אור ברסלב
שות גם אני אודך - א חושן משפט › גזילה

שות גם אני אודך - א

חושן משפט · גזילה

בל תלין

סימן קסא - בנה על גג חבירו כמה משלם

שאלה: אחד בנה על חלקו בגג, ונכנס בלא יודעין גם לחלק הגג ששייך לשכינו ובנה עליה, ושמאי העריך את שוויו לערך אלפיים דולר, אך השכן טוען ששוה אצלו יותר, ולא היה מוכרו בפחות מחמשת אלפים דולר. - כמה צריך לשלם לו, מחיר שתובע, או כפי מה שהעריך השמאי.

תשובה: לפום ריהטא היה נראה דצריך לשלם כפי תביעת השכן, ולא כהשמאי, דמה איכפת לן כמה מעריכים אותו ברחוב, סוף סוף הוציא משכינו שטח השוה אצלו יותר מסך של אלפיים דולר, ובשום אופן לא היה מוכרו בסכום כזה, ובכה"ג צריך לשלם לו כפי המחיר שדורש. ועפ"י מה שכתב רבינו ירוחם בספר מישרים (נתיב לא ח"ו קב ע' ד) הובא בדרכי משה (חו"מ שסו סק"א) ובב"י (סימן שעא) "המשיג גבול ובונה הכותל בשל חבירו והכניס מהקרקע בתוך שלו ועל אותו כותל בנה בניינים גדולים, חייב לסתור הכל שלא עשו תקנת השבים בקרקע".

וכ"כ בשו"ת הרשב"א (ח"ג סימן קפח) הובא בב"י (סימן שעו) "שאלת במסיג גבול ובנה כותל בחצר חבירו והכניס הקרקע בתוך שלו כאמה, ובנה על אותו כותל בית גדול שסמך עליו, ועכשיו בא בעל החצר להרוס כל בנינו, אם נדין בזה כדין מריש או לא. תשובה, לא עשו תקנת השבים רק במטלטלין, אבל בקרקע לא אמרו שימכור זה את שלו וישחית את נחלתו". וכן פסק הרמ"א (חו"מ סימן שס, א) "גזל קרקע ובנה עליה בניינים גדולים, צריך לסתור הכל ולהשיב הקרקע לבעלים, דלא עשו תקנת השבים בקרקע".

ולפי זה בנידון דידן עליו לסתור את אשר בנה, ונחשב כאילו לא בנה עדיין ורוצה עתה לקנותו, ולכן עליו לשלם חמשת אלפים דולר, כפי שדורש הבעלים.

אמנם האמת דלא ברירא האי מילתא כל כך, ותליא במחלוקת הפוסקים האם בכל אופן לא עשו בקרקע תקנת השבים, עיין פתחי תשובה (שם) שציין לתשובת מבי"ט (ח"ג סימן קמג), שאם לא נעשה השגת גבול מדעתו, רק שהבנאים הכניסו חצי אמה מקרקע חבירו שלא מדעתו, אפשר שגם הגאונים (תשו' הגאונים שערי צדק ח"ד שער ו סימן יא) יודו שעשו בו תקנת השבים ויפרע לבעל הקרקע מה ששוה חצי אמה, כי לא החמירו אלא מפני מה שעבר על לא תסיג גבול רעך, והכא לא עבר כיון שלא ידע. ובמשנה למלך (פ"ז מגניבה הי"א) הביאו בקצרה וכתב עליו, ואין נראים לי דבריו כלל, עיי"ש. ויש לזה אורך וגובה בדברי הפוסקים, ואכה"ל.

ועכ"פ למעשה נראה שאינו מחוייב לשלם יותר מכפי שהעריכו השמאי, לא מבעיא להסוברים דגם בקרקע עשו תקנת השבים, אלא אף אם לא עשו תקנת השבים לא נראה שיוכל להפריז ולתבוע סכומים אדירים ולקבלם, וכי אם ידרוש מאה אלף דולר ג"כ יקבלם, אתמהה. ולכן נראה שאינו מחוייב לשלם יותר מכפי שהעריכו השמאי.

סימן קסב - הוצאת עתונים וכיוצ"ב מתיבות דואר

שאלה: עתונים שמחלקים בחינם לתוך התיבות דואר, האם מותר למי שלא קיבל לקחת עיתון מתיבת שכנו.

תשובה: הנה בגדר חצר המשתמרת, כתב בשו"ע הרב (הל' מציאה ופקדון סעיף י) וז"ל: "וחצירו של אדם אינו קונה לו שלא מדעתו, אלא כשהיא משמרת לו מה שבתוכה, מפני שמוקפת מחיצות". ומרהיטת הלשון משמע, דבהקפת מחיצות בלבד סגי. – ולפי זה, תיבת דואר מיקרי חצר המשתמר שקונה לאדם.

ואע"פ שלדעת המקנה (קו"א סימן ל ס"ט), חצר המשתמר היינו חצר הנעול והמפתח בידו. ואם כן באופן שהתיבה אינה משומרת, באופן כזה לא מיקרי חצר המשתמר. – מכל מקום כבר הביא קצוה"ח (סימן ר סק"ב) בשם שיטמ"ק (פ"ק דב"מ דף יב), דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן שימור כלל. ועיין נתיבות (סי' ר סק"ג, וסי' רמג סקכ"ה), שיש הסוברים דכיון דדעת אחרת מקנה, אין צריך שיהא משומר אלא לדעת המקנה, ולכן כשיש מחיצות נקרא חצר המשתמרת אף שאינו נעול במנעול.

ומעתה בשאלה דידן נראה פשוט, דהמוציא את העיתון עובר בגזל, לא מבעיא באופן שהתיבה נעולה ממש, דלכו"ע מיקרי חצר המשתמר. אלא אפילו באופן שאינו משומר כראוי, הלא דעת אחרת מקנה יש כאן, דמחלק העיתונים מקנה לכל אחד בתיבתו, ובכה"ג לדעת הרבה פוסקים לא בעינן שימור כלל. – ושוב הראוני שכבר התריע על זה בספר אמרי יעקב (סימן ד אות נ) דעתונים, לוחות שנה, ושאר דברים שמחלקים אותם ומוכנסים לתוך תיבות דואר, גם אם הוא בגדר שאינו משתמר, מ"מ זכו בו הבעלים כיון דאיכא דעת אחרת מקנה, והלוקחם משם עובר על איסור גזל.

שוב התבוננתי דעדיין יש מקום לעיין בזה, אם אכן הוי ממש גזל גמור. כי הגם שמסתברא מילתא דמקרי דעת אחרת מקנה. מ"מ יש לדחות, דכיון דדעת המחלק הוא רק לפרסומת, ואין שום נפק"מ בשבילו מי רואה ולוקח הפרסומת, א"כ אפשר שאינו מקנה כלל דוקא עבור בעל תיבת הדואר, דלא איכפת ליה שאחרים יקחוהו ויראוהו.

ובפרט שהמחלק בדרך כלל הוא אינו הבעלים על העיתון, וא"כ אין דעתו מקנה, רק דעת הבעלים של העיתון הוא המקנה, והבעלים אינם יודעים היכן מחלקם בדיוק, דהעיקר שיחולקו כל העיתונים כולם, ולא איכפת ליה בדיוק באיזה רחוב חילקוהו ובאיזה בנין, דהעיקר בעיניו שיפורסמו עסקיו. וא"כ יש לעיין אם זה נקרא דעת אחרת מקנה, דבפשטות בעינן שיהא כוונתו להקנות דוקא לפלוני, וכאן ליכא הקנאה כזו, ויל"ע בזה. - ועכ"פ יש בזה להליץ בעד המון העם שנוהגים כן.

ומ"מ פשוט מאד, שאסור להוציא דברי דואר של חבירו בלי רשותו, אפילו אם נאמר שאין כאן איסור גזל דחסר דעת מקנה, מ"מ מגונה מאד הדבר להתרגל להוציא מחבירו ולקחת לעצמו, ובפרט דיתכן ויש כאן גם סרך גזל.

סימן קסג - נטע פרדס בשמיטה ונעשה בעל תשובה

שאלה: עובדא הוי בבעל תשובה שנטע פרדס בשמיטה שעברה בהיותו אז רחוק מיהדות, והאילנות גדלו והצליחו וגם עשו פרי, ומזה מתפרנס בדרך כבוד. האם צריך להורות לו שיעקור את כל הפרדס, או אפשר להעלים עין מזה.

תשובה: דין פרדס שנטעו בשביעית מפורש במשנה (תרומות ב, ג), הנוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור, הגם שפירותיו מותרים, כמו שפסק הרמב"ם (שמיטה ויובל ג, יא) עפ"י הירושלמי (ב, ד). – וכתב בחוט שני (שביעית עמ' קנג.), שהקנס לעקור נשאר לעולם. ולדבריו בעל הפרדס צריך לעקור כל האילנות מהפרדס.

אבל לענ"ד נראה, דבנדון דידן דמיירי בבעל תשובה, אפשר להקל, שאינו דומה לעבריין שנטע באיסור בשביעית שקנסוהו לעקור, כי בעל תשובה זה לא ידע כלל ענין שמיטה, כמו שלא ידע מכל המצוות, וחי כמו תינוק שנשבה לבין העכו"ם. – ולכן יש להקל שלא לקונסו [ואפילו באופן שידע מאיסור שביעית ג"כ מותר, וכדלהלן].

וכדמצינו בכמה מקומות שלא קנסו בעל תשובה, כמו דקיי"ל ברבית (יו"ד קסא, ז) דמי שרוב מחייתו מרבית, אם בא לעשות תשובה ולהחזיר הרבית, אין מקבלין ממנו "כדי לפתוח לו דרך תשובה, וכל המקבל ממנו אין רוח חכמים נוחה הימנו".

וכן בגזילה קיי"ל (בחו"מ שסו, א) שהבא לעשות תשובה אין מקבלין ממנו, כדי שלא ימנע מלעשות תשובה. – והשבת גזילה הוא חיוב מן התורה (כשו"ע חו"מ שס, א), וגם השבת רבית בכלל השבת גזילה, כמו שכתב המנחת חינוך (מצוה תעז). ואעפי"כ תיקנו חכמים שלא להשיב, כדי לפתוח דרכי התשובה.

אם כן כל שכן בקנס חכמים לעקור מה שנטע בשביעית, אם המדובר בבעל תשובה, הרי זה ימנע ממנו דרכי התשובה, כי לא יוכל לעמוד בנסיון גדול כזה לעקור כל פרדסו, ויש לחוש שלא רק שלא ישמור עוד שמיטה, אלא ח"ו לגמרי יסור לסורו.

וסברא זו מהני להקל שלא לעקור את הפרדס גם באופן שידע שאסור לנטוע בשביעית, ואף על פי כן עבר ונטע.

תוכן העניינים

שות גם אני אודך - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה