אורח חיים · סימן מא - ספירת העומר לחולה במחלת השכחה ל"ע
בס"ד י"ד תמוז תשס"ח
שוכט"ס לכבוד ידידי היקר מאד נעלה, הרה"ג בנש"ג מו"ה גמליאל בן הרב אלחנן י. ד. הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך, כמה חלקים
אחדשה"ט,
בשאלתך במי שגברה עליו השכחה ל"ע, אם הוא שייך לקיים מצות ספירת העומר, כיון שמיד אחרי שספר שוכח הכל.
הנה במי שבודאי לא יוכל לספור יום א' מחמת אונס או חולי, כתבנו בס"ד בשו"ת משנ"י (ח"ד סי' צא אות ה) שיתחיל לספור אבל בלי ברכה, דחיישינן לשיטת בה"ג בתוס' (מנחות סו. ומגילה כ:) דבעינן דוקא תמימות רצופין של מ"ט יום. — והגם שכתב בשו"ת חסד לאברהם (מהדו"ת או"ח סי' נו, מובא באחרונים) בגר שנתגייר בימי הספירה, שיספור מיום גירותו והלאה בברכה, וטעמו דחסרון תמימות שייך רק כשלא ספר בימים שהיה מחוייב לספור בהם, וגר הרי לא נתחייב לספור לפני גירותו, ולכן אם ספר אחרי שנתחייב הוי אצלו תמימות עכ"ד. — שאני גר שלא היה בר חיובא, וחיוב ספה"ע מתחיל אצלו באמצע. — אבל בנדו"ד הרי בר חיובא הוא אלא שמחמת אונס לא יוכל לקיים תמימות, א"כ עכ"פ חסר לו התמימות, ולא מיבעי שלא ימשיך לספור בברכה, אלא אפילו לא יתחיל.
ובעצם אפילו בגר לכאורה ילע"ע, דלמרות הנ"ל עכ"פ אינו שייך בספירת מ"ט יום כשנתגייר באמצע, כמו בביכורים (פ"א מ"ד) שאינו קורא כיון שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו.
והנה חומרא גדולה של רבינו חיד"א ז"ל היא בעבוה"ק (מורה באצבע פ"ז סי' ריז) שאם שכח יום א', כל ברכותיו למפרע לבטלה. — ויל"ע הרי בשוחט ובירך ונמצאת נבלה אינו נענש על ברכה לבטלה. ואולי יש לחלק. — ולמעשה בתשובות האחרונים לא החמירו בזה כהעבוה"ק. כמובא בספר פסקי תשובות (סי' תפט, כב). וראייתם מהריטב"א (חולין קו.) שאם נטל ידיו ובירך, רשאי להמלך ולא לאכול ואין ברכתו לבטלה, כיון שכאשר רצה לאכול הי' מחוייב בנט"י. וכן ממש"כ החת"ס (חיו"ד סי' שכ) שבבירך ותרם ושאל על תרומתו כן הוא.
ולפ"ז איש זה השכחן יוכל לספור בכל יום אם יתפלל בצבור וישמע מהש"ץ ויספור אחריו, אפילו שמיד ישכח אם ספר, וכמה ימים היו. דלא מצינו חיוב לדעת כל ימי הספירה כמה ימים הוא, והמצוה היא למנות בכל יום, וזה שמונה, אם ישכח לית לן בה. — ויל"ע אם כשר להיות עד, כיון שלא יוכל לזכור ולהעיד, בדבר שצריך לעד להגיד מה שעשה או ראה.
אבל איש החולה במחלת אלציימר רח"ל, ואינו יודע מה נעשה עמו, לא יספרו עמו בברכה, שלא לגרום לו ברכה לבטלה, וכמו שאין מקחו מקח ולא קנינו קנין, שאין בו גמירות דעת, ה"נ אין בו דעת לספור, אפילו אם את התפלות הוא אומר בשיגרא דלישנא, דבספירה בעינן דעת, ובלי זה לאו ספירה היא.
דושה"ט בברכה נאמנה