אור ברסלב
שות דבר שמואל אה"ע › סימן לו

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

אה"ע · סימן לו

סימן לה

נשאלתי מת"ח א' בדין גרושה שיש לה בת כשתי שנים והבעל רוצה לעקור דירתו מהעיר ולהוליך בתו עמו והאם מעכבת אם הדין עם האם או לא: תשובה מדברי מר"ן באה"ע סי' ע"א וסי' פ"ב מבואר דהבן אצל אמו עד שש והבת לעולם ורבינו הטור שם בסי' פ"ב אף שהביא דע' הי"א, דהא דאמרינן הבת אצל האם היינו דוקא באלמנה אבל בגרושה שבקי' לה אצל אביה וכן הבן תלוי ברצון אביו:

מ"מ דעתו ז"ל לפסוק כהרמ"א בשם הגאונים וכדעת הרמב"ם שהחליטו הדין שהבן אצל אמו עד שש והבת לעולם, וע"ש בב"י שהביא דעת הרמב"ן דגבי בת אין חילוק ובין גדולה ובין קטנה תהיה אצל אמה ואפי' נשאת האם גם שם בב"י הביא מר"ן דעת הראב"ד והרא"ש דאפי' בפחות משש יהיה אצל אביו ועכ"ז רבינו הטור מיהת פסק כדעת הרמב"ם בסתם כאלו אין חולק בהם, והשמיט אפי' דברי אביו הרא"ש אשר מכל זה מוכח שדעתו לפסוק כהרמב"ם והרמ"א, גם מר"ן בב"י אף שלא גילה דעתו להלכה כמאן ס"ל, מ"מ מסתמיות דבריו בקצר שסתם כדעת הרמ"א והרמב"ם מוכח שגם הוא אזיל בשיטת רבינו הטור שפסק כוותייהו, גם המעיין בדברי המגיד שם בהרמב"ם יראה שלא ירד אלא ליישב השגת הראב"ד דס"ל דלא אמרינן בצוותא דאימיה ניחא ליה. אלא באלמנה ולא בגרושה ורצה להוכיח דאביו מחנכו וכו', ועיין להרב הכנה"ג הגה"ט אות י"ט שכתב וז"ל ולא נניח קבלת הגאונים והסכמת הפוס' אשר מימיהם אנו שותין, וסברת הרמ"א שהיא מוסכמת מרוב הפוסקי' או כולם בשביל סברת הי"א מהריב"ל כלל י"א ע"ך, אלא שראינו למור"ם שם בד"מ ובמפ"ה שכתב דהא דאמרינן הבת וכו' היינו דוקא אם נראה לב"ד שטוב לה לשבת עם אמה אז צריכים אפילו היתו' ליתן לה מזונותיה אצל אמה אבל אם נראה להם שטוב לה יותר בבית אביה אין אמה יכולה לכופה שתהא עמה. והוא מתשובת מהר"מ מפדוואה סי' כ"ב ע"ש:

והנה אף שנניח שדברי מור"ם מוסכמים עם דברי מר"ן, ומה שחיסר זה הביאו זה, מ"מ מדבריו מוכח שלא דבר רק בבתו באלמנה, אבל בגרושה והאב רוצה לקחת בתו', וכ"ש בבן פחות משש נראה לו' שיודה מור"ם שהדין עם האם, אפי' ראות ב"ד להיפך, כיון שדברי מר"ן באו סתומים בלי תליה בראות ב"ד כלל, וחי' הוא שחי' מור"ם בבת ובאלמנה, ומצינן למימר שאין לך בו אלא חידושו, ולא ללמוד מהן לעניינים אחרים שלא דבר בהם ואף שדין זה רבתה בו המבוכה בדברי הפוסקי' א' ואחרונים ילאה בו הרעיון ויקוץ כח הדמיון, וכ"א לדרכו פנה את אשר יבחר יקריב, מ"מ גם בדבריהם מצינו לכמה פוסקי' שסוברים דאפילו גבי אב חיישינן לרציחה. וכ"ש עם אשת אב דקרוייא עם אחר עיין להרשד"ם סימן ש"ח ומשפטי שמואל סי' ץ' והרבה מהפוסקי' דסברי הכי ועי' להרב מהר"ם אלשיך סימן ל"ח ומהריב"ל כלל י"א ומהר"מ מטראני ח"א קס"ה, והביא דבריהם הרב הכנה"ג או' ך' מסעיפי הטור, דאפילו אחר שש אם רוצה האם לזון את בנה אין לו להפרישו ממנה והוסיף לבאר הרב מהר"מ אלשיך ז"ל. דכי היכי דבן שש שאינם גמורות והוא הדין בפחות, אין מפרישין אותו מאמו להיות אצל אביו ה"ן אין מפרישין אותו מאמו להיות אצל זקנתו אם היא אלמנה, וכל שכן הוא, ואפילו לדעת הראב"ד שחולק על הרמב"ם היינו דוקא לגבי האב ולא לגבי אמו, באופן שמדברי כל הפוסקי' הנ"ב ועמהם מר"ן דקי"ל כוותיה, פחות משש אין להפרישו כלל והבת בין גדולה בין קטנה לעולם, וכן נר' ג"ך מדברי הרב ב"ש וח"מ שם בסי' פ"ב, וכ"ך מיקרבא דעתייהו לאם עד שהוציאו דברי מור"ם מפשוטם בד"מ ובמפ"ה, ופירשום באופן שאינו נראה כלל, לא מדברי בהרמ"ף מאריה דהאי דינא ולא מדברי הרב ד"מ אשר העתקנו לעיל:

ולא ממ"ש במפ"ה, והרוצה להודות על האמת ידין ידין מדבריהם שמם שהוצרכו לפרש כן בדברי מור"ם דמיירי דאין הבת רוצה להיות אצל אמה, אבל אם שותקת אין בידינו לעקור וכו' הוא משום שראו דעת הרמ"ה והרמב"ם והטור ונמשך אחריהם מר"ן שכתב כדבריהם בסתם בלא צריכיות ראות ב"ד ודברי מור"ם מש' שהם מוסכמים לדברי מר"ן. וכפי האמת אינם מוסכמי', לכן הוצרכו להוציאם מפשוטם ולפרשם באופן שיהיו מוסכמים דהיינו בשותקת שאין צורך כלל בראות עיני ב"ד וכמשמעות דברי מר"ן הניחו הדבר בספק ובמדברת לא מיבעייא אם היא רוצה באמה וב"ד מסייעים אותה. שבזה מתקיימים דברי חז"ל שעשו לתקנת הבנים דודאי שומעין לה. אלא אפי' אומרת שתלך עם אביה וב"ד מסכימין על ידה שהוא היפך מתקנת חז"ל אין כח ביד האם לכופה להיות אצלה ואמת שזה דוחק גדול, וכנרא' החוש"ה אל העין מדברי הד"מ ומור"ם, וכבר ראינו לרבותינו הראשונ' זלה"ה שכולם נתקשו בדברי הרח"מ והב"ש, ושום א' מהם לא נתיישבו לו על נכון ומ"מ מי שירצה ללכת בעקבות מר"ן" לא יקשה בעיניו כ"ז כיין שדבריו מוכיחים דאין צורך כלל לראות עיני ב"ד, והיינו דקשיתייהו להרח"מ והב"ש עד שהוציאו דברי מור"ם מפשוטם, כי הדן את הדין לפי מ"ש בדבריהם דוקא, לא יוכל לזווג דבריהם:

וראיתי להרב הכנה"ג סימן פ"ב הגהת ב"י אות ה' שכתב וז"ל אמר המאסף לכאורה נרא' שהרב המחבר קיצר בב"י במקום שאמרו להאריך וכוונתו להודיענו מה שחידש הרמב"ן סוף תשובה זו, דאע"ג דמצד הדין הבת אצל אמה, והבן אצל הקרובים שאינם ראוים ליורשו צריך לדקדק בדברים אלו לעולם אחר ראות עב"ד בכ"מ שיש בו תיקון ליתומים שב"ד אביהן של יתומים ע"ך, דליכא למימר שרצה מר"ן להשמיענו מדברי הרמב"ן שהבת אצל אמה לעולם אפי' נשאת האם דבזה אין אנו צריכין לדבריו דמשנה שלימה שנינו, הנושא אשה ופסקה עמו כדי שיזון בתה ה' שנים חייב לזונה, נשאת לאחר ופסקה עמו וכו', לא יאמר הראשון לכשתבא אזלי אזונה אלא מוליך לה מזונות במקום שאמה שם וכו' וכן נמי ליכא למימר שרצה להשמיענו ל"ש גדולה ול"ש קטנה, דזה תלמוד ערוך בפר' הנושא דדייקי לה ממתניתין ע"ש. אלא ודאי מה שרצה המחבר לומר בזה הוא סוף התשו' של הרמב"ן ואם זו כוונתו העיקר חסר מן הספר ולפחו' הי"ל לכתו' ועי' מה שסיים שם ולכן נראה שבא להודיענו שהבת אצל אמה לעולם אפילו נשאת דאע"ג דמשנה ערוכה היא היינו לגבי בעל רא' שגירשה שיותר טוב תשב עם אמה אעפ"י שנשאת משתשב גבי בעל אמה שגרשה אבל באלמנה עם היתו' שהיא אומרת תשב בתי אצלי והם אומרים אצלם היה מקום לומ' דאם נשאת האם תשב אצל אחיה דיותר טוב עם אחיה משתשב גבי בעל אמה אעפ"י שאמה שם ואע"ג דבגמ' דייקי' דהבת אצל אם אפי' באלמנה עם היתו' היינו אומרים דהיינו דוקא כשלא נשאת אעפ"י שממקום שאנו לומדים הוא אפי' נשאת, כיון שיש טעם לחלק והרמב"ן השמיענו דאין לחלק ואפי' אלמנה עם היתומים הבת אצל האם ואם איתא וכו' ע"ש ואני הצעיר אבא אחריו ומלאתי את דבריו:

והוא שבתשוב' זו של הרמב"ן הביא ג"ך דין אפוטרופוס שרוצה להיות יתומים אצלו והאלמנה רוצה שיהיו אצלה וכתב וז"ל אבל הבן יותר להיות ראוי אצל האנשים הקרובים שהם ירגילוהו, ולא אמרו שהבן לא יהיה אצל קרוב אלא דוקא בעודו קטן ואצל מי שראוי ליורשו:

הא כל שאינו קטן שאין בו חשש רציחה וא"ן קטן אצל מי שאינו ראוי ליורשו מניחים אותו אצל הקרובים ולא אצל האם ע"ך ומר"ן ז"ל העתיק דברי' אלו בבדק הבית בדקדוק והשמיט סיום דברי הרמב"ן שם ע"ז בתשו', כי שם בתשובה סיים ע"ז הרמב"ן ז"ל וז"ל ולעולם צריך לדקדק בכלל לדברים אלו אחר מי שיראה בעיני ב"ד בכ"מ ומקום שיש בו תיקון ליתומים שב"ד אביהם של יתומים לחזר אחר התיקון ע"ך, ואם מר"ן ז"ל היה דעתו לתלות זה בראות עיני ב"ד, איך השמיטו גם בבדק הבית הא ודאי דמילתא פסיקתא קתני מר"ן ולכן השמיט זה אפילו במקום שדבר בו הרמב"ן שהוא מ"ש בבדק הבית אשר מזה נוכל לומר בפשיטות דכ"ש בדבריו שהעתיק בב"י משם הרמב"ן שאין דעתו כלל למ"ש הרמב"ן באחרונה, וסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה. כי מצינו להרב מהריב"ל ז"ל שנתקשה גם הוא בזה וכתב שלא כתב הרמב"ן השגחת ב"ד רק על הבן, ואסיפא קאי ולא אכולא מילתא, וא"ן אכולא מילתא לא דבר אלא בבת גדולה ואמה פרוצה וכיוצא אבל לא בבת קטנ', דבבת קטנה מה יוכלו ב"ד לתקן עכ"ל. ואם זה כתב הרב מהריב"ל ז"ל ע"ד הרמב"ן עצמו, אנן מה נענה בדברי מר"ן שאנו רואים, שאפי' במקום שהזכיר זה הרמב"ן ז"ל השמיטו הרב ולא העלהו על ספרו, לא בב"י ולא בבדק הבית איברא שענין זה של הרב מהריב"ל שנוי במחלוקת שהרב מהרשד"ם חאה"ע סי' קכ"ג והסכים עמו הרדב"ז, והרב משפט צדק סימן כ"ג ומהר"ם מטראני סי' קע"ה ס"ל דאכולהו כתב הרמב"ן עיני ב"ד אמנם לדידן דקי"ל כמר"ן. הרי כבר הוכחנו דליה לא ס"ל לתלות זה בראות עיני ב"ד. או לכל הפחות נוכל לו' דבגדולה ואמה פרוצה, גם מר"ן יודה וכדעת הרב מהריב"ל. והגם שהוא ז"ל לא הזכיר חילוק זה כלל ולא העלהו על ספר מ"מ הסברא נותנת כן ויש לנו להוכיח כן ג"ך מדברי הרב ב"ח שם בסי' הנז' שכתב בסוף דבריו וז"ל, דדעת הרמ"א אפי' למאן דמשני דלא חיישי' לרציח' בבת גדולה ומ"ש הבת אצל אמה ל"ש גדולה ול"ש קטנה אינו אלא לפי שדרך כבוד הוא שתתגדל אצל אמה דמלפא לה צניעות ודרך ארץ ואין כבוד לבת שתתגדל בין אנשים ולפי זה אין חילוק בין אלמנה לגרושה עכ"ל:

והנה כבר ידוע דמר"ן הלך בזה בשיטת הרמ"א והרמב"ם ולפי זה בגדולה ואמה פרוצה גם מר"ן יודה דהכל לפי ראות כיון שגם זה הוא כבוד הבת שאם נניח אותה אצלה ללמוד פריצות ממנה אין זה כבודה ומזה נוכל לדון ג"כ שאם הבת בת גדולים ואמה בת בזוים ואין כבוד לה לשבת אצלה וכ"ש אם נשאת האם לבעל בזוי שאינו בסוג משפחתה ובית אביה הוא קלון לבת ולא כבוד שהדבר תלוי בזה לפי ראות ובזה תנוח הדעת במה שראינו לרבותינו הא' זלה"ה שהיו דנים בכ"ז כפי ראות עיניהם כל ענין לפי מה שיראה להם באשר הוא שם ומעולם לא השגיחו לדקדק לפסוק כפי הנר' מפשט דברי מר"ן בב"י שבש"ע דקי"ל כוותיה הא ודאי שסמכו גם הם על יסוד זה שהביא הב"ח וס"ל דגם מר"ן יודה בו ומזה נרא' דבבת פחות' משש דלא שייך שתלמוד מאמה פריצו' וגם אין לה הרגשה כלל בכבוד המדומה נר' שאין לתלות בראות עיני ב"ד ואין לנו לבטל דברי חז"ל שכתבו דבצוותא דאמה ניחא לה טפי בדברים שהם לפי דעתינו ומה גם דחיישי' לב"ד שאינו הגון ויבנה במה לעצמו בדברים שהם לפי דעתו כדאים ואינם לפי האמת וכ"מ הדבר מפורש בתשו' שאלה להרב הגדול מהר"ר אליהו הצרפתי הראה אותה לי חכם א' מעירנו בכתב ידו וחתימתו של הרב הגדול שאחר שפלפל גם הוא בדברי מור"ם הללו אם מוסכמים לדברי מר"ן כתב בשם רבותיו זלה"ה שהיו דנים הלכה למעשה דבבת פחותה משש לעולם אצל אמה ולא דבר מור"ם אלא ביותר משש כי כן נר' לרבותיו ז"ל ממ"ש הבת אצל אמה לעולם דעלה קאי מור"ם דמשמעותא הוא הוא לאחר שש דאם גם בבציר משש למה לא קבע דבריו כ"א בבת ולא גם בבן וג"כ למה קבעו לבן שש ולבת לעולם יתלו הדבר בכולם בראות עיני ב"ד הא ודאי שאין כוונת מור"ם אלא על יותר משש ובבת דוקא משום שהיא אצל אמה לעולם ולכן לא כלל בזה גם הבן כיון שאחר שש הרשות ביד אביו זהו תורף דבריו בקצרה ואמת שדבריהם הללו דברי טעם יודה בהם כל בעל שכל וכן מצינו להרדב"ז הביא דבריו הרב הכנה"ג שכתב בתשו' סי' פ' פחות משש שאין מפרישין אותו מאמו הוא אפי' נשאת. גם הרב מהר"ם אלשיך סי' ל"ח כתב כן וכמ"ש לעיל גם הרב מטראני סי' קס"ה כתב דכי היכי דהאב יכול להפריש את בנו אחר שש מאמו ה"נ אבי אביו יכול להפרישו מאמו אחר שש גם מצינו להרב מהר"ם אלשיך שם שכתב דאם הקטן אחר היותו מבן שש אומר דניחא ליה בצוותא דאימיה לאו כל כמיניה דאפוטרופוס לעכב:

הרי להדייא שאין כל דבריהם אמורים אלא ביותר משש ולא בבציר משש איברא שמצאנו ראינו להרשד"ם חאה"ע סי' קכ"ב שכתב וז"ל הא דפחות משש אין מפרישין אותו מאמו דוקא באותה העיר אבל בעיר אחרת לא, ועיין עוד לו בסימן תמ"ה והרדב"ז שם כתב שהכל תלוי בראות עיני הב"ד, וכ"ך בסימן קע"ה ומ"מ לעומת זה מצינו להרב מהריב"ל כלל הנז' שחולק גם בזה וסובר שגם בזה הדין עם האם ומצאנו להרב מהראד"ב דאפי' למהרשד"ם אם האם רוצה לישב בעיר והאפוט' לעיר אחרת שומעין לאם. גם בסי' כ"ד כתב דאם כבר הוליכתה האם לעיר אחרת אפי' הרשד"ם יודה שלא תחזור גם בתשוב' לרבותינו הרא' מצינו עניינים כיוצא בזה ומצינו להרב הגדול מהריב"ש זלה"ה באל' שנשאת ויש לה בת מבעל רא' שדן הרב להוציאה מאמה ולהושיבה אצל קרוביה גם ראינו לו בבת שיש לה נכסים מועטים וקרוביה טוענים לזונה חנם ולשמור נכסיה והורה הרב הנז' ז"ל שהדין עם הקרובים כיון שכל כוונת חז"ל אינה אלא לתועלת היתו' ואין תועלת יותר מזו. ואם באנו להביא כל תשובותיהם בזה תקצר היריעה מהכיל כי על כן הטוב והישר בעיני אלק"ים ואדם לדקדק הרבה בזה בעניינים אלו ולהטות לזכות הבת עם האם בכל טצדקי דאפשר לן למיעבד אפילו בבציר משש וכן ביותר משש אם ראינו שיש בהם חריפות כ"ך להבחין בין טוב לרע שואלים את פיהם, וא"ל חוזרים לראות עיני ב"ד וכל המרבה בחקירות ודרישות בעניינים אלו שכרו כפול ומכופל מן השמים, ועיין מזה להרב ד"ן חלק אה"ע שאלה כ"ו ל"ח ל"ט מ' שהאריך בכ"ז. ועם שהוא ז"ל יש לו דרך אחרת בזה וקלה בעיניו תקנה זו של חז"ל מ"מ כבר ראו דבריו רבותינו הא' ולא הודו בקצתן ונטו אחר רוב דבריו, זהו הנ"ל בזה וצויי"מ וימ"ן ולרח"פ. שמואל עמאר. תש' אחרי כותבי ראיתי להרב מהר"י בן מיגאש סימן ע"ה שהעלה שהבת תהיה אצל אמה כיון דידעינן דבצוותא דידה נח"ל טפי:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה