שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן עב
בדין שטרות שזמנם שוה אם חולקים בשבוע' או לא, גם מוקדם שאמר למאוחר נחלוק בלא שבועה אם יכול המאוחר לו' לו אם לא תשבע לא תטול כלל ואשבע אני ואטול הכל. או לא:
הנה בסי' ק"ד סי"א כת' מר"ן בכל מקום שאנו אומרי' וכו', ע"ש ונר' דזו ואצ"ל זו קתני:
וה"ק ל"מ אותם ששעבודם שוה שצריך הרוצה לזכות במחצי' לישבע וממילא אם אינו רוצה לישבע יטול הכל שכנגדו הרוצה לישבע מצד ששעבודם שוה אלא אפי' המוקדם שהמאוחר בא בגבולו, סד"א דאם אינו רוצה לישבע חות דרגא לפחות ויחלוקו בל"ש קמ"ל דלא אלא כל שאינו רוצה לישבע אימור שטרא פריעא הוא ויטול הכל המאוחר הרוצה לישבע, וטעמא דמסתבר הוא דמאוחר נמי חל שעבודו אחר פרעון המוקדם ושמא כבר נפרע המוקדם וחל שעבוד המאוחר בכל הנכסים וע"ע בסימן קל"ח לענין טלית והמורם משם שאם באו אלו ששעבודם שוה לפנינו אומרים להם יחלוקו בשבועה ואם אמר הרא' אשבע ואטול הכל וחבירו אינו רוצה לישבע הנשבע נוטל הכל וכן אם אמר אחד לחבירו השבע וטול, וחבירו הסכים לדבריו אבל אם אמר הא' השבע וטול ואמר גם חבירו כן חולקין בל"ש, והט' שכיון שאומרי' שניהם כן, גילו דעתם דלא ניחא להו בשבוע' ולית לן למירמי עלייהו שבוע' בכדי, ולכן חולקים בל"ש. אמנם כש"א רוצה לישבע וחבירו מסכים על דבריו שישבע ויטול שומעין לזה שאינו רוצה לישבע שישבע חבירו הרוצה לישבע ויטול כ"ז מכתבי הא' זלה"ה: