שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן לב
לעת כזאת עמד החכם כמהרי"ע הנ"ל על הלכה זו ע"י שנכשל בה שהיתה לו חזק' גם הוא והוציאוה מידו גוים ולאיזה סיבה לא יכול להם להוציאה מידם. ועמדו איזה ישראלים והוציאוה מיד הגוי ועמד עליהם החכם הנז' והוציא כתבי זכיותיו שבהם זכה בחזק' הנ"ב מיד ישראלים אחרים במקנת כסף ובקש ממני לחזור עוד על לימודי ואחר העיון נרא' בעיני שהדין עמו מהטעמים הנ"ב, ולהיות שאין מדרש בלא חידוש ראיתי להביא מן החדש מה שמצאתי עוד להרב כנה"ג ח"ב סימן ק"מ הגה"ט אות י"ב וז"ל כתבתי בנדפס הגה"ט אות ק"ו בבעל החזק' שעמד שנים רבות ולא תבע חזקתו אם יש טעם לשתיקה לא הפסיד חזקתו ושוב נדפסו תשובות הראד"ב וראיתו שבסימן ק"ס כתב בסתם דאעפ"י שעברו ה' שנים ולא תבע לא הפסיד השכירות ומינה דלא הפסיד החזקה כמו שנתבאר שם ונראה מדבריו דאפילו אין טעם לשתיקה לא איבד זכותו, ועיין ג"ך בס' מקור ברוך סי' כ"ח רמ"ב עכ"ל:
הרי דאפילו בלתי טעם לא איבד זכותו וא"ך כ"ש היכא דיש טעם וכנד"ד, דודאי אין שום אדם מניח חזקתו אם לא שיהיה לו איזה עיכוב או מצד הגוי שירצה לתתה לאיזה אהוב או מצד שירצה להשכיר ביותר והמחזיק אינו רוצה או מצד שרואה המחזיק שלפי העת הלואי תספיק שכ לגוי וכיוצא ולכן נראה שהד"א כמ"ש וכ"ש הוא בקונים בדמי' מאת הגוי או מיד ישראל וכבר נתוועדנו והסכמנו שכן ראוי לדון מהיום בחזקות הללו ואלד"י אמת. ינחנו בדרך אמת כי"ר וח"פ שנית בשבט אמרות טהורות לפ"ק וקיים שמואל עמאר: