שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
אה"ע · סימן מח
עוד בהיתר עגונות והק"ע נשארו אצל הנשים ומתוך הפסק יתבאר הענין וזה מ"ש נדרשנו מאת קרובי הנשים הנז' לחוות דעתינו אם יש ממש בעדויות אלו להתיר כבלי עיגונן או לא והנה הספק שיש בעדות זו הוא ממה שלא הזכירו העדים הנז' שם עירם דלשם אביהם יש תרופה במה שהזכירו שם המשפחה וראינו לפוס' א' ואחרוני' ז"ל שכתבו דשם משפחה הוי כשם אביו, וכדמוכח מעובדא דיצחק ר"ג האמור ביבמות דף קט"ו ומעובדא דמכלוף מלול שהביא הרא"ש בתשו' הביאה הרב"י בב"י סי' י"ז, ומעובדא דאברהם פארח שהביא הריב"ש בתשו' סי' תק"ח, ומעובדא דשלמה כרוב שהביא הרב"י ז"ל בתשו' חאה"ע בדיני גוי מסל"ת שאלה ב' שבכל אלו התשו' לא נטפלו רק לשם העיר דוקא אבל לשם אביו מיפשט פשיטא להו, דשם כינויו הוא במקום שם אביו וכ"ך ג"ך מהר"י סמוט בתשו' והיא לו' נדפסה בתוך תשו' הרב"י ע"ש והביא ראיה ג"ך מהא דיצחק ר"ג דריש גלותא הוא שם היחס ומאברהם פארח ומתשו' הרא"ם ז"ל ע"ש וכ"ך ג"ך הרב מהרשד"ם ז"ל בתשוב' חלק אה"ע סי' ל"ה ובחומ"ש סימן שפ"ב והובאו דבריו בב"ש סע"ק נ"ח ובק"ע סימן ש"ל ע"ש שכתב דשם כינויו עדיף משם אביו דשם אביו שכיח טובא בעולם וכ"ך הרא"ם ומוהריב"ל ומהריט"ץ הביא דבריהם הר' פמ"א בח"א שאלה נ"ו שכתבו שיותר ניכר משה משה סוסי ממשה בן אברהם וכ"ך הרבה מהאחרוני' ז"ל אין צורך להביאם:
באופן ששם אביהם אין בו קפידא כיון שהזכירו שם משפחתם. אך מה שיש להסתפק בנדו"ז הוא. אי סגי בשמם ושם אביהם או צריך גם שם עירם ויען שדברי מר"ן באהע"ז סי' י"ז סי"ח והך דיצחק בן מיכאל הם לקוחים מהרמב"ם פי"ג מה"ג הלכ"ד ודברי הרמב"ם כבר נסתפקו בהם א' ואחרונים ומהם הרא"ש ומהרי"ק הביא דבריהם הרב"י בב"י סי' הנז' דלדעת הרא"ש בתשו' דמכלוף ן' מלול כפי מה שהבין בה מר"ן בב"י בשמו ושם אביו או שמו ושם עירו סגי ולדעת הרב מהרי"ק בשורש קפ"ה צריך גם שם עירו ושאני הך דיצחק בן מיכאל משום דכיון שאמרו לו כשתלך למקום מוכיחין הדברים ששם היה עומד באותה העיר שזה הולך שם והביא ראיה ממ"ש הרב מהר"י מטראני ז"ל שכתב דצריך גם שם עירו ע"ש:
אלא שמדברי הרב מהרי"ק בשורש קע"ה נראה היפך ממ"ש בשורש קפ"ה דשם בשורש קע"ה כתב דבשמו ושם אביו סגי והביא ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק הח' יעו"ש והרב"י ז"ל מצד שראה להר' מהרי"ק שדבריו סתרי אהדדי הוצרך ליישב דספוקי מספקא ליה למהרי"ק בדעת הרמב"ם אי סגי ליה בשמו ושם אביו או גם שם עירו ולכן בשורש קפ"ה שהיו לו כמה הוכחות כתב דאפי' את"ל דלהרמב"ם צריך גם שם עירו ההיא איתתא שרייא דהנהו הוכחות עדיפי משם עירו ובשורש קע"ה תפס דעת הרמב"ם ע"פ מאי דמשמע ליה מפשט אותם לשונות של הרמב"ם שהביא דכל שמזכיר שמו ושם אביו א"ץ להזכיר שם עירו וסיים בו דאפילו את"ל דסבר הרמב"ם שצריך גם שם עירו ה"ן הוי כההיא דאמרו לו ב"ד שמוכיחין הדברים ששם היה עומד וכו' זהת"ד הרב"י ז"ל בקיצור ביישוב דברי הרב מהרי"ק ז"ל:
והנה לפי דברי מר"ן הללו שכתב בב"י אפשר לומר דגם מר"ן ז"ל ספוקי מספקא ליה בדברי הרמב"ם ואף דמהנהו דיני דהרמב"ם שהביא מהם הרב מהרי"ק ראיה מוכח דא"צ שם עירו ומר"ן ז"ל העתיקם כולם להלכה בקצר סי' הנז' יעו"ש:
מ"ם אכתי מידי ספיקא לא יצאנו לדעת מר"ן ביען שגם הרב מהרי"ק שהביא מהם ראיה דא"צ שם עירו כתב עליו הוא ז"ל דספוקי מספקא ליה ובודאי שגם הוא יפול לו הספק שנפל למהרי"ק דאי הוה פשיטי ליה למר"ן ז"ל בדעת הרמב"ם כמ"ש הרב מהרי"ק בשורש קע"ה מאותן ראיות לא הוה משתמיט מלכתוב דהעיקר הוא כמ"ש הרב מהרי"ק בשורש קע"ה אלא ודאי שגם הוא ז"ל ספוקי מספקא ליה בדברי הרמב"ם ולכן לא גילה דעתו להלכה כמאן ומצד שלא גילה דעתו להלכה יש לנו לדון כדעת הרא"ש בתשו' כפי מה שהבין בה הרב"י ומ"מ בין אם נאמר דמר"ן ז"ל ספוקי מספקא ליה בין אם נאמר דלא מספק' ליה בב"י דבשמו ושם אביו סגי דלא שבקינן פשיטותיה דהרא"ש מקמי ספיקיה דמהרי"ק ז"ל:
אלא שראינו למר"ן ז"ל בבד"ה שכתב וז"ל. ואפשר דגם להרא"ש אעפ"י שהזכיר שמו ושם אביו צריך שם עירו ובההיא דמכלוף ן' מלול אעפ"י שכתב שלא העיד על שם מקומו כיון שהעיד שנהרג קרוב לפאס ולא הוחזק בפאס מכלוף ן' מלול אחר הוי כמזכיר שם עירו וכן נר' ממה שהביא הרא"ש ראיה מהרמב"ם ז"ל שכתב אמר א' יצא עמנו ממקום פ' דמחפשין באותה העיר משמע דבה"ג הוה עובדא דמכלוף ן' מלול דאלת"ה מאי ראיה מייתי ורי"ו כתב דעובדא דמכלוף ו' מלול שהיום כך ימים היה דר במקום פ' ויצא משם והרגוהו בדרך הרי שהזכיר שם עירו עכ"ל, הרי להדייא דדעת מר"ן ז"ל בדברי הרא"ש היא כפי נוסחת רי"ו שצריך גם שם עירו והגם דממ"ש מר"ן ז"ל הבנה זו בדרך אפשר היה נר' לכאורה לומר דאכתי מידי ספיקא לא נפיק בכוונת דברי הרא"ש ואף שמצא נוסחת רי"ו מסכמת לדבריו אכתי יפול לו ספק אם העיקר הוא כנוסחת רי"ו או כנוסחא שהביא הב"י וא"כ יש לנו לדון כפי הבנתו בב"י דמשמע בפשיטות דבשמו ושם אביו סגי, מ"מ מדבריו מוכח בפשיטות דתפס עיקר להלכה כנוסחת רי"ו שכתב וז"ל ואעפ"י שהרא"ש בתשו' התיר אשה זו ע"י שהעידו שמכלוף ן' מלול נהרג בפאס וכתב שכיון שידוע ששם בעלה של אשה זו מכלוף ך' מלול ואין מכלוף ן' מלול אחר בעיר אתתא שרייא והביא עובדא מיצחק ר"ג וכו' משמע מדברי אותה תשובה דבלא הזכרת שם שם העיר שיצא משם התירה נרא' דא"א לומר כן כמו שהוכחתי לעי' אלא כשהזכירו שם העיר שיצא משם מכלוף ן' מלול מיירי ובידוע לנו שבעלה של אשה זו יצא מאותו המקום שאומרים העדים שיצא משם הא לא"ה לא עלה על דעת להתירה, וקצת הוכחה יש בדבר שכתב ואין מכלוף ן' מלול אחר בעיר אתתא שרייא דאי איתא שהעדים לא הזכירו שם עירו לא מתיישב לשון זה שפיר וכן מפורש בדברי רבינו ירוחם שהביא תשו' זו דמכלוף ן' מלול וכתב שהעד העיד שהיה דר במקום פ' ויצא משם ובדרך הרגו אותו דכיון שידוע שהיה שם בעלה של זו כך ולא הוחזק מכלוף אחר בעיר מותרת עכל"ה הרי להדייא דתפס עיקר להלכה כגירסת רבינו ירוחם דצריך גם שם העיר וכן נרא' ג"כ להדייא מדברי מר"ן בתשו' אחרת סמוכה לה שכתב וז"ל ומ"ש כתר שאין להתיר ע"פ עדות הנשים המעידות שאמרו להם שלמה כרוב מת מפני שלא הזכירו שם עירו וטרח כת"ר להביא כמה רבוותא בתראי דסברי הכי וסיום דברי כת"ר ומעתה אע"ג דאחד מהאחרוני' פסק לקולא מי הוא זה ואיזה הוא אשר יחוש לדברי המלכים האדירים האלה וכו' וכנראה שרצה כת"ר להזהיר שלא נסמוך על תשובת הרא"ש בההיא דמכלוף מלול דמשמע שלא הזכיר שם עירו ואפי"ה התירה. על זה אומר אני שאם היה פשוט אצלי שהרא"ם סובר כן כדאי הוא לסמוך עליו. אבל המדקדק בתשובה ההיא ימצא ימצא שגם הוא ז"ל סובר שצריך שיזכיר גם שם עירו וכו' עכל"ה:
הנך רואה בעיניך דלדעת מר"ן בכוונת דברי הרא"ש צריך שלשתן והרב פמ"א בח"א סימן ל"ו אחר שפלפל בדברי הרא"ש ומהרי"ק ורבינו ישעיה כת' וז"ל הצריך רבו המחמירים בזה דס"ל כדעת רבינו ישעיה והם רי"ו בשם הרד"ך והרא"ם ומהריב"ל ומהריק"א ומהר"י סמוט כמ"ש שם בתשובת מוהריק"א ומהר"ר אלשקאר ורבינו עמיאל כמ"ש שם בתשו' הנז' ומהראנ"ח בסי' ע"ו ח"א ומורי הרב ומהר"י מטראני ז"ל:
כל אלה חברו בשטה זו שאין להתיר בשמו ושם אביו כפשט ל' הרא"ש. מ"מ בסוף דבריו לא היקל כ"א מטעמים אחרים יעו"ש:
איברא שהרב מהרשד"ם באה"ע סי' מ"ו העיד בשם רבו הרב הנז' שפסק הלל"מ להתיר בשמו ושם אביו. ומ"מ לא מלאו לבו לעשות מעשה נגד מהריק"ו שהסכים לדעת רבינו ישעיה יעו"ש אבל בסי' מ"ג כתב מהרשד"ם וז"ל האמת שכבר נהגו בתי דינין של שאלוניקי להסמך על שמו ושם אביו או שמו ושם עירו וכמו שקבלתי ממורי הרב מהרי"ט ע"ך. ומ"מ כיון שמצינו לו שבסי' מ"ז לא ראה לסמוך על זה וגם ראינו לכמה רבוותא שהסכימו להחמיר מי הוא זה אשר ירים את ידו להקל בדבר ערוה החמורה נגד כל הני רבוותא עכ"ד הרב פמ"א ז"ל:
ומעתה בנד"ד שלא הוזכרו ג'. נראה לכאורה דלא מהנייא עדות זו להתירם ואף שמצינו לרבותינו הרא' ז"ל והם הרב הגדול כמוהר"ר יקותיאל בירדוגו זלה"ה:
והרב הגדול כמוהר"ר אליהו הצרפתי זלה"ה והרה"ג כמוהררמ"ת סירירו והרב מהר"ש בן צור זלה"ה שכולם הסכימו דבשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו סגי ומבו' בדבריהם ז"ל דלדידן קי"ל כדעת רוב הפוס' דס"ל דלא בעינן שלשתן:
גם ראינו להרב הגדול כמוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה בתשו' והרה"ג כמוהרפ"ת בתשו' והרה"ג אביר יעקב זלה"ה בפסק א' והסכימו עמו הרב כמוהר"מ ביר' ומהרשט"ו ומהר"מ משאש זלה"ה שכולם כתבו דבשמו ושם אביו סגי. מ"ם אחר שמצינו למר"ן ז"ל שהסכים לדעת האומרי' דבעינן ג' כוותיה נקיטינן ואפשר שאלמלא היו רואים הרבנים הנז' את דבריו בתשו' הנז' מסכימים היו לדבריו מעתה צריכים אנו לחפש היתר לנשים העגונות הנז' כי כך חובתינו וכך יפה לנו לחזור על הצדדין עד שימצא להם היתר וכמ"ש הרא"ש בתשוב' הביאה הב"י סי' הח' שראוי לכל מורה לחזור על צדדיו וכו' ע"ש וכד מעיינינן שפיר נראה דאף שלא הזכירו שם העיר מ"מ יש בידינו טענה אחרת להוציא ממנה דבנד"ז הוי כאלו הזכירו שם העיר דע"ך לא אצטריכא לג' רק אי לא ידעינן בבירור על מי מעיד וכמ"ש הר"ן בתש' סי' ל"ג הביאה מר"ן בב"י סימן הנז' וז"ל וכתב עוד שאע"פ שאמרו בתוספתא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו. לא בא למעט אלא שאין סומכין על אמוד הדעת דאמתלאות כגון שמעיד על גופו הארוך וגוץ או תארים אחרים שמצויין בהרבה בני אדם, וכן נמי למעט שאין סומכין על עדות שמו בלא שם עירו דאיכא למיחש לאחר שכן שמו והוא מעיר אחרת אבל בודאי כל שמעיד בדבר ברור שאי אפשר לספק באחר משיאין את אשתו אע"פ שלא הזכיר שמו ודבר ברור הוא זה דאמרינן בפ' האשה שלום אלא ה"ד כגון דאמרי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימני דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנים הוא דקא סמכינן והכי פי' כגון דלא ידעי הנהו סהדי בהנהו אינשי מאן נינהו שלא היו מכירים אותם לא בשמם ולא בשם עירם אלא שהעידו ראינו איש מת וסימן פ' היה בו וכל שנותנים סי' מובהק ואנו יודעים שאותם אנשים שהיו בעליהם של אלו אותם סימנים היו בהם מתירין את נשותיהם וכך הוא פירושה של אותם שמועה דוק ותשכח אלמא אעפ"י שאין העדים מכירין שמו ושם עירו כל שהם מתארים אותו בעינן שא"א לספק בו באחר משיאין את אשתו וכן נמי כל הך סוגייא דפר' האשה וצרתה שהלך בעלה וכו', א"ץ לעדים שיעידו ע"ש ושם עירה ודבר פשוט וברור הוא זה. וכן נמי סיפא דתוספתא אבל אמרו א' יצא וכו', מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו וכו' עכל"ה הרי להדייא דכל היכא שידוע לנו הענין וליכא לספוקי באחר תו לא איצטריכנא לשם עירו:
גם הרב מהרשד"ם ז"ל הביא דבריו הרב ד"ן סי' כ"ט כתב וז"ל שמו ושם אביו או שמו ושם עירו. או שלשתן יחד כפי דעת קצת מהפוס' כ"ז פשוט דלאו מילתא בלא טעמא דנימא דב"ז חק וגזירת מלך הוא אלא טעמא רבה איכא., והוא כי היכי דנדע על איזה איש מדבר. וכל שידענו על איזה איש מדבר די בזה. עוד כתב בתשו' שהובאה בח"מ שהבאנו למעלה וז"ל ותו דהכא לא אצטריכנא להאי דבשלמא היכא שהעד אינו מכיר האיש אשר הוא מעיד עליו דאז איכא לספוקי על איזה אדם מעיד דכמה יוסף איכא בשוקא אבל בנד"ד שהגוי הוא מדבר ומבשר על איש ידוע לו:
גם ידוע לאיש אשר הוא מודיעו לו אין כאן שום עירעור עכ"ד הרי להדייא דאפילו לדעת האומרים דבעינן ג' אם היה ידוע למדבר ולשומעים שהוא פלוני תו לא אצטריכנא לא לשם אביו ולא לשם עירו דכל עי' טעמא דאיצטריכנא להו הוא בשביל הידיעה וכל שידוע לנו שהגוי יודע והשומע יודעו תו ליכא שום חששא וא"ך בנד"ד שידוע לכל העולם ששניהם יודעים את ההרוגי' דתמיד היו מצוים אצל הגוים הנז' להסתחר שם תו ליכא למיחש לשם עירו ועיין ג"כ להרב דרכי נועם חא"ה סי' כ"ט שהכריח מדברי מהרשד"ם הללו ומכמה פוסק' דכל שנודע על מי מדבר בבירור א"צ אפי' לשמו ודעדיפא ראינו למר"ן ז"ל בתשו' בדין גוי מסל"ת ש' ב' שכתב וז"ל ומ"מ נ"ל דנ"ד הוי מזכיר שם עירו דכיון שהנשי' שאלו לאלו היהודים הידעתם דבר משלמה כרוב והם השיבו שלמה כרוב נהרג נר' ששלמה כרוב הידוע להם שהוא שהוא הנודע באותם המקומות שלא נודע שם שלמה כרוב זולתו דאל"ך היה להם להשיב על איזה שלמה כרוב אתם שואלות. ומדלא השיבו כן משמע בהדייא שלא היה באותם המקומות שלמה כרוב אחר זולתו שהיה מפורסם ונודע שעליו שאלו הנשים ועליו השיבו האנשים המשיבים עכל"ה:
הרי להדייא דאפי' מדקדו' דברי המספרים יש לנו ללמוד שהנהרג ידוע להם והוי כאלו הזכירו את מקומן וא"ך כ"ש וק"ו בנדו"ד שגלוי הדבר וצפוי לעין כל שעל אלו הם מדברים שהרי תמיד היו מצויים היאודים הנז' אצל הגוים הנז' להסתחר שם, וידועים להם בטיב הידיעה דודאי אית לן למימר דהוי כאלו הזכירו שם מקומם בפי' שאם מדיוקא למד מר"ן ז"ל הידיעה, כ"ש בנד"ד שכל העולם יעידון יגידון שגוים אלו יודעים את ההרוגים הנז' בטיב הידיעה ועליהם הם מדברים דודאי תו ליכא למיחש ולו' שעל אחרים הם מדברים, ובלא"ה גם אם באנו לדקדק דבריהם יכולים לדקדק מדבריהם שהם ידועים להם דאל"ך היו להם לומר יהודי א' שמו מוסי ויהודי א' שמו יוסף ויהודי א' שמו אליעזר נהרגו או אפי' אם רצו לכוללם יאמרו ראינו איזה יהודים ששמם משה ויוסף ואליעזר נהרגו, ומדאמרו בפשיטות יהודי פ' ויהודי פ', משמע שהיו ידועים להם וגם יודעים שהיהודים למי מספרים יודעים אותם. ובשביל כך ג"ך לא היתה שום שאלה מהשומעים לומר להם על איזה פ' הם מספרים וכיוצא בזה כתב הרב מהרימ"ט ז"ל באה"ע סימן ל"ו הביא דבריו הרב פמ"א בח"א סי' ל"ו וז"ל ומדקאמר הידעת שלמה את כהן ואת שאשי נהרגו. נראים הדברים כנודעים להם, דאל"ך הי"ל לומר ראיתי שני אנשים עוברים ל אחד שמו כהן וא' שמו שאשי נהרגו והרבה להביא ראיות לדבר יעו"ש גם הרב פמ"א ח"א סימן קי"ג כתב וז"ל, וחוזרני על מ"ש לעי' שלא הזכיר העד שם עירו ומלבד מ"ש יש עוד ראיה לדברינו שבלשון זה שאמר הו"ל כמו שהזכיר שם עירו דכיון דקא' הגוי מסל"ת אני ראיתי את את קונפרא"דו בונאשיגי ודאי על הידוע למגיד ולשומע קא' דאל"ך הול"ל אני ראיתי כ את יהודי א' ששמו גונפראדו וכו':
ודוגמא לזה כתבו הרבנים האחרונים והסכימו להתיר אף שלא הזכיר שם עירו למ"ד שצריך ג' דהרה"ג מהרי"ט ז"ל בסעיף כ"ז כתב שכשהמעיד הוא בעיר ההיא ואומר פ' נהרג ברורים הדברים שעל פ' הידוע באותה העיר קאמר וכ"ש כשהמעיד והשומע הם מאותה העיר ואע"ג דהכא ביריר שמע השומע הדברים ולא תוך העיר מ"מ הרי במכירין תלייא מילתא וכיון שכן מה לו תוך העיר מה לי חוץ לעיר וא"כ כיון שהוא ניכר לשומע ולמגיד ודאי על הידוע להם קאמר:
וכן ג"כ ממ"ש מר"ן בתשו' הידעתם דבר משלמה כרוב דממה שלא הזכיר הרב ז"ל שהיה תוך העיר משמ' דאין הקפידה אלא במכירין עכל"ה ז"ל והגם שהרב מהרשד"ם ז"ל באה"ע סי' ר"מ הביא דבריו פמ"א בח"א סי' נ"ו וקי"ג חוכך בזה להחמיר דעל מה שראה להרב מהר"א אביוב ז"ל שרצה להתיר בשלא הזכיר שם עירו לפי שהיה באותה העיר כתב הוא ז"ל וז"ל שהוא כמו מערכה אל הדרוש שמי הגיד לנו שהיה מאותה העיר ועליה אנו דנין דילמא אין ההרוג מאותה העיר אלא מעיר אחרת ובעל האשה הזאת הוא חי והלך לו בדרך רחוקה אלא שמעשה א' שעליו כתבתי אמרתי שכיון שניכר על איזה פ' אמר הו"ל כאלו אמר בפי' שם עירו כיוצא בזה בנד"ד שאמר את אליה בלי ספק שהוא מדבר על אליה הידוע לו ולנו:
דאל"ך היה ראוי שיאמר להדייא ליהודי א' שמו אליה אבל כיון שאמר על אליה נרא' שהוא על הידוע ומפורסם אצלינו אלא שעדיין לבי נוקפי שמעשה שאמרתי היו טעמים אחרים אבל בטעם זה לבד לא מלאני לבי להתיר דבר שלא ראיתי בשום פוסק) עכ"ד ז"ל, הרי להדייא דהרב ז"ל סובר בתשובה זו דדוקא אי ידעינן בבירור שהנהרג ניכר לעד הוא דחשבינן ליה כשם עירו. אבל אם הגיד בעיר או מדקדוק הדברים לחוד אין ללמוד שהוא מכירו אם לא בהצטרף עמהם טעמים אחרים, מ"מ כבר נתעורר בזה הר' פמ"א ז"ל בתשו' סי' נ"ו ובתשו' קי"ג וכתב על דבריו שאלמלא ראה הרב דברי הרב מהר"י שאייטצאק ז"ל ודברי הרב מהריק"א ז"ל לא היה כותב כן, וכוותיה דמהריק"א ז"ל נקיטינן. ושוב כתב שם בסי' קי"ג שאח"ך ראה להרב מהרשד"ם ז"ל גופיה בסימן כ"ג שהסכים בזה להתיר מהאי טעמא שכתב וז"ל ברור הוא מתוך העדות שעל יו"ט משאלוניקי אמר דמדאמר העד איך הרגו היהודי יו"ט בלי ספק על יו"ט "משאלוניקי" אמר דאל"ך היה לו לו' איך הרגו יאודי בהינדק שמו יו"ט ולא בה"א הידיעה אלא בהיות יו"ט הנז' "משאלוניקי" אמר היאודי יו"ט הידוע לו ע"ך וסיים שם הרב פמ"א שאף שראה להר' מהרח"ש בתשוב' שכתב דאפשר שלא כתבו מהריב"ל ומהרשד"ם כן: הלא דוקא משום שהזכיר שמו ושם אביו וכוונתם לומר דאפי' למ"ד דבעינן שם עירו כאן מספיק בשמו ושם אביו אבל היכא דליכא רק שמו לבד אפשר דלא ס"ל הכי מ"מ כיון שהרב מהרח"ש לא אמר זה אלא כמספק, ואיהו ז"ל גופיה בסימן ל' ובסימן מ"ד הורו הלל"מ להתיר ע"פ דברי הרב מהרי"ט ומהריק"א אף כשהזכיר שמו לבד בלא עירו באומדנא זו:
וגם הרב מהרשד"ם ז"ל בתשו' שכתבנו לעיל סובר כן להדייא וגם הרב מהרימ"ט באה"ע סימן כ"ג החזיק במעוז ס' זו שכת' על עדות שאמר כי הוא באלו נתעכב והרגו אותו משמע שהוא באלי הידוע להם דאל"ך היל"ל כי הוא איש א' ששמו באלי אירע לו כו"ך ובסימן ל"ה כתב ג"ך הרב הנז' כן, גם בסי' ל"ו עשה לה סמוכות יעו"ש ראוי להקל בזה עכל"ה הנך רואה חבל נביאים שכולם נתנבאו בסגנון א' דאפילו אם לא הזכיר רק שמו לבד אם היתה אומדנא אפי' מדקדוק הדברים שניכר מהם שעל הידוע להם הם מדברים סגי בהכי. וכ"ש כשהזכיר שמו ושם אביו אביו דודאי בהצטרף עמה שום אומדנא מאלו חשבינן ליה כאלו הזכיר שם עירו:
וכה"ג נמי מצינו להרח"מ סימן הנז' ס"ק ל"ח שכתב וז"ל וכן היכא שמוכח מדברי העד שכוונתו ע"ז כגון שהנאבד והעד והשומע מפי עד כולם מעיר אחת ואומר לו דע שפ' מת אף שלא הזכיר שם אביו אם אין אחר בעירם רק זה ודאי אשתו מותרת, וכל שהזכיר שמו סתם ודאי על בן עיר שלהם מספר, וכן כל כיוצא בזה ע"ך. ופשוט דמ"ש הרב כגון שהנאבד והעד והשומע מפי העד כולם מעיר אחת לאו דוקא הוכחה זו דמעיר אחת. אלא כל שאנו יודעים גם ע"י הוכתה אחרת מהנך הוכחות שכתבו הפוס' שניכר מהם שהוא יודעו סגי בהכי:
דכל הנהו הוכחות הוא מעירו דאם הוא מעירו אף אי לא ידעי' ביה שיודעו, אמרינן מסתמא יודעו. ואיך כשאנו יודעים בו שיודעו, ע"י הוכח' אחרי נמי סגי בהכי והוא מ"ש וכן כל כיוצא בזה וגדולה מזאת ראינו להרב זרע יעקב בתשו' סי' ל"ו שכתב בשם מהרשד"ם וז"ל כתב מהרשד"ם שאם היהודי ששמע מהגוי הוא מעיר ההרוג וא"ל הגוי פלוני נהרג הוי כמזכיר שם עירו דודאי על פלוני הידוע לשניהם הוא אומר שהוא מעיר המעיד היהודי לנו עכשיו וכ"ך בסי' נ"ג ובסי' ז"ן והביא דבריו הרב הכנה"ג ז"ל ונרא' שמסכים לדבריו:
וכ"ך הרב מטה יוסף בטא"ה סי' ד' הלל"מ וכ"ך הר' פני משה דידיה ודרביה דכל שמזכיר שמו ונודע שעל פ' הידוע להם הם מדברים כאלו הזכיר שם אביו ושם עירו ע"כ הרי להדייא מדברי הני רבוותא ז"ל דכל שהיהודי השומע מהגוי הוא מעיר ההרוג הוי כאלו הזכיר שם עירו, וא"ך כ"ש בנדו"ד שמלבד שהיהודי השומע הוא מעיר ההרוגים:
עוד זאת ידוע לכל שהגוי המספר גם הוא יודעם ומכירם כיון שתמיד היו מצויים אצלם:
ושם הוא משאם ומתנם. וכאלו מעיר אחת הם וא"ך תו ליכא למיחש למה שלא זכרו שם עירם ויותר מכל מ"ש מצינו להרב מהריק"ש ז"ל בשו"ת שלו סימן י"ג שכתב וז"ל א"ן במזכיר את שמו שאין צד לדעת הגוי שמו אם לא כשמכירו לפי שאין הגוים יודעים מעצמם שמות היהודים ולא שכיח שילך שום יהודי להגיד לו מידי דלא שייך ביה אבל בנדו"ד שאמר משרת עאמל דמייאש בדמייאש כמה משרתים ע"ך הרי דאפי' בזכרון שמו לבד כתב מהריק"ש ז"ל שנראה שהוא מכירו והיינו מצד שאין הגוים יודעים שמות היהודים אם לא שמכירין אותם:
עוד יש הוכחה אחרת ממה שהזכיר הגוי ארבעתם שאם אתה אומר שיש לחוש לאחרים הרי עכ"פ צריך אתה לומר שמוסי מחפוצה אחר היה לו משרת שמת עמו וגם היה עמו אליעזר ן' גינו וכולם מתו וזו ודאי הוכחה גמורה שעל אלו הידועים לנו ולהם הם מדברים:
ודומה לזה כתב הרב מהרי"ק בשורש קפ"ה והביאו דבר שמואל (יט) הרב"י בסימן הנז' ע"ש:
גם ממה שלא הזכיר המשרת בשמו כמו שהזכירם הם מוכח שאלו יודעים לו בטיב הידיעה ולכן הזכירם בשמם והמשרת שנק' בשם רבי"ב אצלם ולא היו יודעי' שמו לא הזכירו שמו:
ועל מה שלא אמר וקברתיו:
הגם שראינו להרמב"ם ז"ל דמצריך לו' וקברתיו בגוי מסל"ת, מ"מ כבר השיב עליו בזה הרשב"א ז"ל הביא דבריו הרה"מ בפי"ג מהג' הלכות כ"ה והרה"מ ז"ל הכריח מדברי הרמב"ם ז"ל דלא בעי וקברתיו אלא כשאין הגוי מזכיר שם היהודי אלא שאומר איש יהודי שיצא עמי אבל כשהוא מזכיר שם יהודי א"ץ לו' וקברתיו ושכן נראה מדברי הרמב"ם שם הל' י"א בגוי שאמר אוי לו לפלוני וכו' ובכמה מקומות דהיכא דמזכיר שמו אינו מצריך וקברתיו ומר"ן ז"ל בכ"מ ובב"י הביא כמה שטות בזה דלדעת הרה"מ ז"ל והריב"ש ז"ל בכוונת דברי הרמב"ם ז"ל כשמזכיר שמו א"ץ וקברתיו, ולדע' הר"ן ג"ך כשמכירו אצ"ל וקברתיו והיינו עובדא דבי חיואי ובי חסא וטעמא דמילתא שיותר אדם בקי במי שהוא מכירו ממי שאינו מכירו הילכך במכירו כל שאמר מת לחוד סגי ולא חיישינן דאמר בדדמי ולדעת הריטב"א כל היכא שהגוי מכריז ואמר מאן איכא בבי פלוני סגי בלא קברתיו, דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי אי לאו דקים ליה שמת לא הוה מכריז ולדעת הרא"ם כל היכא דשייך אומדנא לתלות בה שמא מאומדנא אמר שמת צריך וקברתיו, ולכן בכגון הך דאיש שיצא עמי ומת וכו' דשייכא בה אומד' דלפעמים בהולכי שיירות כשהולכים בדרך וקרה לא' מהם שנשאר מן החברה ובקשוהו ולא מצאוהו חושבין באומדן דעתם שודאי מת או נהרג הצריך לו' וקברתיו זהת"ד מר"ן בקיצור בכ"מ ובב"י ע"ש גם בתשו' הביא שיטות אלו, והביא ג"ך שיטה אחרת של הרב מהר"י שגיס שכתב דא"ץ לומר קברתיו, רק דוקא אם היה הגוי מצוי בשעת הריגתו דחיישינן שאמר בדדמי ומעתה יש לתמוה חיך בשלחנו הטהור סי"ז סתם דלא כמאן וכד דייקינן נראה דבקצר סמך על מה שראה להרב מהר"ר איסרלן סימן רכ"ג הביא דבריו מור"ם בד"מ סימן הנז' ע"ש:
שכתב דנהגו כ העולם שלא להצריך קברתיו בגוי מסל"ת ולכן בב"י אחר שכת' השיטות הללו כתב וז"ל ועי' בכתבי מהר"ר איסרלן סימן רכ"ג: ושו"ר למר"ן ז"ל בתשוב' לאה"ע בדיני גוי מסל"ת ש' ו' כתב וז"ל ולמאי דאמרינן שגוי מסל"ת צריך לומר וקברתיו י"ל שאין כל הפוס' מודים בזה, שהרי הטור כתב ע"ד הרמב"ם ואיני יודע למה צ"ל וקברתיו והמ"מ כתב שדעת הרשב"א שמא שהזכירו בברייתא קברתיו לאו דוקא וגם כתב שדעת הראב"ד וקצת מפרשי' אפי' במלחמ לא בעינן שיאמר וקברתיו ובכתבי מהר"ר ישראל סימן רכ"ג כתב מסקנא דמילתא שלא נהנו העולם כלל לו' קברתיו ואף שיש גמגום בדבריו וכו' וכו' מ"מ כיון שכתב שנהגו כך יש לסמוך עליו עכל"ה הרי להדייא כמ"ש וכ"ך ג"ך הרב מהר"י סמוט בתשו' וז"ל והנה מהר"י ז"ל כת' בכתבים דמסקנא דמילתא שלא נהגו העולם לו' קברתיו וכן נהגו פה שאלוניקי עיר ואם בישראל בימי קדם ובשנים קדמוניות שהיתה עיר גדולה של חכמים ושל סופרים וכיון שנהגו להקל בזה נלע"ד דאין ראוי תו להחמיר מפני כמה טעמי. חדא דמנהג מבטל הלכה כמ"ש בירושלמי ר"פ הפועלים ומשמע דאפילו לענין איסורא אמרינן הכי וכדמוכח מהמרדכי התם וכן הוכיח מהרי"ק לענין כפיית חליצה דכיון שנהגו לכפות כופין מטעם זה, ועוד שרוב האח' הקילו בזה וכיון דקי"ל דעד אביי ורבא הלכה כרב במקום התלמיד ומאביי ורבא ואילך הלכה כתלמיד במקום הרב דהלכה כבתראי, ה"ן נוכל לומ' בפוס' דהלכה כבתראי:
ועוד דכיון דהקלו אין ראוי להחמיר מפני שאתה מוציא לעז על שאר הנשים שהתירו ונשאו וא"כ בניהם ממזרים וכו' ע"ש דב"ק, ומעתה בנ"ד נמי א"צ לו' וקברתיו דל"מ לסתמא דדינא שסתם מר"ן סימן הנז' סי"ד דלא כשום שיטה מהשיטות הנז' וקי"ל כסתם אלא אפי' לדעת הי"א שהביא מר"ן שם דצ"ל וקברתיו הרי בנ"ד יש בידינו מבחר שיטות אלו שהוא הזכרת שם המת והכרתו שבחר בה מור"ם ז"ל מכל השיטות הנז' וקבעה להלכה שם, וז"ל ודוקא היכא שאינו מזכיר שם המת ואינו מכירו אבל אם מכירו לא בעינן קברתיו במסל"ת:
ודרך אגב ראיתי לדקדק בדברי מור"ם הללו דפתח בתרתי וסיים בחדא והגם שאין זה דקדוק דמריש דבריו נלמד דהזכרת שמו והכרתו שוין הם אף שסיים בחדא איכא למימר דכתב חדא וה"ה לאידך מ"מ נפל לנו ספק בדבריו ממה שראינו למר"ן ז"ל בתשו' סימן הנז' שכתב וז"ל ומ"ש כת"ר שהר"ן כתב בתשו' דהיכא דמכירו אפי' להרמב"ם אינו צריך לו' קברתיו, וכ"ש בנ"ד שהזכיר שמו אומר אני שאינו נלמד אפי' בה"ה דהא מזכירו בשמו גרע ממכירו שהרי כשכתב הרה"מ חילוק זה דמזכירו בשמו הרגיש בחולשת חילוק זה וכתב שאפי' את"ל שיש להשיב ע"ז מ"מ כך היא כוונתו של רבינו ואילו הר"ן כשכתב חילוק זה דמכירו כתב שאין ספק בזה, ונתן טעם לדברי הרמב"ם וכתב שדבריו נכונים בפשט השמועה עכ"ד ז"ל ומזה נפל לנו ספק שמא גם מור"ם נדחק מזה ולהכי סיים במכירו לבד דאלת"ה הו"ל לסיים בהזכרת שמו דגריעה וכ"ש מכירו אלא דכד דייקינן נר' דמ"ש מר"ן כן לאו למימרא שאין לסמוך על דברי הרה"מ בזה להלכה אלא דקדוק דוקא בא לדקדק על החכם הפוסק שרצה ללמוד בדברי הר"ן הזכרת שמו מהכרתו במכ"ש ולכן השיב לו שאינו נלמד שמו מהכרתו דהכרתו עדיפא מהזכרת שמו ואינם אפי' בשוין אבל מ"מ להלכה יש ללמוד ולסמוך ג"ך על דברי הרה"מ והריב"ש ז"ל שכתבו דכשהזכיר שמו לא בעינן קברתיו אפילו לדעת האומרים דבעינן קברתיו:
וכן נר' ג"ך בתשו' שם סי' ד' וסי' ח' שפסק כדעת הרה"מ להדייא דבהזכרת שמו לחוד סגי אפילו למאן דמצריך קברתיו וכן נר' ג"כ מדבריו ז"ל בב"י שהשוה דעת הר"ן לדעת המגיד והריב"ש ומסגנון דבריו משמע דשוין הם בשיעוריהם ומעתה שפיר י"ל דמ"ש מור"ם שם ג"ך מכירו לאו דוקא אלא ה"ה כשמזכיר שמו וכדעת הרה"מ ומה שסיים בחדא הוא משום שמקור דבריו נובעי' מדברי מהר"י איסרלן דנקט מכירו כהר"ן וכמ"ש שם בד"מ. אבל מ"מ לדעתו שוין הם להלכה וסמך על דבריו הא' שהשוה מכירו להזכיר שמו וכג"ד צ"ל דכל השטות הללו שהביא מר"ן בב"י ובכ"מ ובתשו' דעתו לפסוק בכל א' מהם להלכ' למאן דמצריך קברתיו וכן נראה מתשובות להדייא ע"ש:
ולענין אי מיקרי זה מסל"ת כיון שלא היה שום קישור דברים:
הגם שראינו להר"ן ז"ל הביאו מר"ן בב"י סימן הנז' שכתב דאם לא היה קשר דברים לפניו אי לאחריו אינו מסל"ת. אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן:
מ"מ כבר כתב מר"ן ז"ל שהרב מהרי"ט כתב לו שראיות הר"ן בתשוב' זו הם חלושות. ושבכל ב"ד שהיו בשאלוניקי בימי איתני וגאוני עולם שהיו בה פשט המנהג להתיר באומר גוי איש פלוני בן פ' או ממקום פלוני מת אף עפ"י שלא יקדים שום דבר אחר וסיים שכן הוא דעת הריב"ש ומהר"י בי רב רבו של מר"ן ז"ל והביא ראיות מדברי הריב"ש ומהרי"ק ומהר"מ בתשו' השייכי לס' נשים ע"ש וכ"ך ג"ך בתשוב' וז"ל ודברי הר"ן בזה אין אנו סומכים עליהם. וכן השיב לי הרב מהר"י טייטאציק שפשט המנהג בכל בתי דינין שהיו בשאלוניקי בימי איתני וגאוני עולם שלא כדברי הר"ן וכן היה מורה בפשיטות מורי הרב מהר"י בי רב ז"ל וכיון שכן הריב"ש ז"ל לא הדר ביה אלא מפני דברי הר"ן ומאחר דדברי הר"ן לא עמדו גם חזרת הריב"ש אינם חזרה עכל"ה:
הרי להדייא דלא איתוקמא הלכתא כהר"ן בזה וכ"פ מור"ם בסי' הנז' סי"ד וז"ל וכן אם אמר פלוני מת במסל"ת אף ע"פ שלא אמר דברים אחרים מיקרי שפיר מסל"ת וע"ש בדברי הרח"מ ס"ק כ"ו והרב"ש שאחר שכתב דברי הרב מהרי"ט והרב מהר"י בי רב שהביא הרב"י כתב וז"ל וכ"פ בתשובת הרא"ם סי"ג ומהרשד"ם והש"ך ור"י לבית הלוי ומ"ב ע"ש:
והרב פחד יצחק גם הוא הביא דברי מר"ן הללו שבתשו' עליהם דהרב בעל שארית יהודה דף ע"ב והמבי"ט ח"א שבח' ומוהרי"ט ח"א נ"ב וח"ב כ"ד מסכימים לדברי הרב מהר"י טאייטאצק. באופן דלדעת מר"ן ומור"ם ושאר הפוסקים שזכרנו א"ץ שום קשר לפניו או לאחריו וכיון שכן בנדו"ד כוי שפיר מסל"ת:
באופן שמכל צד נר' שנשים אלו מותרות לינשא זהו הנלע"ד בזה ומי שחותמו אמת ינחנו בד"א משגיאות משגיאות יצילנו ומתורתו נפלאות יראנו הכ"ד החות' פה מכנאסא יע"א בטבת שנת כי תרחי"ב לבי לפר"ק והכל שריר וקיים:
זה היה על אשתו של מוסי מחפודא וג' אחרים עמו וכבר כת' הר' מא"ח בזה במ"א ולפי שפקפק חכם א' בהיתר בלי טעם חזרתי אני וכתבתי באורך כנ"ל. הצעיר שמואל עמאר ס"ט. עוד הסכמה בהיתר עגונת: