אור ברסלב

שות דברי חן· רבי חיים נתנזון

סימן ל

סימן כט

אשר שאלת ממני ידידי על דברי הרמב"ם ריש פרק ט' מהלכות ברכות שכתב בשם שאסור לאדם ליהנות במאכל או במשקה קודם ברכה כך אסור לו ליהנות בריח טוב קודם ברכה דאמאי תלי כתיבא בדלא כתיבא שהרי בריח אמר בברכות מ"ג ר"ז בר טובי' אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל גו' איזהו דבר שהנשמה ניהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח וכיון דמקרא נפ"ל למה לי' להרמב"ם לתלות חיוב ברכתו בחיוב ברכה דמאכל ומשקה שאינו אלא מצד הסברא דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה. ע"כ שאלתך:

תשובה. הנה מצאתי שכבר דקדק גם כן הב"ח על לשון הטור בסימן רט"ז שכתב ג"כ כעין לשון הרמב"ם כשם שאסור ליהנות באכילה ושתי' עד שיברך כך אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך. ודקדק שם הב"ח דלאיזה צורך תלה הטור איסור הנאת הריח בלא ברכה באיסור אכילה ושתי' בלא ברכה ואח"כ דקדק ג"כ על לשון הרמב"ם הנ"ל ונדחק לפרש דבריהם:

ול"נ דהנה בברכות כ"ה אתמר צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא ר"ה אמר מותר לקרות ק"ש ר"ח אמר אסור לקרות ק"ש אמר רבא מ"ט דר"ה דכתיב כל הנשמה תהלל גו' פי' רש"י הפה והחוטם בכלל ההילול ולא שאר אברים ור"ח אמר אסור לקרות ק"ש מ"ט דר"ח דכתיב כל עצמותי תאמרנה גו' ויש לדקדק דכיון דכל חד קרא קאמר א"כ ר"ח מאי קדריש בקרא דכל הנשמה דמייתי ר"ה. וכן ר"ה מאי קדריש בקרא דכל עצמותי דמייתי ר"ח והגמ' מדקדק בכל מקום לפרש הכתובים אליבא דתרווייהו וצריכין אנחנו למשכוני נפשין לתרץ. ונ"ל די"ל דהא דר"ח יליף מדכתיב כל עצמותי תאמרנה גו' היינו משום דס"ל כמו"ש בזוהר הביאו ד"מ בטור או"ח סימן מ"ח וכ"כ בהגה בשו"ע שם להתנועע בשעת קה"ת, ובשעת תפלה על שם כל עצמותי תאמרנה גו' וכיון שניכר בשעת קריאה בכל גופו ואבריו שקורא ק"ש גנאי הוא שיהא אז אחד מאבריו בבית הכסא או גופו מלוכלך. אך ר"ה ס"ל דהאי קרא אתא להא דבמדרש שוח"ט הביאו ג"כ ד"מ ביו"ד סימן רס"ה כל עצמותי תאמרנה אמר דוד אני משבח בכל עצמותי בברכי אני עושה סנדקים למילה א"כ קרא לא אתא להתנועע בשעת קה"ת ותפלה. ולפ"ז מחלוקת האחרונים באו"ח שם תליא בפלוגתא דר"ה ור"ח. ור"ח קרא דכל הנשמה תהלל גו'. י"ל דדריש להא דר"ז בר טובי' אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה גו' ור"ה נפ"ל ריח מצד הסברא דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה כדנפקא לי' מהאי סברא גופא ברכה באכילה ושתי' משום דהוי כאילו נהנה מקדשי שמים דמעל כדאמר בריש פרק כיצד מברכין ואע"ג דקול ומראה וריח קי"ל דאין בהם משום מעילה מ"מ איסורא איכא כדאמר בפסחים כ"ו אליבא דרבא. ור"ח ס"ל כמו"ש בירושלמי הביאו התוס' בפסחים שם דאפי' איסורא נמי ליכא ומיושב בזה תמיהת התוס' מהא דירושלמי דבאמת י"ל דפלוגתא דאמוראי היא וכיון דאפי' איסורא ליכא א"א ללמוד מצד הסברא דאסור ליהנות כו' וא"כ תקשי מנלן ברכה על הריח דמתני' אמרה והוא מברך על המוגמר כו' וצ"ל מקרא דכל הנשמה גו' כדרב ולא כדר"ה. והשתא א"ש דהרמב"ם וכן הטור דפסקו להלכה כר"ה א"כ לא אתא קרא דכל הנשמה לכדרב משו"ה כתבו דחיוב ברכה על הריח נפקא לי' מסברא כמו חיוב ברכה דאכילה ושתי'. ולפ"ז נכון פסק הרמב"ם בהלכות מעילה פרק ה' דקול ומראה וריח אע"ג דאין בהם מעילה איסורא איכא כגמ' שלנו אליבא דרבא ודלא כהירושלמי ומוכרח לשיטתי':

תוכן העניינים

שות דברי חן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה