לחם הקמח הוה לי' לאתויי שזה לא נטמא וע"כ צ"ל דקמח לא לשחה כלל דזה הי' בעיניה לדבר מותר כיון דיש סולת דעדיפא קמח ל"ל והיא לא ידעה מה שאמר הש"י לאברהם מבשורת הבן וכמו"ש הרמב"ן בחומש שם דאל"כ לא היתה צחקה שרה שמעינן מינה דעכ"פ עברה על צווי בעלה במה שחשבה דקמח אין צורך ונחשב זה להצדיקת לצרת עין משום דלא הוה לה להרהר אחרי דברי אברהם במה שנוגע להאורחים אף שלדעתה אינו צורך כלל. וא"כ הא דאמר כתיב קמח וכתיב סולת ה"ק כיון שצוה לעשות עוגות גם מקמח וע"כ כדי שלא תטמא א"כ הא דלא אייתי לקמייהו ע"כ משום דלא עשתה כאשר צוה עליה אברהם א"ר יצחק מכאן שאשה צרה עיניה באורחין. כנ"ל. אלא דלכאורה עדיין איך אפשר לומר דה"ט דאברהם שצוה ליקח קמח כדי שלא יהי' מוכשר לקבל טומאה דמה מועיל במה שהחטים לא הוכשרו הא נעשו מוכשרים לקבל טומאה ע"י הלישה שהוא במים. אך גם זה לא קשה שמפורש במדרש שם דעשתה מיני מלוטמא. ומצאתי במוסף הערוך דהוא מאכל המתוקן בדבש. וכתב המ"כ דדייק לה מדאמר ועשי שהוא מיותר וי"ל דהיינו דבש תמרים שהוא מי פירות ואינו מכשיר לקבל טומאה עי' במ"א ריש הלכות יוה"כ אלא דהמדרש לא ס"ל כגמ' דילן דלדעת המדרש אה"נ שלא שינתה ממה שצוה עליה אברהם ופת נמי הביא עי' שם במדרש ודלא כאפרים מקשאה וכיון שבאנו לזה א"ש דלא תיקשי מה שצוה לאפות פת עבה בפסח ולא חשש מטעם חימוץ דהרי קיי"ל מי פירות אין מחמיצין. וא"ש:

תוכן העניינים

שות דברי חן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה