אור ברסלב
שות דבר שמואל חו"מ דברי שלם

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

חו"מ דברי שלם

חו"מ

על חו"מ דברי שלם

חלק חשן משפט בדין אב שהזמין נדוניה לבתו משודכת אם זכתה הבת או לא. תשובה נדון הרב מהריב"ץ זלה"ה איירי בשנשאת הבת שאז זוכה הבעל בנכסי נדוניה שהזמין האב לבתו. ולכן אם התרה הבע"ח של האב בחתן קודם כניסה לחופה התראתו התראה אף שכנסה לחופה אח"ך. ולא זכה הבעל בנכסים כלל, וסברתו ז"ל דאין לך קונה שעבוד אחרים וגזל גמור יותר מזה, וע"ז השיגו הרב מוהרח"ט זלה"ה מההיא דסימן קי"ג ס"א דאף שהתרה הבע"ח בלוקח שלא יקנה מטלטלי הלוה התראתו לאו כלום היא. וכבר הושג הרב מוהרח"ט זלה"ה ע"ד אלו, מרבה מהאחרונים הלא בספרתם דשם בסימן קי"ג איריי בדלא כתב לו למלוה דאקני ולכן לא תועיל התראתו בלוקח, אבל כגון שטרי דידן דכתבינן בהו דאקני מטלטלי אגב קרקע, התראת הבע"ח בחתן התראה מעלייא היא זהו כללות דבריהם ז"ל ונראה פשוט דלא איירי הרבנים הנ"ל ז"ל אלא בנשאת הבת, דאז זוכה הבעל בנדוני' אשתו אבל אם עדיין לא נשאת אף ששידכה והכין לה אביה נדוניה לשמה לא זכתה הבת כלום כ"ע שנא נשאת כיון שלא היה הדבר בקנין וכיוצא בו וכמש"ל דאלת"ה תיקשי לך לכולהו רבוותא, לה' מוהריב"ץ תיקשי דאף שהתראת הבע"ח התראה כיון שכתב לו דאקני סו"ס הרי זכתה הבת משעה שהזמין לה אביה אחר ששידכה, דהו"ל קודם התראתו בחתן ומה מקום להתראה אחר הזכייה ולהרב מהרח"ט ז"ל ג"ך תיקשי דאי סבר לה מ"ר דזכתה הבת משעת הזמנה לשמה, א"ך דעדיפא הו"ל לאקשויי על דעת הרב מוהריב"ץ דמה מקום להתראת הבע"ח בחתן, אחר שכבר זכתה הבת משעת הזמנה לשמה, הא ודאי דבין למר ובין למר אין זכיה לבת בנכסי נדוניה כ"ע שלא נשאת והזמנה לחוד אף אחר ששידכה לאו מילתא היא ויכול הבע"ח של אביה ליפר' מהם כדין מלבוש שבת ויו"ט שעושה האב לבנו, ובזה צדקו יחדיו דבריהם ז"ל לגבי פרט זה דהזמנה לחוד לאו כלום היא כ"ע שלא נשאת, וכן מדוקדק מל' הרב מהריב"ץ שכתב שכל המנדן לבתו ע"ד כניסה לחופה ואז הוא שזוכה החתן, דמש' דקודם כניסה לחופה אין זכיה לא לבת ולא לחתן:

איברא ששטחיות דבריו ז"ל יכולים לסבול דאף שיזכה האב הנדו' לבתו בקנין אפי"ה כ"ע שלא נכנסה לחופה אמדינן דעתיה דלא זיכה לה אלא ע"ד כניסה לחופה, דכללא הוא דבכל המתנות אמדינן דעת הנותן כמ"ש סימן רמ"ו ע"ש וא"ך כ"ע שלא נכנסה לחופה יש שליטא לאב בנכסי' אם יצטרך להם, ומינה דגם הבע"ח שלו יכול ליפרע מהם. אלא דאפושי פלוגתא לא מפשינן, ודיינו להעמיד דבריו בשהיה הדבר בלא קנין כנדון שאלתו ז"ל. וכדי להשוות דבריו להלכה וכמו שנבאר להלן בס"ד, כל זה דקדקתי בהשקפה א' מדברי הרבנים הנ"ל זיע"א ואחרי זאת לחפשי יצאתי בעיקרן ושורשן של דבריו וזאת מצאתי להריב"ש ז"ל סימן קכ"ט שאחר המשו"מ בש"ס ופוס' זו הלכה העלה דאם היה הדבר בקנין או בדברים הנקנים באמירה עפ"י התנאים שהזכיר שם דעמדו וקדשו ונישואין א' ע"ש ובאהע"ז סימן נ"א. אזי זכתה הבת בכל מה שפסק לה אביה. אולם אם לא היה שם לא קנין ולא דברים הנקיים באמירה לא זכתה הבת ואפילו באותן חפצים שהכין והזמין לה אביה לשמה וזל"ה. גם הבת לא קנתה החפצים ההם אעפ"י שהיה דעת האב לתתם לה לכשתנשא כיון שעדיין לא נתנם לה עכל"ה, ודבריו הללו הביאם שם מור"ם ז"ל באה"ע סימן נ"א להלכה וז"ל הדברים הנקנים באמירה או שפסק לה האב וקנו מידו הוי כשאר חוב ואפילו מת האב קודם שנשאת החתן מוציא מן היורשים ואפילו ממשעבדי כשאר חוב ריב"ש סי' קכ"ט עכ"ל ומדבריו הללו משמע דדוקא שפסק בקנין או בדברי' הנקנים באמירה עה"ד המובא שם. אבל הזמנה בעלמא אפילו הכין לה לשמה אחר ששידכה. הזמנה לאו מילתא היא דאל"ך היה לו למור"ם ז"ל לכלול ולהוסיף בדבריו. גם אם לא היה שום קנין המועיל אם הכין לשמה ג"ך זכתה הבת, הא ודאי דהזמנה לאו מילתא היא וכמבואר להדייא בתשו' הריב"ש שממנה מקור דברי מור"ם ז"ל וכמש"ל וע"ש בח"מ סקי"א ועיין ג"ך בח"מ סימן רפ"ו ס"ג בהג"ה, ומ"ש שם הסמ"ע סק"ג ד':

ולכאורא נראין דבריהם ז"ל הפך מ"ש הרב ב"ש שם סק"ט ע"ש, דמשמעות לשון הסמ"ע במ"ש ודומה לזה חזר וכתב מהרי"ו וכו' ופסק דאין ליקח דבר זה מהאמצע וכו' מורה להדייא דמהרי"ו לא זיכה לבת באותה תשו' דסי' קמ"ב ועי' לה' ח"מ שם שנראין דבריו לכאו' שכן הבין בדברי הסמ"ע שכתב שם וז"ל וכ"פ שם בסמ"ע בשם מהרי"ו גם גבי בת דלא זכתה ויש ליישב דכאן פסק עפ"י תשו' הריב"ש וכו' ובח"מ מיירי עפ"י תשו' מהרי"ו וכו' ע"ך לא זכו הבן או הבת כי לא הקנה להם עכ"ל:

הרי להדייא דסובר הרב דמהרי"ו ז"ל לא זיכה לבת באותה תשו' דסימן קמ"ב, ואלו לדעת הרב ב"ש אדרבא מהרי"ו זיכה לבת באותה השוב' דסימן קמ"ב, ודעדיפא כתב שלא ינכה לה מחלק ירושתה שהרי כתב וז"ל ובתשו' קמ"ב איירי שהיה קנין מפורש לזכות לבנו או לבתו אז זכין ואין מנכין להם מחלק ירושתם והיינו מ"ש כאן עכל"ה, ואחר העיון נראה דדבריהם ז"ל אל מקום א' יהלכו ויורדים אל עמק שוה ותחילה נבאר באיזה אופן נשאל מהרי"ו ז"ל בסי' קמ"ב מתוך הבנת דברי הסמ"ע, כי כעת לא זכינו לספר זה ואינו מצוי בינינו לראות הדברים במקורן ואז נבין דבריהם ז"ל ואען ואומר דנדון הר' היה שעשו שידוכין לבניהם אבי הבן ואבי הבת, ועשה האב פיסקא לבתו אכן בלא קנין ואח"ך נתחייב האב בשטר כו"ך אם יחזור בו מהדברי' שהיו ביניהם ועל הפיסקא עצמה לא נטל קנין שזיכה לבתו כו"ך, ואח"ך מת אבי הבת, ולזה פסק להם הרב דאין לה ליטול הפיסקא מהאמצע אלא מחלק ירושתה כיון שלא היה קנין על הפיסקא עצמה, אולם השט"ח שנתחייב האב חייבים יורשיו לשלם מהאמצע כדין שטר גמור דלא מהני ביה טענת אונס וזהו מ"ש שם הרב הסמ"ע ולכל היותר אין ליקח מהאמצע אלא סך המבואר בכתב הקנס שהוא השט"ח העשוי על החזרה, ומה שקרי ליה הרב קנס מה שאינו כן כפי האמת שאם היה קנס היו פטורים היורשים דלא קנסו בנו אחריו וכמ"ש איהו גופיה בסי' ק"ה ופסקה מור"ם בסימן נו"ן ס"ו בהג"ה ע"ש, ובח"מ סקי"ט, והביא דבריו באותה תשובת הרב הסמ"ע ג"ך בס"ק שקול"ז ע"ש, הא ודאי שקרי ליה הרב כתב הקנס לפי שהוא כעין קנס על החוזר בו ותדע שכן הוא שהרי סמוך ומיד וקורא אותו שט"ח ומחלק בין ההיא דמור"ם לנדונו דהתם קנס בעלמא. משא"ך בנדון דידיה שהוא שט"ח. ובזה יתבארו לך דברי הב"ש שם שכת' דההיא דמהרי"ו סימן קמ"ב איירי שהיה קנין, דקאי על קנין החזרה שהוא השט"ח שנוטלתו מהאמצע, ולא על עיקר הפיסקא שלא היה בה קנין דלא זכתה בה הבת אלא דעכ"ז הלשו' דחוק קצת במ"ש קנין מפו' לזכות לבן או לבת דמ"ש דקאי על עצמות הפיסקא לא על חוב החזרה איך שיהיה המורם מכל האמור דדעת הריב"ש שהעתיק מור"ם ז"ל דבריו להלכה וכן דעת הרב"ש והלח"מ דהזמנא לאו מילתא היא ואף אם מת האב כנדון הריב"ש לא זכתה הבת באותן חפצים. רק אם היתה הפיסקא בקנין או בדברים הנקנים באמירה. אבל אם לא היה שם לא קנין ולא דברים הנקנים באמירה לא זכתה הבת כלום אפילו באותם חפצים שהזמין והכין לה אביה לשמה ולדעת מהרי"ו והסמ"ע והרח"מ והב"ש אף אם היה קנין שאינו ברור כגון שקנו מיד ב' הצדדין אבי הבן ואבי הבת לקיים המדובר ביניהם לא זכתה הבת כלל דהאי קנין לא קאי אאותו בן או בת אלא אאותו שכנגדו ששידך בתו לבנו שאם יעבור ולא יתן כמדובר שיתן הקנס לשכנגדו, ואף גם זאת בענין ההזמנה נראה דדעת מהרי"ו כדעת הריב"ש מדלא חילק ז"ל באותן ג' תשו' בין הכין ללא הכין ודאי דדעתיה ז"ל כהריב"ש דהזמנה לחוד בלא קנין לאו מילתא היא ועיניך תחזינה משרים דלכולהו רבוותא אין חילוק בין מת האב לעדיין חי דבכל אופן שיהיה אם היה הדבר בקנין או בדברים הנקנים באמירה זכתה הבת ואם לא היה קנין ולא דברים הנקנים באמירה אף שהכין לה לשמה ומת אביה לא זכתה הבת כלל אפילו באותם חפצים שהכין לה, והן אמת מידי עוברי בפסק החכמי' הנ"ל על"מ יש"ץ בהשקפה א' לא נהלם לי האי חי' דמת אביה דמאי איכפת לן במיתת האב ומה חידוש נתחדש לנו במיתתו, וכי הזכיה תלויה במיתת האב, והרי זה דומה ממש למ"ש מהרי"ו בתשוב' הביאה בקצרה הרב הסמ"ע שם סי' רפ"ו סק"ד וזל"ה דמאיזה טע' יזכה הבן דאין כאן מתנת שכ"מ ולא מצוה מח"מ, ולא משום מצוה לקיים דברי המת עכ"ל, וכן אני אומר בנדו"ד ג"ך במאי זכתה הבת במיתת האב דאין כאן שו"ד המזכה אותה במיתתו יותר מבחייו. וא"ך מה הפרש יש בין מת אביה לעדיין חי סו"ס כיון שהיה הדבר בלא קנין וכיוצא בו אין לה שום זכות כלל ואפילו אם מת אביה כיון שלא צוה ע"ז כלום אין לה שו"ז כלל, ולצד שנאמר דהזמנה לשמה תועיל. א"ך אף בחיי אביה גם כן תועיל לה דמשעה שהכין והזמין לה זכתה הבת, ומיתת האב אינה מעלה ואינה מורדת כלל יותר ממה שהיה בחייו ומה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש זהו מה שעלה בדעתי בהשקפה א', האמנם בראותי שהדבר תלוי באילן גדול לסמוך עליו הוא הרב הכנה"ג קיבלתי הדברים בשתיקה כהודאה. ועכשיו שהאיר ה' עין שכלינו וראינו חבל נביאים שזכרנו שכולם נתנבאו בסגנון אחד דאין שום חילוק והפרש במיתת כאב, והעיקר הוא אם היה הדבר בקנין או בדברים הנקנים באמירה זכתה הבת, וא"ל לא זכתה אף במה שהכין לה לשמה דהזמנה לאו מילתא היא וכמש"ל, א"ך צריכין אנו למשכוני נפשין להסכי' דבריו ז"ל עם הרבנים הנ"ל ובכן חזרתי על המקרא לעיין שם בדברי רבינו הכנה"ג סימן ס' הגב"י אות כ"ג שממנו נולד להם חי' זה דמת אביה:

ולכאורה נר' שכדבריהם י"ץ כן הוא ממ"ש הרב ז"ל שם וז"ל שהרא"ש וחכמי דורו סברי דבמתנ' עשו תק"ה מאן ספין ומאן רקיע וכו' הרי שאף שעדיין לא נשאת הבת ומת אביה זיכה אותה הרב בנדוניה שהכין לה אביה וכן נר' ג"כ ממ"ש הוא ז"ל על דברי הרב מהר"י אדרבי וז"ל איברא שנדון הרב ז"ל כשאביה קיים עכ"ל הרי מבואר לך להדייא שיש חי' במיתת האב האמנם אחר העיון כד דייקי' שפיר נרא' שמה שזיכה הרב הכנסת לבת בנדון שאלת הרב המבי"ט לדעת הרא"ש וחכמי דורו לא שמת אביה, כאשר עולה על הדעת בהשקפה א' אלא מפני שהיה הדבר בקנין ולכן זכתה הבת במתנתה ואין להוציא מידה משום ת"ה לדעת הרא"ש שגם במתנה עשו תק"ה, וכן מדוק' מדבריו שהעתיק מתשו' הרב המבי"ט ז"ל שכתב וז"ל ולבת לא כתב דאקני דמש' שהיה קנין רק שלא כתב לה דאקני, וכן מובן מלשון השאלה למורגל בלשון הפוס' שכתב ונדר לה אביה דל' זה רגילים לכותבו על קנין או שבוע' וכיוצא מדברים המקיימי' הענין כעין נדר ולכן זיכה אותה הרב בדינה משום תק"ה לדעת הרא"ש כיון שהיא מוחזק' ותפוסה ויכולה לו' קי"ל כהרא"ש אבל אם לא היה שם קנין לא היה מזכה אותה כלום ושוב אחרי כן לחפשי יצאתי ומצאתי הדבר מפור' שם להדייא בתשו' הרב המבי"ט דאיירי בקנין ואם לא היה כתוב לבע"ח דאקני לא היה זוכה הבע"ח להוציא מידה כיון שזכתה הבת בקנין, אבל עכשיו שכתב לבע"ח דאקני ולבת לא כתב דאקני אף שתפסה מוציא הבע"ח מידה לדעת הרשב"א והרשב"ש דבמתנה לא עשו תק"ה, והרב הכנה"ג ס"ל דבתפסה שהיא מוחזקת אין מוציאין מידה נגד הרא"ש וחכמי דורו דס"ל דגם במתנה עשו תק"ה. ולכן אף שכתב לבע"ח דאקני ולבת לא כתב דאקני כיון שהיה הדבר בקנין זכתה ואין מוציאין מידה משום תק"ה. ולדידן דגרירי בתר פסקי מר"ן שפסק כהרא"ש כמ"ש בסי' ס' ובסי' קי"ג דכללינהו מר כחדא מכר או נתן זכתה הבת אם היה שם קנין ואפי' בלא תפיסה ודברי הרב מהרי"א סימן ת"ט שהביא הרב הכנה"ג שם איירי ג"כ בלא קנין ולכן לא זכתה הבת בנדוניה כ"א עד שתנשא, והוא ז"ל ג"כ אזיל בשיטת הריב"ש דבלא קנין או דבר המועיל לא זכתה הבת כ"א עד שתכנס לחופה ומ"ש עלה הרב הכנה"ג שם איברא דנדון הרב איירי בעדיין אביה קיים, אין כוונתו ז"ל לחלק בין אביה קיים למת אביה כפשטן של דברים, שהרי פוק חזי שהרב ז"ל באותה תשוב' עצמה ובאותו מקום הביא ראיה לדבריו מדברי הריב"ש קכ' ט והעתיק מינה הדברים שהעתקנו לעיל אין חסר ואין יתר דאיירי במת אביה ואפי"ה כתב דבלא קנין לא זכתה הבת ואם הדברים כפשוטן איך הרב הכנה"ג ז"ל תכף דסליק מאותה תשו' ועדיין הקולמוס מלוחלח בדיו ירד לחלק לדעת הרב הפך המבואר להדייא בדבריו אתמהא ! ומפני זה הוצרכתי לדחוק קצת בדברי הרב הכנה"ג וליישבם דדבריו סובבים על מה שפסק מהרי"א דאף שנשאת הבת לא זכתה באותן חפצים, ולזה נרגש קצת דלמה לא תזכה בהם כיון שנשאת עתה שהרי דכל המנדן ע"ד כניסה לחופה וכיון שנכנסה לחופה א"ך זכתה בהם ודאי ולכן כתב שנדון הרב היה באביה קיים ושינתה מדעתו למיהך להתנסבה לכל גבר דתצביין לכן אף שנשאת בחייו לא זכתה דבכל המקומות אמדי' דעת הנותן כמ"ש סי' רמ"ו ע"ש והוא דוחק דלפי"ז עיקר החילוק שעשתה הפך דעת אביה בנושא המאמר והעיקר חסר מהספר, יוצא לנו מהמחובר והמדובר דהריב"ש ומהרי"ו ומור"ם והמבי"ט ומהרי"א והסמ"ע והרח"מ והב"ש כולהו סרכייא סברי מרנן דאם היתה הפיסקא בקנין או בא' מדרכי ההקנאה או דברים הנקני' באמירה עה"ד המבואר באה"ע סי' נ"א אזי זכתה הבת אפי' פסק לה ולא הכין ואם לאו לא זכתה הבת כלום אף באותם החפצים שהזמין לה ואפי' מת אביה אח"כ וזולת הרב מהראנ"ח שהביא הכנה"ג הוא שס"ל דבהזמנ' לחוד זכתה הבת והוא ז"ל יחיד בדבר ואף גם זאת ודאי דדעתו ז"ל אפי' אביה קיים דאין סברא לחלק בין מת אביה לאביה קיים ואף שהביא סברתו בלשון אבל וקי"ל דכשכותב הפוסק איזה סברא בלשון אבל דעתיה לפסוק כוותה זכורני שלא נזכר כלל זה רק בטור וב"י דוקא לא בכנה"ג ואף אם המצא תמצא בכללי הרב שגם הוא כייל הך כללא ודעתו לפסוק כאותה סבר' שמעתיק בל' אבל סו"ס דבריהם ז"ל נגד מור"ם דקי"ל כוותיה במקום שלא דיבר מר"ן וכמש"ל:

ואחרי כותבי עיני ראתה להרב המבי"ן ז"ל בנימו' על הש"ע סימן צ"ז סכ"ה וז"ל אין בע"ח גובה מכסות וכו' כתב א"א ז"ל דמי שקנה נדוניה לבתו אין הבע"ח יכולים לגבותה דהו"ל כאלו נתנם לה, ואע"ג דבגדי שבת ויו"ט שעשה לה יכול לגבותם זהו מטעם שכתב הסמ"ע ס"ק ס"א דבגדים יקרים הללו אינו מקנה להם אלא ע"ד שאם יצטרך להם יקח מידם וימכרם ובנדו' לא שייך לו' כן דמסתמא הקנה אותם לגמרי שתנשא בהם עכ"ל והיא סברת הרב מהראנ"ח שהביא הרב הכנה"ג ז"ל ותימא לי על הרב ז"ל שדבריו אלו נגד מור"ם בשם הריב"ש וכמש"ל ושוב בהיותי נבוך בזה חיפשתי בתשובו' ז"ל וראיתי לו בח"ב מספרו משי"ש סימן רס"ד שפסק כהריב"ש והעתיק ג"ך לשון הריב"ש בתשו' שהעתקנו לעיל כצורתו אב"א ולבסוף סיים ועיין בח"מ סי' רפ"ו ס"ג בהג"ה ובסמ"ע ופשוט דלהלכה נקי' כהאי תשו' שהיא בתוך תשובות ומיוסדת עפ"י הדין לדעת מור"ם ז"ל וכמש"ל: סו"ד בהא סליקנא ובהא נחיתנא שאם נתן לבתו הנדוניה בא' מדרכי ההקנאה המועילים כפה"ד הברור אזי זכתה הבת לדעת מור"ם דאנן בני מערבא גרירי בתריה במקום שלא דיבר מר"ן הקדוש:

ואף בקנין שאינו ברור דע' הסמ"ע והרב"ש והרח"מ לא זכתה הבת וכמש"ל: אולם אם לא היה קנין ולא שום א' מדרכי ההקנאה לשמה לא זכתה כלום ולא שאני לן בין מת האב לאביה קיים כלל:

ונלע"ד שגם לפום מנהגא מנהגינו כמ"ש דהזמנה לחוד לאו כלום היא שהרי מעב"י שבאין לב"ד ומתרין בחתן קודם לחופה והב"ד נטפלים להם על זה ושולחי' סופר ב"ד להתרות בחתן קודם כניסה לחופה ואם זכתה הבת משעה שהכין לה אביה מה מקום להתרות בחתן וכמש"ל ואטרוחי בי דינא ל"ל, הא ודאי מדנטפלים להם הבתי דינים שקדמונו דהכי נהוג וכן עמא דבר דבהזמנה לחוד לא זכתה הבת, קנצי למילין הלכה זו יוצאה בהינומא וראשה פרוע דהזמנה לחוד אף אחר ששידכה הזמין לה לשמה לא זכתה הבת כלום קודם כניסה לחופה, זולת אם יהיה הדבר בא' מדרכי הקנין, וזול"ז לא זכתה הבת כלום קודם הנישאי' וכמ"ש, ותימא לי על החכם הפוס' שהפריז על מדותיו דאפילו בלא שידוכין ובלא הזמנה קרי ליה הזמנה מה שלא עלה ע"ד האב שהרי היא עדיין קטנה ורצה לזכותה בבגדים שעשה לה אביה בקטנותה, ואם באנו לפסוק כדבריו א"ך בטלת כל דין בגדי שבת ויו"ט בבת וגם בבן נאמר לצורך חופתו אם היו בלחזז"א [פירוש כפל בל"ע] הא ודאי בורכא ולפנים אינה צריכה, והנה עוד מקום אתנו לברר באריכו' דע' מר"ן ומור"ם בנותן מתנה לבניו, אם יש בזה משום תק"ה ביען שבנד"ד כבר נשבעו הבע"ח שבו' הטירפא לגבי הבע"ח המאוחרים, וממילא יזכה בדין לטרוף מיד הבת אף אם נתן והקנה לה אביה בא' מדרכי הקנין, אך אמנם השואל דוחק אותי, לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו לא נתנני השב רוח, והדבר צריך מתין קצת, לכן בראותי שזכינו לדין בנד"ד ממ"א וכמ"ש משכתי עט"י מפרט זה ולכשיבוא אז נחכם לו בע"ה, וצויי"מ וימ"ן כ"ד הח"פ בטבת דהאי שתא טבתא ח"ן וכבוד לפמ"ה איש צעיר:

שלם עמאר ס"ט, (מר בריה דהרב המחבר זלה"ה):

סוף הספר

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה