אורח חיים · סימן ח - הנחת ידו על עיניו ב' פעמים סמוכים זל"ז אי הוי כאומר שמע שמע
בס"ד ב' שבט תשס"ד
שוכט"ס לכבוד ידידי הרב המופלג בתורה ויראה, כהן שדעתו יפה, מתעמק בהלכה מו"ה גמליאל בן הרב אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס "גם אני אודך", ונכד הגאוה"צ רבי לוי רבינוביץ שליט"א בעל מעדני השלחן.
אחדשה"ט,
בהמשך לשאלותיך בעניני ק"ש, שאלת במש"כ בשו"ע (סה, ב) קרא ק"ש, ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקורין ק"ש, צריך לקרות עמהם פסוק ראשון, שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חבריו וכו', אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק, כגון מברוך שאמר ואילך, לא יפסוק, אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהצבור אומרים פסוק ראשון בניגון הצבור, שיהיה נראה כאילו קורא עמהם עכ"ל. — ובכף החיים (סה, ז) כתב דיניח ידו על עיניו כמו הצבור ויהיה נראה כקורא עמהם. — ונסתפקת במי שעומד באהבת עולם (אהבה רבה) סמוך לברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה, והצבור התחילו שמע ישראל, אם גם אז יניח ידו על עיניו, ואח"כ כשיגיע לק"ש יניח שוב ידו על עיניו, דאולי מיחזי כשתי רשויות ח"ו, וכעין שכ' בשו"ע (סא, ט) שאסור לומר שמע ב' פעמים.
הנה אין לנו להוסיף על גזירות חז"ל, והם אסרו רק לומר שמע ב"פ, ולא אסרו באופן הנ"ל. — ומהיות טוב יכול בפעם הא' כשהצבור אומרים שמע, לכסות עיניו קצת עם ידו, לא כמו שמכסה תמיד, ואח"כ כשקורא שמע יכסה עיניו היטב, לעשות כמחיצה בינו להעולם, וכמו שנתבאר בס"ד (לעיל סי' כב אות א) ואז למתבונן בו יהא היכר שבתחילה עשה רק להשתתף עם הצבור, ואח"כ שקוראו ק"ש מכסה עיניו היטב.
ובאמירת התיבות שהוא אומר, בניגון "שמע" שהצבור אומרים, נראה שיעשה להיפך, שכאשר הצבור אומרים "שמע" יאמר התיבות שהוא אומר בניגון הצבור, ואח"כ כשהוא עצמו יאמר שמע, יאמרנו רגיל, דהנה אחז"ל במדרש חזית (הובא בכף החיים סב, יב) על הפסוק היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמעיני, כשישראל נכנסים לבכ"נ וקורין ק"ש בכיוון הדעת בקול אחד וטעם אחד, הקב"ה אומר להם היושבת בגנים, חברים, אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמעיני, ואם לא, ברח דודי עכ"ד. הרי שיש ענין מיוחד לקבל עול מלכות שמים עם הצבור, וליחדו ולהמליכו ית"ש "בקול אחד וטעם אחד" ואפילו זה שאינו יכול להפסיק כעת, יאמר מה שאומר בקול אחד עם הצבור, שעי"ז יתקלס עלאה.
דושה"ט בברכה נאמנה