אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן מ

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן מ

סימן לט

א"ה בס' זו דהריטב"א קיימי רובא דרבוותא דלא אמרו פועל יכול לחזור בו אלא בשוכר עצמו באמירה אבל כל שנשתעבד בקנין לטפויי אתא שלא יוכל לחזור בו:

הרב בני אהרן סוס"י ט"ל, פ"מ בח"מ סימן ע"ט, רדב"ז ח"ב סי' ש"ך, מחנה אפרים הל' שות' סימן פ' נאמן שמואל סי' ק"א משאת משה ח"א ח"מ סי' מ"ג בני אהרן סי' כ"ג:

ב"ד ח"מ סי' קמ"ג, כנה"ג אות קנ"ה וקפ"ו, ובתשו' ח"מ סי' כ"א בח"ב וח"א סי' רמ"ה וכן נמצא ג"ך בתשוב' להרב מהרמ"ס להדייא עיין כנה"ג סימן ל"ד שנשאל אי נקיטינן כהרב הש"ך או כב"י בשם ריטב"א והשיב שאין לנו אלא דברי מר"ן בב"י וכך היו דנים רבותינו בין בנד"ז בין בכל כיוצא בו שלא היו הולכים כ"א אחר סברת מר"ן:

[ועיין להרב פ"ת סימן קע"ו ס"ק ז"ך מ"ש בשם הרב שבות יעקב סי' קפד שפסק דבשטרי עיס' הנהוגים כעת אין הלוה יכול לחזור מהעי' תו"ז כלל, וכמ"ש הש"ג פ' הגוזל בתרא וש"ך לעיל סימן ע"ד ס"ג ולא קשה ממ"ש כאן דהמקבל יוכל לחזור בו דהכא מיירי שמשועבד מקבל העיסקה להתעסק אבל בשטע"י הנהוג כעת וכו' ע"ש שהאריך ע"ך נמצא מכת"י בני של המחבר, הוא ניהו אבא מארי מוהר"ר שלום זלה"ה]:

עוד לענין ההקפות עי' ריט"ץ סי' פ"ב שהעלה שחייב המשנה לפרוע כל מה שהיה ראוי להרויח אלו היה מקיפה לאמודים ומדבריו הללו יש ללמוד לנדו"ד שההקפות שיש עכשיו אמודים חייבים בהם המתעסקי' ששינו קו"ר, כיון שהם עצמם בטוחים ואם זה כתב הרב בנדון דידיה כ"ש לנד"ד שירדו מעיקרא ע"ד להקיף אלא שהתנו שתהיה הקפה בהסכמתם ואם שינו לאחר' שודאי חייבים בכל הקפות האמודים קרן וריוח:

כי מן הסתם אלמלא נמלכו בהם על הבטוחים הוו מסכימים על ידם ומזה נ"ל לומר שאף אם ימצא מי שיחלוק בזה על הרב מהריט"ץ יודה בנדו"ד כיון דבר שמואל (מב) 42 שירדו מעיקרא ע"ד להקיף לאמודים אם יהיה בהסכמתם ולכן כיון ששינו והקיפו שלא בהסכמה יתחייבו לכ"ע בין בקרן בין בריוח ומעתה לא נשאר להם דו"ד רק במה שהקיפו לאבודים. שכפי"ז נר' אם ירצו בע"ה לומר למתע' שיפרעו להם עכשיו קרן וחלקם בריוח כפי שומת הקפות האמודים רשאים כיון דמדינא אפי' אם היה תנאי סתם וכנדון הר' מהריט"ץ הנז' מחוייבים לפ' בשומת האמודים. כ"ש שגם בהם מצו לטעון אלמלא נמלכו בהם אפשר שהיו מסכימים וכ"ש וק"ו אם ירצו בע"ה להמתין על האבודים ע"ע גבייתם דודאי אין למתע' לו' שיפ' הקרן וילכו להם כמו שרצו לומר לפי דעתם כיון דבלא"ה יש עליהם תנאי הטיפול לגבות וכו', וע"ע להר' חיד"א בח"ש ח"ב סי' י"ג שהעלה דאפילו בגרמה חייב המשנה: וע"ע להרב זרע יעקב בתשוב' ס"י שכתב דמזיק הוא ולא פושע וע"ע להרדב"ז ח"ב קכ"ח וקכ"ט שהעלה שאם ירצה בע"ה לבטל השות' לגמרי יבטל שיאמר לו אדעתה דהכי לא נשתתפתי, ואם ירצה לקיי' השות' כל הפסד שבא מחמת השינוי למשנה ואם יהיה ריוח מחמ' השינוי הוא לאמצע ולא נעלם שדרך הרב לקצר בכל תשובותיו במקום שאמרו להאריך ובזה האריך בלשונו שלא כדרכו ובודאי שלא לחנם אלא לסיבה שנבאר והוא דאיכא למידק בלישניה למה לא נקט מר בלישניה כלשון הפוס' שההפסד לעצמו והשכר לאמצע שהוא לשון קצר וברור דמינה נמי נשמע שהפסד לעצמו היינו ביטול והשכר לאמצע היינו קיום ולא זו בלבד אלא שהזכיר בצד הקיום שני צדדים צד הריוח וצד ההפסד דהוה סגי ליה בצד הריוח לחוד לפי שצד ההפסד כבר נכלל בצד הביטול שהזכיר בתחי' ולאיזה טעם הוצרך לחזור ולבארו פ"ב הא ודאי שכוונת הר' לו' שאם היה הפסד בכללות העסק. ורצה המתנה לבטל השות' יבטל ואם היה ריוח בקצת סחורות ובקצתו יש הפסד, יטול באיתם שבהם ריוח חלקו ובאותם שבהם הפסד לא יטול כלום ולא יוכל המשנה לומר שהריוח יתנכה מההפסד כיון שההפסד זה לא בא אלא ע"י שינויו. ותוכל לכלול בדבריו ג"ך במ"ש כל הפסד שבא מחמת שינויו:

שאפילו אם כבר נולד וחזר והקיפו יתחייב בו כי כיון שנולד חזר קרן ובחזרתו להקיפו ב' פנים חדשות באו לכאן וכן יש לדקדק ג"ך ממ"ש כל ריוח שבא מחמת השינוי דאפילו חזר והוקף כ"ש שהרגיל עם סוחרים אלו יראה בעיניו שמשונה משאם ומתנם משאר משו"מ. דשאר משו"מ מכניס המתטע' ריוח ומוציאו בסחורה אחרת וחוזר ומקיפו. באופן דליכא ברירה לריוח רק ע"ע פרידתם, משא"ך אלו שדרכם לעולם לחשב כל פאקתורא בפ"ע כמה נכנס בה, ומבררים כל הריוח שנכנס בה הקרן ומסדרים אותו בפנקס בפ"ע ומשם יודעים כמה הרויחו בעסק אם מעט ואם הרבה באופן שהריוח שנולד כבר בכל הסחו' שעבר עליהם החשבון:

ה"ה כמונח בקופסה:

וא"ך אין להם דו"ד דו"ד רק בריוח של סחורות המוקפים עתה בעת פרידתם שהאמודים הרי הם אמודים ויטלו בהם חלקם מושלם וכמ"ש ושיש בהם ספק או ופ' להם כשומת הבטוחים או ימתינו ע"ע גבייתם:

ולענין השבועה מאד נפלאתי בדעת כת"ר הרחבה כיצד נסתפק בזה לפי"ז עקרת שבו' השות' מיסודה ומה הועילו חכמים בתקנתם גם אם באנו לו' כן אפי' בשבו' השומרים שגם היא על הספק נאמרה ולא ראינו דאשתמיט שום פוסק לו' כן:

ולא נזכר זה רק בשות' שחלקו דלא שייכא תקנת חכמים ולא הוי אלא כשאר תביעת שבו' דעלמא אבל אם הוא מודה בשות' או שיש עדים ושטר פשיטא דלאו כל כמיניה לו' כן. כ"ש שטענתו ע"פ קרוב ונוגע בעדות ומעיד לפנינו עתה ההיפך כיוצא בדברינו אלה מצינו להרב מהריב"ע ומהריב"ץ שנשאלו בקומי' לענין השבוע' וז"ל שאלם הקומי' אם יכולים להשביעם בעלי הסחו' שבו' ב"ב יען שטוענים הקומי' שבעלי הסחו' הרי האמינו אותם במה שנותנים בידם סחו' לימכר וא"כ הרי האמינום לענין שבו' שלא יזקיקו אותם לישבע על טענת ספק ושכן הוא המנהג שאין הקומי' נשבעין: תשובה אין סמוכות לזה מן הדין אלא כל כמה שלא נפרדו זה מזה ועדיין לא נפסק החשבון יכול להשביעם שב"ב לאפוקי אם דקדקו החשבון ולא תבע ממנו שבו' שאין לו עליו כ"א חרם או יגלגל עליו אם יתחייב שבו' ממ"א שלא הכחיד ולא העלים ממנו כ"ז שהיה לו בידו לקומי' ומ"ש שכן הוא נהוג לאו רב טביומי חתו' על אותו מנהג כי אין שחר ולא תבלין כי מהיכן הרגלים לומר שהאמינו לענין השבו' במה שנתן סחו' בידו דא"כ ביטלת תורת שבו' ב"ב:

דהא התם נמי כל אשר יש לו נתן בידו וכמ"ש רמב"ם פ"ט מה' של"ו ולא אמרי' הא הימניה וצריך לישבע ע"ט ספק ו עדיף קומי' מניה ומשביעו בעל הסחו' לעולם כ"ז שלא נפרדו זה מזה וכמ"ש ע"ך וחתו' הרבנים הנ"ל: גם מה שכתבתי בפסק הא' דשותף אין מחי' מחי' בחלק חבירו מצאתי סמוכות למ"ש מתשו' הריב"ש סימן תצ"ו והוא דבס"פ השולה גבי נקיטי' בעל בנכסי אשתו בעי הרשאה ואי איכא פירי אארעא מגו וכו' כתב שם רשב"א דדמייא לההיא דפ' מי שהיה נשוי עד וה"ן כיון דאית ליה פירי אארעא הרי הוא כשותף ויכול לדון על הכל יעו"ש:

וכיוצא בזה כתב הר"ן ז"ל שם ועכ"ז כתב הריב"ש בסי' הנז' דאע"ג דאיכא פירי אארעא אינו יכול אלא לתבוע בדין זכות אשתו ולא לעשות פשרה ואם עשה אין מעשיו קיימים אלמא אפילו שותף אינו יכול למחול חלק חבירו, וע"ע בסי' קע"ו מחו' מ"ה בשם מרדכי ר"פ הגוזל בתרא ברו"ש שהיו שותפי' בחוב וכו' קבל הערב ותפסו השר והוצרך ר' לפטור החוב כיון שבאונס היה פטור מש' ע"ך, ופסקו בקצר סימן מ"ב מש' דמשום אונס הוא דפטור הא אם לא היה אונס חייב לשלם, וע"ע בשיטה מקובצת פ' הכותב דפ"ה שכתב בשם תלמוד ר"י וז"ל במנכסת שט"ח וחזרה ומחלה אין מחי' כלום שכשם שהיא קונה את החוב בכ"מ שהוא כך הבעל זוכה בפירות הילכך שניהם אינם יכולים למחול זה לפי וכו' ודוקא בשותפות כזו שאין כל א' יכול לברור חלקו אבל שני שות' שיש להם קרקעות או מש' ביחד יכול כל א' למחול חלקו ע"ך הרי דאפי' במבורר חלקו דוקא הוא דיכול וע"ע בתשו' מהרלנ"ח סוס"י קל"ז ומשם יש ללמוד כמה דברים א' דאפי' שותפ' גמו' כל שא' משלשתן לקח לעצמו יותר מהמגיע לו לחלקו דנמצא שזה חייב לשניהם מה שלקח ביותר לא חשיבי שות' השנים כ"ש בב' שהלוו מעות לאחד דאין להם שם שות' כלל ב' שכתב להדייא דל"מ אם לא היה בעיר לוי בשעת מחי' ר' לשמעון אלא אפי' אם היה בעיר וידע ושתק לא הוייא מחילה דכיון דמה שעושה השות' הוא מדין שליחות אנן סהדי דלאו להכי שוייא שליח לתת את שלו לאחרים שלא ע"ד משלחו עד מש', ול"ד לההיא דפרק מי שהיה נשוי דהתם ירד לדין ונתחייב ויכול לו' לו למה באתי וכו' אבל הכא למה היה צריך לבוא שפשו' הוא לו' דאין בו כח למחול מה שאינו שלו ע"ך, הרי מפו' דאפי' היה בעיר אין ממש במחי' גם מדבריו שם יש ללמוד דמעשה השותף לגבי חבירו מדין שליחות נגעו בה:

ומסברא דנפשיה כ"ך והיא תשו' הרשב"א להדייא סי' אלף פ"ז שכתב בפי' דלדון עם חבירו שוייה שליח ולא למחול, ודכוותה נמי בשותף זהו הנלע"ד בזה, הצב"י שמואל עמאר:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה