אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן נה

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן נה

סימן נד

בקיץ תרמ"ו הובא לידי פס"ד א' מן צווירא אודות ראובן שהניח ב' בנים א' ישראל וא' מומר להכעיס, ויש לו בנים בישר', והפס"ד הנז' מתורתו של הרב כמהה"ר יוסף אבולעאפייא שבו זיכה לבן הישר' בכל הירושה, וכתב שגם הבנים שיש למומר בישראל לא ירשו:

וזה מ"ש ע"נ אע"ה:

הובא לידינו הפס"ד הנ"ב והגינו בכל פעלו, וראינו מה שהאריך בזה הר' הפוסק הנ"ב ברוח מבינתו שפיר גזרתו. וכל דבריו אמת וצדק אין בהם נפתל ועקש בעיקר הדין, ולאפס פנאי אבוא בקצרה בראשי פרקים הנוגעים לדין:

והנה בענין מומר אם הוא יורש את אביו מד"ת או מדבריהם. איכא מ"ד הכי ואיכא מ"ד הכי, ומ"מ הרבה פוסקי' ס"ל דאינו יורש מד"ת, הר"י בשם רבינו משולם שהביא הרא"ש בתשובה והטור בנו סימן רפ"ג והרשב"א בשם ר"ה גאון שהביא הרב"י ומרדכי פ"ק דקידושין בשם מר רב צדק גאון שהביא ג"ך הרב"י שם. ועי' להרב הכנה"ג שם הגב"י אות ג' שכת' דאפי' מדאורייתא, וכן היא דעת תה"ד סי' שמ"ט, והרד"ך בית כ"ח חדר ב' ובית כ"ד ח"ב ורשד"ם ח"מ סימן שט"ו ומהר"י אדרבי סי' רפ"ג והראד"ב סי' ר"ך והראנ"ח ח"א מ"ב וט"ו ושם כתב דאף דמהרש"ך חולק על מהרד"ך. הנה מהר"ש יונה בסימן מ"ה כתב שלא הבין דברי מהרש"ך, ועיין מעשה חייא סימן ך' ועין רואה להרב התה"ד סימן הנז' כמה האריך בזה בצדדין וצידי צדדין לבטל זכות המומר, והביא תמצית דבריו הרב"י באורך בביתו הנאמן, וסיים עליהם גם הוא שהרב הנז' האריך בזה בכמה חששות והרוצה לעמוד עליהם יעיי"ש ובהג"א ובמהרמ"א, ומהרד"ך בית יו"ד וכ"ח, אשר מזה יראה שגם הרב"י אף דנקיט בלישניה שהוא יורש מה"ד, לא פשיטא ליה שהוא מדאורייתא כי ע"ך הביא דברי הפוסקים הללו בביתו הנאמן, ולא דקדק בהם כלל. ואדרבא ביאר בפירוש שהרוצה לעמוד על הדברים יעיין בהם ולפי דברי הרב הכנה"ג אות הנ"ל פוסקי' הללו שזכר הרב"י הם מכת הסוברים דאינו יורש אפילו מדאורייתא:

והמעיין בדבריהם בתשו' הללו יראה שגם הם הביאו דברי הרמב"ם הנ"ל שבפ' הנ"ל, ודברי הטור כתב בלשונו מן הדין ועכ"ז חוששים לכמה חששות ופשוט שגם מר"ן ז"ל יחוש לאותם חששות וכמ"ש ואף אנן נמי בנד"ד אית לן למיחש בנד"ז כמה חששו' גלויים ונסתרים, וכל היכא דאית לן למיקנסיה קנסינן, דבכל ספיקא דממונא אזלינן לקולא, וכיון דעכ"פ הדבר ספק וכמ"ש, וידעינן ביה במומר זה דלית ליה צד הרהור תשו', ומיבק אביק במינותא מחיי אביו והרבה טרח ויגיע אביו עמו בפיוסין וריצויין ברצי כסף יותר מכדי חלקו, ולא הועיל בתקנתו. ודאי דקנסינן ליה שלא להוריש אפילו לבניו:

דקרוב הדבר לומר שבשביל ממונם ישתדל בהמרתן כדי לשלול את ממונם ולא הועילו חז"ל בתקנתם ועיין להרב התה"ד שם בתשוב' הנ"ל שעיקר שאלתו היתה במומר שבאה לו ירושה מן גד אבי אמו. וקרוביו טוענים שהם יקחו את נחלתו אולי יחזור וא"ל חזר ירשוהו הם, ואחוהי דמיתנא טוען שאין למומר ירושה וממילא גם הבאים מכחו לא ירשו, והירוש' תהיה לאחוהי דמיתנה, ואחר שהאריך בתשו' שם ותמציתה הביאו הרב"י שם סימן הנז' ע"ש, שוב כתב בסו"ד וז"ל אמנם נר' דאין לו' הכי וכו' עשד"ב ע"ס הדיבור אצ"ל הדברים:

הרי דסובר הרב להדייא שגם יורשיו אינם זוכים בירושתו. ולכן העביר הרב הירושה מיורשי המומר מצד טענה זו שלא חששו חז"ל בתקנ' זו ליורשיו רק אליו אולי יחזור, ולכן תחזור הירושה לקרוביו של גד אבי אמו:

ממילא פשיטא דכ"ש אי ידעי' במומר שיחזיר יורשיו לדתו, ויש לפנינו יורש יהודי כשר שאין מוציאין מהכשר המחזיק בדת ויר"ש ונותנים ליורשי המומר שיושבים ביהדות על הספק דטעם א' להם וע"ע להרב מוהרשד"ם בתשו' הנ"ל שכתב וז"ל, וכבר בא לידי זה פעם ופעמים, וכן דנתי כמ"ש, והגם שלא סידרתי פסק באותם הימים, עתה לבקשת השואל סידרתי פסק זה וגם שהיה בידי להאריך הרבה ראיתי לקצר לפי שנר' בעיני שא"צ להאריך, ובפרט אחרי שמצאנו גדול הדור הוא סרב כמוהרד"ך זלה"ה שכתב בבית כ"ח שהמשומד אינו יורש במקום אחות יהודית והאריך הרבה בפסקיו ונתבאר מדבריו שאפילו עמד בשמדותו שעה אחת בשעת פטי' המוריש, נסתלקה ירושתו ממנו ונתן טעם דממ"ן כן הוא דהא כל ס"ס אזלינן לקולא אפי' בדאורייתא והכא הוי ס"ס ספק יורש ס' אינו יורש אם ישוב ואת"ל יורש שמא לא ישוב וכן ס' ישוב ס' לא ישוב:

ואת"ל ישוב שמא אינו יורש לפי שהוא משומד, והאחות יורשת ודאי ולא אתי ס' ומוציא מידי ודאי וכו':

וסיים וכדאי הוא הרב הנז' לעשות מעשה ע"פ ולא לעכב הממון, אלא ינתן תכף ומיד לאחות היורש וכו' עכל"ה, וה"ן בנ"ד יש לנו להוסיף ספיקי אחריני חוץ מספיקותיו של הרב גם לגבי יורשי מומר, דכיון שהם קטנים ותמיד מתעולל עליהם להמירם פעמים בפיתוים, פעמי' ע"י השררה א"ך ס' יניחם בדת יהדות, ס' לא יניחם, ואת"ל יניחם שמא אינו יורש לגמרי, ונעקרה ירושתו לגמרי ואין בניו זוכים מכחו, דשמא ימשכם לדתו וישלול ממונם, ולא הועילו חז"ל בתקנתם ולדידהו נמי איכא ספיקא אחריתי ס' כשיהיו בני הבנה ילכו עם אביהם. ס' לא ילכו ואת"ל לא ילכו שמא אין להם זכות כלל, ועיקר תקנתם שירש הוא בעבורו שמא ישוב דוקא ולא בעבורום וכמ"ש הרב תה"ד, שלא חששו חז"ל להם כלל אלא לו וכיון דידעינן ביה דלא הדר גם בניו לית להו זכות כלל בנכסי הזקן: ומה גם דאיכא למיחש שמא ילכו גם הם עמו ולא הועילו חז"ל בתקנתם כ"ש שבנד"ז לא נשארה ירושתו וירושת בניו לא ע"פ דבריהם ולא עפ"י התור' שהרי ג"ד האב בשעת מותו שאין דעתו נוחה הימנו להורישו אפי' פש"ן, וסילקו מהירוש' בסך מה, וסילוק זה ודאי לא היתה כוונתו בו עליו לבדו אלא גם על יורשיו מחשש שמא יהיו נגררים אחריו מצידו או מצידם דאם עליו לבדו כיוון, הרי בלא"ה כבר סילקוהו תז"ל והחזירוה ליורשיו, ולמאי איצטריך לסילוקו, הא ודאי שלא היתה כוונתו אלא גם על בניו, כי חשש שמא יזכו מכחו בדינינו או בדינם ולסוף יהיו נגררים ויצא יגיעו לריק, וכמו שידוע לנו ג"ך מקדם שתמיד לא זזה מחשבה זו מלבו בין על הבן בין על יורשיו, אלא שלא היו חכמים רשומים אצלו בעת מותו לתקן הענין ולעשות סי' המועיל כפה"ד. אך לקושטא לטפויי אתא לגרוע כחו אפי' מתקנת חז"ל שהחזירוה ליורשיו, כי כל אלו החששות והספיקות הנז' היו עמו במחיצתו לא זזו מעולם מתוך מחשבתו, ובעת התיקון רצה לתקן ולא מצא חכמים שיתקנו לו:

דבכה"ג נראה שדנין ע"פ האומד, ואמדינן דעתיה שלכך כיוון, דאי לא"ה מה הועיל דאפי' בתק' חז"ל שהחזירוה לבניו אית לן למימר דלאו בכל גוונא אמרו. אלא באופן שאין ספק שיצאו ספק שיצאו הנכסים לחלק סט"א. אבל אם יש ספק כנד"ד ודאי שלא תיקנו כיוון דסו"ס אין תועלת בתקנתם וא"ך כ"ש הוא היכא שג"ד להדייא דאמדי' דעתיה שלא הוציא דבריו לבטלה. ומצינו למהרשד"ם סימן שי"ה שפסק בכיוצא בזה במתנה עמש"ב, וכתב שיש סמך וסעד לזה ממ"ש בפר' מציאת האשה שחכמים עוקרים אפילו ירושת התור' באומד הדעת. דתנן התם יתומה שהשיאוה אמה ואחיה וכו' ר' יהודה אומר אם השיא את הא' ינתן לב' כדרך שנתן לא', ואע"ג דפליגי רבנן עליה ואמרו פעמים שאדם עני והעשיר. עכ"ז הלכה כר"י וכן פסקו הפוסקים דאמרינן בגמרא אמר שמואל בפרנסה שמין באב, ומסקנא בין השיא האב בת בחייו ובין לא השיא שמין באב. הרי שיש לנו כח באומד הדע' להוציא מן הראוי לירש ולתת למי שאינו ראוי דהיינו בת במקום בן וכ"ש בנדו"ד ששניהם ראויים לירש, וכ"ש שהדברים נראים לעין כל שכן הוא האמת, ולכן אני אומר שכן דעתי וכו' עכ"ל וכ"ש הוא לנדו"ד שירושתו ספק וירוש' אחיו ודאי, וגם ירושת בניו אינה אלא מדרבנן. וכל מי שעיני בשר לו ידין ידין שלא אמרו אלא בבנים שאין בהם ספק שמא ימירו משא"ך נד"ד שהם קטני' ואיכא למיחש מצידו בעבור ממונם ומצידם ג"ך מצד מיעוט שכלם ורוב פיתויו. ועם כל אלו הספיקות היה ג"ך סילוק מהאב. אלא שלא נמצאו סופרי' לתקנו דקי"ל בגויה אלו אשכח גביה חכם שהיה מתקן הכל כראוי דודאי מוציאין מזה לזה באומדנא, ומעבירין הכל ממנו ומיורשיו כאלו היה הסילוק כפה"ד הברור:

ואפילו מי שירצה להתעקש בכ"ז:

הנה עכ"פ מצינו לרז"ל בכתובות דף נ"א שכתבו דלר"מ ה"מ בדאורייתא ולא בדרבנן ושם בתוס' כתב ר"ת דאפי' בדאורייתא דוקא כשמתכוין לעקור מש"ב, אבל כשהוא סובר שאינו עוקר בזה אין תנאו בטל, וע"ע להרב תי"ט בפ"ג דמנחות משנה יו"ד דלא אמרינן ת"ב אלא היכא שמתכוין לעקור מש"ב אבל הכא סבור שיש מצוה בבית חוניו כמו בבהמ"ק וה"ן בנדו"ד גלויים דבריו שסובר שלא יש מצוה כלל בירושת מומר ותנאו קיים וכיון שכן גם בניו לא ירשו:

וע"ע ברי"ס הנז' גבי גר דאינו יורש באביו הגוי אלא מדרבנן שכתב מר"ן להדייא שהתנאי מועיל בזה ע"ש ובסמ"ע סק"ד, ומסתמיות דבריו מש' שלא עשו חיזוק לדבריהם בזה ואף דהתם הגוי הוא העוקר, ומבואר שם הטעם משום שאינו מחוייב לעמוד בתחזי"ל מ"מ למדנו מדבריו מיהת שבדבריהם מהני תנאו ולא אמרינן חז"ל עשו חיזוק:

וחששת הקטנים הנ"ל שכתבנו זכינו ומצאנוה מפורש להרב הכנה"ג סי' הנז' הגה"ט אות ט"ו וז"ל ר' שמת והיו לו שני בנים הא' ישרא' והא' מומר והיה למומר בת קטנה וכו', ותפס היהודי כל נכסי אביו בעש"ג שכן דינם שאין הבן המומר יורש. הדין עמו, ואין מוציאין ממנו חצי הנכסים ליתנם לבת מומר, מהר"ש יונה תשובת מ"א ומ"ב בשם מהר"א ירושלמי וכתב מהר"ש יונה דלא זיכה לבן במקום בת אלא בנדון שלו שהיתה הבת קטנה וכו' ויש לחוש וכו' אבל כשהיא גדולה שאין חשש וכו' תנתן לה ירושתה, וכ"ך מורי הרב בתשו' ח"מ סימן מ"א, וע"ע להרב הכנה"ג שם שאף שגמגם בזה, מ"מ סיים בדבריו ז"ל אבל מה אעשה שכבר הורו זקנים עכ"ל. ואם כך אמרו הרבנים הנז' בנדון דידהו שלא היה סילוק מהמוריש, וג"ך לא היתה חששה ברורה כנדו"ד, אנן מה נעני בנדו"ד שהיה הסילוק והחששות גלויות לעין כל:

וע"ע שם אות ה' שכת' דאם תפס היורש חלק המומר לא מפקי' מיניה לכ"ע מהר"מ מעראני ח"ב קכ"ב ובנדו"ד נמי היורש היהודי הוא תפוס בכל הנכסים שהניח אביו:

גם מה שהעמיד הרב הנז' הירושה ביד הבן הישראל מההיא דישראל וגוי הבאים לפניך לדין, הביאו הרמב"ם פיו"ד מהל' מלכים ורי"פ והרא"ש פרק הגוזל ומהרשד"ם סי' שנ"ב, ומשה"ר מע' ח' אות ז' ומההיא דח"מ ג"ך סי' מ"ה סי"ז וקמ"ט ס"ו קנ"ד ח"י, דהבא מכח גוי ה"ה כמוהו לגריעותא וכו'. הנם מלבד שבדברי הפוסקים מתבאר כן דמומר אינו יורש ואינו מוריש. עוד זאת שאלנו את פי הגויים ואמרו שכן דינם ברור, ובספריהם כתוב להדייא לא' מיראת"א בינ"א מללאתיי"ן, והכוונה אין משפט ירושה כלל בשני דתות. ולכן נראה שהדד"א כמ"ש הרב הנ"ל ואצל"ה:

ושוב אחרי כותבי ראיתי למר"ן ז"ל בתשו' צ' שנראה מדבריו דלא פשיטא ליה מילתא גם הוא אם ירושת מומר דאורייתא או דרבנן, ואדרבא צידד שם כדעת האו' שאינו יורש מה"ת ושדברי הרא"ש יש לדון עליהם. וההיא דפ"ק דק"י אין ממנה הכרע כיון דבלשון דילמא איתמר. וסיים וז"ל, ומ"מ לד"ה לענין מעשה אין מומר יורש את אביו כלל, אלא דאיכא מ"ד מדינא, ואיכא מ"ד קנסא, ואף שבתה"ד כתב לחלק בין היכא דדביק במינותא וכו' ללא אביק, בנדו"ז הא חזינן דלית ביה צד הרהור תשו' הילכך דבר פשוט הוא דאין לך ראוי לקנס יותר מזה וכ"ז הוא אפילו לא היתה כאן צוואת האב, וכ"ש שציוה האב ופי' שאם לא יקיים אותם התנאי' שהתנה לא יטול דבר, ויזכו בחלקו שאר יורשיו, וכיון שהתועב הזה היפר ברית, יזכו בחלקו שאר יורשי אביו עכ"ל, ודון מינה ואוקי באתרין באופן שלדעתי המעט אם יסכימו מוה"ר אין למומר זה ולא לבניו שום חלק ונחלה בנכסי הזקן. רק הכל יזכה בו הבן ואמו מצד התק', מחצה לזה ומחצ' לזה וע"ע להרב מהר"י שאשפורטאש בספרו אהל יעקב שאלה נ"ט שכתב וז"ל. כל המעשה הנעשה מהממונים הרא' כדין וכהלכה נעשה דפשיטא שנמלכו בחכמים הנמצאים בזמן הזה והסכימו על ידם ועפ"י הוראתם עשו במה שהעמידו חזקת החברה ביד הבן הגדול הנמצא ביהדות לאחר מיתת אביו, ואחר מיתת המומר בגיות, ואפילו היה בחיים המומר בש' פטירת אביו לא הוי יורש:

ומכ"ש שמת בחיי אביו דאפי' ספק יורש לא הוי וכמו שהוכיח בעל תה"ד בסימן שמ"ט והרב הגדול כמוהר"ר דוד כהן בבית כ"ח, והרב בעל דברי ריבות בסי' קצ"ח דמומר אי הוי יורש דבר תורה או מדרבנן הוי מחלוקת הפוסקים והנמצא בכאן ואף עפ"י שהיא נקיבה היא יורשת ודאית ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי:

ואף אם נאמר דקנסא קנסוה רבנן כדי שיבא ליהדות בכאן לא שייך דכבר אבדה תקותו מאחר שבא לכאן וחזר לסורו ומה יועיל לו מאמרו שהוא מכיר את בוראו ולבו שלם עם אלד'יו דבזכות זה לא מהני אף שעדיין הוא בארצו עובדי ע"ז בשביל הנאת נפשו כמו שכתב הרד"ך מכ"ש למי שיבא לכאן ומילט נפשו מני שחת וחזר לאבדון לאבד את נפשו ואין בדבריו כלום כי המאמרי' פחות יאמנו מהפעלות:

ונוסף ע"ז שכבר מת בחיי אביו ובמות אדם רשע תאבד תקוה לפי שכל כוונת בעלי ההסכמה היתה כדי למושכו להביאו לדת בעד המועיל והנאת הממון. ומאחר שמת בגיותו פקעה זכותו וגם בנו הנשאר אחריו פקעה ירושתו. ונשארה להבן הגדול היהודי מאחיו הקטון ממנו:

ואם היינו אומרים שבנו הנולד בגיות עדיין יש תקוה שיבא ויחזיק אח"ך. אם כן אין לך מחזיק ביד עוברי עבירה כזה שיאמרו המומרים לא אבדנו זכותינו שבנינו יעמדו במקומינו בכל זמן ומה הועילו חז"ל בקנסם ולא המסכימים בהסכמתם, ובן המומר הזה הנולד בגיות אפילו ספק יורש לא הוי. ותכף במיתת אביו המומר זכה אחיו השני לו שהוא הגדול. וכדין עשו הממונים הראשוני', ובזה אין להאריך כי הדברים פשוטי' ובכל יום דנין מעשי' כאלו והלכ' רווחת ביש' אחרי כותבי זמן הרבה, ראיתי להראד"ב סימן ר"ך שכתב תשובה ארוכה גם הוא בזה, ולכשאפנה בע"ה אשנה, זהו הנלע"ד בזה וח"פ תמוז תרו"ם לפ"ק וקיים:

דין ירושת מומר עיין נחלה ליהושע סימן כ"ה, שי למורא סימן מ"א, עדות ביהוסף סימן נו"ן] עיין בס' נשאל דוד הנד"מ קונטריס אחרון: שמואל עמאר ס"ט:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה