אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן צה

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן צה

סימן צד

בדין הקונה מן האשה אם יש בו דין מצרנות עיין למור"ם סימן קע"ה סמ"ז שהביא זה בשם י"א דלית בה דדב"מ והוא ממהרי"ל, וכ"ך ג"ך הרב"י בב"י מחי"ט בשם תלמידי הרשב"א וז"ל, וכתבו עוד דה"ה ללוקח מאשה דלית בה דדב"מ דלפי שאין לה מי שיפקח במעשיה רצו חז"ל שיהיה ממכרה קיים, כדי שיקפצו בני אדם לקנות את שלה והנה במוכר לאשה כתב הרב"י בשם העיטור דלרי"ף בכל אשה קאמר בין שהיא א"א בין שאינה א"א, ומסתמיות דברי מר"ן בקצר משמע שגם הוא סובר כן אלא דראינו למור"ם שם שהביא סב' הרשב"א והמ"מ והנ"י שם שכתבו דדוקא אשה שיש לה נכסים ידועים או אל' שאין לחוש שמערמת, ומ"מ הדבר פשוט דהלוקח הוא המוח' ומצי למימר קי"ל כמ"ש העיטור בשם הרי"ף וכ"ך להדייא הראנ"ח בח"א סי' י"ט ומש"ץ ח"א סי' י"א מעתה גם בדין הלוקח מן האשה הדין כן, כיון דטעם א' להם: אלא שראיתי להרב מהראנ"ח ח"א סימן צ"ה שכתב וז"ל אפי' למ"ד דבאשה המוכרת לית דינא דב"מ אם יש לה בעל אית בה דינא דב"מ, וע"ש ג"כ בתשו' סי' ק"ו ובס' נ"מ דמ"ח:

ובר מן דין ראינו למור"ם שם ס' הנז' שכתב וז"ל ודוקא מצרן אינו יכול וכו' אבל שותף יכול לסלק וכו' ואף שהש"ך שם ס"ק מ"ז הביא מחלוקת הפוס' בזה והדרינן לדינא דמוחזק והמע"ה, ראינו להרב בית יהודה במנהגי ארגיל שכתב שנהגו בזה כמהר"מ דבכל אלו שותף עדיף ממצרן: איברא שראינו להרב מהרא"ש בתשוב' והרב מהר"מ אלשקר ז"ל סימן קי"ח ומהר"ר ליב סרייאל בס' מש"צ ח"א סי' י"א ומהר"ש יונה ומהראנ"ח שם סי' י"ב שכתבו דכי היכי דלית בהו דדב"מ, ה"ן לית בהו דינא דאחי ושותפי, ומ"מ אנן בדידן כיון שמצינו למור"ם דגרירינן בתריה שסובר כמהר"מ כוותיה נקיטי כ"ש שהרב בית יהודה מעיד שכן נהגו, ועיין להרב מ"ץ שכתב בשם מהרש"ף דהא דמהר"מ כללא הוא:

מעתה בדין זה שהובא לפנינו שמכרו בנותיו של יעקב ן' טביב הבית הידו' למורישם למרדכי, והם נשואו' לבעלים, ובא ישועה לזכות בדד"מ מכח השיתוף שיש לו בתרבץ ובה"ך ובמ"ח וכו' נר' דהדין עמו ומצי לזכות במכר הנז' מדדב"מ, זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וח"ף באלול מ"ו לפ"ק וקיים:

ע"ה שמואל עמאר ס"ט:

צו) מעשה היה בגוי אחד שהלך לשוק צורפי כסף לקנות שתי זוגיאה של צמידים של כסף וזהב ועמד אצל ראובן וקנה ממנו הב' זוגיאות הנז' ופרע דמיהם לראובן והלך לו. אח"ך הלך להראותם לשמעון אם לא נתאנה בהם ושכחם אצל שמעון והלך לו לאחר שעה חזר אל ראובן ותבעו לשררה. באומרו ששכח הצמידין הנז' אצלו:

ואחר כמה הרפתקי ופיוסין ושוחדות לשר, נתפשרו לתת לו ראובן זוג אחד ולמחול הוא בזוג הב', אח"ז הוברר הדבר שהצמידין שכחן הגוי אצל שמעון וע"ז עמדו לדין לפני רו"ש הנז' ותבע ר' לשמעון לתת לו הב' זוגיות הנז' כי הוא הפסיד כנגדן עם הגוי, ושמעון השיב שלא יחזיר לו כלום דזה הוי בכלל אבידתו:

תשובה הן קדם צריכים אנו לדעת. אם היה הגוי שוכחם אצל ראובן עצמו המוכר אם היה חיי' להחזיר או לא ונראה פשוט דאינו חייב להחזיר' ואדרבא אסור להחזיר משום למען ספות וא"ך גם שמעון ודאי אסור להחזיר ואף שבטעות הגוי לסתם דברי מור"ם בסי' שמ"ח דוקא היכא דליכא חילול השם וה"ן נימא דשמא יזכור הגוי ששכחם אצל שמעון ואיכא ח"ה וחייב להחזיר וכשם שחייב להחזיר לגוי ה"ן לראובן, מ"מ נר' דהא ליתא מתרי טעמי חדא שכיון שכבר הגוי הכריז ברבים ולפני השררה שלא שכחם אלא אצל ראובן תו לא מצי הדר על שמעון כלל אפילו אם יזכור, כי יאמרו שזוהי מדתו להעליל עליהם. אתמול העליל על ראובן ועתה העליל על שמעון וא"ך ליכא ח"ה, ואינו חייב להחזיר וכשם שאינו חייב להחזיר לגוי ה"ן לראובן, ותו דראינו למור"ם סוס"י פ"ו שכתב וז"ל, מי שיש בידו פקדון של גוי או מומר והם חייבים לאחרים ובאים להוציא מהמוחזק בנכסיהם, והמחזיק אומר שמתיירא להוציא הנכסים מידו פן יבוא הגוי לגבות ממנו הדין עמו והוא מהב"י סימן ק"ה בשם תשו' מיימ"ו וא"ך ה"ן מצי למימר ליה שמעון אפי' אם היו בידי פקדון לא הייתי חייב לתתם לך, וכ"ש עתה ששכחם, ועיין להרב שער משפט שכתב דאפילו בישראל אלם שהפקיד ביד שמעון דינא הכי. ואף שהרב מוהריט"ץ סימן מ"ה חולק בזה מ"מ בנדו"ד מיהת כ"ע מודו וזה פשוט ולראיה ח"פ אלול תרל"ד לפ"ק:

שמואל עמאר:

צז) בדין הנותן מתנה לבנו או לאחר על מנת שלא יחול שעבוד כתו' ובע"ח. ולא ימכור ולא ימשכן, ועבר על התנאי ושם יתבאר ג"ך אם כתב במתנה שאם יחול שעבוד וכו', או אם ימכור וימשכן שהמתנה נטולה הימנו ונתנה לאחר, או לא' מבניו הנותרים:

תשובה הנה הרא"ש כלל ע"ד ש"ג נשאל על אב שנתן לבנו יחידו מתנ' מ"מ שלא יחול וכו', ולאחר פטיר' בא בע"ח לגבות מאותו קרקע. והשיב שהתנאי קיים דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. ואם לא נתקיים התנאי נתבטל המעשה כאלו לא נעשה וכשבא בע"ח לטורפו נתבטלה המתנה למפרע מכח התנאי וחוזר לבן הקרקע מכח השיור שירש מאביו והו"ל כלוה ואח"ך קנה דמשתעבד משום דכתב ליה דאיקני, הילכך בע"ח של הבן גובה הקרקע בחובו בין חוב שלוה בחיי אביו בין שלאחר מיתת אביו עכ"ל, ופסקו הטור בסימן קי"א ומר"ן סי' הנז' ס"ג ע"ש:

גם בכלל פ"א ש' א' והביאה הטור סימן רמ"א סי"ב ומר"ן שם סי"א. נשאל בדין ראובן שנתן ממונו לב' בניו וריבה לא' ומיעט לא' והטיל תנאי על מנת שלא יוכל שום א' מהם למכור שו"ד מכל אלו הקרקעות ושלא ימשכן ולא יתן עד שיהיה לקטן ך' שנה, ועמד הגדול ומכר קודם שיהיה לקטן ך' והשיב דכיון שנתן בע"מ וכו' זה שביטל התנאי נתבטלה מתנתו מעיקרא ונשארה מתנתו ביד אביו ואח"מ אביו ירשוה הוא ואחיו הקטן, ומתנת הקטן קיימת כי לא ביטל תנאו, וגם זכה בחצי מתנ' אחיו עכל"ה, והביא ראיות לזה יעו"ש ומכללן הביא מהא דתנן בפרק מי שאחזו האומר הרי גיטך ע"מ שתתן לי ר' זוזי ה"ז מגורשת, ופליגי בגמ' רב הונא אמר והיא תתן. רב יהודה אמר לכשתתן מאי בינייהו א"ב שנקרע הגט או שנאבד קודם שנתנה דלר"ה מגו' למפרע אם תתן אח"ך, משא"ך לר"י דאינה מגו' למפרע אלא משעה שתתן חלים הגירושין והרי באותה שעה אין הגט בעולם, ואפסקה הילכתא כרב הונא משום דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ועיין להרב הסמ"ע בפרישה שסיים ע"ז דלמד הרא"ש מזה בנד"ז דכמו שמתחיל המתנה למפרע, כן מתחיל הביטול למפרע וכדמסיק וכתב דאם לא נתקיי' התנאי המתנ' מעיקרא בטיל', דכיון שהטיל תנאי במתנתו ולא נתקיים התנאי נתבטלה המתנ' מעיקרא ולא יצאה המתנ' מרשו' אביהם כלל וכו' יעו"ש, גם ביאר הרא"ש שם דלא דמי זה לואחריך, דקי"ל דאם היה הא' ראוי ליורשו אין לשני כלום משום דירוש' אל"ה, דבואחריך לא שייר הנותן לעצמו כלום אלא שציוה שאח"מ הרא' תסוב הנחלה לאחר כסובר ירושה יש לה הפסק ורחמנא אמר אל"ה, משא"ך בזה דאף שהגדול יורש, עם כ"ז בתנאי שהתנה האב בע"מ שייר לעצמו וכשלא נתקיים התנאי נתבטל' מעיקרא, וכאלו לא יצאה מרשו' אביהם מעולם הרי דאפילו במש"מ דקי"ל ירוש' אל"ה, אם התנה בע"מ ולא נתקיים התנאי בטי' המתנה למפרע וחוזרת לאב, ובחלק הירושה שמגיע לבן מאותו שיור גובה הבע"ח ואם הוא בן יחיד לאביו שאין לו יורש אחר והיתה המתנה בע"מ שאז חוזר לו הכל מחמת ירושה גובה הבע"ח מהכל וכההיא דסי' קי"א ועי' להרה"ג כמוהר"פ ביר' זלה"ה בתשו' סי' קנ"א שנשאל גם הוא במתנה בע"מ שלא ימכור ולא ימשכן שעבר המקבל ומשכן אם נתבטלה המתנה לגמרי וחוזרת ליורשים או נימא שתתבטל המש' ותתקיים המתנה משום דזהו דעת הנותן שלא ימכור וכו' והשיב דנתבעל' מעיקרא וחוזרת ליורשים, וראייתו מההיא דסימן ר"ז ס"ה מי שהקנה לחבירו וכו' דמוכח משם דאף שהמכר שמכר לאחר בטל משום שלא יזכה אלא ע"מ שימכרנו לאותו פ', עכ"ז אמרינן שבמכי' לאחר מיקרי עובר על התנאי ופקעה הזכייה מעיקרא וחוזרת ליורשים, גם הביא מההיא דסימן רמ"א סי"א שהבאנו למעלה ומדברי הרא"ש מאריה דהאי דינא שהביא באותה תשובה עצמה ראיה מההוא דאמר אתרוג זה נתון לך במתנ' ע"מ שתחזירהו לי והקדישו דאינו מוקדש דכיון שלא נתקיים התנאי לא נתקיימה המתנה ואין בידו כח להקדיש דמשמע דאף דההקדש בטל, סו"ס לא נתקיימה המתנה, וה"ן דכוותה וכו' ע"ש:

איברא שבח"ב סי' י"ד בתשו' המועתקים אצלי בסוף ס' שו"ת הרב מוהרפ"ת זלה"ה. כתב היפך מזה ולפי שתשוב' אלו אינם מצויים ביד כל אדם ראיתי להעתיק תשובתו כאן אב"א, וז"ל הנותן מתנה לבנו ע"מ שלא יחול עליה שום שעבוד בע"ח ומת דקי"ל אם אין שם אלא הבן בע"ח גובה הימנה כדאיתא סי' קי"א ס"ד, אם היו בנים אחרים ונתן כל נכסיו לאחד ע"מ שלא יחול וכו' דגובה בע"ח מחלק ירושתו כמ"ש הסמ"ע שם מהו שירשו הבנים האחרים חלקם, תשוב' נראה פשוט דאין להם כלום, דכיון שנסתלק הבע"ח חזרה המתנ' למקומ', וכל עיקר הט' דגוב' בע"ח משום שאומר לו דלגבי חלקך התנאי אינו כלום ותנאי זה אתה יורש אותו, וכשאני בא לגבות חובי מה אתה אומר לי שתתבטל המתנ'. אף שתתבטל אגבה מחלקך, משא"ך לגבי האחרים שהתנאי במקומו כאלו היה אביהם קיים שבע"ח אינו נוטל והאב אינו נוטל, זהו ברור עכ"ל בדקדוק, והוא תמוה מאד, וכבר ביארנו מסי' רמ"ה היפך מזה, ואיהו ז"ל גופיה כתב בהיפך וכמש"ל, ועיקר הטעם אינו אלא משום שנעקרה המתנ' מעיקרא וכמאן דליתה דמייא וכאלו עדיין ביד אביהם, וכמ"ש הרא"ש שם להדייא יעו"ש, וזהו מה שסיים ג"ך הרא"ש וז"ל, לפיכך אותו שביטל התנאי תבטל מתנתו ונשארה ביד אביו. ואח"מ אביו ירשוה הוא ואחיו הקטן ומתנ' הקטן קיימת כי לא ביטל תנאו וגם זכה בחצי מתנת אחיו. הרי שביאר להדייא שזכה גם בחצי מתנת אחיו ולא כמו שכתב הרב שהבע"ח יגבה וחלק אחיו ישאר בידו מכח המתנ' ואין סברה לחלק בין נתן לב' בתנאי זה לנתן לא' שעליו נשאל הרב זלה"ה. דודאי טעם א' להם, וכמות זה כן מות זה, ועיין בסמ"ע בפרישה טעם למה שנקט הרא"ש ריבה לזה ומיעט לזה, ומינה תלמוד לנדו"ז:

גם מדברי הרא"ש ז"ל בסוף אותה תשובה יש להוכיח דלא שייך שתתקיים המתנ' במקצת ותתבטל במקצת כמו שרצה הרב לומר שבטילה לגבי בע"ח דוקא וקיימת ביד המקבל לגבי האחים, דכתב הרא"ש שם וז"ל אף עפ"י שכתב בשטר ע"מ שלא יוכל שום א' מהם למכור ואין כתוב ע"מ שלא ימכור האי ע"מ שלא יוכל למכור כמו ע"מ שלא ימכור הוא, כמו לא תוכל לאכול בשעריך וע"ך צריך לפרש שלא ימכור ואם ימכור שתהיה מתנתו בטילה ואינו יכול לפרש שלא יוכל למכור ואם ימכור יהיה המכר בטל והמתנ' קיימת שדבר זה אין בידו להתנות שאם המתנ' קיימת יעשה בה כל מה שירצה ע"ך, ופיר' הרב"ח וז"ל פי' דהשתא לפי"ז דהאי לא יוכל למכור אינו תנאי אלא רוצה שתהיה המתנה קיימת עכ"פ. אלא דמתנה שאם ימכור תהיה המכיר' בטיל', דב"ז ודאי אין בידו להתנות. שאם רוצה שתהיה המתנ' קיימת בין ימכור בין לא ימכור היאך מתנה שתהיה המכירה בטיל', דכיון דהמתנ' קיימת עכ"פ א"ך שוב א"א לומר שאם ימכור שיהיה המכר בטל אלא ע"ך לומר האי לא יוכל למכור הוא תנאי, דהיינו שלא תהיה מתנ' זו חלה, מעכשיו אלא כשיקיים התנאי הנז' שלא ימכור אותה. דאם יעבור וימכור הרי המתנ' בטי' למפרע עכ"ל:

חרי דאף אם יהיה במשמעות לשונו שדעתו שתתקיי' המתנ', עכ"ז כיון דממהות המעשה לא שייך לכוין דבריו מבטלין המתנ' ומפרשים דבריו באופן המכוון למעשה, והכא נמי דכוותה שאם אתה אומר שהמתנ' קיימת בידו לגבי אחיו בין יחול בין לא יחול שוב א"א לומר שאם יחול תתבטל ויטול הבע"ח מחלקו וכן להיפך אם אתה אומר שבטיל' המתנ' מעיקרא וחל שעבוד הבע"ח, שוב א"א לו' שתהיה קיימת לגבי אחיו כי אין השעבוד חל רק עד שמתבטלת, וכיון שכבר נתבטלה מי יחזירנה לקיום:

גם מדברי הרב הסמ"ע עצמו שם בסימן קי"א סקי"ט שהביא הרב בש' זו ובפרישה, יש להוכיח כמו שכתבנו. ולא יפול שום ספק בהם כלל דשם בפרישה כתב וז"ל ולא הי"ל בן אחר:

אבל אם היה לו בן אחר ע"ח אינו טורף ממנו אלא חצי השדה שבא על חלקו בירושתו ע"ך:

ופשוט שטעמו הוא דמשום שנוטל חלק אחיו מידו וזכו בו אחיו בתורת ירושה אין הבע"ח יכול ליטול ממון אחרים בחובו, ולפיכך אינו נוטל רק מחלקו דוקא ולפי"ז לא יחול ספיקיה של הרה"ג זלה"ה שנסתפק מדברי הסמ"ע ועיין בלבוש סימן קי"א שביאר שם להדייא שהשאר יטלוהו היורשים ע"ש:

באופן שדברי הרה"ג זלה"ה בתשובה זו לא זכיתי להבינם ואף כי היה עולה על דעתי מעיקרא לכאורה ליישב דברי הרב במה שנאמר שהשאלה היתה במתנה עד"ז שלא היו התנאים כפי"ה שנזכר באה"ע סימן ל"ח, או שלא כתב בסוף השטר וקנינא מיניה כחומר כל תנאים וכו' דאז התנאי בטל והמתנה קיימת כמ"ש שם הרא"ש בתשו' זו ופסקו מר"ן בסימן רמ"א סי"ב ע"ש עכ"ז נדחקתי ממה שראיתי להרב דפשיט ותני שהבע"ח לא יגבה כ"א מחלקו, עי' להרב מהר"מ אלשיך סי' ה' שכתב דבע"מ א"ץ משה"ת, ואם איתא שכוונתו למ"ש שלא היו משפטי התנאים אדרבא היל"ל שיגבה ב"ח את כולה, כיון שבמתנ' כזו תנאו בטל והיא קיימת הא ודאי דלאו להכי איכוין הרב זלה"ה, ואין לנו לומר אלא דאישתמטיה להרב ז"ל בה שעתא שנשאל ע"ז דברי מר"ן דסי' רמ"א, כי כן נרא' ממה שלא זכר שר כלל דין זה דסי' רמ"א באותה תשו' ואי הוה בידיה בה שעתא לא הוה מישתמיט מלחלק בדברי מר"ן איזה חילו' להעמיד ס' זו, כי כן דרכו בכל מקום שאף שהרב ז"ל דרכו היה לקצר ושונא האריכות בטבע, עכ"ז בדבר שיפול ממנו אפילו ספק חלוש היה נטפל לרמוז כל העקיצות וליישבן:

ואיך שיהיה השתא מיהא שמצינו לו תשו' אחרת דסי' קנ"א שזכרנו למעלה שהיא מיוסדת על אדני האמת והצדק תלי"ת יצאנו ידי חובה והעיקר הוא כדבריו בתשוב' זו דסימן קנ"א (עיין להרב מוהרפ"ת זלה"ה גם הוא בסי' תקל"ט שכתב כדעת הרה"ג הנז' דשאלה י"ד, ותשובות אלו כולם צודקות על דבריו, ואיני חולק על דבריהם ח"ו, אלא תורה היא וללמוד אני צריך. ואם שגיתי אתי תלין משוגתי):

מכל האמור יוצא שאם נתן בע"מ אם לא נתקיים התנאי בטי' המתנ' למפרע וחוזרת לאב, ובחלק הירושה שמגיע לבן מאותו שיור ששייר האב לעצמו גובה הבע"ח ואם הוא בן יחיד גובה הבע"ח מהכל:

פש גבן לברורי אם יש תיקון לשלא יגבה הבע"ח ולשלא למכור ולמשכן, ע"י שיתן הנותן מת' בריא בע"מ שלא ימכור ולא ימשכן ולא יחול ושאם יחול וכו' נטולה הימנו ונתונה מעכשיו לשאר בניו או לאחר, דמתנ' כגון דא לא דיברו בה הפוס' הנ"ל דכל הני דאייתי' אינם אלא מתנה בע"מ שלא ימכור וכו' ולא ביאר שאם ימכור יותן לפ':

והנראה פשוט דמתנה כזו קיימת. ואין שליטה לבע"ח עליה ומכירתו ומשכונתו בה בטילי' ומבוטלים לא שרירין ולא קיימים. דבע"מ שכתב למקבל הראשון. אם יעבור על התנאי בטילה המתנה מעיקרא, ומכירתו ומשכונתו בה בטלים ונעקרת ממנ לגמרי וכאלו לא היתה מתנה מעולם כדילפינן מתשו הרא"ש הללו שכתבנו למעלה שהביא מר"ן בסימן קי"א וסימן רמ"א, ובמעכשיו שכתב לב' ריקן זכותו ממנה האב לגמרי ולא נשאר לו מה להוריש ליורשו, ותו לא נשאר לבע"ח מה ליטול:

וראיה לזה מתשו' הרא"ש נ"ב כלל פ"א סי' ב' והביאה הטור בסי' רמ"ח סי"ג וז"ל ששאלת ראובן שנתן לשמעון ולוי בניו בית במתנה והתנה בעיקר המתנה שאם ימות לוי או ישא בחיי ראובן אביו ואח"ך נתן שמעון ללוי אחיו כל זכות שהיה לו באותו בית מעכשיו ולעולם ואח"ך מת שמעון הנותן בחיי לוי ואח"ך נשא לוי בחיי ראובן אביו, ובא לוי לזכות בבית מכח מתנה שנתן לו שמעון אחיו:

וטוען שאם היה חי עדיין היה זוכה בכל הבית מכח התנאי שהטיל אבינו במתנה, ועכשיו שמת אני יורש זכותו מכח המתנה שנתן לו, וראובן אמר אני יש לי ליירש את בני והמתנה שנתן אינה כלום שלא באה עדיין לידו הדין עם לוי, כיון שנתן ר' לשמעון בנו הבית מעכשיו אם ימות לוי או ישא בחיי אביו, ואותו זכות שהיה לו בו נתנו ללוי ועתה שנשא לוי אם היה שמעון חי היה זוכה גם לוי יזכה בו מכח המתנה שנתן לו שמעון אחיו שאנו חושבים כאלו היה לשמעון הבית ברשותו בשעה שכ"כ ללוי, כיון שאביו כתב לו מעכשיו עכ"ל ופסקו מור"ם במפה סי' רמ"ח סוס"ז יעו"ש. הנה מבואר דאע"ג דבשעה שנתן שמעון ללוי כל זכות שיש לו לא באה עדיין המתנה ליד שמעון, עכ"ז כיון שהאב כתב לשמעון מעכשיו הו"ל כאלו ניתנה לו הבית מעיקרא, ולא נשאר שו"ז לאב כלל וכיון שכן בנ"ד נמי שלא הניח שום שיור לעצמו לא יטול הבע"ח שכבר זכה הב' מעיקרא, וע"ע בדברי הטור סוס"י נ"ד בשם הראב"ד ופסקו מור"ם סוס"י רי"א מ"ש מזה, (ועיין ג"כ בתשו' כלל פ"ד ש' ד' שהביא הטור בשמו בסי' רפ"ב ס"ג וע"ש בפרישה) ועיין ג"כ להרב מוהרפ"ת זלה"ה בסי' ק"ע שהעלה גם הוא כמ"ש. ובזה יישב ב' תשו' הרא"ש הסותרים ע"ש אלא דמ"מ מה שסיים שם הרב דהמתנה תשאר ביד המקבל הוא מנגד למ"ש מור"ם סימן רמ"ח סוס"ז וסוס"י רי"א כמ"ש לקמן:

באופן שהדבר ברור שבמתנת בריא בתנאים אלו בע"מ לא' ובמעכשיו לב' אין הא' יכול למכור ולא למשכן ואם מכר ומשכן מכרו ומשכונתו בטלים מעיקרא וגם אין לבע"ח שום שליטה בנכסים דלכשיעבור על התנאי חוזר הכל לב' מעיקרא וכמ"ש, (ממוצא דבר אתה למד לזכיית שלמה לדוד ורפאל דודאי קיימת) מעתה אחר שביררנו הדין כמ"ש:

אשובה לבאר וליישב תשו' הרא"ש שבכלל ע"ד סימן ד' עם הך דכלל הנז' ש' ג':

ודכלל פ"א ש"א שהבאנו למעלה דשם בכלל ע"ד ש' ד' נשאל הרא"ש אם יכול האב לתת לבתו ולבעלה קרקעותיו בתנאי זה והשיב שכבר היה כתוב אצלו דיכול אדם לתת לחבירו בתנאי זה:

ואם בא בע"ח וטרפה בחובו אחר כך לא נתקיים התנאי ונתבטלה המתנה מעיקרא, כמו הנותן גט לאשתו ע"מ שלא תלך לבית אביה שלשים יום שאם הלכה לבית אביה בתוך שלשי' הגט בטל הילכך בע"ח אינו יכול לטורפה בחובו, דאז נתבטל התנאי והמתנה בטילה, והדרה ארעא למרה. ונמצא שהוא לוקח ממון אחרים בחובו, הילכך ממ"ן לא יגבוהו ב"ד חובו מאותו קרקע וישאר ביד מקבל המתנ' וכו' וסיים שם שמזה ילמוד השואל לבת שרשאי אביה לתת לה מתנה ותהיה שלה לכל דבר חוץ מדבר זה שלא ישתעבדו וכו' זהו תו"ד בקיצור והרואה יראה שתשו' זו עם תשו' דסימן ג' סתראי נינהו, דהנדון שוה בשניהם, דכי היכי דבשאלה ג' היתה המתנ' לבנו יחידו, ה"ן בשאלה ה' נשאל על אב שהיה עשיר והיתה לו בת נשואה ליעקב ועליה ועל בעלה חובות. וחושש שמא לאחר פטירתו כשיפלו נכסיו לפני בתו, יצא כל יגיעו לריק בחובות שעליה ועל בעלה. וביקש השואל מהרא"ש תיקון לזה והשיבו הרא"ש כמ"ש, ומזה משמע שבת יחידה היתה לו ואף את"ל שהיתה לו בת אחרת ורצה להוריש לזו דוקא הנה מ"מ בחלק הנופל לזו בירושתה אין שום תיקון, וא"ך כיון שהנדון שוה, מדוע בהך דסימן ה' אינו חוזר אותו שיור לבת מכח ירושה ויגבה בע"ח, כהך דשאלה ג' דמה חילוק יש ביניהם:

הן אמת שבנדון התשובה שהעתיק לו הרא"ש שהיה בנותן ללוה דעלמא שאינו יורשו, שפיר אמרי' הכי משום דכיון דהדרא ארעא למרה תו לא מצי בע"ח לגבות ממון אחרים בחובו ותשאר המתנה ביד המקבל משום דלא מתהני מידי לא לבע"ח ולא לנותן, אך הלימוד שרצה ללמוד ממנו גם לבת שאין לאביה אלא היא והיא היורשת אותו סותר למ"ש לעיל שאלה ג' ואפשר שזהו מה שהוקשה לטו"ר בסי' קי"א, ומפני כן סתם תשו' זו דשאלה ה' בנתן ללוה דעלמא שאינו יורשו, בתנאי זה, והשמיט לימוד זה של הבת ולא הזכירו כלל וכן סתם מר"ן בסי' קי"א ס"ג יעו"ש ועיין ג"ך בתשוב' לר"י בן הרא"ש שהעתיק הב"י סימן צ"ט ס"ך לחלק בין מכר למתנה שגם שם משמע קצת שהרא"ש דבר בנותן מתנה ללוה דעלמא שאינו יורשו, כי לא נזכר שם באותה תשוב' שם הבת כלל יעו"ש ובודאי שרבינו הטו"ר ז"ל ראה והנה אין בתנאי זה תועלת לקיים המתנ' ביד הבת כי על כן קבע דין זה בלוה דעלמא, וביורש שחוזרת המתנ' מכח ירוש' סתם וכתב שהמתנ' בטיל' לגמרי והכריחו לזה ג"ך מה שראה לאביו בתשוב' שבכלל פ"א ש"א שהביא הטו"ר בסי' רמ"א סי"ב, בריבה לאח' וכו' שפסק בה כמ"ש בשאלה ג', וכיון שראה שבשני מקומות פסק אביו כן:

השמיט דין הבת וסתם דביורש חוזרת המתנה מכח השיור:

וראיתי להרב כמוהרפ"ת זלה"ה בתשובה סימן ק"ע שנתעורר גם הוא בסתירת שני תשובות הללו ויישב דחסרון יש בדברי הרא"ש ז"ל, והוא דבסימן ג' שכבר היה מעשה תו לא מצי ליה תקנה, אבל בסימן ד"ה שבאו לישאל אם יש תקנה לדבר, ושאם לא ימצא תקנה שהוא מעותד ליתנם לאחרים, מצא להם תקנה על דרך זה והוא שיתן לבתו ע"מ שלא יחול עליהם שעבוד בע"ח ואם יחול שמעו"מ מסולק הבן מהם, והרי הם נתונים מעו"מ לקרוב הראוי לירש אחרי בנו, וסיים וז"ל, ומעתה כי אתני הכי שפיר אשכחנא ליה תקנתא דאי אתי בע"ח וטריף הדרא מתנה לקרוב, וכיון שאי אפשר ליה למיגבי מוקמינן לה ביד מקבל המתנ', וקרוב הדבר להוסיף כן בדברי הרא"ש כמובן מלשון השאלה שרצה השואל ליתנם לאחר וכו' יעו"ש, עכ"ד ז"ל, ועיין לו ג"ך בסי' תקל"ט שכתב כיוצא בזה יעו"ש ודבריו ז"ל גם הוא בזה נפלאו ממני ומלבד שחיפשתי גם בכללי הרא"ש כת"י ולא נמצא בזה חסרון עוד זאת כבר הוכחנו מדברי מור"ם דסימן רמ"ח ס"ז וסוס"י רי"א שהב' הוא הזוכה מכח מעכשיו, גם על דבריו דסימן תקל"ט כבר כתבנו לעי' מה שעלה במצודותינו ואם שגינו וכו':

שו"ר להרב מהרא"ש ז"ל בתשו' סימן רכ"ה שנתעורר גם הוא בסתירת דברי הרא"ש הללו, ועלה ליישוב וז"ל בקיצור, ואראה שהרא"ש ז"ל בש' זו דסימן ה' כיוון לתרץ קושייא זו בקוצר לשונו הזך, ובדקדוק גמור כתב מה שכתב, והוא שהרא"ש ז"ל דקדק בתשובה זו שיאמר התנאי בל' חוץ ולא בל' ע"מ, שכתב וז"ל הנה צויתי להעתיק לך תשובה שכתבתי, ע"ע זה ששאלת, וממנה תבין שאלתך, שיכול לבן לתת ללאה בתו נכסיו במתנ' באיזה תנאי שירצה, והמתנ' תהיה בל' זה שיתן כל נכסיו ללאה בתו גוף מהיום ופירות לאח"מ, ויהיו שלה לכל דבר חוץ מדבר זה שלא ישתעבדו לבע"ח בין חובות שיהיו עליה עד היום בין חובות שתעשה עליה מהיום והלאה כל ימי חייה ואם לא ירצה ליתן לה הגוף מעכשיו, יתן לה מעכשיו ולשע"א קודם מיתתו שתחול המתנ' שע"א קודם למיתתו. ר"ל שמעכשיו תחול המתנ' אם לא יחזור בו כל ימיו. נמצא שאין המתנה מוחלטת בידה עד שע"א קודם למיתתו, והתנאי יכתו' כאשר ביארתי למעלה. עכ"ל הרא"ש ז"ל והשתא לק"מ, והטעם דכשאומר ע"מ הוא כמתנ' שאם לא יתקיים התנאי תתבטל המתנ' מעיקרא ובביטולה חוזרת לבנו עכ"פ מחמת ירוש', אבל כשהוא אומר בל' חוץ, הוא כאומר שלעולם תהיה מתנתו מתנ' לכל שאר הדברים חוץ מאותו דבר שלא יהיה לו בו שום כח, ואף אם יעשה אותו דבר לא מפני זה תתבטל המתנה ולא יחזור אליו מכח ירוש' וכו'. והביא הרב ראוית לזה מדברי הרא"ש עצמו בפסקיו פ' המוכר את הבית דף ס"ג בההיא דבן לוי שמכר שדה לישר' וכו' ומדברי הרמב"ן שם בחידושיו יעו"ש, וסיים וז"ל, וכת' אכתי יש לדקדק דאף שלא תתבטל המתנ' מ"מ אותו שיור ששייר האב שלא יחול עליו שום שעבוד, יירש אותו מאביו. י"ל דהתינח אם האב הניח לעצמו אותו הזכי' בפירו' אבל כיון שלא הניחו אפילו לעצמו הו"ל כמי שמתנ' שמעולם לא יחול שום שעבוד בזה לא לו ולא לבתו, א"נ אף אם היה משיירו לעצמו בהדייא הנה הוא דבר שאין בו ממש או דבר שלב"ל ואע"ג דקי"ל דדשלב"נ או דשאב"מ אם שיירו לעצמו הוי שיור, וכדאיתא התם בסוגייא דבן לוי והרמב"ם בפכ"ג מהל' מכי' וטור סימן ר"ט, מ"מ כבר כתב הטור עצמו שם דאם מת המוכר הא' אין לבניו כלום. אא"ך פירש לי וליורשי' ובנדון דהרא"ש הרי לא פי' שתירש בתו אותו שיור, וכ"ת בשלמא התם אם לא יירשנו יורשו יחזור ללוקח, אבל הכא למי יחזור אותו הזכות אם לא תירשנו בתו, י"ל דמ"מ כיון שהוא אינו רוצה שתירשנו בתו ודאי שלא תירשנו, א"ך ודאי מהנייא המתנ', כנ"ל ליישב דברי הרא"ש ז"ל בתשוב' עכ"ל, ושוב חזר ליישב דעת הטור בסי' קי"א, וז"ל אלא דאכתי לטו"ר קשייא לכאורה שבסימן קי"א הביא אלו התשובות שהזכרנו, ולא הזכיר סוף דברי הרא"ש שאפילו ביורש יכול להתנות חוץ" ותי' שהטו"ר ז"ל לא ראה רק התשו' שממנה הועתקה תשוב' זו ולא זכה לראות סוף זאת תשוב' זו עכ"ל הרב ז"ל. ותלי"ת שזכינו מדברי הרב ז"ל ביישוב ב' תשוב' הללו דברי פח"ה:

ובסוף התשו' סיים וז"ל הכלל העולה מזה שנעשה מעשה ע"פ הרא"ש ז"ל ובל' חוץ. ושלא ישייר הנותן לעצמו שום דבר והמתנ' תועיל אפי' לגבי היורש אמנם אם שייר אותו הכח לעצמו יש להסתפק אם יורש אותו הבן כיון שהוא דבר שלב"ל או דבר שאין בו ממש לפי שבזה יש מחלוקת. שמדברי הרמב"ם ז"ל נראה שהבן יורשו וכו' ומ"מ לגבי אב ודאי אם שיירו לעצמו יכול לתתו או למוכרו לאחר, וג"ך נר' שאם חזר וזיכה לבן גם אותו הכח שהכל של הבן ויכול לעשות בו מה שירצה לשעבדו וכו' עכ"ל הרב ז"ל, ועיין להר' פמ"א ח"ב סימן צ"ט שהביא גם הוא תשובת הרא"ש הללו, ודברי הרב מהרא"ש הנז' ביישוב זה וקלסיה, ועיין ג"ך להרב מהרמא"ל סימן ה' שגם הוא העלה דבמתנ' בע"מ ועבר המקבל נעקרה המתנ' למפרע יעו"ש: היוצא מן המחובר דאם נתן בע"מ שלא ימכור וכו ולא יחול וכו', והיה בן יחיד לאביו ועבר על התנאי בטיל' המתנ' מעיקרא וחוזרת לו מכח ירושה וזוכה בה הבע"ח, וכן אם היו בנים רבים, אותו העובר נעקרה המתנ' ממנו וחוזרת לכללות היורשים ובחלקו המגיעו בו מכללם גובה הבע"ח, אבל אם כת אפילו לבן יחיד מתנ' בל' חוץ לא יטול הבע"ח ומכירתו ומשכונתו בה בטילים, וכן אם כתב שאם יעבור על התנאי נטולה וכו', ונתונה לאחר מעכשיו מכירתו ומשכונתו בה בטלים, ויזכה בה הב' למפרע, והוא ממש נד"ד, וכן אם נתן למי שאינו ראוי ליורשו אפילו בע"מ שלא בל' חוץ, המתנ' קיימת ולא יטול הבע"ח זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן אכי"ר. הכ"ד החו"פ בחדש אייר הוא זיו ש' לרשת אחוז"ה לפמ"ה, וקיים כ"ז כתבתי אנכי איש צעיר:

שמואל עמאר:

והרצתי הדברים לפני הרב מוא"ח והסכים על הכל וחתמו הבדי"ץ וזה היה בדוד טולידאנו נכדה של האשה צולטאנא אל' דוד אדרעי:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה