שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן לז
כהרפט"ו וכהרי"ן קבלו עיס' מכהר"ף עמאר והרי"א ישצ"ו ובשטר העיס' מבואר שלבד הקרן שקבלו מהם עוד זאת ימצאו לכם איזה סחורות ממ"א ע"י השתדלותם וערבנותם שיתערבו בעדם וכמ"ש וכו' יתחלק וכו':
גם שם בשטר הנז' כתוב [שקבלת העיס' ביתה בר"ח טבת תרל"ו והקנין היה בסיון תרל"ו] שהתנו עליהם שלא ימכרו בהקפה מיום הודאת העיס' וכ"ז שהעסק הנז' בידם כ"א ע"ך סך אלפי' דורו' פראנסים ולא ולא יותר ויזקפו על מקיפי הסחו' דמי הסחורות בשטר אם יקיפו לב"ב יזקפו עליו דמי הסחורות בשטר חוב בסופרי יש' ואם לשאב"ב יזקפו עליו דמי הסחורות בלעקד בערכאותיהם גם קע"ע שאינם רשאים להקיף הן לב"ב הן לשאב"ב אפי' בכדי הסך הנז' כ"א בהס' א' מבע"ה שיסיכי' בהסכמה גמו' על אותו מקיף שירצה להקיף לו, ויקחו המתע' הנז' מיד בע"ה כתב ידו שהסכים על ההקפה לראיה בידם וזול"ז נאמני' לו' שהקיפו שלא בהסכמתם גם קע"ע שאפי' אחר ההסכמה לא יקיפו יותר מסך ר' דורוס לאדם א' ואם שינו באיזה פרט מהפרטים הנז' ידם על התחתונה ואין לבע"ה הנז' לשלם עמהם בהפסד שיהיה מחמת השינוי כלום גם קע"ע שלעת שירצו להפריד חבילת השות' הנז' אינם רשאים להתעסק בפסק אחר זולת עד שיטפלו במכיר' כל הסחורות שיהיו מצויים אתם ויגבו כל הממון המוקף מדמי הסחו' עספ"א ואז רשאים להתעסק בעסק אחר, גם מבואר שם בשטר הנז' שנקש"מ א' מבע"ה הנז' הוא ניהו כהרי"א הנז' וגמר והאמין למתע' הנז' נא"ג ומפו' על כל אשר יאמרו כי הוא זה מה שהרויחו, הן רב הן מעט בל"ל וכו' ואח"ס בקנס כנהוג אך הוא"ל שהנא' הנז' היא ע"מ ובתנאי שיראו לבע"ה הנז' פנקס דייארו לברר ממנו דמי מכר הסחורות גם על מנת ובתנאי שיראו להם פרטי הסחו' שקוני' ממחז"ק משאר סוחרים למי נמכרו לדעת מתוך הפנקס שיעור הריוח שעלה בהם ואם העלם יעלימו איזה דבר ויתברר אפי' עפ"י ע"א שקנו ממנו איזה סחו' והעלימום או אם לא הראו פנקס "דייארו" הנא' הנז' בטילה וכמאן דליתה דמייא אלו הם התנאים שהתנו ביניהם:
והנה אמת שכבר עמדו לדין לפנינו ונכתב ונחתם פס"ד מידינו ביד בע"ה הנז', גם שלחו דברינו לפאס ולצפרו והסכימו לדברינו וביארו ג"ך שאף שהאמינם הרי"א עדיין כההר"ף יכול להשביעם. כיון שלא האמינם. אלא שכעת חזרו לידון בדבר חדש ואומרים שאין התנאי הנז' אלא לגבי הקרן אולם לגבי הריוח יכולים להקיפו:
בם אמרו שיש מחכמי הדור שפקפק בהוראת חו"ר צפרו יע"א ופאס מההיא דסימן קע"ו ס"ל, וע"ז חזרו על הראשונות ובקשו ממני אני הצעיר לחוות דעי והנלע"ד שהוראת חו"ר פאס וצפרו יע"א שרירא וקיימא דבההיא דהטיטור סימן קע"ו ס"ל, נמצאו חילופי גירסאות בין דברי מר"ן שבב"י לדבריו שבש"ע דבב"י גריס ולא פיטר שמעון וכו':
ובש"ע גריס או פיטר שמעון:
גם נמצאו דעות חלוקות בנושאי כיליו של מר"ן ז"ל בפי' דברי העיטור שמהם מקור דברי מר"ן נובעי' דהרב הסמ"ע ז"ל סקס"ט קיים גירסה הש"ע ומשו"ה כתב דאם פיטר ראו' לש' וש' ללוי. אין ראובן יכול להשביע את לוי ולכאורה היה נר' לו לו' שהט' הוא משום דס"ל להעיטור דשמעון השות' ברשו' נשתתף דבר שמואל (ט) כיון שהיא טובת השותף ומשום שהוק"ל ע"ז מהך דסיו"ד שלא ישתתף עם אחרים וכו' הוצרך לתרץ דההיא דסיו"ד. היינו לכתחילה אבל אם עבר ועשה יטול שותפו חצי הריות וג"ך משביעו ללוי, וכיון שנתרצה למעשיו ליטול חצי הריוח מה"ן אם פיטר ר' לשמעון ושמ' ללוי, נפטר לוי ג"ך מראובן:
שהרי כבר הסכים על השיתוף בקבלת הריוח ושבועה שהיתה לו על לוי מכח דלא עדיף מש' דאתי מחמתיה. הרי פיטר את שמעון כבר ותו לא מצי למי' לא עדיפת משמעון ופשוט שלדעת הרב הסמ"ע גם בשותפים שנשתתף אחד מהם עם לוי דביה מיירי ברישא דדינא דינא הכי דפיטר שמעון לחודיה לא מהני לגבי חלק ראובן זולת אם כבר פיטר ראובן לשמעון כיון דחד טעמא אית להו דגם במתעסק מדין שיתוף נגע בה, וגם העיטור כללינהו לתרוייהו והרב הש"ך ז"ל חולק בזה וסובר דאפי' פיטר ר' לש' וש' ללוי ל"מ דאכתי יכול ראובן לו' ללוי אני לא פטרתיך, וכת' שם שט"ס נפל בדברי העיטור והוא ז"ל מצא בדברי העיטור בפי' וא"ן פיטר שמעון ללוי וכו': שלפי גירסא זו א"א לו' כדברי הסמ"ע גם הרב ת"ש הנדפס מחדש בכרך א' עם הטור וב"י הגיה כמ"ש הש"ך וכתב וז"ל וצ"ל ואי נמי פיטר שמעון ללוי והוא מלשון ואפי' ודלא כמ"ש בש"ע עכ"ל:
גם הרב הט"ז דקדק בדברי הרב העיטור לפי פירושו של הרב הסמ"ע דאם הודיעו שמעון ללוי שעיס' שנתן לו היא מממון ראובן שבידו בעיס': פשיטא דלא מהני אח"ך פיטור שמעון ללוי, ואם לא הודיעו אמאי לא מהני, יאמר לו ממי שקיבלתי קיבלתי, ע"מ שאם יפטור אותו אפטר גם הקשה ממ"ש בסיפא אא"ך פיטר את ב"ך, דלפי פי' הסמ"ע דגריס או דמשמע שהם ב' חלוקות זה אין לו שייכות כ"א לחלוקה א' דפיטר ראובן לשמעון, אבל בפיטור שמעון ללוי אין לו שייכות והל' משמע אתרווייהו ומתוך כך קיים הגי' שבב"י דגריס ולא פיטר והכל חלוקה אחת דלפי"ז ניחא דהעיטור אתא לאשמיעינן שראובן מצי למי' אני לא פטרתי אלא שמעון ולא גם לוי הבא מכחו וכיון שגם שמעון עצמו לא פיטרו ללוי א"ך לא מצי למימר ממי שקיבל' קיבלתי וכו' שהרי גם משמעון עצמו לא נפטר וכיון שכן מ"ל השביעו שמעון מ"ל ראובן אבל באם פיטר שמעון ללוי אם לא הודיעו ללוי שהממון של ראובן ודאי דמהני, דמצי למימר ממי שקיבלתי קיבלתי ובזה דוקא הוא דמהני פיטור שמעון ולא בנותן בתו' שליחות שהודיעו שהוא של ראובן, דבהודיעו לא מהני כלל פיטור שמעון לגבי ראובן ומכלל הדברים אתה שומע דה"ה ברישא דדינא בדין השות' שהוא כלול עם זה דמתעסק, אם הודיעו שהממון הוא בשות' עם ראובן לא מהני פיטור שמעון לגבי חלק ראובן כיון שגם בזה יש תור' שליחות ושליחותא דחבריה עביד ולאו כל כמיניה לפטור את לוי מחלק ראובן גם גם הרב הלבושים אף שמלשונו משמע שהם ב' חלוקות מ"מ מסתמיות דבריו משמע דפיטור שמעון ללוי לא מהני בכל גוונא לגבי חלק ראובן אך שפיטר ראובן לשמעון. ולא מהני כ"א פיטור ראובן לשמעון ולב"ך דוקא כי כן נראה מדקדוק דבריו שכתב וז"ל וכן אם פיטר שמעון את לוי משבו', עדיין ראובן יכול להשביע את לוי דלאו כל כמיניה דשמעון לפטור את לוי משבוע' ממונו של ראובן, אא"ך פיטר ר' את שמעון ואת ב"ך דלוי בא מכח שמעון, ומדבריו הללו משמע דפיטור ש' בכל גוונא ל"מ זולת אם פיטר ראו' את שמעון ואת ב"ך מעתה לפי"ז בנד"ד נר' שלדעת כולם לא מהני פיטור הריע"א כ"א לגבי חלקו דוקא. ולא גם לגבי חלק כההר"ף. ול"מ לדעת כל הני פוסקים שזולת הר' הסמ"ע אלא אפי' לדעת הרב הסמ"ע שהרי בדבריו מבואר להדייא דאם לא היה רק פיטור שמעון ללוי) ולא היה ג"ך פיטור ראובן לשמעון לא מהני: ובנד"ד הדבר ידוע שאין פיטור כלל מכהר"ף להרי"ע כי מעולם לא פיטרו זל"ז, ואפי' עיקר השיתוף שביניהם אין ביניהם עליו שטר. כי עיקר השיתוף שיש ביניהם אינו אלא בסחורות הבאים להם מאנשי טנכיר יע"א בשות' מחצה לאלו ומחצה לאלו, ובזו"לז אין להם שום שיתוף בשום ענין, וכ"א נבדל ממונו ועסקו מממון חבירו ועסקו, ואפילו עיס' זו שנתנו למתעסק' אלו אינה מכיס השות' אלא מממון עצמם, וכל אחד הוציא חלקו מאוצרו כי אין לשותפיהם שבטנכניר חלק בה כמו שיודו גם המתעסק' הנז' בזה וכמו שיכול להתברר כל זה ג"ך מתוך פנקסותיהם ואיגרותירם, ואם היתה מן הכיס היה להם גם הם חלק בה ובכגון זה נראה דגם אם היה השטר כתוב ע"ש א' מהם אם וידוע הדבר שהוא מממון שניהם או שהאחד מודה לחבירו שהוא משל שניהם אין מחיל' הנכתב לזכותו מחי' לגבי חלק חבירו אם מצד שאינו יכול למחול ממון חבירו ואם מצד שאין הממון מכי"ה: כיוצא בזה מצינו למר"ן סי' ס' ס"ח, ומור"ם סימן ס"ו סכ"ג דאם הממון של ראובן והשטר כתוב לזכות שמעון ומודה שהממון של ראובן ואינו חב לאחרים אין מחי' הנכתב לזכותו מחי' כיון שהממון הוא של חבירו ומינה ג"ך לחלק חבירו אם ידוע או שמודה לו דהין מחי' מחי':
וע"ע בתשו' הרשב"א שהביא הרב"י סימן רמ"א דמשמע מינה שהעיקר הוא בעל הממון ולא מי שנכתב לזכותו, ע"ש מחו' ב' תשו' שנית וכ"ש הוא לנדו"ד שנכתב השטר ע"ש שניהם דודאי אין מחי' מחי' כ"א לגבי חלקו דוקא דפשוט הוא שלא דיבר הר' הסמ"ע אלא בנכתב השטר ע"ש שמעון לחוד כדמוכח מדברי העיטור, ואשמועינן חידושא דלא מצי לוי לומר לראובן לאו בע"ד דידי את) אבל בנכתב ע"ש שניהם דלא מצי טעין הכי. ודאי שלא דיבר הרב כלל, וגם הרב הסמ"ע ודאי יודה שאפי' פיטר ראו' לשמ' ושמעון ללוי אין פיטורו מועיל לגבי חלק חבירו דכיון שהקפידו מעיקרא לכתוב השטר ע"ש שניהם כשני מלוים דעלמא שאין ביניהם שום שיתוף מצי ראובן לומר ללוי אף שפיטרתי לשמעון לא פטרתיו. אלא במה שנוגע ביני לבינו דוקא אבל לא גם בנוגע ביני לבינך:
שאם הייתי רוצה במעשיו לא הייתי מקפיד לכתוב חלקי לזכותי, ואין כאן מקום לדברי שמעון לו' לטובה כיוונתי, שהרי שניהם עשו מה שעשו. אם טוב ואם רע. ומסתמא ודאי קפדי, וזה מבו' להדייא בדברי מר"ן ומור"ם סי' ע"ז ס"ז ע"ש ובדברי הסמ"ע שם סקי"ט שכתב וז"ל אפילו שניהם כתו' בשטר אחד, שכל א' יכול לגבות כל החוב אפילו בלא הרשאה מהב' משום דהוו כשותפין כמ"ש מור"ם בס' יו"ד, אפי"ה חין לאחד כח למחול חלקו של חבירו והוא מתשוב' הרשב"א הביאו מר"ן בב"י סימן ע"ז מחו' ב' וסימן קע"ו מחו' ל"ב, וממה שדקדק מר"ן בלשונו וכתב אין חלק חבירו מחול מש' דאין באותה מחי' ממש אפילו לגבי הלוה וכן היא ג"ך דעת הרב מהראנ"ח ח"א סימן ס"ז הביאו דבריו קצת מרבותינו האחרוני' ואינו מצוי אצלי כעת לעיין בדבריו ועיין עוד להרב מהר"א ששון סי' ר"ג שנשאל בא' מן האחין שמחל חוב שהוא בשות' עם אחיו אי מהנייא מחיל' ופורע לאחיו חלקו, או אין מחיל' כלל, והעלה דאין מחי' מחי' כלל לגבי חלק אחיו והביא ראיות על זה ע"ש ואף שהרב הש"ך שם בסקי"ט פקפק בהבנת דברי מור"ם בדברי הרשב"א, ורצה לחלק דלגבי אחרים מה שעשה עשוי, ולגבי חבירו משלם ע"ש, מ"מ מלבד שהוא ז"ל הניח הדבר בצ"ע, וג"ך דבריו דסימן קע"ו הנ"ל מורים להיפך. עוד זאת אנן ודאי כמר"ן ומור"ם נקיטינן וכיון שמדבריהם נראה להדייא דאין מחילתו מחי' כלל כוותייהו נקיטינן:
עי' קול אליהו סימן כ"ה שגם הוא העלה כמ"ש בראיות נכוחות, וזה מצאתיהו אחרי כותבי:
ואגב ראיתי לחקור בדברי הרב הסמ"ע לפי מה שנר' דברי העיטור ומדבריו דמיירי בנכתב השטר ע"ש א' מהם אם ידע ראובן ששמעון פיטר ללוי ושתק ולא מיחה אי אמרינן בזה דשתי' כמחי' ומהני אפילו בלתי פיטור ראובן לשמעון או לא כי לכאורה נר' דלא איצטריך הרב הסמ"ע לפיטור ראובן לשמעון ושמעון ללוי:
אלא כשהפיטור של שמעון ללוי היה בלתי ידיעת ראובן אבל אם היה בידיעתו ושתק אימא דהסכים ומהני אפי' בלתי פיטור מראובן לשמעון: האמנם כד דייקינן נר' דזה אינו וכל היכא דליכא פיטור מראובן לשמעון אין שתיקתו מזקת. דאכתי מצי למימר ליה לא עדיפת משמעון דאתית מחמתיה ומה ששתקתי הוא לפי שאני סומך שאין פיטורו מועיל לגבי דידי משום דאיהו גופיה אכתי לא מיפטר ממני, וכ"ש לוי הבא מכחו:
ומשו"ה אף שכיוון הרב הסמ"ע ז"ל שני הדינים בהסכמת השותף מצד שחלק בריוח, עם כ"ז הוצרך לפיטור ראובן לשמעון והיינו משום דמשמ' דדין שתיקה לא שייך בענין זה, כיון דאכתי איכא טע' לא לא עדיף לוי משמעון דין שתיקה לא שייכא אלא בדבר שעשאו השות' לתועלת השיתוף וראה חבירו ושתק ואין דבר אחר במה לתלות שתיקתו אבל בכגון זה שאדרבא הוא היזק השיתוף ואיכא למיתלי שתיקתו במה שסמך שאין פיטורו מועיל לגבי דידיה הואיל והוא עצמו אינו פטור לא שייך בזה דין הסכמה, (ואיכא למימר דאפילו אמר לו בפירוש יפה עשית לא על עצמו הוא אומר וצריך שיפטור אותו בפי' גם מחלקו) והדבר מוכרח מעצמו שאם אתה אומר שגם בזה שייך דין הסכמה והסכמה תועיל בזה אפילו בלתי פיטור ראו' לשמעון למאי איצטריך לאוקומי מילתא בפיטר ראובן לשמעון ושמעון ללוי דוקא לוקמה אפילו בפיטור ש' ללוי לחוד וכגון שלא מיחה הא ודאי דמשמ' ליה דהפי' לא מיחה לא אמרי' בזה שהסכים, כיון שיש בידו טענ' לא עדיפת ממאן דאתית מחמתיה, וכמו שנר' מדבריו כל זה להדייא כ"ש שלדע' הרב הסמ"ע גופיה מאריה דהאי דינא הסכמת השותף לאו בשתיקה לחוד סגי רק צריך שיסכים עמו בפי' וכמ"ש שם בסימן קע"ו ס"ק ל"ד שדקדק כן מדברי הרמב"ם ומר"ן, ועיין גם כן בדבריו בפו"ד סי"ח מסה"ט, גם בסימן ע"ז ס"ט גבי שנים שהלוו שבא אחד לתבוע וחבירו בעיר ושמע ולא בא, דאיתא התם שצריך לתת לתובע הכל, כתב הרב הסמ"ע שם ס"ק כ"ב וז"ל הא אי ידעינן וכו וכרב הש"ך שם ס"ק כ"ג בירר דבריו, דר"ל הא אי לא ידעינן דשמע אף שהוא בעיר וכו" והיינו אפי' בסתמא לא יתן לו עד שיתברר ששמע:
והנם שלענין תביעה מבואר בסוס"י קכ"ב וסי' קע"ו סכ"ה דאם היה בעיר אינו יכול לתובעו עוד, זולת אם יכול לשנות הטענות ממה שטען הא'. מ"מ נר' פשוט שיש לחלק בין תביעה לשאר מילי דבתביעה כיון שירד שותפו לדין והוא בעיר ולא בא לטעון מסתמא קיבל עליו הדין כי אין בידו לסתור דברי הבי"ד, זולת בטענות משונות והא ודאי דאם היו לו טענות משונות היה בא לסתור וכיון שלא בא ודאי אין לו ומסתמא קיבל משא"כ בשאר מילי ותדע שכן הוא שהרי בסי' ע"ז גבי ב' שהלוו אם חייב לתת לא' הכל. ביארו הסמ"ע והרש"ך דאי לא ידעי' ששמע אפי' בסתמא לא יתן לו עד שיתברר ששמע וגבי תביעה ונתחייב השותף מסתמא אמרי' ששמע:
וש"ר שגם הרב פמ"א בח"א סי' פ"ט חילק כן לכיוצא בזה וכתב וז"ל ואעיקרא דדינא לא דמי וכו' דהתם כיון שירד שותפו לדין והיה בעיר ולא בא לטעון ודאי קיבל עליו כל מה שיגזרו הדיינים על שותפו ואמר שליחותיה קא עביד וכיון שנגמר הדין אין בידו לסתור דאין אחר גמר דין מחלוקת לכן צריך שימחה בו קודם שירד לדין. אבל מה שעושה השותף מעצמו ביד שותפו לסתור דבריו בכל עת ובכל שעה. ואף שלא מיחה מה בכך, הרי בידו לסתור מעשיו, וע"ע שם שהסכים לדברי הסמ"ע גם לגבי תביעה דאם היה בעיר ויוכל לשנות דלא מצי להחרים שלא הלך בשליחות שיש לזה טענה לו' ידעתי ובשליחותי וכו' ולתקוני וכו' וע"ע שם ובסימן פ"ה שהסכים לדברי הסמ"ע שמפרש בדברי הרמב"ם ומר"ן דאפילו בענין שתועיל הסכמת השותף בעינן שיסכים בפירוש:
איברא שבדין זה דשתיקה כמחי' יש מחלוקת בדברי הפוס' עיין להרב בית יהודה במנהגי שותפין אות יו"ד שדקדק כן גם מדברי מר"ן בב"י ע"ט ומ"מ כיון שמצינו למר"ן בקצר שתפס לשון הרמב"ם דמוכח מיניה דשתי' לאו כמחי' וגם יש מקומות הרבה בדברי מר"ן ומור"ם שנר' מהם דלאו כמחי' ודאי דהכי נקיטינן דלא שבקי' דבריו שבקצר, ונפסוק כהך שבב"י שהיא מכח קושיות בדברי הפוס':
גם בהך דסי' י"ב סי"ז משמע להדייא שצריך להשיב למפייס ויאמר לו יהי כדבריך ואם שתיקה הוייא כמחי' דעדיפא מינה הו"ל לאשמו' דאפי' בשתיקה מהני גם מור"ם פסקה בסי' רמ"א ס"א ע"ש גם הך דסי' רמ"א ס"ב שכתב להדייא מחל וכו' ה"ז מתנה הנקנית בדברים בלבד, והוא מהרמב"ם פ"ג דזכייה, וע"ע בפ"ה ממכי' דין י"א המוחל וכו' וע"ש בדין י"ב וי"ג שסיים לפיכך אם אמר בלב שלם וכו' וע"ע בפי"ז מהל' אישות גבי מוחלת כתו' ופסקו מר"ן באה"ע ע"ש גם בב"י סי' רמ"א מחו' א' הביא בשם מהרי"ק שורש קי"ח והרא"ש כלל מ' סי' ב' דעשיית מעשה שנראה ממנה שמודה לחבירו הוא דהוייא מחי' ומדבריהם משמע דשתיקה לחוד לא מהנייא כ"ש שאפילו בשאר פוס' מצינו שרבים וגדולים קיימי בשיטה זו והם הרב מהריב"ל ח"א סוף כלל ה' ומהר"י אדרבי סימן קל"ט ומהרימ"ט סוס"י קי"ב וע"ע לו בסי' מ"ה שכתב דכל היכא דליכא הוכחות למה שבלבו דברים שבלב אינם דברים ונראה שכן הוא ג"כ דעה הרב מש"ל רפ"ה משלוחין ושותפין ממה שהביא דעת הרב מהרשד"ם ומהר"י יפה הסוברים בהיפף ראשונה וסיים עליהם אך הרב מהריב"ל וכו' שהוא בלשון אבל [עיין יד מלאכי כללי מהריק"א אות ט'] וכן היא ג"כ דעת הרב משפט צדק סי' נ"ו והביא דבריו הרב בעי חיי ח"א סי' נו"ן ושם במשפט צדק בתשו' זו הביא גם דברי מהרש"ך ח"א סימן נ"ט גם הביא דברי מר"ן בב"י שעליהם קבע דבריו הרב בית יהודה ופלפל בהם יעו"ש ודבריו נכונים בטעמן, וכן היא ג"כ דעת הרב מהריק"ש באהלי יעקב סי' מ"ה ע"ש וכן היא דעת הרב מהר"מ אלשיך סי' ע"ב והביא דבריו הרב הכנה"ג סימן קנ"ד אות מ"ה מהגה"ט: וע"ע לו בסימן קל"ג באשה ששתקה על מה שציוה בעלה שכתב דלא אמרינן שתיקה כמחיל' הלא היכא דאיכא טעמא דחשיבות שמחשיבה לתת לה חלק עם בניו אבל כי ליכא האי טעמא אין שתיקתה מחיל' וע"ע להרב זלה"ה בחיים שאל ח"ב סי' י"ג מ"ש בזה ומדבריו נר' שכן היא דעתו אף שדבריו סתומים קצת, וע"ש שהביא תשובת הרב פמ"א הנ"ל שזכרנו וכתב שלא זכר שר כלל דברי החולקים. גם גם שם ציין בקדשו להרב הכנה"ג במ"ב סימן קל"ח, וע"ע להרב לב שמח סימן ט"ו הביאו דבריו קצת מהאח' שגם הוא דעתו כמ"ש דלאו כמחי' וע"ע להרב הכנה"ג סימן קל"ח אות ז' מהגה"ט שכתב בשם הרב ב"ז ומשפטי שמואל בענין שתיקה כהודאה דאם יש לתלות שתיקתו באיזה טעם לא אמרי' שתיקה כהודאה ומינה דה"ה לשתי' כמחי' דינא הכי וע"ע להרש"ק סי' קי"ב וסוס"י קי"ט הביאו דבריו האחרונים שכתב גם הוא דאפי' למ"ד שתי' כהודאה אם יש לתלות השתיקה וכו' לא אמרינן שתיקה כהודאה וכן היא ג"כ דעת הרב מהר"א ששון סימן ל"ח, והביא דבריו ג"כ הרב הכנה"ג אות י"ז וע"ע בש"ך סימן פ"א סקי"ז וראה זה חדש מצאתי להרב מהריב"ץ זלה"ה הביאו דבריו רבני פאס שהיו בדור שלפנינו בפס"ד א' ומצינו להרה"ג מהר"ר יעב"ץ שכתב בענין זה ענין ארוך והעלה דאפילו קודם מעשה צריך שיסכים לדבריו בפי' הסכמה גמורה לא בשתיק' בעלמא ואפי' לדעת הרמב"ם ומר"ן והסמ"ע ולא מצינו שתיק' מועלת אלא בבא להחזיק בקרקע חבירו כגון בפתיחת חלונות דסי' קמ"ב ס"ג או בהוצאת זיזין וצינורות ומזחילה על כותל חבירו דסי' קנ"ג וכדומה לזה דרובא דעלמא אם יתן איש את כל הון ביתו להחזיק בכיוצא בהם אין הלה מניחו ואין זה עשוי לתשלומין מסתמא וקי"ל לרבנן דאין אדם עשוי לשתוק כ"ך לפיכך כיון ששתק מחל ושכנגדו החזיק אבל בשאר מילי כי שתק מאי הוי הרי זה אומר דבר העשוי לתשלומין הוא ולא רציתי למחות והביא עוד ההיא דקרע את כסותי שבר את כדי ואפי"ה חייב הקורע והמשבר עד שיאמר לו בפי' ע"מ לפטור ולא תהיה ידיעה ושתיקה גדולה מנתינת רשות הנז' דלא מהני עד שיאמר בפי' ע"מ לפטור, וההיא דהניח לו גחלת על בגדו ונשרף דסימן תי"ח דקי"ל חייב וכתב הטור הטעם שאיני חושש לסלקה כיון שזה חייב לשלם והאריך הרבה בזה במפו"מ בדברי הפוס' ובדברי הסמ"ע, יעו"ש בדב"ק עכ"ד, באופן שהרב' מהפוס' ס"ל בזה כדעת הרב הסמ"ע ואם נחפש נמצא יותר ויותר אלא שאין אנו צריכים לזה כנד"ד כי כבר ביררנו מדברי מר"ן ומור"ם דבנד"ד דנכתב ע"ש שניהם אין מחי' כלום בחלק חבירו והיה צריך גם חבירו למחול ולענין ההקפות נר' שאין בדברי המתע' הנז' ממש כלל בכל מה שהם אומרים דכיון ששינו המתע' ממה שהתנו עליהם בע"ה לא יטלו בע"ה בהקפות כלום וזה מתבאר להדייא מתשובת הרא"ש הביאה רבינו הטור בסוס"י צ"ג ופסקה מר"ן בקצר שם בסוס"י הנז' ששם כתב דאם הקיף במקום שאין דרכם להקיף יטול הלא חלקו מושלם בממון המזומן מעות וסחורות קרן וריוח, ולא יטול כלום בהקפות בין בקרן בין בריוח ומינה ודאי דכ"ש אם התנו בפי' שלא יקיפו כנד"ד שלא יטלו בע"ה כלום בהקפות אפי' בריוח ומסתמיות דברי הרא"ש שפסק בסתם דלא יטול בהקפות כלום בין בקרן בין בריוח ולא חילק בזה בענין אם יפחתו ההקפות כלום כי כל אשראי וכו' דמש' דאפי' אם יהיה פחת בהקפות הוא (40) למשנה לבדו, והסברא נותנת זה שהרי לגבי הפחת דקי"ל במשנה שהוא לעצמו מבו' בפוס' שכל הפחת שיהיה מחמת השינוי בין בקרן בין בריוח הוא לעצמו ויפרע לחבירו חלקו בכל מה שהיה ראוי להרויח אם לא היה משנה ולא אמרי' שישלם כשעת הגזילה וכן מתבאר מדברי מור"ם סי"ד שכתב וז"ל אבל אם מכרה קודם זמנה הוי פשיעה וחייב לשלם לחבירו חלקו ומדבריו מש' להדייא דמשלם לו חלקו בכל היותר ונר' שכן הוא ג"כ דעת מר"ן שם שכתב אבל משהגיע זמן המכר יכול כל א' למכור ואם מכר בלא דעת חבירו ונתייקר אח"כ אין לחבירו עליו כלום ומשמע דהא דאין לו עליו כלום הוא דוקא משהגיע זמן המכר אבל אם מכר קודם ונתייקר אח"כ חייב לשלם לו היוקר וכן מבואר להדייא בב"י שכתב וז"ל וכתב ר"י שנר' שאם מכר בלא רשות חבירו באותו זמן שאינה ראויה לימכר אותה סחורה ונתייקרו חייב לשלם דהו"ל פשיעה וכ"ך בעיטור וכ"מ מפרש"י עכ"ל ועיין למהריק"ש גם הוא סי' מ"ה שכ"ך להדייא ועיין ג"כ למהריט"ץ סי' צ"ה שהעלה בההיא דאמר לו לקנות לו חטים וכו' שחייב לשלם מה שהיה ריוח בחטים, דלישנא דפיחתו דנקט ר"ל אם פיחתו מהריוח בשעורים וע"ש שהביא ראיה מדברי מהריק"ו שהעתיק מרן קצתם בב"י סי' קע"ו מחו"ב:
שמבאר בדבריו להדייא שאפי' המש' שלא היו שוים גם שיעור הריוח והלוהו עליהם מצד ריבוי המעות שהרבה בחנות קראו הפסד שבא מחמת השינוי וחייבו בריוח המשכונות וא"כ גם במה שאמרו שהשכר לאמצע מצינן למי' שדעת הרא"ש לו' שאפי' אם יהיה פחת באותם ההקפות הוא למשנה כיון ששינה ולכן פסק שלא יטול מההקפו' כלום גם בריוח בם הרב בית יהודה בחח"מ סי' ל"ה נשאל בענין שות' שהתנה שלא יקיף והקיף. והיו ההקפות מהריוח שהרויחו והקרן נמצא קיים אם יפסיד המשנה גם חלק הריוח וכתב בשם רבו שכיון שהתנה שלא יקיף אין חילוק בין שינה בקרן או בריוח דגם הריוח לאחר שנולד הוי כמו קרן:
והוא ממש כדעת הרא"ש. אלא שהוא ז"ל סיים שם דאם מחמת השינוי היה ריוח ואח"ך אירע הפסד באותו שינוי לא יוכל הלה לומר לחבירו ארויח ולא אפסיד:
והנה דבריו הללו צריכים ביאור דמאי שנה מאם פיחתו דהלה מרויח חלקו ואינו מפסיד כלום וזה מפסיד הכל, גם עיקר דין השינוי כך הוא שההפסד למשנה והריוח לאמצע וחשש רביח ג"ך ליכא בזה בין לגבי שות' בין לגבי מתע' כמבואר פ"ד דשותפין דין ג' ופסקו מר"ן סי' קע"ו ס"ה וגם גבי מתעסק בי"ד סי' קע"ז ס"ה ע"ש, [ואף שיש לחלק קצת בין מתע' לשותף דמתע' מצי למימר לא הרוחתי כיון שההקפות אמודים ואינו בדין לחייבו במה שלא הרויח סו"ס הוא ז"ל לא דיבר כ"א בשותפות] אלא דכד דייקינן נרא' דר"ל כיון שהריוח לא היה כ"א מחמת השינוי סו"ס הרי לא הפסיד את חבירו כי אינו מתחייב לחבירו אלא בריוח שנמנע משותפו מחמת שינויו. ולא במה שהרויח מחמ' שינויו השינוי ששנה ולא במה שהרויח מחמת שינויו,. שבזה אינו יכול לומר לו המתנה ארויח ולא אפסיד, ולפי"ז יבוא נכון שאפשר שגם הרא"ש לא חייבו לפרוע הכל רק בריוח סתם שלא בא מח' השינוי אמנם בריוח הבא מתמ' השינוי ואירע בו הפסד אפשר שגם הרא"ש יודה לחילוק זה של הרב בית יהודה, כי הוא לא דיבר רק בריוח סתם וע"ע להרב משפט צדק סי' נ"ו שהביא דברי מהריק"ו ומהרשד"ם סימן קע"ט והעלה דכל הפסד שיש לתלות שבא לשות' מכח שינוי ראוי להטילו עליו לבדו, וסיים שם דאפילו שתק לא מהנייא שתי' עד שיתרצה בפי' בדברים דוקא, כדעת הרמב"ם בהלכות ובתשו':
וכיוצא בזה ראיתי להרב מוהריב"ץ בתשובה שנשאל בשני שותפ' שמת א' מהם והב' מכר חלקו ליהודה שהעלה דזה הוי שינוי ואין לך פשיעה גדולה מזו וסיים וז"ל ולפיכך יד היורשי' על העליונ' שאם באולי יוכל השותף הא' לסלק את הב' שקנה ממנו ברצי כסף בכדי שיראה לב"ד מוטב וא"ל אם יהיה ריוח והיה לאמצע בין היורשים ובין הלוקח, ואם יהיה הפסד חייב השותף הראשון לפורעו ליורשים כדאיתא בסי' קע"ו סיו"ד, והפסד זה שאמרנו בין יהיה בקרן בין אם יגרע כלום מריוח שהרויחו לשעבר בין בריוח דלהבא אם יגרע כלום אחר שיתברר בכל הני גווני יתחייב השותף הראשון לשלם ליורשים, ועיין מהרי"ק שורש ט"ו שמובן משם שיש לחייבו בכל מין הפסד שנוכל לתלותו שבא מחמת השינוי, ואפילו אין שם אמתלא ולאיפטר רק כשיהיה הדבר ברור להיפך. ועיין מוהרשד"ם ח"מ קס"ג שעם היות שחידוש זה לא הביאוהו הפוס' כדאי הוא מהריק"ו לסמוך עליו, כיון שלא נמצא עליו חולק, עכ"ד בקיצור:
הרי דאפילו בריוח שאכתי לא היה ולא נברא חייבו מצד השינוי וכ"ש בריוח שנברא כבר אלא שאח"ך אירע בו הפסד ואף שאפי' לפי דבריו יש לחלק בזה שבא מחמת השינוי מ"מ אין הדבר מוכרח כ"ך ממה שחייבו בשעדיין לא נולד ולא יהיה זה גרוע ממנו ומ"מ אפי' לפי דברו הרב בית יהודה ז"ל אין למתע' הנז' ערעור רק במה שנמצא מוקף עכשיו בעת הפרדם, שיחשבו קרן הסחורות המוקפים והעודף על הקרן יניחוהו לאמצע עד שתגמר גבייתו, ואם נחסר ממנו דבר מה יתחשב על כולם כפי תנאם אבל לגבי קרן ההקפו' של עכשיו עם כל הריווחים של כל הסחורו' שכבר באו לידי גוביינא צריכים לפרוע להם חלקם במזומן ממון וסחורות ואפי' ריוח ההקפו' של עכשיו עצמו צריכים לברר ממנו מה הוא שנתהווה מסחורות המוכרים לאמודים. ומה הוא שנתהוה מהאבודים. וריוח שמהאבודים הוא שיכולים לטעון בו שמא יאבד וגם ריוח האבודים עצמו חייבים להשתדל בגבייתו כמפו' בתנאם ואין להם לומר שיפרעו הקרן עכשיו וילכו להם להסתחר לעצמם, כי כבר קע"ע בתנאי מפו' שלעת שירצו להפריד חבילת השות' אינם רשאים להתעסק בעסק אחר זולת עד שימכרו כל הסחורות דבר שמואל (מא) 41 הנמצאים ויגבו כל ההקפות עספ"א כמ"ש לעיל ותנאם קיים שהרי אפילו בלתי תנאי כך הוא דין העיסקה שהמתעסק יעמוד על העסק עד שימכר, שעמ"ך הוא נותן לו שט"ו כמ"ש הרמב"ם בהל' שותפין והרי"ף בפ' איזהו נשך והביא דבריהם הרב התשב"ץ ח"ג סימן פ' בתוך התשו' ע"ש, וא"ך כ"ש הוא אם התנו להדיי' שימכור הכל וישתדל ג"ך לבדו בגביית החובות דודאי תנאו קיים, והגם שבתנאי זה שהתנו הקנס שעשו על מכי' הסחורות הנשארים ועל גביית החובות:
הוא שלא יוכלו להתעסק בעסק אחר זולת עסק זה עד שימכרו הסחורות ויגבו החובות ואיכא למימר שלא נשתעבדו בזה ומגרעות נתנו בע"ה הנז' בתנאי זה שיכולים המתע' הנז' לו' שלא ישתדלו ואין קנס זה כלום, דמצו לחזור בהם בקנס זה מדין פועל כמבואר בסימן של"ג ובסי' קע"ו סכ"ג, ובי"ד סי' קע"ז סל"ו. מ"מ נראה דזה אינו דעיק' כוונתם בתנאי זה הוא שלעת הפרדם לא יביאום לידי שומה וחלוקה. אלא שיביאו הם עצמם הדבר לידי גמר ולבל יתרשלו בזה ויתעכבו, הוצרכו לההנות עליהם שלא יתעסקו בעסק אחר זולתו כדי שיהיה להם פנאי למכור הסחורו' ולקבץ דמי החובו' בזמן מועט באופן שתלייא זו אינה אלא חיזוק לתנאי ולא גוף התנאי דגוף התנאי אינו אלא שיגמור כל ענייני העסק המתפסקי' לבדם והוי כאלו התנו שלעת הפרדם לא יטלו כלום בע"ה הנז' בסחו' המצוויים ולא בהקפות כלום רק הכל יגמר מכרו וגבייתו ע"י המתע הנז' לבדם, דבזה ודאי תנאם קיים: ועוד נראה דלא שייך דין פועל וחזרתו, רק אם היו מחייבים אותם שכ"ע שלא נגמר העסק ממכיר' הסחורות וגביית החובות כ"מ שירויחו מעסקים אחרים והיה לבע"ה הנז' חלק בו, אבל נדו"ז לא נכלל בדין עבדות דאינו אלא זירוז על עסק הראשון מצד שיתבטלו מהעסק הב' ובטלה לא שמה עבדות: ואעיקרא דדינא נראה דאין לענין זה דין פועל כלל, דע"ך לא אמרינן דפועל יכול לחזיר אלא בשכיר יום או חדש או שנה וכיוצא אבל בכגו"ז שלא עשו שום זמן על זה הוי כקבלן דהקנין מועיל בו כמבואר בסימן של"ג ס"א וש"ך סק"ד וי"ד ולא מצי הדר ביה, ול"ד נדו"ז לההיא דהרמב"ם סו"פ ה' מהל' מכיר'. והביאו מר"ן סימן ר"ג ס"א שכתב וז"ל דאם קנו ממנו שילך בסחו' עם פ' או שיחלוקו השדה שביניהם או שישתתפו שניהם באומנות וכיוצא דהוי ק"ד ואינו מועיל כלום, שהרי לא הקנה לו דבר מסויים וידוע לא עיקר ולא פירות עיקר הידוע ע"ך. דהתם עדיין לא היתה סחו' בעולם ולא הקנה לו דבר מסויים הידוע ולא פירש עיקר הידוע אלא שקבל קנין ללכת עמו לסחו' למקום פלוני או שקנו מידם שנשתתפו באומנות כמ"ש בסימן קע"ו ס"ג, דהוי טעמא התם משום דאין אדם מקנה דשלב"ל אבל הכא פעולה זו נמשכת מהעסק שהיה בניהם כבר שכל הסחורות וההקפות הנז' הם מגוף העסק ואין זה אלא תשלום הפעולה שהיתה כבר שנטל שנטל עליה חלק בריוח ועמל שט"ו כבר, ובכה"ג ודאי לא הוי ק"ד, כיון שיש לדבר שורש ועיקר בעולם ודומה זה קצת למ"ש בסי' קע"א ס"א וסמ"ע סק"ב דבדבר דשייך בו ד"ח וקבלו קנין שלא לחלוק דלא הוי ק"ד, והא נמי דכוותא שראוים לחלוק וקע"ע זה שיטפל במכי' ובגבייה עד שלא יבואו לדי חלוק' או שומא כ"ש שלפי האמת והתנאי מועיל אפילו בדבר שלב"ל, כמ"ש הטור סימן ר"ט סי"א ומור"ם שם ס"ח, וכ"כ ג"כ בהג"מ פ"ה דשות' וברדב"ז סי' רצ"ז דשות' מתנים גם על דבר שלב"ל ותנאם קיים דהוו כשכירים ופועלי' כא' לגבי חבירו, ומשו"ה נקנית גם המציאה, ועיין ג"כ להר' תור' חסד שעמד בדיני' אלו גם לענין דבר שאין לו קיצבה וכיוצא והביא דברי מהרשד"ם סי' קע"ו שנסתפק בדין זה, וכתב שם שפשט המנהג להתחייב בתנאים אלו, וכיון שהוא היה דיין מומחה וגדול בדוני יש לנו לסמוך על דבריו, ועיין ג"כ להרב בני אהרן סי' מ"ב גם הוא, וכתב הרב מט"ש הובאו דבריו בקצת ליקוטי' שלענין דינא מי לנו גדול ממהרשד"ם שהעיד על מנהג זה וסמך עליו הרב הכהן הגדול הוא הרב ת"ח עכ"ד הרי להדייא דהתנאי חל גם על דבר שלב"ל ומינה דה"ה דבר שאין בו ממש, כי כולם טעם א' להם שהרי ההיא דשות' באומנות נכללו בדברי הרמב"ם בדבר שאב"מ, ובסי' קע"ו ס"ג נתן בה טעם משום דשלב"ל ע"ש:
ועוד ראיתי להרב אבי"ע זלה"ה בפס"ד א' שאפילו בעיקר קנין השות' באומנות והמתע' כתב וז"ל אם באנו להרהר בענין זה יש לנו להרהר אחר כל שטרי שות' ועיס' שמימות אבותינו ורבותינו שעד היום ועד כלל שבכולם נוהגים מימות עולם לכתוב וכמ"ש במ"א ובז"ו וכו' אפי' מצ"ב הכל לאמצע:
ומעולם לא שמענו ולא ראינו מי שפקפק בזה לומר שהתנאי ההוא בטל מצד שהוא דשלב"ל או שאין לו קצבה וכיוצא, ולכן נר' שאעפ"י שמנהג אבותינו תורה לפסוק בכל דיני התורה כפסקי מר"ן בש"ע בזה נר' שלא קע"ט לפסוק אלא כדעת הראב"ד עכל"ה והוא כמ"ש:
באופן שהנלע"ד בזה שהתנאי זה קיים כפה"ד, ועיין עוד בדברי הרב פרי צדיק סימן ט"ו:
ועיין עוד להרב המבי"ן סי' רס"ג בענין הקפת הקרן דאין זה בכלל שמירה דהוי מזיק כמ"ש הרב זרע יעקב סי' ך':
אחרי כותבי ראיתי להרדב"ז סי' קכ"ח וקכ"ט שהעלה דבמשנה יד המתנה על העליונה אם ירצה לבטל השות' ולא יקח לא בשכר ולא בהפסד רשאי דמצי למימר על תנאי זה נשתתפתי עמך, וכיון שלא קיימת התנאי נתבטלה השות', ואם ירצה לקיים השות' כל ההפסד שבא מחמת השינוי אין המתנה חייב בו ואם בא ריוח מצד השינוי נוטל חלקו בו ומסתמיות דבריו שכתב כל הפסד וכו' משמע שאפי' נאבד או מת הלוה שלוה בהקפ' מהמתע', אין מנכין אותו משאר הריווחים שיש לו, אלא יטול חלקו בשאר הריווחים ואותו שנאבד נאבד לעצמו שאם אתה או' שינכה הנאבד מהריוח אין ידו על העליונ' דמה מרויח אם קיי' השותפו' והרי מה שיש בידו בבטולה הוא שיש לו בקיומה דבביטולה אין לו הפסד ובקיומם ג"ך אין לו הפסד שיוציא שכרו בהפסדו ובמה תהיה ידו על העליו' הא ודאי עכ"ל דבקיומה ירויח שיטול הריוח בלי ניכוי, מצד הפסד שבא מח' השינוי דאל"ך לא היה לו לכתוב אלא צד א' דהיינו אם רצה לבטל וכו' ומינה נשמע דבקרן לחוד מיירי, וע"ע להרב חיד"א בח"ש ח"ב סי' י"ג ד' י"ט ע"ד שהעלה דבמשנה אפילו בגרמא חייב, ולא חלק כלל בין קרן לריוח, ואפי' לדברי החכמים ישצ"ו שמדקדקים מדברי הרב בית יהודה דכל הריוח שבא מחמת השינוי אף שבא לידי גוביינא אם אירע בו הפסד מח' השינוי יצא שכרו בהפסדו, לא יצדק פירושם רק בסתם עסק שהריוח נכנס בחנות בכלל הקרן וחוזר וקונה בו סחורות אחרים ומכניס ומוציא ואין לריוח ברירא עד עת הפרדס, אבל בעסק זה דנ"ד שכל הסחורות הנמכרים נגבים דמיהם ואינם חוזרים לקנות באותם דמים סחורות אחרים לא מצו למימר הכי שהרי כל היוצא מהסחורות קמא קמא הריוח שלו מונח בפנקס ועליו מדקדקי' החשבון בעת הפרדס כי כן דרך כל סוחרי ערי אדום לשלוח פנקסים פרטיים מהסחורו' ששולחים לחביריהם שבכאן ונק' בלשונם פאכתוראת, והמוכרים ג"כ מפנקסים כל פאקתורא בפ"ע בכמה נמכרו סחורותיה והריוח שבכל פאקתורא מניחים אותו בפנקס, ממנו יודעים כמה הרויחו אם מעט ואם הרבה וא"ך כל פאקתורא שנמכרה סחורותיה ונגבו דמיה אין לנו לומר שאותו ריוח שנולד בה חזר והקיפו עד שנאמר שאם יהיה הפסד יצא שכרו בהפסדו, שההקפות אינם אלא מאותה שאחרי' ובקל יכולני לשער כמה ריוח במוקף שעליו יהיו דנים שאם דרך משל שלח יו"ד פאתוראת מסך אלף דורוס בכל א' שעולה סכומן לסך יו"ד אלף דורוס, ומצינו בהקפות ד"מ שיעור הוי ג"א דורוס, יש לנו לומר שכל ריוח השבעה כבר נולד והרי הוא מינח בקופסה ולא נשאר כ"א ריוח הג' ועליו אמר הרב שאם יהיה הפסד מחמת השינוי, יצא שכרו בהפסידו הכוונה שלא יאמר אטול הריוח שניכר בו, ולא אטול כלום בהפסד:
גם מ"ש מעכ"ת דאם מודה שנמלך עמו והסכים, תו לא צריכנא למידי, דעדותו תספיק לפוטרו כמ"ש סי' ל"ז ס"ו, לא ידענא מאי ראיה מהתם דהתם מיירי בשותפים בדבר אחר. לא בדבר שעליו העיד כמבואר שם בסמ"ע סק"ח ועיין בחי' מהראל"ח שנדפסו בב"י אות ש' שכתב וז"ל ר"ל היכא דלית ליה שות' באותו דבר שמעיד עליו דאז לא הוי נוגע משא"כ לעי' מ"ש בשם רבני צרפת דשם הוא מעיד בדבר שהוא שותף עמו וכן משמע בפוס' וע"ע להרב הכנה"ג שם הגהב"י אות ו' ע"ש זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן. הצב"י שמואל עמאר ס"ט. וזה מ"ש חוו"ר פאס שנית