אור ברסלב
שות גם אני אודך - ב אורח חיים › סימן לד - אם יכול לצאת י"ח ברכה חציו בשמיעה וחציו באמירה, או לצאת קידוש מחבירו ולברך שהחיינו בעצמו

שות גם אני אודך - ב

אורח חיים · סימן לד - אם יכול לצאת י"ח ברכה חציו בשמיעה וחציו באמירה, או לצאת קידוש מחבירו ולברך שהחיינו בעצמו

סימן לג - ברכת שהחיינו לכהן בפדיון הבן ובקיום כל מצוה בפעם ראשונה

בס"ד כ"ז סיון תש"ע

ברכה ושוכט"ס לכבוד ידי"נ הרה"ג המופלג בתורה, מתעמק בהלכה, משנתו לו סדורה, מוה"ר גמליאל בהראי"ד הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך.

אחדשה"ט וש"ת באה"ר.

אודות שאלתך במי שיוצא י"ח קידוש מחבירו, ורוצה לברך שהחיינו בעצמו, אם רשאי, או שמא כיון שיוצא מחבירו צריך גם לצאת ממנו ברכת שהחיינו.

א) חזינן שנשים המברכות שהחיינו בהדלקת הנר, יוצאות בזה, ובליל הסדר שכולם אומרים נוסח הקידוש עם בעה"ב, אין הן אומרות שנית שהחיינו. ואינן צריכות לצאת מברכת בעה"ב, ומי שאין לו סיבה מברך שהחיינו יחד עם בעה"ב, ובקידוש יתר החגים יוצא הכל מבעה"ב גם בשהחיינו. — ואכתי קיימת שאלתך הנ"ל אם רשאי לצאת כל הקידוש מבעה"ב, ורק בהשהחיינו להפריד עצמו ממנו.

ב) והנה השהחיינו בליל סוכות בקידוש, הוא על עצם היו"ט, ועל עשיית הסוכה, ועל מצות ישיבת סוכה. כבגמ' (סוכה מו.) רב כהנא מסדר לה אכסא, וכ"ה בשו"ע (סי' תרמא, א). וכיון שתיקנוה חז"ל בקידוש נעשה חלק מהקידוש, ואינו הפסק בין ברכת היין לשתייתו. אבל אינו מעכב את הקידוש. שאם לא אמרו בקידוש אומרו אח"כ כל ימי החג. דהיינו שיכול להיות גם נפרד מהקידוש.

ולפ"ז השומע קידוש ראוי שישמע הכל מהמקדש, שזו מצות ברב עם הדרת מלך. כבגמ' (ברכות נג.) ובשו"ע (סי' רחץ, יד) שא' מברך בהבדלה ומוציא כולם, ואין ראוי ליחיד להפריש עצמו ולברך לעצמו. — [וכבר לימדו זכות על הנוהגים לברך בהבדלה לבד על הנר והבשמים].

ג) ומדי דברי יש לעיין אם אפשר לצאת תפלה או ברכה חציו באמירה, וחציו השני בשמיעה מתורת שומע כעונה.

ולכאורה יש לתלות שאלה זו בחקירה היסודית בדין שומע כעונה (סוכה לח:) אם גוף השמיעה נחשבת אצל השומע כדיבור, וזה דין תורה שא"צ אמירה דוקא, אלא יש עוד מין אמירה שיוצא בו י"ח, והיא השמיעה. — או דילמא במה שצריך דיבור. אין השמיעה יכולה לבא במקום הדיבור, דדיבור הוא בפה ולא באוזן. אלא שיכול אדם לצאת בדיבורו של חבירו, שעי"ז מתייחס דיבור חבירו אליו, כאילו פה המדבר היה של השומע. — והארכנו בזה בס"ד במשנ"ב על סוגיות (או"ח ח"א סי' ז) עייש"ה.

והבאנו משו"ת כק"ז החת"ס (או"ח סי' טו סוד"ה תו) שכ' "שמיעת אזנו הוי כמוציא בשפתיו ממש". דמשמע כהצד הא'. וכ"כ בתשו' (או"ח סי' נה, ד"ה ומאי דקמן). ומשו"ת בית הלוי (על התורה סוף בראשית) משמע ג"כ דס"ל כן כהצד הא'. — אכן החזון איש (או"ח סי' כט, א-ג) ס"ל כהצד הב', ומביא ראיה לזה. וכתב (בסק"ג) דלכן בקידוש כולם יי"ח בשמיעה, גם אם אין כוס ביד כל א' (עי' פסחים צט: תוד"ה לא יפחות), משום דדיבור המשמיע כדידיה דמי. ושכדבריו כ' בשו"ת בית שלמה (סי' יז) עייש"ה.

ומעתה לפי הצד הא' שהשומע דינו כאילו מדבר, א"כ מה איכפת לן אם ישמע כל הקידוש מאחר [ויוצא בתורת שומע כעונה], וברכת שהחיינו יאמר בעצמו באמירת פיו. וגם כשאין כוס בידו יוצא בברכת שהחיינו. — אבל להצד הב' שיוצא במה שהמקדש אומר ונחשב לו כאילו הוא אמרו. א"כ מסתבר שמצות קידוש אין לחלק לשתים, חציו יוצא בשמיעה מחבירו ע"מ שיחשב לו כאילו הוא אמרו, וחציו השני אומרו בעצמו.

ד) שוב ראיתי במנחת שלמה (ח"א סי' צ ד"ה ודאתינן להכא) שכתב חושבני שאם המברך אכל מזונות והשומע שתה יין, הוא ג"כ יכול לצאת בברכת המברך, אלא שבמקום שמברך "על המחיה ועל הכלכלה" יאמר השומע "על הגפן ועל פרי הגפן" וכן בחתימה, ויכול שפיר לצאת חובת הברכה מקצתה בשמיעה ומקצתה באמירה. וזה עפ"ד השע"ת סי' ריד בשם ברכ"י שהמברך על המחיה ועל הגפן, יכול להוציא מי שאכל מזונות בלבד. ושקו"ט המנח"ש עוד בזה, וממשיך: נלע"ד במי שמסופק אם בירך ברכת המוציא, יכול לשמוע מאחר שמברך על היין, או מברך להתעטף בציצית, שיכוין רק מה שאומר "בא"י אמ"ה" וההמשך "המוציא לחם מן הארץ" יאמר השומע בעצמו, ויצא מקצתו בשמיעה [בא"י אמ"ה] ומקצתו בדיבור [המוציא לחם מן הארץ]. - אלא שמעולם לא שמענו חידוש גדול כזה, עיי"ש. [וע"ע בהליכות שלמה (תפלה, פכ"ב, דבר הלכה טז, והערה 40)].

ה) ולפי דבריו שיוצאים בברכה מקצתה בשמיעה ומקצתה באמירה, אפילו בברכה אחת, כש"כ שבקידוש בכמה ברכות שיכול לצאת ברכת היין והיום מהמקדש, ושהחיינו יברך בעצמו. וזה כהצד הא' וכדעת החת"ס הנ"ל ששמיעת האוזן הוי כאילו הוציא מפיו וכנ"ל.

יש להאריך עוד בנושאים אלה ואכמ"ל.

דושה"ט וש"ת באה"ר וברכה נאמנה,

תוכן העניינים

שות גם אני אודך - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה