אור ברסלב
שות דבר שמואל אה"ע › סימן נ

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

אה"ע · סימן נ

סימן מט

לדידי חזי לי שגם האש' הנ"ל יש כדאי להתיר אפי' לדעת הר"ן וסיעתיה. דע"כ לא אמרו דלא הוי מסל"ת אלא אם לא היה קשר דברים והגוי רצה להודיע אותו דבר לבדו. אבל בנדו"ד הרי היה קשר דברים ועיקר ביאתם לבית לא היתה בעבורה אלא שנזדמנה להם ומכח ידיעתם והכרתם בבעל ואשתו שאלוה. וגם השאלה היתה ע"י חקירה אם היא שבאה מעיר רבאט והיכן בעלה ואין לך קשר דברים יותר מזה, ואין לתלו' כלל שכיוונו להעיד וכו' אלא לספר לה מהידוע להם ממיתתו מצד שהכירוה. ואלמלא לא הכירוה לא היו מדברים כלל כיון שעל עסקם באו ובלא"ה כבר כתב מר"ן בב"י ובתשוב' שהרב מהרי"ט כתב לו שראיות הר"ן בתשוב' חלושות ושכל בתי דינין שהיו " בשאלוניקי בימי איתני וגאוני עולם שביו בה פשט המנהג להתיר באומר גוי איש פי'. או ממקום פי מת אעפ"י שלא יקדים שו"ד אחר וסיים שכן היא דעת הריב"ש ומהר"י בי רב והביא ראיות מדברי ריב"ש ומהרי"ק ומהר"מ בתשו' השייכי לס' נשים וגם בתשו' כתב וז"ל. ודברי הר"ן בזה אין אנו סומכים עליהם. וכן השיב לי מהרי"ט שפשט המנהג וכו', וכיון שכן הריב"ש בתשובה לא הדר ביה אלא מפני דברי הר"ן וכיון דלא עמדו דברי הר"ן גם חזרתו אינה חזרה גם הרב פח"י הביא דברי הר"ן הללו וסיים עליהם שכן היא דע' הרב שארית יהודה והמבטי"ט ח"א ומהרי"ט ח"א נ"ב ועיין מור"ם סי"ד ושם בדברי הב"ש וה"מ שכתבו שכן היא דעת הרא"ם ומהרשד"ם ומהרש"ך ומהר"י לבית הלוי ע"ש:

באופן שלדעת רוב הפוסק' דגרירי בתרייהו אין צורך בקשר דברים וכ"ש היכא דאיכא כא קשר דברים כה"ג גם המעיין בדברי הפוסקים יראה דהא דמל"ת לאו חקה היא אלא כדי לידע בבירור שלא נתכוון לא להתיר ולא להעיד ואם היה הדבר באופן שנדע שלא כיוון להתיר ולא להעיד תו לא דייקינן. והמתכוין להתיר או להעיד כבר בא מפורש בדבריהם דהיינו שבא לפני ב"ד מעצמו והגיד ואפילו בלתי שאלה או העיד ע"י שאלה או אפילו בהערה דחשיבה כשאלה. אבל בסיפור דברים בעלמא כמ"ש מר"ן בסי"ד שאומר הוי לפ' וכו':

שהם מראים שאין כוונתו להעיד וכו':

ודאי דתו לא מספקינן ובתשו' בדיני גמל"ת סי' ז' כת' וז"ל ולישנא דמל"ת הכי דייק כגון חבל על פ' שמת שכוונתו להתאונן עליו. או שאמר פלוני מת פתאום ותמהנו לדבר שכוונתו לספר איך אירעו מיתת פתאום או שאומר אני ראיתי לפ' שמת היה וכו' וכ"ש הוא לגדר שבאו על עסק אחר אלא שמתוך שהכירוה וראו שבעלה מת ואין לה ידיע' כלל ממיתתו. כי ראו שהיא יושבת לבטח כאלו הוא חי נטפלו להודיעה וע"י חקירה אם היא היא שבאה מן רבאט וכו' דודאי כו"ע יודו דאינו לא מתכוין להתיר ולא להעיד. אלא מתכוין לספר מה שאירע ממיתתו מצד שהכירו בה ומתוך דבריה ג"ך שאין לה ידיעה ממיתתו והוי ממש דומיה דחד מהנהו לישני שהזכיר הרמב"ם ומר"ן, ועיין להרא"ם בתשו' הנ"ל שזכרו הפוסקי' הנ"ל שכתב דמ"ש הרמב"ם כיצד הוא מל"ת, לאו דוקא קאמרי דבלאו הני נמי מסל"ת מיקרי וכו' ע"ש ורצה לומר כע"ש דכל היכא דידעינן דאינו מתכוין לא להתיר ולא להעיד מסל"ת מיקרי וע"ש שפירש בההיא דמאן איכא בר חיואי כפירש"י דאע"ג דהוה מחזר אחר קרובי המת להודיעם שמת קרובם מסל"ת מיקרי. ואפילו הולך בשוקים וברחובות ומכריז והעיקר הוא שלא יהיה רמז שאלה כלל כדי שלא יהיה מתכוין להעיד. ובנדו"ד הרי לא היה שום רמז כלל באופן שגם עדות זו יש בה כדאי להתיר כמ"ש הר"ר יע"א ישל"ד, וכ"ש בהצטרף עדות יעקב הנ"ב ולראיה ח"פ וקיים. זה זה היה בבתו של מרדכי עולייל. שמואל עמאר ס"ט עוד השיג חכם אחד על חו"ר פאס יע"א במ"ש בפס"ד שכתבו להתיר וחזרתי וכתבתי על דבריו:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה