אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן סד

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן סד

סימן סג

שמעון ולוי אחים יש להם חצר בשות', ולוי משכן חלקו ביד שמעון לזמן ה' שנים ע"ד שישכיר לו שמעון בית מבתי החצר הנז' למשך ה' שנים הנז'. ובתוך הזמן הנז' נפלה מחלוקת ביניהם, ורוצה שמעון לעשות עם לוי דדג"א במכר או בשכירו' אם הדין עמו או לא:

תשובה ראיתי להרשב"ש סי' פ"א שכתב שעיקר דינא דגא"א הוא משום הז"ר ולכן אם השכיר א' מהשות' חלקו לאחר אין חבירו יכול לכופו לדגא"א כיון שאין לו הז"ר ממנו, ולפי"ז אם לוי הנז' היה ממשכן חלקו ביד שמעון ויוצא לחוץ, פשוט הוא דלא מצי ש' לכופו לדגא"א כיון שאין לו הז"ר ממנו, אך עתה שעדיין דר עמו בחצר מכח השכי' שהשכיר לו הבית כי"מ הזמן הנז' נר' דיכול לכופו שהרי עכ"פ יש טענ' הז"ר, וא"ך יכול לומ' לו גוד חלקי עם חלקך הממושכ' בידי שזולת הבית שהשכרתי לך, או אגוד הבית שהשכרתי לך או יאמר לו גוד חלקי בגוף הקרקע ואצא או איגוד חלקך ותצא כיון שיש טעם הז"ר, ואעפ"י שלוי הנז' כבר משכן חלקו ביד שמעון, וכאלו החצר כולה שלו והוא שהשכיר ללוי, ואיכא למימר דתו לא מצי שמעון לכופו הנה מצי למימר סבור הייתי שיכול לסבול ועתה איני יכול:

ושו"ר להרמב"ם פ"א משכנים שכתב וז"ל השוכר מחבירו מקצת בית או שדה שאין בו ד"ח, וכן ב' ששכרו מקום בשות', כל אחד מהם יכול לכוף את חבירו ולומר לו או שכור ממני חלקי או השכיר לי חלקך ואם יש בו ד"ח חולקין, ופסקו מר"ן סי' קע"א ס"ט ע"ש, והוא ממש נדו"ד שהרי אחר המש' הוייא כולה של שמ', וכשהשכיר מקצת ללוי, הוי לוי כשוכר מחבירו מקצת דפסק מר"ן דכ"א מהם וכו', ואף שמור"ם כת' שם די"ח, אנן כמר"ן נקיטי' זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן אכי"ר הכ"ד החו"פ אייר תרל"ח וקייים הצעיר שמואל עמאר:

שוב בא לידי מעשה אחר בשנים שהשכירו חצר בשות' וחלקום ביניהם ושוב נפלה מחלוקת ביניהם, ורצה הא' לכוף את חבירו לגא"א, והב' טען שע"ד כן נשתתפנו, וחזרתי על דברי הרמב"ם הנ"ל, וראיתי שהראב"ד השיגו בזה וכתב וז"ל גם זה הדין נפשו אותה ויעש, דשכי' עמ"ך שכרו, וקרוב אני לומ' דאף במקח כן ולא אמרו גא"א אלא בירושה ומתנה, והרה"מ שם כת' ע"ז דברים אלו דברי טעם אלא שאין להם ראיה. ומ"מ כתב הרשב"א להעמיד דברי הרב וכו' גם נתן הוא ז"ל טעמים אחרים להעמיד דברי הרמב"ם ודבריו הללו הביאם הרב"י בסי' קע"ה סל"ו מסה"ט. דאף ששם חילק בין טעם הרשב"א לטעם המגיד, מ"מ מלבד שנדו"ד אין בו נפקותא בין טעם הרשב"א לטעם ה"ה עוד זאת נראה פשוט דגם הרב ב"י לאו לחלק לדינא כתב כן אלא לו' שטעם המגיד לא יספיק לשניהם, שהרי לענין דינא כתב להדייא כדעת הרמב"ם, ועיין להסמ"ע שם שהק' ע"ד מר"ן שטעמא ב' שכתב הרה"מ מספקת גם לשוכר מחבירו, וסיים שחזר בו הרב"י ע"ש:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה