אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ › סימן ב

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ · סימן ב

סימן א

ז"ן פס"ד אחד שנדרשנו להעתיקו שרצו בעליו לשולחו למ"א וז"ן מב"מ נדרשנו לחוות דעתינו על דבר החמשה חצירות אשר קנה הגביר ה"ר יעקב בה"ר חיים קרקוס נר"ו מהגביר ה"ר מוסא אפלאלו נר"ו בן המ' כה"ר אהרן נ"ע מכירה גמורה באו"ה וקב"ע ה"ר מוסא הנז' אחריות כל עורר וטוען ובפרט אחריות כל ערעור דאתי מחמ' ה"ר שלמה אחיו י"ץ אשר הוא בעיר לונדון יע"א ויהי כשמעו ה"ר שלמה הנז' מענין המכר של החצירו' שמכר אותם אחיו כהר"מ הנז' לס"ר יעקב הנז' הנה כי כן שלח פתקא א' כו"ח בכתב ידו להתרות ולעשות מחאה על ה"ר יעקב הנז' הקונה באמור לו שעתיד לירד עמו לדין על חלקו המגיעו בירושת אביו בחצירות הנז', ובכן תבע הר"י הקונה הנז' להר"מ המוכר הנז' לסלק מעליו ערעור ולגלוג הר"ש אחיו הנז', ואנן תרי מינן דח"ל כדי להשקיט ריב ומדון בין הקונה והמוכר הנז' שאלנו את פה ה"ר מוסא הנז' להורות לנו איזהו פיטור המועיל לו כפה"ד להפטר מאחיו המערער הנז' כדי להיות הקונה הנז' בטוח במקנה קניינו מכל עו"ל דאתו מחמת המערער הנז' ותשו' לאמר שאחיו המערער הנז' עלה בדמיונו שהחצירו' הנז' קניינם מתפיס' הבית ומעז' אביהם ולא כן הוא שממון אשר היה מיוחד לו קנה אותם לו לשמו וכתב שטרי מכירה ע"ש, וגם ראה ראינו קב"ע כוח"ך שהעידו שע"ך שהגביר ה"ר מוסא הנז' היה נושא בחיי אביו והיה משאו ומתנו לבדו מובדל ומופרש ממשא ומתן אביו וגם נתן לו אביו במתנה גמורה כמה מטל' ותכשיטין כסף וזהב ובדולח זהו תכלית העדות ואחר ההתבוננות נ"ל שערעור ה"ר שלמה הנז' מהבל ימעט ואין ערעורו ערעור כלל וזכה הקונה הנז' בחצירות הנז' ובטוח יהיה במקנה קניינו וצריך ה"ר שלמה הנז' להביא ראיה לדבריו שהחצירות חנז' קניינם מעזבון אביו ומתפיסת הבית כיון שהשטרות כתובים ע"ש אחיו המוכר הנז' ודבר זה מפורש יוצא ממה שפסק מר"ן ז"ל בחומ"ש סי' ס"ב וז"ל אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית והיו שטרות וכו' כתובים ע"ש וכו' עליה להביא ראיה בעדים וכו' וא"צ שיעידו על אלו השטרות וכו' וכן א' מן האחים וכו' והיו שטרות כתובים ע"ש ואו' שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמי או מציאה וכו' או מתנה וכו' עליו להביא ראיה וכו' ואם חלוקים בעיסתם וכו' ע"ש וא"ך בנד"ד אפי' אם לא היו חלוקים בעיסתם כיון שיש עדים וראיה שהיה לו ממון מיוחד כמ"ש בקב"ע ושטרות כתובים ע"ש קנה כהר"מ הנז' החצירות וא"צ שיעידו שקנה החצירות מממון המיוחד לו כמ"ש הש"ע בריש הסימן באשה הנושאת וכו' ודין אשה וא' מן האחים שוים בדינם ואפי' אם דמי ושווי החצירות הוא סך גדול יותר מן המיוחד לו אין כאן בית מיחוש וכמ"ש הטור והב"י ז"ל והסמ"ע סק"י וז"ל דאפי' אם סך השטרות גדול וא"א לו' שקמץ כ"כ וכו' אפשר שעסק והרויח טובא ע"ש, ועיון להרב כנה"ג ז"ל במהדורא בתרא בהגה ט' שכתב משם הריב"ש ז"ל כל שיש לתלות שיש לו ממון ממקום אחר תלינן ואפי' אם הוא נו"ן בנכסי הירוש' ועוד כתב הרב חשק שלמה ז"ל בהגה"ט אות ז' וז"ל אם שמעון חלוק בעיסתו במטלטלי ביתו או בנכסי אשתו תלינן דמעיסתו קמץ ע"ש וא"ך לפי"ז מכל הצדדים קם דינא כיון שהשטרות כתובים ע"ש המוכר היה לו ממון מיוחד ומטלטלין ותכשיטין ויש לו ראיה ע"ז בעדים אין מוציאין אותם מחזקתו ועל המערער צריך להביא ראיה בעדים שחצירות נקנו מעזבון אביו ומתפיסת הבית, ולרווחא דמילתא אין אנו צריכין לכל זה דאפילו אם יביא המערער ראיה בעדים שהחצירו' הנז' נקנו מנכסי הירושה מ"מ נר' כיון שאחיו הר"מ הנז' היה מוחזק בחצירות הנז' זה כמה שנים אוכל פירותיהם בשופי ומעולם לא מיחה בידו שום אדם, א"ך טענינן אנן לקונה הנז' כל מאי דהוה אפשר המוכר הנז' לטעון וכיון שהמוכר חלו טען שקנה המערער הנז' חלקו ושטר היה לו ואבד ה"ז נאמן כיון שיש לו חזקה שיש עמה טענה, וא"ך גם אנן טענינן להקונה הנז', ודבר זה מפורש יוצא ממ"ש הש"ע סי' קמ"ו סעיף י' וז"ל הבא מחמת ירושה שטוען אני ירשתי א"ץ שום טענה. וסיים במור"ם בהגהתו, ודין לוקח ובע"ח שגבה כדין יורש ואין המוכר או הלוה נאמנים לומר שקרקע אינו שלהם וסיים מר"ן ז"ל ובלבד שדר בם המורי' יום א' וזה החזיק בה ג"ש וכת' מור"ם ז"ל וה"ה אם החזיק המוריש ג"ש אעפ"י שלא דר בה היורש כלל עכ"ל, וא"ך כיון שהחזיק בחצירות המוכר כמה שנים בשופי אעפ"י שלא דר בהם הקונה הנז' כלל תועיל לו חזקת המוכר כיון שהוא ברור שקנה ממנו, והרי שטרו בידו שהוא לוקח, ועיין בב"י ז"ל סי"ז מחו"ד משם הרשב"א ז"ל והש"ך וז"ל ומשם באר"ה דלא הצריכו חזקת ג"ש ללוקח וליורש אלא לענין שלא יצטרך להביא ראיה שהוא יורש או לוקח אבל בנד"ד שיש בידו ראיה שהוא לוקח אעפ"י שלא דר בה כלל תועיל לו חזקת המוכר כמ"ש בב"י ז"ל סי"ז על הטור דנקט בלישניה והלוקח דר בו יום א' דלאו דוקא דר דאפי' לא דר כלל וכו' וכוותיה כתב מור"ם ז"ל כנז', וכ"ש בנד"ד שהחזיק בחצירות הקונה הנז' זה יותר משנה אתאן למ"ש הב"ח ז"ל ז"ל הביא דבריו הכנה"ג ז"ל דהא דכתב הטור ז"ל דר בה הלוקח יום א' לענין שלא יצטרך להביא ראיה שהוא לוקח ע"ע שהאריך, ואיך לכל הצדדים טענינן להקונה הח' כיון שהחזיק המוכר וגם נהנה לוקח מפירות החצירות ויש שטר ראיה על המכירה אליבא דכ"ע לית דין ולית דיין דטענינן ואע"ג דקי"ל דשותפים אין להם חזקה זע"ז כמ"ש הש"ע סי' קמ"ט ס"ב. ה"מ בשדה או בחצר שאין בו דין חלוקה והטעם משום דאפשר כך עשו ביניהם. שזה יאכל אותה כו"ך שנים רצופים ואחריו יאכל השני כנגדו כיון שאין בו דין חלוקה אבל באלו החצירות שבכל א' מהם יש בה דין חלוקה לחלוק בית נגד בית וגם לחלוק חצר נגד חצר. הא ודאי כיון שהחזיק בכולם עלתה לו חזקה, כיון שהם חלוקים בעיסתם וכולי האי לא הוה שתיק מלמחו' בו להניחו לאכול פירות חמשה חצירות זה כמה שנים, ועוד נר' אפי' אם לא היה בהם דין חלוק' כיון שה"ר מוסא הוא היה משכיר החצירות לזולת ולו לבדו פורעים השכירו' עלתה לו חזקה כמ"ש מהרימ"ט ז"ל הביא דבריו הבאה"ט סי' קמ"ט ונמ"ך בש"ע של כמהר"מ אסבאג ז"ל בכת"י שכן דנין וכ"פ לו מ"ר אביו מהרש"א זלה"ה, מכל האמור דברי המערער מהכל ימעטו וזכה הקונה הנז' ויעשה מה שלבו חפץ בחצירו' הנז' ולראיה ח"ש פה אצווירא יע"א בט"ו לחדש מנחם ש' תור"י זה"ב לפ"ק וקיים עכ"ן, וחתו' כמוה"ר אברהם ן' עטר וכמוה"ר משה הכהן שחתנא', וסמל"ז נמ"ך הדד"א כמ"ש הח' הפוס' עליוני' למעלה, ולראיה ח"ש פה מוגאדור זמן הנז', וקיים וחתום ע"ז הרב הכולל עטרות זר"ק כמוהר"ר יוסף אלמאליח נר"ו בכמוהר"ר אהרן זלה"ה וסל"ז נמ"ך הד"א כמ"ש הח' ספוס' ישצ"ו שהמכר חזק וקיים ביד הרי"ע קורקוס יצ"ו הנז' כמו שהביאו הח' יצ"ו מהפוס' הנ"ל ובפרט ממה שכתוב בשאלה הנ"ב שיש עדים להר"ח הנ"ב המוכר שי"ל ממון מיוחד וגם השטרות של קניית החצירות הנ"ב כתובים ע"ש ודאי שנאמן ר"מ לומר שמעיסתו קניץ וקנה כמ"ש ולא נשאר הדין כ"א בין ר"ש ור"מ אחיו הנ"ב לענין שאם בוא יבוא ר"ש ויטעון על ר"מ אחיו שלא קנה החצירות כ"א בממון מורישם עסק שבו' אבל עכ"פ המכר הנ"ב חזק וקיים ואמיץ ביד הקונה הנ"ב לדורותיו ולרח"ף מראכס יע"א ש' תעני"ק לפ"ק וצויי"מ ויימ"ן וקיים וחתום ע"ז כמוהר"ר רפאל מסעוד אבן מוחא י"ץ שהתנ"א. וסמל"ז נמ"ך ראה ראינו מ"ש הח' הפוסק למעלה ויפה דנו ויפה זיכו להרי"ע הקונה הנ"ב דמאחר שיש עדים שי"ל ממון מיוחד לר"מ הנ"ב וגם השטרות של קניית החצירות הם כתובים ע"ש נאמן לו' ששלו הם וכו' ולרח"ף בזמן הנ"ל פה מראנש יע"א. וחתום ע"ז כמוהר"ר יעקב בטאן וכמוהר"ר יוסף אביטבול וכמוה"ר יוסף חרוש וכמה"ר ימין צבאח וכמה"ר מסעוד פינטו שתנ"א. וסל"ז נמ"ך ראיתי השאלה הנ"ב ואשר נגזר עליה מחו"ר מתא צווירא יע"א ואשר כתב הרב אביר יעקב יהיה בעזרו והאמת הוא מאחר דאיכא קב"ע שהיה לו ממון מיוחד והשטרות כתובים ע"ש המוכר א"כ נימא שמהם קנה החצירות שמכר ואפי' יהיה בהם סך הרבה נימא שהרויח במעות ההם עד שהגיע הסך הנז' ובפרט שהיה מסתתר דרך ים שיש ריוח רב וכההיא דכתב כנה"ג בהג"ה אות י"ב וז"ל אם היה מסתתר דרך ים אפי' הרשב"א ז"ל יודה דיכול לטעון שמעיסתו קמץ שהים נותן בשפע וכו', ובודאי שהריוח שהיה מרויח במעותיו אף אם היה סמוך ע"ש אביו הוא לו לבדו אם היה נשוי אשה וכמ"ש הכנה"ג בסי' ע"ד הביאו הרב מש"ד יעו"ש וא"ך מאחר שהשטרות כתובים ע"ש, והי"ל ממון מיוחד זכאי הלוקח במקחו רק נשאר לבאר ענין קב"ע הנ"ל אם נתקבלה שלא בפני המערער וידוע מ"ש הכנה"ג סי' כ"ח כל המקבל עדו' שלא בפני המערער טועה בדבר משנה וחוזר האמנם מאחר שהמערער הוא בעיר אחרת יכול לקבל, וכמ"ש הכנה"ג בסימן ק"מ הגה ב' אות ט"ז וז"ל וראיתי למורי הרב ז"ל כתב דלא התיר הרשב"א ז"ל לקבל עדו' שלא בפני המערער אלא דוקא כשאינו בעיר אבל המקבל עדות שלא בפני המערער שיש בעיר טועה בדבר משנה וחוזר א"ך בנד"ז אף אם ממה שאחר שעשה המערער המחאה כת' קב"ע ההיא מועל', ויש להאריך בענין זה אלא שאין הפנאי מסכים ולרח"ף בזמן הנ"ל והשו"ב וקיים, עכ"ן וחתום ע"ז כמוה"ר שלם הכהן שחתנא' עכ"ן הפס"ד שממנו העתקנו זה, ולפי שהעמדנו על ההעתקה כראוי חתמת' בששי בש' י"ב לחדש שבט מש' תארי"ך לפ"ק אצווירא יע"א והשו"ב וקיים:

הד"א כמ"ש עליונים למעלה, ודברים פשוטים הם ולראיה ביד הקונה דליכול ולחדי נכון לבו בטוח ח"פ פאס יע"א שני אדר המהודר שנת והרחבת"י את גבולך לפר"ק וצויי"מ וימ"ן וקיים וחתומ' כמוהר"ר מתתיה סירירו וכמוהר"ר אבנר הצרפתי ישצ"ו:

לא נתברר יפה אם הגביר ה"ר מוסא ואחיו הנ"ב היו שניהם נושאים ונותנים בנכסי אביהם. או אם ה"ר מוסא הוא לבדו נו"ן דיש חילו' לענין דינא בעלמא ביניהם דאם היה אחד מהאחים לבדו נו"ן בנכסי אביהם ויצאו שטרות כתובים על שמו ואומר שלו הם צריך להביא ראיה בעדים שהי"ל ממון מיוחד, וכמ"ש בח"מ סימן ס"ב ס"א לענין אשה הנו"ן וה"ה לענין א' מהאחים הנו"ן בתוך הבית. ואם היו שניהם נו"ן בתוך הבית, הדין הוא שכל שטר היוצא ע"ש א' מהם שזכה בו הוא לבדו אע"ג דאין חלוקים בעיסתם וא"ץ ראיה בעדים וכמ"ש הרב מהר"מ אלשיך בתשו' סימן כ"ה הביא דבריו הכנה"ג בסימן ס"ב אות כ"ג והש"ך סי' הנז' סקי"ד ע"ש ומ"מ הכא בנ"ד אף שיהיה ה"ר מוסא הנ"ב הוא לבדו נו"ן בנכסי אביו כיון שעדים מעידים מעידים שהי"ל ממון מיוחד בחיי אביו ונו"ן בו ושטרי המקח כתובים ע"ש ודאי דנאמן לומר דמשל עצמו קנאם וזכה הלוקח שקנה ממנו אחר כך שהוא הגביר כהרי"ע יצ"ו זהו הנראה להשיב וחתום כמהר"ש אבן צור נר"ו: עוד זאת יש לחקור היכא דמכרה לאחר כנדו"ד אי טוענין ללוקח ועל האחים להביא ראיה, וכמו שטוענין ליורשים וכמ"ש מר"ן בסימן ס"ב גבי יורשי' ולא הסכים הפנאי לחפש כי נח"ץ ינח"ץ המוביל והוא עומד ודי בהערה זו וחתום החכם. כמהר"א הצרפתי ישצ"ו:

וזה מ"ש ע"ז אני הצעיר בדין זה של אחד מהאחים הנושא ונותן בתוך הבית:

רבו החילוקים ומבוארים בסימן ס"ב ובסמ"ע וש"ך יעו"ש ובמקומות אחרים והמורם מדברי הפוסקי' דאם אינם חלוקים בעיסתם או בשו"ד ויצאו שטרות ע"ש האח והוא עדיין בחיים הנכסים בחזקת כל האחין. ועליו להביא ראיה שנפלו לו בירושה או מציאה או מתנה כמו שטען, ואינם צריכים שיעידו על אלו השטרות שהם שלו, וכמ"ש מר"ן בב"י שם בסימן הנז' בשם רשב"ם וראב"ן ורמ"ך וריב"ם יעו"ש וכן פסקו הטו"ר ומר"ן ג"ך בריש הסימן גבי אשה יעו"ש ודין א' להם ועיין להרב הכנה"ג אות ט' מהגב"י דלדברי כולם נר' כפי' ראב"ן דבעדות זו שהיו לו נכסי' מאבי אמו סגי ולא פליגי אלא בירושה אם היא כשיעור ומבואר שם בב"י בשם הג"א דבריב"ם מסתבר בזה דא"ץ ראיה שנפלה לו ירושה כשיעור ההוא אלא בראיית ממון מיוחד סגי: ועוד מבואר שם דהא דבעינן ראיה זו גופה דוקא כשהיה הגדול נו"ן לבדו בבית דהכי דייק לישנא דש"ס ופוס' שכתבו אחד מהאחין וכו'. אבל אם כל האחין נו"ן אע"ג דאינם חלוקי' בעיסתן כל מי שהוציא שטר ע"ש הרי הוא שלו, וכ"ך הש"ך שם סקי"ד מדיוק ל' רשב"ם ומתשובת הרב מהרמא"ל סי' כ"ב, והביאה ג"ך הרב הכנה"ג שם אות כ"א מהגה"ט יעו"ש:

זהו דין הגדול הנו"ן בתוך הבית כשהוא בחיים אמנם לאחר מיתתו העדיפו כח יורשיו להעמיד הנכסי' בחזקתם, והצריכו לאחין להביא ראיה בעדים שהוא שלהם וכ"ע שלא הביאו ראיה יזכו יורשיו. דאתוקמא הלכתא בזה בפ' חזקת דנ"ב כשמואל ואע"ג דאתקפיה רב פפא ואסיקנא בקשייא מ"מ כתבו הפוס' דלא דחינן מימרא בקשייא אלא בתיובתא דקשייא, ועוד הביא הרב"י שם בסי' הנז' טעם אחר למה שפסקו הפוסקי' כן בשם הריב"ש והרשב"א והוא דאף דבעלמא לא טענינן ליתמי מאי דל"מ אבוהון למיטען הכא כיון דאפשר דאלו אבוהון הוה קיים הוה מייתי ראיה אלא דהני לא ידעי מאן ידע במילתא דאבוהון סמכינן אמאי דיוצאין השטרות ע"ש יעו"ש ונר' אפי' שבועה שלא דבר שמואל (כב) כב פקדנו אין עליהם כי לא באו להוציא אלא להחזיק במה שבידם עיין הטור בשם הרא"ש ומר"ן בקצר סי' ס"ט וראיתי למור"ם שם בהג"ה שכתב בשם המרדכי בהא דעל האחין להביא ראיה היינו דוקא בדבר שאינו ידוע שהוא של אחין אבל בדבר שהוא ידוע של אחין על היתו' להביא ראיה:

ואמת שראוי לחקור בראיה זו שכתב מור"ם שיביאו היתו' בדבר הידוע לאחין כיצד היא:

דאם היא שהיה לאביהם ממון מיוחד ואתא לאשמועינן דמה שלא היו צריכים לו היתו' בדבר שאינו ידוע הוצרכו לו עתה בדבר ידוע. הרי מדברי מר"ן לעיל מיניה שכתב ואם מת על האחין להביא ראיה משמע דאף דאנן טענינן ליתמי שהיה לאביהם ממון מיוחד מ"מ כשיביאו האחים ראיה שהם של אביהם יזכו בשטרות ותו לא מהנייא ראיה זו ליתומים וה"ן דכוותה שהרי הדבר ידוע שהוא של אחין ומה לי ראיה שהוא שלהם. מה לי ידוע שהוא שלהם: ועוד לצד שנאמר כן מה זו ראייה לסתור בה ראיית האחין שהביאו שהוא שלהם. והרי סו"ס איכא למימר דאף שהיה לו ממון מיוחד לא היו שטרות אלו מאותו ממון כיון שראיית האחין היא שהוא שלהם:

ועוד מה כחם יפה בטענה זו יותר מאביהם. והלא כי הוה אביהם גופיה בחיים לא היה מועיל בראיה זו רק כל עוד שלא הביאו האחים ראיה שהוא שלהם, אך אם המציאו ראיה שהוא שלהם. אך אם ימציא הוא ראיית ממון מיוחד לא מהני וכמ"ש ג"ך החכמים הנ"ב בתחילת דבריהם וז"ל שבעדות זו סמוך לבו של הלוקח לא יירא זולת אם ימציא עדים וכו' ואף שבדברי מר"ן ומור"ם לא נתבאר זה להדייא, מ"מ מסגנון הדברים מוכח כמ"ש שהרי אי לאו ראייה זו שמביא האח הגדול שהי"ל ממון מיוחד היו נוטלים האחים אפי' בלא ראיה מצד שהנכסים בחזקתן ועוד בה שראייתו זאת אינה סותרת ראייתם דאיכא למימר כמ"ש דאפילו הי"ל ממון מיוחד לא היו ממנו שטרות אלו, וכן מדוקדק ג"ך מסיפא דדינא דחלוקין בעיסתן דאמרינן התם דאפילו בחייו על האחין להביא ראיה וידוע דחלוקין בעיסתן דומייא דראיית ממון מיוחד היא. ואפי"ה אם האיאו האחים ראיה נוטלים וא"ך תפשוט דה"ה ברישא דהא דאמרינן עליו להביא ראיה היינו כ"ע שלא הביאו האחים ראיה. אך אם הביאו ודאי דמהנייא להו אפילו נגד ראיית ממון מיוחד שלו וא"ך גם היתו' ג"ך לא מזכינן להו בטענת ממון מיוחד בשיש ראיה לאחין כיון דאבוהון גופיה לא היה זוכה בטענה זו כשיש ראיה לאחין והיה צריך להביא ראיה שסותרת דברי האחין דמ"ש מור"ם על היתו' להביא ראיה הוא לרבותא דאפי' מת על היתו' להביא ראיה הסותרת דוגמת ראיית אביהם דלא עדיפי אינהו מיניה:

וכן יש להוכיח ג"ך מדברי הרב הש"ך סי' הנז' סק"ך גבי חלוקין בעיסתן שהגיה מור"ם שם שאם כתו' ע"ש ע"ש האחין או אביהם בין הוא בין יורשיו צריכין להביא ראיה וכו' וכתב הרב הש"ך שם דהאי ראיה היינו שהקנהו לו בכת"י ומסי' וכו' אבל ראיית ממון מיוחד לחוד לא מהנייא לכ"ע ע"ש: ומזה נרא' שגם בהג"ה זו הרא' שהגיה מור"ם דדבר ידוע כך ר"ל כי אין סברא לחלק בזה בין היו כתובים השטרו' ע"ש האחין או אביהם לידוע שהוא של אחין או שהביאו ראיה שהוא שלהם כי טעם אחד לכולן דכשיביאו ראיה שהוא שלהם או ידוע שהוא שלהם נעשה כאלו שטרות אלו כתובי' ע"ש האחין או אביהם וא"ך כי היכי דהתם לא סגי בראיית ממון מיוחד משום דאחים שמטי אהדדי ה"ן הכא וכן מוכח ג"ך מדברי מור"ם שהשוה דין שטרות הכתוב' ע"ש האחין לדבר ידוע שהוא של אחין:

וש"ר שכן מוכח ג"ך מדברי המרדכי שממנו מקור דברי מור"ם נובעים ע"ש סימן תקכ"ז שמוכח מדבריו ראיה זו שמביאין היתו' כשהממון ידוע אינה ראיית ממון מיוחד אלא ראיה שנתן המוריש לאמו הקרקעות ששם כתב וז"ל בקיצור דהא דאמרינן על האחים להביא ראיה היינו דוקא כשלא היה הדבר ברור אלא שאנו מדמים מאומד הדעת לומר כן אבל היכא דידוע דהני קרקעות היו של יעקב אפילו לאחר מיתת האם על יורשיה להביא ראיה וכו' ואפי' בעדות ע"א שיש לו שהמוריש נתנם לאמו במתנה לא סגי דעד א' להוציא ממון לאו כלום הוא זולת אם בחייה חפרה בהם בורות שיחין ומערות והחזיקה משם ואילך ג"ש וכן אם מכרה מקצתן דהוי כמו חפרה. דכל כה"ג אמרינן איבעי ליה למחויי וכו' ע"ש והוא להדייא כמ"ש הש"ך בהג"ה ב': ומעתה נבא ליישב חקירת חכם ידידינו ואו"ע כמההר"א הצרפתי י"ץ: והנה אמת שבנד"ז לא אצטריכנא לחקירה זו. דכיון שעדים מעידים שבחיי אביו של מוסא המוכר הנז' ג"ך היה חלוק במשאו ומתנו מאביו הרי כתב מר"ן שם בסי' ס"ב דאם הם חלוקין בעיסתן או בשו"ד על האחין להביא ראיה אפילו בחייו משום דאימור מעיסתו קימץ, ועי' להכנה"ג אות כ"ו מהגה"ט שכת' וז"ל ר"ל שאינם שותפים בכל הדברים אלא שחלוקין בדבר א' כמו העיסה אימור מעיסתו קומץ ראנ"ח סי' נ"ט ועיין בב"י סי' רע"ו מחו' ג' בתשבות הגאונים שהביא שם ועיין ברשד"ם חי"ד סי' קס"ו עכ"ל וע"ע שם באות ז"ך שכתב בשם הרדב"ז ח"א סי' פ"ח, דאם אינו נו"ן בתוך הבית אלא בבית אחרת וכ"ש בעיר אחרת לא בעינן שיהיו ושטרות יוצאות ע"ש אלא אפילו בסתם יוצאות ע"ש קרינן בהו ועל האחים להביא ראיה וכיון שכן ה"ה ואפי' בחייו וכמ"ש מה לי יורש מה לי לוקח ואולי דאין כוונת החכם ישצ"ו לחקור אלא להיכא דאין חלוקין בעיסתן שכתב מר"ן דאם מת על האחים להביא ראיה אי אמרינן כן בלוקח אפילו בחייו של המוכר או לא:

והנה בנ"ד שאין הדבר ידוע שקרקע זה של המוריש ואף שמטעם א' שהביא הב"י בשם הפוס' דלא דחינן מימרא בקשייא חקירה זו של החכם הנז' במקומה עומד' מ"מ מטעמו של הריב"ש והרשב"א שהביא הרב"י נר' לכאורה לחלק בין היורש ללוקח כשהמוכר עדיין בחיים שהרי טעם למאי דטענינן ליורש הכא מאי דלא מצי אבוה למיטען הוא משום דאפשר דאלו הוה אבוה קיים הוה מייתי ראיה אלא דהאי לא ידע וכו' וסמכינן אמאי דיוצאין שטרות ע"ש אבל בנד"ז שהוא עדיין בחיים מצינן למימר לכאו' דלא טענינן ללוקח ועליו להביא ראיה דכיון שהוא בחיים יבא בעל השור ויעמוד על שורו אלא שראיתי להרב הש"ך שם בסימן הנז' ס"ק ט"ז שהשוה דין היורשים בזה ללוקח ומקבל מתנה יעי"ש:

ואף שתשו' מהרלב"ח ותשו' מהר"ם שהביא שם שכבר מת הנותן או הנותנת ע"ש מ"מ ממה שהביא ראיה לזה ג"כ מסי' קמ"ו סיו"ד ע"ש דלא שאני ליה בין מת לעדיין חי גבי לוקח ומקבל מתנה דאיהו ז"ל לא איתשיל אלא להודיענו שדין לוקח ומקבל מתנה שוה לדין יורש ומשום שנדון השאלות שהביא היו במת נקט גם הוה בלשונו מת ולעולם ל"ד מת וע"ש בסי' קמ"ו ס' הנז' שהגיה מור"ם להדיוא בשם הרא"ש דאין הלוה או המוכר נאמן לו' שהקרקע לא היתה שלהם ועיין בב"י סי' הנז' בשם רבי' ירוחם נתיב י"א דהלוקח מן הלוקח אעפ"י שאמר גזולה היא בידו לאו כל כמיניה לאבד זכותו, ועיין מה שסיים ע"ז הרב הכנה"ג בשם הרא"ש והתוס' ומהריב"ל ומהרשד"ם ומהרש"ח ע"ש וא"כ תפשוט דאף אם לא היה מביא המוכר הנז' ראיה זו שהי"ל ממון מיוחד אנן טענינן ללקוחות שהי"ל ממון מיוחד להחזיקם במה שבידם כיון דאפילו אי הוה טעין הוא ההיפך לא מהימן ואף דהתם בעינן מיהא חזקת ג"ש ביד המוכר או הלוקח כי היכי דבעינן התם ביורש. מ"מ נראה דבנד"ד לא בעינן חזקה. דהתם שאני דהמערער מביא עדים שהיא שלו משא"ך בנד"ד שאין הדבר ידוע שהם מתפיסת הבית אלא שאנו מסופקין אם הם מתפיסת הבית או לא ולכן כיון שהשטרות ע"ש האח המוכר והם באים להוציא מיד הלוקח ממנו עליהם להביא ראיה כיון שטוענין ליורש כנ"דד אפי' אם לא החזיק:

ואנה"ן לצד שיבררו האחים בעדים שהם מתפיסת הבית שאז על היורשים להביא ראיה ואם לא הביאו ראיה יזכו האחים ודאי דגם בלוקח הדין כן כי אין חילוק בניהם בזה ומדי עוברי ראיתי לברר הדין כאן לכל הצדדים ללמוד ממנו לענין אחר כי הנה נראה דאף דקי"ל דכשיש חזקה ללוקח או ליורש אנן טענינן ליה שקנה מהם וכמ"ש שם בסי' קמ"ו סיו"ד וסמ"ע ס"ק כ"א דיורש ולוקח ובע"ח אינם צריכי' שום טענה. ובעידי דירה שדר בה המוכר וכו' אנן טענינן להו, וכ"ך הרב המגיד ג"ך פי"ד מטוען דין י"ג וא"ך בנדו"ד נמי לצד שיביאו האחים ראיה אתאן לההיא דסי' קמ"ו הנז' כשיש חזקה ליורש או ללוקח מאביו מ"מ מ"מ נראה דבנד"ז לצד שיביאו האחים ראיה שקרקעות אלו נקנו מתפיסת הבית, ויהיה במציאות שהקרקעות הנז' אין בהם דין חלוקה אפי' אם יהיה הלוקח מהאח או יורשי האח מוחזקים שני חזקה כל שבאו בטענת המוכר ולא באו בטענת עצמן לא מהנייא להו חזקה, ואנן נמי לא טענינן להו ואפי' איכא עידי דירה למוכר וג"ש ללוקח או איפכא דלא סגי לן בהכי רק אם המוכר היתה חזקתו מועלת דאז גם דירת יום אחד שלו היתה מועלת אבל היכא שאין חזקתו מועלת וכגון שהם שותפים גם דירת יום אחד אינה מועלת לטעון ללוקח שהמוכר לא לקחה מהמערער וכמ"ש שם בסימן קמ"ו סי"ז דאפי' יש למחזיק עדים שדר בה המוכר יום א' אם יש למערער עדים שהוחזק המוכר גזלן אין לו חזקה, מש' דדירת יום א' וחזקת ג"ש שוים הם. וכי היכי דבחזקת ג"ש בעינן חזקה מועלת, ה"ן בדירת יום א' ומינה לנד"ד שלצד שיביאו האחים ראיה שקרקע זה מתפיסת הבית נעשו כשותפין, ותו לא מהני ללוקח חזק' המוכר או דירת יום א' שלו ואחריו הלוקח ג"ש לטעון לו אנן שלקחה וכו' כיון דבעי' חזקה מעליא או דירת יום א' מעליא וליכא וכן הוא להדייא בתשו' הרב בית יהודה חח"מ סי' כ"ד וז"ל דהא דקי"ל הבא מחמת ירושה א"ץ טע' כדאיתא סי' קמ"ו סיו"ד היינו דוקא שהחזקה שיש עמה טענה היתה מועלת לאב לכן אנן טענינן ליתמי מאי דמצי אבוהון למיטען. אבל באותם שאין להם חזקה כגון השות' בדבר שאין בו דין חלוקה כדאיתא סי' קמ"ט בניהם ג"ך אין להם חזקה. כדאיתא ריש סימן קנ"ב וז"ל אבל אי טען שהיא ירושה לו מאביו שאכלה שני חזקה אין לו חזקה, וכת' שם הרב הסמ"ע ס"ק ג' דאפילו אם אכלה גם הבן אח"ך שני חזקה לא מהני משום דהו"ל חזק' שאין עמה טענ' וא"ך היה נר' כיון שהשטר המוריש היה שותפו בחנות זו דאין בה ד"ח לא מהנייא לה חזק' דידיה ולא דיורשיו. ואלו לא היה שותף היתה מועלת החזק' דאע"ג דקי"ל דאין מחזיקין בנכסי קטן מ"מ אם אכלה הלוקח ג"ש לאחר שהגדיל הקטן מהנייא ליה חזק' כדע' הש"ע סי' קמ"ט סי"ט ודלא כהג"ה שם ואפילו לדעת ההג"ה בנדו"ז שירשו המורשים אנן טענינן להו דהא מצי אבוהון למיטען דקנאה מהאפוטרו' דמהנייא ביה חזק' כדעת הש"ע בסי' הנז' סכ"ד וז"ל החזיק שני חזק' וכו' ואנן טענינן ליתמי ואפי' לחולקים שהביא ההג"ה זו מודה בנד"ז שקנאה הלוקח לאחר שהגדיל המערער שהחזיק בה שני חזק' בפניו דלכ"ע היתה מועלת החזק' אלו לא היה המוריש הנז' שותף וכיון דהוא שותף ושום טענ' לא היתה מועלת לו גם כל הבא מכחו יורש או לוקח אין לו חזק', ועיין בסי' קמ"ו סי"ג עכ"ד והוא להדייא כמ"ש וכן מ"ך בשם הרב מהרי"ט בתשו' וכו' וז"ל ועוד שבכל לוקח אמרי' שא"ץ טענ' הא ראיה דדר בה ההוא דמקמיה חד יומא בעי וזה הבא מכח אלו שאין להם חזק' כגון שותף לא מצי לאתויי ראיה דדר בה חד יומא ובחזקת שהיא שלו דכיון דאין בה דין חלוק' מכח חלקו היה דר בה עכ"ל וע"ע להר' הכנה"ג סימן קמ"ו הגה"ט אות ז"ך ומ"ב שכ"ך בשם כמה פוס' יעו"ש וכ"ך ג"כ הרב הגדול כמוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה בחיבורו על הש"ע סי' קנ"ב ס"א ד"ה אבל אם טען שהיא ירושה וכו' אין לו חזקה וז"ל פר אפילו הביא עדים שדר בה מורישו יום א' ויותר דבלא"ה אפי' בן אומן אינה טענה כלל ע"ז סי' קמ"ו והט' דכל שבא מחמת ירושה צריך ראיה שדר בה מורישו יום א' כמש"ל סי' קמ"ו סיו"ד ע"ש וזה אעפ"י שיביא עדים שדר בה מורישו אינו מועיל דכשם דאין לו חזקה לגבי ג"ש כן לגבי יום א' אין חזקתו חזקה ונשארה חזקת בנו בלא טענה עכ"ל:

באופן שמדברי כולם למדנו דכל שהחזקה אין בה ממש גם דירת יום א' של בעליה אין בה ממש ולא טענינן ללוקח ולקמן יתבאר בע"ה דבנו"ד שיש דין חלוקה בקרקעות אלו טענינן:

ואכתי יש לחקור חקירה אחת בנד"ז של אח הנו"ן בתוך הבית ויצאו שטרות וכו' ולא הביאו האחין ראיה ומכר לאחרים והקרקעות לא היה בהם דין חלוק' אי מצי טעין הלוקח או יורשי האח בפנינו הודה המערער למוכר שמכרה לו כמ"ש מור"ם בסי' קנ"ב בהגה או לא והנה לכאורה נר' דלא מצי טעין הכי ולא מבעייא אם לא החזיקו יורשי האח או הלוקח ממנו שני חזק' דודאי לא מצו טעני הכי משום דלית להו מגו דממך לקחתיה וכמ"ש שם גבי יורשים וה"ה לוקח אלא אפילו אם יהיה במציאות שכבר החזיקו יורשי האח או הלוקח ממנו שני חזק' נר' לכאו' דלא מצי טעין הכי דאנן כדעת מר"ן קי"ל דמצריך עדים בטענה זו וכמ"ש שם בס"א בשם הרמב"ם פי"ד מטוען דין ג' יעו"ש:

וע"ע בסמ"ע שם סק"ה שמדבריו גם הוא נר' דפליגי מרן ומור"ם בזה וכ"מ הדבר מפורש להדייא לענין בן השותף שאין לו חזקה ובעי עדים שכ"כ להדייא הרב כנה"ג אות ב' מהגה"ט בסימן קנ"ב וז"ל בן שותף לפי גירסת רש"י ז"ל דגריס דאמרי עדי' בפנינו הודה לו המערער וכו' כה"ג ודאי דמהני בבן שותף ובשותף עצמו, ולפי גירסת התוס' דגרסי בפני הודה לו וכו', היינו דוקא בבן אומן איכא חזק' דאינו קם בנו תחתיו אמנם בבן השותף בנד"ד קם בנו תחתיו והרי הוא כאביו וליכא מגו' מעשה חייא בתשו' סי' ב' עכ"ל:

איברא שראיתי להרה"ג זלה"ה בחיבורו על הש"ע בסי' הנז' שכתב דלא פליגי מר"ן ומור"ם בזה ולפי שספר זה אינו מצוי ביד כל אדם ראיתי להעתיק דבריו כאן וז"ל ולקוצ"ד ליכא מאן דפליג ע"ז דאין לך טענ' גדול' מזו ומגו חשוב הוא כיוצא בו ממש אמרינן לעיל סי' קמ"ו סי"ד בפני לקחה וכו' ואלו רצה וכו' ומאי שנא לוקח מיורש ואפי' הרמב"ם שכתב ואם הביא עדים לרבותא דגזלן נקטיה דאפילו הביא עדים דגזלן וגם החזיק לא מהני אבל בבן אומן ואריס אפי' בלא עדי' רק שטוען כן נאמן, ובודאי דלא שייך שיחלוק שום אדם בזה, וכמו שהכריחו התוספו' הכרחים שאין לנטות משם דאם יש עדים למה צריך חזק' וגם למה בן בן אומן אפי' אומן עצמו ופשוט הוא דאפילו לגירסת רש"י והרמב"ם לא אתא למעוטי זה אלא משום בן גזלן נקטיה וגם מור"ם שכתב וי"א לא אתא לו' דיש מחלוק' בזה אלא שכן דרכו להביא סברא שלא נזכרה ברוב הפוס' בשם וי"א. וכש"ש הסמ"ע בכמה דוכתי ואם היתה מחלוקת בזה לא הוה משתמיט הטו"ר להביא ס' הרמב"ם והרי"ף ורש"י ולא הי"ל לסתום דבריו כדעת התוספו' גם הרא"ש אביו ז"ל מעולם אינו מעלים עין מסבר' הרי"ף כידוע לרגיל בדברי הרא"ש שהוא כמעט מעתיק דברי הרי"ף ומוסיף עליו ואם היה איזה חילוק דעו' איך לא זכרו כלל לא הוא ולא הרמב"ם זה כמעט פלא אך ודאי סובר דלענין דינא הכל מודים ושני הגירסאות אמת. דלבן גזלן אפילו מביא עדים שהודה לא מהני ובן אומן ואריס אפי' אם יטענו הם כך והוחזקו נאמני' ולכן לא חשש להביא אותה גירסא דהרי"ף שבכלל הגי' דתוספ' היא:

דבאומרך דהודאה לגזלן לא מהנייא אפילו היתה בעדים לא מהנייא דמאי שנא, ומזם נר' לי שמ"ש הסמ"ע סק"א ולאפוקי מ"ש המ"ח לפני זה וכו' אינו מדוקדק דמשמ' שיש פלוגתא או ר"ל לאפוקי מה שנר' לכאור' מדברי המ"ח. והוא ביאר ופירש לבד:

עכ"ד הרב ז"ל:

ועיין ג"ך להרב המבי"ן בנו בחי' סי' קנ"ב שגם הוא כתב דלרבותא דבן גזלן נקט הכי וסיים שם שכן מצא להנ"י ע"ש:

גם ראיתי להרב הלבוש שמדבריו מוכח להדייא דלא פליג והנה ממאי דתריץ הרה"ג זלה"ה בחי' הנז' רכ"ו ולא תירץ בדרך אחרת דמשום דבכלל כל אלו דנקט ברישא יש גם בן שותף, ובבן שותף בעינן עדים ולכך נקט מר"ן בלשונו עדים והא כדאיתיה והא כדאיתיה דבני אומן ואריס לא בעי עדים ובטענ' לחוד דין ובבן שותף בעינן עדים. משמע דס"ל להרה"ג ז"ל דדין בן שותף שוה לדין בן אומן ואריס. ודלא כהר' מעשה חייא ארא דאכתי מצינן למידחי דאי מהא לא אירייא דלעולם אימא לך דגם הרה"ג ז"ל יודה לס' הרב הרב מע"ח דבבן שותף בעינן עדי' והו"מ לתרץ עהז"ד שאמרנו. אלא משום שמצא תירוץ אחר מרווח יותר דלרבותא דסיפא נקטה דבסיפא ליכא מאן דפלוג לא הוצרך לתרץ תירוץ אחר:

אחרי כותבי זה מצאתי לכמה רבני' מקדמונינו זלה"ה שסוברים היפך מסברת מעשה חייא והביאו דבריהם הרב המבי"ן זלה"ה בהסכמתו על פס"ד אחד בענין ערעורו של חיים אלמושנינו על יצחק ן' משאש שכתב וז"ל ואע"ג דשו' אין להם חזקה וא"ך כיון שבאו כולם מכח יצחק ויצחק שותף כמו שיצחק לא היתה לו בה חזק' גם הבאים מכחו לכאורה אין להם חזקה אך זה אינו דדוקא השותף עצמו אין לו חזקה אבל הקונה ממנו כל הקרקע המשותף והחזיק ג' שנים וטוען בפני קנאה השות' מהשותף אחר נאמן במגו דאי בעי אמר ממך קניתיה ודב"ז מפורש בש"ע סי' קמ"ט סי"ד וט"ו שהגוי שאכל כמה שנים קרקע הידוע ליש' (22) אין לו חזקה וישראל שקנה מגוי קרקע הידוע לישראל דינו כמוהו ואין אכילתו ראיה ובסי"ו כתב טען זה יש' הבא מחמת גוי ואמר בפני לקח' זה גוי שמכרה לי מזה יש' המערער הנז' נאמן בשבו' מתוך שיכול לו' אני לקחתיה ממך והרי אכלתיה שני חזק' וכ"ך מור"ם שם סט"ו ישר' ב' שקנה מיש' שקנה מהגוי כיון דטוענין ללוקח טוענין לישר' שני שמא יש' ראשון ראה שטר אצל הגוי או שבפני' לקחה הגוי דאז מהני חזק' כמו שנתבא' בסמוך ע"ך ואעפ"י שידוע לנו בבירור שקנה מישר' שקנה מהגוי יכול לו' שטר מכר אחר היה לי ואבד, וכ"ך הסמ"ע שם ס"ק נ"ג יעו"ש וז"ל:

והא דאמרינן דהיה נאמן אם טען כן אעפ"י שידוע לנו שבא מהגוי כתבתי טעמו בסימן ק"ן ס"ג ע"ש ודוק מינה ואוקי באתרין לענין שותף וסיים שם שכן מצא להר' המשביר זלה"ה וז"ל הצ"ל וא"ך אעפ"י שאין למסעוד חזקה מפני שהוא שותף לגבי הר"ח הקונה ממנו יש לו חזק' מפני דאיהו מצי למיטען שקנאה מראובן וטענינן גם לבאים מכחו וכמ"ש מר"ן סי' קנ"ב ס"א כל אלו שאין להם חזקה בניהם יש להם חזקה שאם אכלה הבן ג' שנים וטוען שהבעלים מכרה לו יש לו חזקה וא"ך אף שמסעוד אין לו חזקה מפני שהוא שות':

מ"מ הר"ח שבא מכחו יש לו חזקה ומצי למיטען ולכך לב"ך, הר"ח טעני' להו כל מאי דמצי למיט' הר"ח הנז' וליכא למימר כיון שהר"ח הנז' בא מכח מסעוד כמ"ש בשטר המכר א"ך מסתמא סמך על המכר שמכר לו מסעוד דכסבור שכולה שלו. ולא חזר לקנות מראבון חלקו דמצי למימר הר"ח כשלקחתי מאת מסעוד כל החנות נודע לי ע"י ראובן או זולתו שיש לראובן חלק בה, ולקחתי ממנו חלקו וכמ"ש מר"ן סי' רל"ו ס"ה לקח א' מהגוי ושהתה בידו ג"ש אין לבעלים על לוקח שני כלום שטוענים להם וכו' עכ"ד ז"ל והסכימו לזה כל חכמי המערב וכתבו בתוך דבריהם וז"ל. הן אמת אלו הוה הר"ח קיים והיה טוען שמכח שטר זה לבד הוה מחזיק תו לא הוה מצי למימר שלקח מראובן כיון דלא אתי אלא מכח האי שטרא לבד אבל מאחר דליתיה לר"ח קמן אנן טעני' ששטר מכר היה לר"ח נגד ראובן השות' ואבד עכ"ד:

וכן מ"ך בתשו' שאלה להרב כמוהר"ר יעקב טולידאנו זלה"ה והסכימו עמו רוב חכמי המערב, וכמ"ך להרב מהרח"ט זלה"ה בתשו' בכמה תשו' יעו"ש: ושו"ר שכן מפו' בדברי מור"ם ז"ל סי' קמ"ו ס"י וז"ל אשה שהחזיקה בקרקע של בעלה לאח"מ ואחר כך החזיק בנה ג"ש ובאו יורשי הבעל ואומרים שקרקע זו של הבעל ובנה או' שנפל לאמו בכתובה נאמן במגו דאי בעי אמר ממך קניתי והרי אכל שני חזקה עכ"ל, הרי דאע"ג דאין לאשה חזקה בנכסי הבעל מ"מ הבא מכחה יש לו חזקה וטעמא דכולהו כמ"ש הסמ"ע סי' ק"ן סק"ד ע"ש:

ועוד כתב שם וז"ל ועוד יש טענה אחרת מספקת לגבי הבית הנמכר שאין לחיים ואשתו בה שו"ז עם עם היות שהיא אשת איש ושותף. ולא נסתלקה מהא דכתב מור"ם סימן קמ"ו ס"י וז"ל אבל מי שלקח מן האשה בפרסום מוקמי' הקרקע בחזקת הלוקח דאלו לא היו הקרקעות של האשה לא היו מניחים היורשים לאשה למוכרם בפירסום וכן כל כיוצא בזה עכ"ל, וכמ"ך בתשו' הרבני' מוהריב"ץ ומהרשא"ל זלה"ה וז"ל הצ"ל אע"ג דקי"ל דשות' אין להם חזקה זע"ז. היינו אם השותף עצמו משתמש במקום וטעמא משום דלא קפדי אבל כששותף א' ממשכן או מכר לאחרים בעדי' ושטר דמפקי לקלא ואוכל פירות לעיניו אין קפידא גדולה מזו ולכל הפחות אי פחדם מאחיה הי"ל לעשות מחאם. עכ"ד הרב המבי"ן זלה"ה:

ועוד ראיתי להרב כמהרי"ו בירדוגו זלה"ה שכתב בפס"ד א' וז"ל ע"ך לא אמרינן דשות' אין להם חזקה אלא בהיות השותפי' בחיים חייתם והחזיק אחד מהם זמן מה והב' לא החזיק בכה"ג הוא דאמרינן אין להם חזקה. אבל אם מתו השותפים והניחו בניהם ויורש של א' מהם היה מחזיק בשופי ויורשי הב' לא נהגו עמו שום שיתוף בכה"ג ודאי חזק' יורשי השות' הוייא חזק' מעלייא והרי הם לענין זה כשאר אינשי שאם החזיק ג"ש עלתה לו חזק' וכ"פ להדייא הרבני' כמוהר"ר משבי"ר וכמוהרח"ט וכמוהרי"ט אחיו זלה"ה עכ"ל:

באופן שהמתברר מכל האמור דאפילו כי טעין כן השותף או הלוקח מהשותף בפני לקחה מהני ודלא כהר' מעשה חייא ולפי"ז ודאי נימא דאף שמדברי הרה"ג בחי' אין הכרח לומר דפליג על הרב מע"ח מצינן למימר דהו"מ לתרוצי הכי וכמש"ל, מ"מ כיון שדברי הרבנים הנז' מוכחי דלא כהרב מע"ח מצינן למימר שגם הרה"ג זלה"ה אזיל בשיטת הרבנים הנז' ובדקדוק כתב מה שכתב דהיינו בן גזלן דוקא אבל לא בן שותף ומה גם שאפשר ליישב גם דברי הר' מע"ח כדעת הרבנים הנז' אלא דהרב מע"ח מיירי בנהגו שיתוף בניהם זמן מה בן השותף עם השותף אלא שאח"ך החזיק ודברי הרבנים אסרי בלא נהגו שום שיתוף כלל, ויש סעד וסמך לזה מתיבת בנדו"ד שהעתיק הרב כנה"ג בדברי הרב מע"ח דמש' בנדו"ז דוקא מכלל דאיכא אחריתי דהיינו שלא נהגו שום שיתוף [ומ"מ כ"ז נרא' לפי העיון כי ספרו אינו מצוי כעת בידי] ואף שראיתי להרב המבי"ן ז"ל בחי' על הש"ע סימן קנ"ב שכתב וז"ל כל אלו שאמרו וכו' לאו דוקא דבן השותף אין לו חזקה שהרי הוא עצמו שותף ומיהו יכול להיות דיש לו חזקה כגון אם אכלה בחיי האב ג"ש. מו"א נר"ו והאריך בפס"ד ע"ע א"ן כגון שבן השותף מכר חלקו או נתנו לאחר ואח"ך החזיק בחלק השותף והוי דומייא דבן אומן ובן אריס שאין הכא אריס וכו' עכ"ד ז"ל והוא להדייא כדע' הר' מע"ח הנה מלבד שכ"ע שלא ראינו הפס"ד הנז' של הרב מו"א זלה"ה איכא למימר דמ"ש בשם הרב מו"א ז"ל אינו אלא על החילוק שחילק דכשהחזיק בן השותף בחיי אביו יש לו חזקה ולא קאי בזה אתחילת דבריו שכתב לאו דוקא וכו'. דבר שמואל (כג) 23 עוד זאת אף אם נימא דעל הכל קאי השתא מיהא כ"ע שצא ראינו דבריו יש לומ' שגם הרה"ג ז"ל אפשר דבנהגו שיתוף איירי דאז הוי כאביו ממש, משא"ך אם לא נהגו שום שיתוף כלל אפשר שיודה דעלתה לו חזקה. ומה גם עתה שמצינו לכל הרבנים הנז' שסוברי' כן דכללא הוא אפושי פלוגתא לא מפשינן ושו"ר שכ"פ הוא עצמו ז"ל בתשו' גבי לוקח מהשות' וז"ל, ראובן שהחזיק בבית א' שני חזקה בטענ' שקנה הבית ההוא משמעון ומלוי, ומביא ראיה שקנה משמעון ועל לוי לא המציא שטר אי מהנייא חזקה וטענה נגדו או נימא דכיון שנתברר שחלק שמעון קנוי בידו הו"ל שותף עם לוי ושותפים אין להם חזקה זע"ז והשיב הר' וז"ל שהדבר תלוי באם יתברר שקו' משמעון החצר ונהג שיתוף עם לוי זמן מה שעדים מעידים שראובן ולוי היו בחזקת שות' בבית הנז' זמן מה, ואז ודאי ל"מ חזקה לראובן נגד לוי אבל אם לא נתברר שהיה שותף עם לוי כלל איכא למימר שכאשר קנה משמעון תכף קנה מלוי או מקודם קנה מלוי ואח"ך קנה משמעון ולא נהג עמו שיתוף כלל. וכל שלא נתברר שנהנו שניהם מהבית הנז' בשכי' או בדירה לא מיקרי שות' ומהנייא חזקה. והביא ראיה מדברי הטור ומר"ן בסי' קמ"ט ע"ש שכתב הטור וז"ל בריש הסימן ודוקא שידוע בעדים שהוא שותפו וכו' דמשמ' דדוקא בידוע שהיו שות'. אבל אם המערער לבד טוען כן, דהיינו שטוען שהוא יש לו עדים שהמחצית שלו וראובן נשתתף עמו דהיינו שלקח חלק שותפו א' אינו נאמן וביאר עוד הרב ז"ל וז"ל ואין לומר דשאני התם שהוא מכחישו לגמרי שלא הי"ל למערער שום זכות בקרקע ההוא. הא ליתא דהא כתב שמביא עדים שהוא שלו דעכ"פ המערער אינו מערער עד שמביא עדים שהשדה היא של אבותיו, ומוכרח לפרש בנדון הש"ע שהמערע' או' ומביא עדים שהיא שלו ושל אחיו שירשוה מאביהם והלוקח טוען שקנאה כולה מאת האחין. והרי אכלה שני חזקה וזה טוען שלא קנה כ"א חלק אחיו וחלקו עדיין לזכותו ואפ"ה כיון שאינו מביא עדים שנהג שום שות' עמו מהנייא חזקה, כנלע"ד פשוט ושו"מ בפסקי א"ז ז"ל דברים מסכימים לכל מ"ש יעו"ש עכ"ד הר' זלה"ה וכ"ך ג"ך הרב אבי"ע זלה"ה בפס"ד א' וז"ל דאע"ג דקי"ל דשות' אין לה חזק' בקרקע הידוע שהוא של שני ואין בו ד"ח. וכמ"ש בסימן קמ"ט ס"ב נראה דדוקא שות' עצמן שראינו אותם שנהגו שיתוף ביניהם זמן מה, ואח"ך החזיק א' בחיי חבירו:

אבל אם מתו השות' והניחו בניהם וראינו יורשי אחד מהם מוחזקים לבדם ויורשי הב' מעולם לא נהגו עמהם שיתוף בשום זמן נר' דעלתה למוחזקים חזקה אם הם טוענים קנינו מכם, וה"ז בכלל מ"ש כל אלו שאמרו אין בהם חזקה בניהם יש להם חזקה וכמ"ש ברס"י קנ"ב וכו':

ושם בפס"ד הנז' ג"ך כתב גם הוא דבשות' עצמן בעי' עדים שנהגו שיתו' וכו' וראייתו מתשו' הרה"ג הנז' דאייתינן ומעתה לפי"ז שפיר מצינן לתרוצי דברי הרה"ג זלה"ה דאייתי דאייתי לן הרב המבי"ן בנו כמ"ש כיון דאין סב' לחלק בין יורש ללוקח וכמו שנר' ג"ך מדברי הרב אבי"ע זלה"ה בפס"ד הנז' ובלא"ה כד דייקינן נראה שדברי הרב המבי"ן זלה"ה שהביא בחיבור אינם מובנים כ"ך כי מדבריו ז"ל נר' דלישנא דכל אלו שאמרו דנקט מר"ן דמשמע גם בן שותף בכלל לא הונח לו אפי' אחר התי' שתי' דלאו דוקא דכיון דמשטחיות דברי מר"ן מש' דגם הוא בכלל אמאי למ' טעין הכי:

והרי סו"ס אית ליה מגו דלקוחה וכו' דכ"ע מודו דמצי טעין טענת עצמו וא"ך יהיה נאמן במגו וכמ"ש מור"ם שם ומשו"ה טרח ליישב בהנהו תרי יישובי, וכוונתו לומר דלא יצא בן השו' מכלל זה לגמרי כי יש פעמים שגם הוא בכלל זה דכל אלו וכו' ומשו"ה נקט מר"ן כל אלו וכו' והיי' גם בן שות' ובאמ' ששני ישובי' הללו אין בהם שום חידוש ולאו משו"ה יצטרך מר"ן ללשון זה שכתב כל אלו בראשון אין חידוש שהרי גם בבן גזלן נמי דינא הכי וכמ"ש שם הסמ"ע בריש הסי' יעו"ש ובשני ג"כ אין חידוש דמאי אירייא בן שותף אפי' השותף עצמו אם מכר חלקו או נתנו לאחר שסילק עצמו מהשותף ואח"ך החזיק דינא הכי שהרי החזיק אחר סילוקו מהשות' דומייא דאומן שירד מאומנותו ונכנס וכו':

באופן שהמתברר מכל האמור דאפילו כי טעין בן השותף או הלוקח מהשות' בפני לקחה זה מהני ומ"מ בנ"ד לא אצטריכנא לכל זה כיון שהלוקח לא טעין הכי וגם עדיין לא החזיק הלוקח שני חזקה ולא כתבנו זה אלא למשו"מ בהלכה ללמוד ממנו למ"א דבנ"ד יש בידינו דבר המעמיד חזקתו מהטעם שכתב החכם הנב' ישצ"ו דע"כ לא אמרי' דשות' אין להם חזק' אלא בקרקע שאין בו דין חלוקה וכמ"ש בסי' קמ"ט ס"ב אבל בנ"ד דיש בקרקעות אלו דין חלוקה פשוט הוא דעלתה לו חזקה וה"ה כאיש זר, ואתאן לההיא דסי' קמ"ו דכל היכא דאיכא עידי דירה וכו' טענינן ללוקח ואפילו אם יביאו האחין ראיה דינא הכי וכ"ש לפי מ"ש בשם הרב המבי"ן ז"ל משם הרב מהריב"ץ דכל שמכר השותף בפירסום אזדא לה טענת שותפי' אין להם חזקה אפילו בשותף עצמו בדבר שאין בו ד"ח דודאי פשוט הוא דבנ"ד נמי אף אם לא יהיה בקרקעות אלו ד"ח כיון שמכרם בפירסום אזדא לה טענת שות' אין להם חזקה וטענינן ללוקח זה שלא מכר לו המוכר הנז' בפירסום עד שקנה משנשתתפו, ומ"ש הח' הנ"ב ישצ"ו דאפילו לא היה בקרקעו' אלו דין חלוק' עלתה לו חזק' וראייתה מההיא דמהרי"ט שהביא הבאר"ט בסימן קמ"ט דלא אמרו שות' אין להם חזקה אלא בשדה שאכלה א' זמן מה או שדר בה וכו' אבל אם היא נשכרת וכו' עלתה וכו' דשכי' ראויה לחלק ואין אדם עשוי להניח שותפו להשכיר ולאכול שכי' לבדו דדוקא לדור הוא דמצוי לעשות וכו'. הן אמת שראיתי בפס"ד א' להרב הגדול כמוהר"ר רפאל ביר' זצוק"ל שכתב וז"ל אך מה שבא בטענה הלוקח כי הוא החזיק שני חזקה בגביית השכי' ונתחזק בזה מס' מהרי"ט בס"ב דפ"ח סי' כ"ו והביאו הבא"ט והכנה"ג בסי' קמ"ט יעו"ש הוראה זו לא עמדה כלל לכל בעלי הוראה דגם בגביית השכי' איכא טירחא טפי ושייך בה קדירה דבי שותפי וכו' ולא יהא אלא ספק הא קי"ל כל ספק בחזקה מוקמי' לה בחזקת מרה קמא וכו': ושו"ר בס' עדות ביהוסף שגם הוא דחה ס' זו ולבסוף כתב שגם הרב מהרי"מ חזר בו יעו"ש עכל"ה אלא שבפס"ד אחר ראיתי להרב הנז' עצמו שכתב וז"ל ואף שהוראת הרב מהרי"ט שהביא הבאה"ט והכנה"ג לא הסכימו עליה כמה פוסקי' ואיהו גופיה חזר בו כמ"ש הרב עדות ביהוסף ז"ל, מ"מ ראיתי לקדמונינו שהיו דנים כן בפשיטות וגם הרב מהריב"ץ ז"ל ראיתי לו בפס"ד א' שהורה כן מסברא דנפשיה ומה אעשה נגד מנהגם של אבותינו עכל"ה. גם הרב אביר יעקב זלה"ה בפס"ד א' כתב וז"ל ובר מן דין כבר הורה זקן הרב מהרי"ט ז"ל דלא אמרו שותפין אין ל"ח אלא בשדה וסיים וז"ל ועוד נלע"ד שדבר זה תלוי בראות עיני בדי"ץ שאם ראינו שאכלה השותף שני חזקה או יותר מעט זמן שיוכל להיות שהתנו בינהם שיאכל זה ואחריו חבירו יש לדון דלא עלתה לו אבל אם ראינו שאכל השו' כמה שנים ואין דובר אליו דבר אין לנו לדון כן כלל טכל"ה. הרי להדייא שכולם מסכימין לזה, וכ"ש לפי מ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו שנמ"ך בש"ע של מהרמ"א ז"ל שכן דנים ודאי שכך יש יש לדון:

ועל מה שנדחק א' מחו"ר מראכש יע"א מהקב"ע הנ"ב שהיתה שלא בפני המערער דבר זה סובל אריכות הרבה וכבר נכתבו מזה כמה פסקים לרבותינו הא' זלה"ה בכמה טעמים מדברי הפוס' דבנד"ז וכיוצא בו מקבלים אם מצד דבמחזיק הוייא עדות זו כלפטור ואם מצד שהוא בעי"א, ואין הפנאי מסכים להאריך בפרט זה והרוצה לעמוד על שורש דין זה יעיין בסמ"ע סי' ק"י סקי"ד וסי' קמ"ט ס"ך ושם בל' הטור וקטן ושלא בפני גדול א' הם דקי"ל קטן כשלא בפניו דמי וע"ע סי' כ"ח סי"ו היה הנתבע חולה וכו' וע"ע בב"י בשם הריב"ש וא"ז ועיין כנה"ג סימן הנז' הגב"י אות צ"ט ונ"ב: באופן שהדבר פשוט כמ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו, שהלוקח הנז' סמוך לבו לא יירא זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן אכי"ר הכ"ד החו"פ בשבט דהאי שתא ל"ב טהור ברא לי לפמ"ה והשו"ב וקיים. שמואר עמאר ס"ט:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה